פסלי הענק של ממנון

פסלי הענק של ממנון
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6
חלק מתוך	הנקרופוליס של תבאי
מידע כללי
סוג	פסל ענק, פסל דמות, אתר ארכאולוגי, ממצא עתיק
על שם	ממנון
כתובת	הנקרופוליס של תבאי
מיקום	תבאי
מדינה	מצרים
הקמה ובנייה
חומרי בנייה	קוורציט
מידות
גובה	18 מ'
גובה מעל פני הים	79 מ'
קואורדינטות	25°43′14″N 32°36′38″E / 25.720555555556°N 32.610555555556°E
	(למפת מצרים רגילה) קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם; א-שייח'; סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב; הסעודית; ל; ו; ב; הים התיכון הים האדום פסלי הענק של ממנון

פסלי הענק של מֶמנוֹן הם שני פסלים גדולים מאבן חול, של המלך אמנחותפ השלישי מהמאה ה-14 לפנה"ס. הפסלים מוצבים בנקרופוליס של תבאי מצידו המערבי של הנילוס מול העיר המודרנית לוקסור. הפסלים הוכרזו בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית כחלק מהנקרופוליס של תבאי.

שם הפסלים

במיתולוגיה היוונית, ממנון היה גיבור מלחמה ממוצא אתיופי, שהוביל את צבאו מאפריקה כדי לסייע לטרויה הנצורה במלחמת טרויה. ממנון נרצח בסופו של דבר על ידי אכילס. רעידת אדמה שאירעה בשנת 27 לפנה"ס, סדקה את הפסל המזרחי מבין השניים. רוחות הבוקר שנשבו מבעד לסדק השמיעו קול שנשמע כאנחה. היוונים הקדמונים שבאו לבקר את הפסל, ראו בקול זה את האנחה של ממנון. סטראבון ביקר את הפסלים בשנת 20 לפנה"ס וטען ששמע את הקול באופן אישי. המסורת מייחסת לקיסר הרומי ספטימוס סוורוס את תיקון הפסל הסדוק שבעקבותיו האנחה נעלמה.

הפסלים

שני הפסלים זהים ומתארים את אמנחותפ השלישי במצב ישיבה, כשידיו מונחות על ברכיו ומבטו מופנה מזרחה לכיוון הנילוס. בבסיס הפסלים ליד רגליו חצובות שתי דמויות, אשתו טיי (Tiy) ואמו מותמאויה (Mutemwiya). על הפנלים הצדדיים בבסיס הפסלים חצובה דמותו של אל הנילוס האפי (Hapy). גובהם של הפסלים 18 מטר, כולל בסיס שגובהו 4 מטר. משקלם המוערך הוא 720 טון. שני הפסלים ניצבים במרחק של 15 מטר האחד מהשני.

הפסלים חצובים מגושי אבן חול קוורציט שנחצב במחצבות שנמצאו ליד קהיר של ימינו. הגושים הועברו דרומה, מרחק של 675 ק"מ.

במקורם, ניצבו הפסלים כשומרים ליד שער הכניסה של מקדש המתים של אמנחותפ השלישי שנבנה בתקופת מלכותו. המקדש שניצב ממערב לפסלים, היה המפואר והגדול מסוגו במצרים, אורכו היה 700 מטר ורוחבו 550 מטר. המקדש עמד צמוד לגדת הנילוס, ויסודותיו נפגעו מההצפות העונתיות של הנילוס. שרידיו שימשו פרעונים אחרים בבניית מקדשי המתים שלהם. מהמקדש נותרו כיום שרידים מעטים. בציורו של הצייר דייוויד רוברטס משנת 1848 רואים את פסלי ממנון מוקפים במים.