פיטר פריישטדט
 | |
| לידה |
13 באוקטובר 1931 ברטיסלבה, צ'כוסלובקיה |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 2000 (בגיל 68) ירושלים, ישראל |
| מדינה |
צ'כוסלובקיה  |
| תקופת הפעילות | 1957–2000 (כ־43 שנים) |
| בן או בת זוג |
בקי פריישטדט |
  | |
פיטר פריישטדט (13 באוקטובר 1931 – 14 בינואר 2000) היה במאי קולנוע ותיאטרון, מפיק ושחקן ישראלי, ניצול שואה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיר ברטיסלבה לבלה ואירנה, אח קטן להנס. משפחה יהודית מבוססת. סבו אמיל היה עשיר מאד ובבעלותו ארמון קיץ שהיה שייך פעם לקיסרית מריה תרזה, שם בילה פיטר זמן רב בקריאת ספרים של סטפן צווייג, ליאון פויכטוונגר, תומאס מאן, פרנץ ורפל, יעקב וסרמן ועוד. לאביו הייתה חברה להפצת תקליטים ולאימו הייתה חנות מצלמות.
עם הקמת סלובקיה הפשיסטית שבראשה הכומר יוזף טיסו החלו גזירות נגד יהודים, הם נאלצו לעבור לדירה קטנה, לענוד טלאי צהוב ולשאת השפלות. האם נאלצה לתת את החנות למנהלת ארית במסגרת חוק האריזציה.
בעקבות המרד הסלובקי באוגוסט 1944 פלשו הגרמנים לסלובקיה והחלו לשלח את היהודים לאושוויץ בעת דיכוי המרד, פיטר בן ה-13 נשלח להסתתר אצל משפחה שקבלה כסף מאמו. הוא נפרד מהוריו ואחיו ויותר לא ראה אותם.
בעקבות הלשנה הוא נעצר ב-18 בפברואר 1945 ונשלח למחנה המעבר בסרד. כעבור שבועיים הועבר ברכבת של קרונות לבהמות לטרזינשטט ששם היו עדיין אלפי יהודים גוועים ברעב ומתים מטיפוס. הוא ירד במשקל ומצבו הידרדר.
אנשי האס אס ברחו ב-8 במאי 1945 ופיטר הצליח לברוח עם שני חברים ולהגיע לקווי הרוסים. כשחזר לברטיסלבה התברר לו שהוריו נספו באושוויץ ואחיו נהרג במצעד המוות.
דרכו לאחר המלחמה הייתה קשה בתקופה השלטון הקומוניסטי האנטישמי. לאחר שירות משפיל בצבא, החל להתעניין בצילום ממסרטות שהשאירה לו אמו. בעזרת קשרים הצליח להתקבל כעוזר הפקה בטלוויזיה ולסיים לימודי בימוי באקדמיה הצ'כית ללימודי קולנוע.
הוא החל לביים בהצלחה הצגות של גולדוני, קונדרה שיקספיר וברכט ושמו התפרסם צ'כוסלובקיה ומחוצה לה.
יום אחד הוא פגש את המזכיר הראשון בשגרירות ישראל בפראג שנתן לו לקרוא את הרומן אקסודוס של לאון יוריס. פריישטט החל לבכות עם סיום הקריאה ונעורו בו רגשות יהודיים וציוניים. למרות הסיכון הוא הגיש בקשה לביקור בישראל ולאחר חקירה הוא קבל להפתעתו תשובה חיובית לביקור בישראל למשך 21 יום.
בישראל הוא הוזמן לביים את ההצגה "הכד השבור" של היינריך פון קלייסט בתיאטרון האוהל. בהצגה הכיר את השחקנית בקי סוזין (בת נינתו של שלמה משה סוזין) והתאהב בה. הוא גם התאהב באווירה החופשית במדינת ישראל. הוא נאלץ לחזור לפראג ולהיפרד מאהובתו. כאשר היה כבר במטוס אל על, חמש דקות לפני ההמראה, הוא החליט להישאר ודרש בתוקף לרדת מהמטוס. לשאלת השוטר בשדה התעופה לכמה זמן יישאר הוא ענה: "לתמיד".
הוא קיבל מכתב ובו נודע לו כי בית דין בפראג דן אותו לעשר שנות מאסר אם יחזור לשם.
הם נישאו ב-1966 ונולדו להם אורי ורחל.
הוא הצטרף לאנשי תקשורת נוספים וייסד את הטלוויזיה הישראלית, איגודים לשמירה על זכויות האמנים והאקדמיה הישראלית לקולנוע. הוא הפיק וביים סרטים שונים והופיע בהם גם כשחקן, אך כמפעל חייו הוא ראה את הקמת "המרכז להנצחת דמויות מופת בעם היהודי".
פריישטדט ביים והפיק עשרות סרטים תיעודיים, ביניהם סדרה על גדולי העם היהודי: פרנץ קפקא, ש"י עגנון, אהרון מסקין, ברל כצנלסון, מנחם בגין, יעקב חזן, גולדה מאיר, בן-גוריון ואחרים. "פרנץ קפקא – אמן התענית" היה הסרט האחרון שביים לפני פטירתו.
ב-1992 כתב אוטוביוגרפיה בצ'כית בשם "שדות רחוקים" שתורגמה לעברית והפיק וביים את הסרט "מהפכת הקטיפה – החזרה לפראג".
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המניע לרצח (1966)
- סבינה והגברים (1966)
שחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המשחק האמיתי (1980)
- סיפור אינטימי (1981)
- גרין (1984)
- מגש הכסף (1984)
- מאחורי הסורגים (1984)
- השגריר (1984)
- הינשוף (1988)
- הורים ובנים (1990) סרט טלוויזיה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיטר פריישטדט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
פיטר פריישטדט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- פיטר פריישטדט, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- פיטר פריישטדט, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- פיטר פריישטדט: שדות רחוקים; הוצאת ידיעות אחרונות. ספרי חמד, 1995.
- גדולים מהחיים, באתר ערוץ 7
- פיטר פריישטדט ב"הורים ובנים", באתר יוטיוב
פיטר פרישטט, דף שער בספרייה הלאומית
