משפטים הוא תחום העוסק בחקר הפרדיגמה של החוק ודרכי אכיפתו. מחד, יש המסווגים את המשפטים כתחום אינטרדיסיפלנארי בגלל אופיו של התחום - תחום המתקשר הן למדעי החברה, הן למדעי הרוח והן למדעי המדינה; מאידך, הגישה הנפוצה רואה בו תחום העומד בפני עצמו.
כרקע לתחום המשפטים, החברה האנושית לדורותיה גיבשה לעצמה במהלך ההיסטוריה "קודי התנהגות", אשר כל החברים בה אמורים לנהוג לפיהם. אלה הם החוקים, אשר נועדו להסדיר באופן פורמלי את האינטראקציה החברתית על פי עקרונות שונים, המיוחסים לרוב על ידי הקבוצות השולטות בחברה כמייצגי המוסר.
אחריות נכסים או שעבוד נכסים, הוא מונח הלכתי במשפט עברי, המתאר שעבוד של נכסים או אחריות של אדם, היוצרים ערבות משפטית בתחומים שונים. דוגמה קלאסית לאחריות נכסים היא בלוויית כסף, בה לעיתים ניתן לגבות את החוב מהנכסים שהיו שייכים ללווה בזמן שבוצעה ההלוואה אף אם הם כבר נמכרו לאחר, מכיוון שעוד משעת ההלוואה חל על נכסיו שעבוד כלפי החוב. המונח המקביל לשעבוד במשפט הכללי הוא "שעבוד צף", ששונה באופן מהותי מהמונח ההלכתי בכך שהוא חל רק על נכסי חברות ולא על נכסי יחידים.
סוג מסוים של אחריות נכסים הוא ה"אַפּוֹתֵּיקֵי", במסגרתו השעבוד שחל על נכסי החייב מתייחס לנכס מסוים אחד, שהחוב נגבה ממנו. המונח המקביל לשעבוד מסוג זה במשפט הכללי הוא שעבוד מסוג "בטוחה".
המשפט הפלילי הוא ענף משפטי, שתכליתו הסדרת חיי החברה, על ידי הגדרת התנהגויות שליליות מסוימות כבלתי-חוקיות, וזאת באמצעות כללי עשה ואל-תעשה. אדם המפר כללים אלה יואשם בביצוע עבירה פלילית, עשוי לעמוד לדין, ולהיענש בהתאם לעונשים הקבועים בחוק.
המשפט האזרחי (נקרא גם המשפט הפרטי) הוא שם כולל למספר ענפים משפטיים, המסדירים את מערכות היחסים שבין ישויות משפטיות פרטיות (בני אדם או חברות) לבין עצמם. המשפט האזרחי מסדיר את הזכויות ברכוש, עוסק בהתחייבויות רצוניות ולא רצוניות בין פרטים ובמערכת היחסים בתוך התא המשפחתי. למשפט האזרחי תפקיד חשוב בעיצוב יחסי הגומלין שמתקיימים בתוך חברה אנושית, הן כדי להבטיח מערכת חברתית יציבה והן כדי לאפשר שגשוג וצמיחה חברתית וכלכלית.
משפט מסחרי, העונה גם לשם דיני סחר, הוא משפט החל על היחסים, זכויותיהם והתנהלותם של אנשים ועסקים העוסקים במסחר, סחורה, סחר ומכירות. כמו כן, משפט מסחרי עוסק בכל הנוגע בתחום החברות המסחריות, הקמת ופירוק חברה, הסכמי מייסדים, שותפויות ועוד.
משפט בין-לאומי הוא ענף משפטי העוסק בסוגיות משפטיות בהן מעורבים ישויות משפטיות (אנשים, תאגידים, מדינות) שמתקיימים בין מדינות, כלומר בין שיטות משפט שונות ורגולציות וחוקים שונים.
שיטות המשפט ברחבי העולם מתחלקות למשפחות של שיטות משפט, שהתפתחו במקביל לכיוונים שונים, ובגלל נסיבות היסטוריות בעלות מאפיינים שונים. לשיטות המשפט המשתייכות למשפחה מסוימת יש מאפיינים דומים, אך במדינות רבות יש ערבובים שונים בין שיטות המשפט, בהתאם למאפייני אותה מדינה. נהוג לחלק את שיטות המשפט למשפחות הבאות:
משפט דתי - המבוסס על שיטות המשפט שהיו נהוגות בידי המוסדות הדתיים. מתחלק למשפט הקאנוני בעולם הנוצרי, משפט השריעה בעולם המוסלמי, ומשפט הלכתי ביהדות.
משפט מנהגי - שם כולל למספר רב של שיטות משפט מקומיות שהיו נהוגות בידי אוכלוסיות מקומיות שאינן משתייכות למשפחות המשפט האחרות. במרבית המדינות בהן שיטת משפט זו נהוגה היא משולבת עם שיטות נוספות, כגון עם המשפט המקובל בהודו ועם המשפט הקונטיננטלי בסין.
המשפט המקובל (באנגלית: Common law) הוא שיטת המשפט המרכזית הנהוגה באנגליה ומדינות שהשתייכו בעבר לאימפריה הבריטית. נהוג לחלק את המשפחה הזו לשני מוקדים מרכזיים, הראשוני, שהוא המשפט האנגלי, והשני, שהוא המשפט האמריקאי. לעיתים שיטה זו נקראת "המשפט האנגלו-אמריקאי".
