צבי הירש הורוביץ (דרזדן)

צבי הירש הורוביץ

אין תמונה חופשית
לידה	1872 ה'תרל"ב קרקוב
פטירה	י' באייר ה'תש"ה (בגיל 73 בערך) ניס, צרפת
מקום פעילות	דרזדן, גרמניה
השתייכות	רבנים אורתודוקסים, רבני גרמניה
תחומי עיסוק	תלמוד, הלכה, היסטוריה של עם ישראל, גנאולגיה

הרב צבי הירש הלוי הורביץ (תרל"ב, 1872 - י' באייר תש"ה, 1945) היה רב ומחבר, היסטוריון ומחלוצי מחקר הגנאלוגיה הרבנית בארצות אירופה ומחוקרי סידורו של התלמוד הירושלמי. רבה של הקהילה היהודית בדרזדן שבגרמניה.

ביוגרפיה

צבי הירש הלוי הורביץ, נולד בשנת תרל"ב, כבן שלישי לאביו הרב חיים אריה לייבוש הורוביץ רבה של קהילות קרקוב וז'ובקבה ומחבר הספר חיי אריה, וכנכד לשושלת רבנים מפורסמת, כאשר סבו, הרב שאול הורביץ רבה של טיסמניץ, למדו תורה ואף התכתב עמו ארוכות בסוגיות. אמו, הרבנית ציפורה, הייתה בתו של הנדבן מיכאל צבי ציפרעס שהקים בית כנסת מפואר בקרקוב.

לצד לימודיו התורניים במסגרת הקבועה של בן רב, שבהם עשה חיל והפגין יכולות חידוש, נכבש בחקר תולדות עם ישראל, ובבקיאות בקורות הקהילות היהודיות באירופה שבהן הפך לחוקר נחשב. אביו שהוציא אז לאור את ספרו חיי אריה, הוסיף בו גם חידושים והערות מ”מבני הצעיר והחריף”.

באותן שנים קשר ידידות עם הרב חיים נתן דמביצר ששירת לצד אביו של הורביץ בבית הדין בקרקוב. דמביצר שנחשב מומחה להיסטוריה של עם ישראל וההיסטוריון של הקהילה היהודית בלבוב נעזר בידיעותיו של הנער הצעיר כדי להשלים את ספרו המונמנטלי כלילת יופי על קורות קהילת לבוב. כך גם שלח הערות לחוקר שלמה בובר שעסק באותם ימים בהשלמת ספרו '"אנשי שם'" העוסק גם הוא בחקר מנהגי קהילת לבוב וקורות רבניה בין השנים 1500 ל-1800.

בעיקר הפך לאוטוריטה בתחום חקר משפחת אבותיו משפחת הורוביץ המיוחסת שלה הקדיש אף חיבור מיוחד בשם תולדות משפחת הורוויץ. עוד בנערותו סייע לחוקרים ורבנים שמחקריהם עסקו בתולדות המשפחה. בשנת תרמ"ט, פרסם הרב אליעזר אפרתי כנספח לספרו הביוגרפי דור ודורשיו מכתב שכתב לו הורביץ הנער ביחד עם אחיו הרב אלעזר משה, העוסק בחקר משפחת הורביץ. המחבר המלומד מקדים בתחילת המכתב ומציין את צעירותם בשנים של שני ”בחורי חמד המפורסמים לעילוים”. סייע גם לחוקר פנחס פסיס שהוציא לאור את המונוגרפיה עטרת הלווים העוסקת בתולדותיו של אחד מראשי משפחת הורביץ, רבי ישעיה הלוי הורוביץ מחבר הספר שני לוחות הברית.

