עלי אכבר ולאיתי
.jpg) | |
| לידה |
24 ביוני 1945 (בן 79) טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן  |
|---|---|
| מדינה |
איראן |
| השכלה | |
| מפלגה |
מפלגת הקואליציה האיסלאמית |
| velayati.ir | |
| חתימה |
 |
  | |
עלי אכבר וֶלָאיָתי (בפרסית: علیاکبر ولایتی; נולד ב-24 ביוני 1945) הוא פוליטיקאי ורופא שמרן איראני. מכהן כפרופסור באוניברסיטת שהיד בהשתי למדעי הרפואה, יועץ בכיר של המנהיג העליון בעניינים בינלאומיים, וראש מועצת המייסדים וחבר הנאמנים של אוניברסיטת אזאד האסלאמית.[1]
ולאיתי חבר בהיכל התהילה של המדע והתרבות האיראניים, המועצה העליונה למהפכת התרבות, נשיא המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר, נשיא המרכז למחקר אסטרטגי, ובכיר באקדמיה האיראנית למדעי הרפואה.
הוא היה שר החוץ במשך יותר מחמש עשרה שנה, מדצמבר 1981 ועד אוגוסט 1997, תחת ראש הממשלה מיר-חוסיין מוסאווי בתקופת הנשיאים עלי ח'אמנאי ואכבר האשמי רפסנג'אני. הוא האדם הראשון והיחיד שמילא תפקיד זה יותר מעשר שנים. בבחירות לנשיאות 2013 הוא היה מועמד, והפסיד כשהגיע למקום החמישי מבין ששת המועמדים, עם 2,268,753 קולות, שהיו 6.18% מהקולות.
ראשית חייו וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולאיתי נולד בכפר רוסטאמבאד, שמיראן, טהראן, ב-24 ביוני 1945.[2][3] הוא בוגר אוניברסיטת טהראן למדעי הרפואה בשנת 1964. סיים את לימודיו ברפואת ילדים לפני שעבר לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס להתמחות במחלות זיהומיות. בינתיים, לימד באוניברסיטה והיה חבר פעיל בגופים בעלי השפעה כמו המועצה העליונה למהפכה תרבותית וקרן האנציקלופדיה האסלאמית. במהלך שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי, נעצר על ידי שירות הביון סאוואכ כשהיה בן 17.[4]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1961 הצטרף לחזית הלאומית, מפלגה חילונית.[2] בעקבות המהפכה האיראנית בשנת 1979, הוא נבחר כחבר פרלמנט מעיר הולדתו בבחירות לפרלמנט באותה השנה. הוא היה גם סגן שר הבריאות מנובמבר 1980 עד יולי 1981 בקבינט של מוחמד עלי רג'אי.[4]
לאחר שניצח בבחירות לנשיאות ב-13 באוקטובר 1981, הציע נשיא איראן עלי ח'אמנאי את ולאיתי כראש ממשלתו לפרלמנט של איראן, אך הפרלמנט הצביע נגדו ב-22 באוקטובר. בהמשך הציע חמינאי את מיר-חוסיין מוסאווי, שזכה לאישור הפרלמנט. בנובמבר 1986 טען ולאיתי כי על איראן לקיים קשרים דיפלומטיים עם כל מדינות העולם.[5]
במהלך ראשות הממשלה של מוסאווי שימש ולאיתי כשר חוץ. לאחר בחירתו של אכבר האשמי רפסנג'אני לנשיא, הוא המשיך לשמש בתפקידו עד 1997, אז הסתיימה כהונתו של רפסנג'אני.[2] הוא היה יועץ לעניינים בינלאומיים למנהיג העליון של איראן מאז 1997.[6][7]
בנובמבר 2006 הוציא השופט הארגנטינאי רודולפו קניקובה קוררה צווי מעצר בינלאומיים עבור ולאיתי, שישה איראנים נוספים ולבנוני אחד בקשר להפצצה של בניין AMIA בבואנוס איירס, שהביאה למותם של 85 בני אדם ו-151 פצועים בדרגות שונות.[8] ולאיתי מופיע ברשימת המבוקשים הרשמית של האינטרפול מאז מרץ 2007, בגין טענות על "רצח מחמיר ונזקים" הקשורים להפצצת AMIA.[9][10][11] צו המעצר מבוסס על הטענה כי בכירים באיראן תכננו את הפיגוע בפגישה באוגוסט 1993, בהם חמינאי, המנהיג העליון, מוחמד חג'אזי, יועץ המודיעין והביטחון של חמינאי, רפסנג'אני, הנשיא, עלי פאלחיאן, שר המודיעין, ושר החוץ, עלי אכבר ולאיתי.[12]
שנים מאוחרות יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולאיתי מונה למועצה האסטרטגית ליחסי חוץ בשנת 2006. נראה שהוא מקורב למנהיג העליון עלי ח'אמנאי, משמש כיועצו לעניינים בינלאומיים וכתב את ההקדמה לספרו של חמינאי "פלסטין". הוא השתתף בטקס הלווייתו של עימאד מורנייה, שנהרג ב-12 בפברואר 2008, כשהוא מייצג את חמינאי ב-14 בפברואר בלבנון.[13]
ב-30 באוקטובר 2013 מונה לראש המרכז לחקר אסטרטגי, כשמונה על ידי אכבר האשמי רפסנג'אני,[14] שירש אותו חסן רוחאני.
בנובמבר 2019 מחלקת האוצר של ארצות הברית הכניסה ולאיתי לרשימת האישים שהוטלו עליהם סנקציות.[15]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עלי אכבר ולאיתי (באנגלית, ברוסית, בגרמנית, בערבית ובצרפתית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ نشانهای دولتی در روزهای پایانی خاتمی و احمدینژاد به چهکسانی رسید؟. Tasnim News Agency (בפרסית). 24 באוגוסט 2013. נבדק ב-15 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Candidate Profile: Ali Akbar Velayati". Asharq Alawsat. 11 ביוני 2013. אורכב מ-המקור ב-2013-07-01. נבדק ב-21 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Ali Akbar Velayati". IRDiplomacy. 23 בינואר 2013. נבדק ב-16 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Ali Akbar Velayati profile". PressTV. אורכב מ-המקור ב-10 ביוני 2013. נבדק ב-10 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hunter, Shireen T. (Spring 1987). "After the Ayatollah". Foreign Policy. 66: 77–97. JSTOR 1148665.
- ^ Majd, Hooman. The Ayatollah Begs to Differ. Doubleday. 2008. 224.
- ^ A. Ehteshami (2002). "The foreign policy of Iran". In Lynne Rienner (ed.). The foreign policies of Middle East states (PDF). Boulder, Co. pp. 283–290.
- ^ Stephens, Brett, "Iran's al Qaeda", Stephens' "Global View" column, editorial pages, The Wall Street Journal, 16 October 2007; p. A20
- ^ Wanted profile on Interpol website
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-20 באוגוסט 2010. נבדק ב-20 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Argentina: More international arrest warrants issued for 1994 Jewish center bombing". South American Political and Economic Affairs. 16 בנובמבר 2007. נבדק ב-25 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Barsky, Yehudit (במאי 2003). "Hizballah" (PDF). The American Jewish Committee. אורכב מ-המקור (Terrorism Briefing) ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-5 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chalhoub, Elie (14 בפברואר 2012). "Imad Mughniyeh in Iran: The Stuff of Legends". Al Akhbar. אורכב מ-המקור ב-29 בספטמבר 2013. נבדק ב-4 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ولایتی جایگزین روحانی شد
- ^ https://home.treasury.gov/news/press-releases/sm824