ייחודיותו של המשפט המקובל הוא בעקרונות של עצמאות מערכת המשפט, ועקרון התקדים המחייב, שמעניק לרשות השופטת סמכויות חקיקה לא סטטוטוריות, כלומר, שלא על ידי החלטת פרלמנט. במדינות המשפט המקובל, לבתי משפט מסוימים יש סמכות לקיים ביקורת שיפוטית, לבטל חוקים ואף לחוקק אותם.
מאפיין מרכזי של המשפט הקונטיננטלי הוא קודיפיקציה של המשפט, כלומר ריכוז החוקים בקודקס מפורש ונגיש, השואף לשלול את שיקול דעתו של המוסד השופט, ובדרך זו להבטיח את שלטון החוק.
משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות העבריים השונים החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.
המשפט העברי נידון בתורה שבכתב לראשונה בספר שמות בפרשת משפטים, שם מובאים רוב דיני הממונות המוזכרים בתורה בכלל, דיני עבדים, דיני רוצח וכן הוראות המתייחסות לשופטים. פרשה נוספת המהווה מקור חשוב לדיני המשפט העברי היא פרשת שופטים שבספר דברים. בפרשה זו לא נידונים דיני ממונות אך מובאת בה החובה להקים מערכת משפט הוגנת וכן נתבארו בפרשה דיני זקן ממרא, דיני עדות (הלכה) ודינים נוספים העוסקים ברצח.
אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המשפט המקובל ומן הדין העות'מאני, יש בו השפעה של המשפט העברי. במקרים מסוימים הוכנסו עקרונות המצויים במשפט העברי לתוך חוקי מדינת ישראל. דוגמאות לכך:
תקנת השבים, שהיא העיקרון לפיו יש להקל על עבריין המעוניין לשוב בו מדרכו הרעה.
בנוסף לדוגמאות ספציפיות אלה, חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, קבע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", ובתיקון משנת 2018 הורחבה זיקה זו ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".
כיתוב אללה
השָׁרִיעָה (בערבית: الشريعة) הוא הדין האסלאמי, המסדיר את כל תחומי החיים והחברה. השריעה מקבילה באופיה ובמטרתה להלכה ביהדות. ישנם ארבעה זרמי הלכה מוסלמים סונים: מאלכית, חנבלית, חנפית ושאפעית, כאשר ארבעתם נחשבים אורתודוקסים במידה שווה. על פי התפיסה האסלאמית, השריעה היא הדת כולה, הדת אשר אללה בחר לעבדיו על מנת להוציאם מהחושך אל האור, ואשר באמצעותה הוא הנחה אותם בנוגע לדברים שעליהם לעשות ולדברים אשר מהם עליהם להימנע, ודרכה הוא הבהיר להם את המותר ואת האסור.
האסלאם, בדומה ליהדות ולדתות-הלכה (דתות אורתופרקטיות) אחרות, אינו מבחין, עקרונית, בין הפולחן הדתי לבין חיי היומיום. לפיכך, השריעה עוסקת לא רק בטקסים דתיים או בפעולות שבין אדם לחברו אלא גם בכללים לביצוע פעולות אישיות (אכילה, רחצה וכיוצא באלה). כמו כן עוסקת השריעה בהיבטים רבים, חילוניים לכאורה, של החיים: פוליטיקה, כלכלה, בנקאותאסלאמית, דיני עבודה, חוזים ועוד.
אחת המטרות לחקיקה, להגשים את מטרת טובת כלל הציבור והרחקת האדם מהרוע והשחיתות בחיי היומיום ובעולם הבא. בהתגשם זה, בשמירת חמשת הגדולים, והם: שמירת הנפש, שמירת הערווה והצאצאים, שמירת הדעת, שמירת הכסף, ושמירת הדת.
מאמצע המאה ה-19 חוקקו במדינות מוסלמיות חוקים חילוניים בתחומים שונים כמו בתחום המסחרי והפלילי, אך לא חוקקו חוקים בענייני אישות. בתחום המסחרי והפלילי נתקבלו ספרי חוק מערביים ונחקקו חוקים חדשים בהשראה מערבית, לדוגמה, ספר החוקים העות'מאני "המג'לה".
במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הועסקו ילדים לעיתים בתנאי ניצול מחפירים, תוך פגיעה בזכויות האדם שלהם. בתמונה: הפגנה שנערכה ב-1909 נגד העסקת ילדים בתנאי ניצול, בניו יורק, שבארצות הברית.
פסק-דין (בראשי תיבות: פס"ד) הוא טקסט בו כתובה הכרעתו של השופט (או השופטים) בסופו של משפט, בבית משפט או בבית דין, בסוגיה שהובאה לפניו. פסקי דין יכולים להוות תקדים בנסיבות מסוימות, ולכן יש חשיבות לפומביותם ולפרסומם. מכלול פסקי הדין נקרא פסיקה, והוא מפורסם במספר קבצים, על פי הערכאה והעניין, ועם התפתחות המחשוב גם במאגרי מידע משפטיים.
אזהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך-דין.
.png)
