צ'ליוסקין (אונייה, 1933)
 | |
| "צ'ליוסקין בנמל לנינגרד בקיץ 1933 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית נוסעים ומשא שוברת קרח |
| צי |
צי הסוחר הרוסי  |
| חברת ספנות | סבמורפוט |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Burmeister and Wain, דנמרק |
| הושקה | 11 במרץ 1933 |
| תקופת הפעילות | 3 ביוני 1933 – 13 בפברואר 1934 (256 ימים) |
| אחריתה | טבעה ב-13 בפברואר 1934 |
| מיקום | ים צ'וקצ'י |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 7,500 טון |
| אורך | 92 מטר |
| רוחב | 16.6 מטר |
| שוקע | 6.5 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 12.5 קשר (23 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 52 |
| מספר נוסעים | 60 |
| הנעה | טורבינות קיטור בהספק של 2,450 כ"ס |
האונייה "צ'ליוסקין", (ברוסית: Челюскин), הייתה אוניית נוסעים ומשא רוסית להפלגות בין שפך נהר לנה לבין נמל ולדיווסטוק. ב-13 בפברואר 1934, היא טבעה אך הצוות הצליח לארגן מחנה על הקרח. להצלת האנשים אורגן מבצע אווירי מוצלח ולטייסים שהשתתפו במבצע הוענק תואר גיבור ברית המועצות שנוסד בעקבות האירוע.
"צ'ליוסקין" נבנתה בדנמרק לפי הזמנת ברית המועצות. האונייה הייתה מיועדת להעברת נוסעים ומשאות באוקיינוס הקרח הצפוני. בהתאם לכך, היא חוזקה והוגדרה לצורכי ביטוח כאוניית נוסעים ומשא מדגם שובר קרח.
האונייה הושקה ב-11 במרץ 1933 וב-3 ביוני 1933 עזבה את דנמרק בדרכה ללנינגרד תחת השם "לנה". לאחר הגעתה לנמל היעד הוחלט להחליף את שמה ל"צ'ליוסקין" לזכר חוקר הארצות הרוסי סמיון צ'ליוסקין.
מסע האונייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 ביולי 1933 עזבה האונייה את לנינגרד בדרכה לולדיווסטוק. על המסע פיקד רב חובל ולדימיר וורונין וראש המשלחת היה אוטו שמידט, גאוגרף וחוקר ידוע של אזור הצפון. בדרכה נכנסה האונייה למספנות בהן נבנתה ועברה תיקונים קלים. ב-2 באוגוסט 1933 עזבה האונייה את נמל מורמנסק ועל סיפונה 112 אנשים. מטרת המסע היה ללמוד את היכולת לעבור את המעבר הצפון-מזרחי במהלך קיץ בודד. באזורים הקשים היה מתוכנן להיעזר בשובר קרח.
גושי הקרח הראשונים החלו להפריע לתנועת האונייה מזרחה בים קארה. בעזרת שוברי קרח האונייה הצליחה לעבור את האזור והמשיכה בצורה עצמאית. בים צ'וקצ'י התברר שלא ניתן להמשיך במסע וב-23 בספטמבר נלכדה האונייה על ידי גושי קרח. במשך כחודשיים נסחפה האונייה מזרחה על ידי הקרח וב-4 בנובמבר 1933 התקרבה למצר ברינג. עד לים הפתוח נותרו קילומטרים בודדים ואף נשלח מברק ברכה לולדיווסטוק. עקב שינוי בכיוון תנועת הקרח החלה האונייה להיסחף בחזרה לכיוון צפון-מערב. בקרבת מקום הייתה שובר קרח, אך אוטו שמידט סירב לקבל את עזרתו כי חשב שאחר מסע כה ארוך בקרח האונייה תמשיך להחזיק מעמד. במשך מספר חודשים המשיכה האונייה להסחף ולהתרחק ממים פתוחים ללא קרח. ב-13 בפברואר 1934 בעקבות הלחץ הגדול על הדפנות, נשברה האונייה וטבעה בתוך שעתיים.
הצוות התארגן בעוד מועד ולכן הצליח לארגן על הקרח מחנה זמני ולהעביר למחנה את המצרכים. בסך הכול היו במחנה 104 אנשים. 8 אנשים עזבו את האונייה עוד במהלך המסע מסיבות שונות ומנהל המשק בוריס מוגילביץ' נהרג במהלך עזיבת האונייה.
מבצע ההצלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יומיים לאחר קבלת הידיעות על הטביעה החלה התארגנות למבצע הצלה. בראש הוועדה הועמד ולריאן קויבישב. הוחלט לארגן מבצע אווירי. כעבר שלושה שבועות, ב-5 במרץ 1934 הצליח הטייס אנטולי ליאפידבסקי להגיע למחנה ולפנות ממנו 10 נשים ושני ילדים. בטיסה השנייה התקלקל מטוסו והוא הצטרף לשוהי המחנה.
הטיסה הנוספת נערכה רק ב-7 באפריל. במהלך שבוע הצליחו חמישה טייסים לפנות את המחנה. בסך הכול בוצעו 24 טיסות בהם השתתפו 6 מטוסים - שלושה מתוצרת ברית המועצות, שניים מתוצרת ארצות הברית ומטוס נוסף מתוצרת גרמניה. האנשים הועברו ליישוב על שפת הים כ-160 ק"מ מהמחנה. טייס האוניה עם מטוסו הגיע ליישוב באופן עצמאי.
בימים האחרונים של השהייה במחנה, חלה מנהל המשלחת אוטו שמידט ולכן הוחלט להעביר אותו לנום, ארצות הברית לטיפול רפואי.
למבצע היה סיקור נרחב בתקשורת הסובייטית והטייסים נחשבו לגיבורי-על של המדינה. כאשר הטייסים וחברי המשלחת הגיעו למוסקבה אורגנה להם קבלת פנים חגיגית. בעקבות האירוע הוחלט על ייסוד תואר הכבוד גיבור ברית המועצות והטייסים היו מקבלי התואר הראשונים. עבור העזרה במבצע ההצלה קיבלו שני טכנאים אמריקאים עיטור לנין. כל שוהי המחנה קיבלו את עיטור "הכוכב האדום". הצוות הטכני שתמך במבצע מהיבטים שונים כולל יצירת קשר רדיו עם המחנה גם קיבל עיטורים.
החל משנות ה-70 של המאה ה-20 החלו חיפושי האונייה. בשנת 2004 נערך מבצע ארכאולוגי תת-ימי ונמצאו שרידי אונייה. בהמשך התברר שמדובר באונייה אחרת. בשנת 2006 נמצאו שרידים נוספים. צילומים וחלקי מתכת הועברו לדנמרק. בפברואר 2007 אישרו מומחי המספנות הדניות שמדובר בחלקי האונייה צ'ליוסקין.
כבר בשנת 1934 הוקרן סרט תיעודי על מבצע ההצלה. בשנת 1984 באולפני לנפילם צולם סרט נוסף על הנושא.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר של משלחת ארכאולוגית עם תיאור הפרשה (אורכב 22.09.2020 בארכיון Wayback Machine) (ברוסית)