אחרי נישואיו עם פייגה בת הגביר ר' יצחק ברל ויענטשר מדוקלה, החל לגלות מעורבות רשמית בשדה התורני והמחקרי. היה מרבה לשלוח מאמרים והערות תורניות ומחקריות לקבצים תורניים שהתפרסמו בתקופתו. בין השאר פרסם מאמר בספר זיכרון לראשונים של הרב חיים צבי תאומים, העוסק בתולדות העיר קולומיאה וחכמיה; בספר התורני נאם יהודה של הרב יהודה אידל ברוידא מברלין על מסכתות הש"ס; בספר פינות הבית של הרב צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק ובספרו גדולת יונתן חלק ב'. כמו כן פרק בספר דור דעה של הרב החוקר יקותיאל אריה קמלהאר דור דעה מבוסס על חומר שקיבל מהורביץ.

בחקר התלמוד הירושלמי

בתקופה הראשונה שאחרי נישואיו התמסר בעיקר ללימוד עיוני של התלמוד ירושלמי והתכוון לברר את גרסאותיו. לימים, כשאחיו הרב אליעזר משה הוציא לאור את ספרו טוב עין על התלמוד הירושלמי, פרסם בתחילתו 'מבוא' רחב ומקצועי "על דבר סידור ועריכת התלמוד הירושלמי" מאת "אחי המחבר" צבי.

במבוא מגלה הורביץ בקיאות תורנית לצד הבנה בהיסטוריה ובמחקר. הוא מנסה ללכוד את הסיבה לכך שהתלמוד הירושלמי נזנח מפני התלמוד בבלי דבר שלטענתו בה מפני העדר מסורת לימוד דידקטית שלא התפתחה בארץ ישראל ”יען כי בתי המתיבתות שבארץ ישראל היו שוממין וספסליהם נתרוקנו מן התלמידים, ואין איש שם לבו לתלמוד הירושלמי לעסוק בו, ובעבור זה לא קיבלנו מן הקדמונים קבלה אמתית, ופירוש ברור להבין את סוגיות הש"ס כפי אשר למדו אותו בבתי הישיבות”

לטענתו, מכיוון שבכל תקופת הראשונים נזנח הלימוד בירושלמי, וגדולי הפרשנים שעסקו בביאור הבבלי, כרש"י, רשב"ם ובעלי התוספות לא נזקקו לו, ו”רק גדולי האחרונים כתבו פירושים על הירושלמי כפי אשר עלה על שכלם הזך, על כן לא נפלאת היא בעינינו אם הרבה פעמים שגו ברואה ולא כיוונו אל האמת וכתבו פירושים זרים אשר לא עלו על דעת אומרם”.

טענה נוספת שמעלה הורביץ במחקרו, היא העובדה שבניגוד לתלמוד הבבלי שעבר עריכה מחודשת עד ש”התלמוד הבבלי שלפנינו היום, איננו עוד בצביונו הראשון כאשר יצא מיד מסדריו רבינו ורב אשי”. לטענתו, במקור לא הודפסו המשניות בתוך הטקסט של התלמוד ורק מאוחר יותר ”בראותם כי מאוד קשה לימוד הגמרא על התלמידים יען כי אין בה כל סדר ומשטר, כי אינם יודעים איזה מימרא שייכת למשנה ואיזה לאחרת ... ולהקל על התלמידים סדרו את התלמוד בבלי בסדר יפה ותקנו אותו כהוגן”. העובדה שבתלמוד הירושלמי לא נעשתה העריכה הזו מקשה על ההבנה.

ולזאת מונח התלמוד הירושלמי לפנינו כספר חתום, וכל מפורשיו ומבאריו נלאו למצוא הפתח, זה אומר בכה וזה אומר בכה, כל אחד כותב פירושו ויבחר לו דרכו כפי העולה על רוחו מבלי אשר נוכל לדעת דבר ברור ומי הצדק

בניסיון תיקון לבעיה שאותה העלה, ניסה הורביץ לרכז פרגמנטים שמצא בכתבי הראשונים שבהם מופיעים פירושים והתייחסויות לדברי הירושלמי. כי ”הרבה פעמים הביאו הקדמונים את דברי הירושלמי להלכה ופירושו אותו גם כן לפי דעתם ושכלם” וזאת אף על פי שבכל מה הנוגע לירושלמי עדיין חסרה מתודיקה וניסיון עיוני למדני של הישיבות אך מכיוון ש”רבותינו הקדמונים היה לבם רחב כפתחו של אולם, וכל דברי חז"ל במקומות שונים פתוחים לפניהם ושמורים בזכרונם... פרושיהם המה נכונים מאוד ועל אדני האמת הטבעו יותר מכל פירושי האחרונים”.

בהמשך מציע הורביץ לרכז את כל דברי הראשונים על הירושלמי לפלטפורמה אחת, שתאפשר מחקר והבנה מחודשת. וזאת אף על פי שברובם מצוטטים הדברים על ידי האחרונים מכיוון שברבות השנים התגלו כתבי ידות והודפסו חיבורים שלא היו לפני הראשונים:

אי לזאת כשר וישר והגון הדבר, לקבל על יד את כל פירושי הירושלמי מן רבותינו הראשונים אל מקום אחד, למען יהיה לנו דבריהם קילורין לעיניים. ואף כי המפרשים האחרונים על הירושלמי, כמו מהר"א פולדא ובעל שדה יהושיע, בעל קרבן העדה, ובעל פני משה כבר העלו בספריהם את פירושי הקדמונים אשר היו לפניהם, ורוב פירושיהם על אדני פירושי הראשונים נוסדו, בכל זאת אין לך דבר שלא נאמר בו חוץ, כי הרבה מדברי הראשונים נעלמו מנגד עיניהם, ובפרט כי חלק מספרי הראשונים לא זכו לצאת לאור בימיהם, ורק בימינו אלה זכינו להרבה ספרי פוסקים קדמונים אשר מתוך כתב ידות אשר היו מונחים בבתי אוצר הספרים במקומות שונים כמו ספר האשכול להראב"ד מנרבונא, הראבי"ה, האור זרוע הגדול, וכן פירושים של רבנו חננאל, רב ניסים גאון, רבנו גרשם מאור הגולה, וכמוהם הרבה מאד
בעבור זה עלה עוד בימי חרפי על דעתי לקבץ על יד את בל פירושי הקדמונים על הירושלמי הנמצאים בספריהם, ולכתוב אותם עלי ספר למען יהיו לנו לעיניים להבין דברי הירושלמי לאמתו. ותודה לאל יתברך קבצתי על יד כפי אשר כחי הדל מגיע, כל פירושי הקדמונים על הירושלמי וגם כל הנוסחאות והשנוים הנמצאים בספריהם ... והראיתי לדעת כי בכמה מקומות טעו מאד מפורשי הירושלמי האחרונים בפירושם, יען כי לא היה להם לעיניים דברי רבותינו הקדמונים הנמצאים אתנו היום

ברבנות קהילות

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ופלישת הכוחות הרוסים לגליציה, חל מפנה בחייו. הוא נאלץ לעזוב את ביתו ויצא עם משפחתו בברנו בירת מוראביה. מאות הפליטים ייסדו בעיר קהילה משלהם "מחזיקי הדת" ובחרו בהורביץ לרב ואב בית דין. במשך השנתיים הבאות, עד קיץ תרע"ו הוא התמסר לביסוס מוסדות הקהילה. הקים תלמוד תורה לילדים ובתי תמחוי לעניים. כך מינה שוחטים והקים מערך כשרות על האיטליזים כדי לאפשר לפליטים לצרוך בשר משחיטתם העצמאית. לאחר שהתפזרו הפליטים ופורקה הקהילה, עבר לכפר סכוונינגן (שוונינגן) הסמוך להאג שבהולנד. גם שם התרכז קיבוץ גדול של פליטים יוצאי גליציה, לצד יוצאי אנטוורפן. גם שם התמנה לרב והתמסר להנהגת הציבור, הקים ישיבה ומסר בה שיעורי גמרא ”עם פלפולים יקרים ונחמדים”.

כתבי הגאונים

בתקופת מגוריו בהולנד, המשיך להתעסק במחקר וביבליוגרפיה. הוא התוודע אז לקרובי משפחתו, נכדיו של הרב ישכר דב ברנשטיין רבה של האג ואספן כתבי יד מושבע, שבספרייתו נמצאו ספרים ישנים ובעיקר כתבי יד של אבות משפחתו, וביניהם אף סדרת התכתבות תורנית עם אביו. הנכדים סיפרו שאחרי פטירתו נמכרה הספרייה והתפזרה בין אספנים וספרנים.

הורביץ פתח במסע לאיסוף הכתבים, משום שחש כי זו הסיבה שבשלה נאלץ לגלות להולנד כדי להציל את כתבי אבותיו. בסופו של חיפוש מאומץ, מצא בעלית גג ”ארגז מלא ניירות כתבים ומכתבים שונים, ובהם מצאתי איזה מאות מכתבים מזקניי הגאונים זצ"ל ומשאר גדולי הדור ומבני משפחתנו הרוממה ... והנה מיד בראותי את כתבי יד קודש הללו טמונים וגנוזים שמה, אחזתי באיזה מהם והביאותים אל ביתי, למען אוכל לעת מצוא להוציאם לאור”

כעבור כמה שנים הוציא לאור חלק נכבד מהמכתבים בספרו כתבי הגאונים, כאשר לכל מכתב ומכתב מקדים הורוביץ הקדמה ביוגרפית ארוכה שמספרת את קורותיהם של כותבי המכתב ונמעניו. ביניהם מופיעים כתבים בהדפסה ראשונה מאת הגאון מווילנה ואחיו הרב ישכר דב, רבי יהונתן אייבשיץ, ורבי יעקב יהושע פלק; רבי משולם איגרא, רבי יצחק הלוי הורוביץ ועוד רבים.

בנספחי הספר הוסיף הורביץ מאמרים ל"תולדות עיר זאמושטש ורבניה"; "תולדות רבנות המדינה של פולין, לבוב וקראקוב" ו"דברים חדשים על ועד ארבע ארצות. נספח חשוב בספרו המופיע תחת הכותרת "כתבי ישנים" עוסק בפולמוס שעורר בן משפחתו שאול ברלין שהוציא לאור את הספר בשמים ראש שנתפס במחקר כמעשה זיוף שיוחס לרא"ש. הורביץ מלבן את האשמות ומברר את הטיעונים.

ברבנות דרזדן

ב-1919, כשוך מלחמת העולם, הקימו פליטי מזרח אירופה את קהילת שומרי הדת בדרזדן שבגרמניה, והזמינו את הורביץ לכהן ברבנות. בעקבות הצלחתו, הוא מונה ב-1926 גם לרבה של הקהילה העתיקה וכרבה הראשי של העיר. באוקטובר 1939 כשהחלו הנאצים לאסור יהודים ולגרשם לפולין, הצליח הורביץ לחמוק מהמאסר ברגע האחרון. אך אשתו נאסרה וגורשה לזבונשין שבגבול הגרמני-פולני. זמן קצר לאחר מכן השיג – בעזרת הרב הראשי לבלגיה דר' וינר – אשרת כניסה, ועבר להתגורר באנטורפן שאליה הצליח להבריח גם את אשתו ואת ספרייתו הגדולה. באביב 1940 עם פלישת הגרמנים לבלגיה, ברח עם משפחתו לניס שבצרפת, שם התגורר עם משפחתו, עד לפטירתו בי' באייר תש"ה. כאשר על פי צוואתו נקבר בבית העלמין העתיק של קהילת ניס, המופרד מקברי המקומיים במחיצה.

משפחתו

בניו: אברהם, חיים אריה, ומשולם יששכר.

חתניו: הרב ד"ר אפרים זוננשיין רב בבידגושץ, ויהודה אריה נוימרק.

כתביו

• זיכרון צבי – שאלות ותשובות וביאורי הלכה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ג
• לתולדות הקהילות בפולין – מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, מוסד הרב קוק ירושלים תשל"ח

ראו גם

• משפחת הורוביץ
• דרזדן

לקריאה נוספת

• טוביה פרשל, הרב ר' צבי הירש הלוי איש הורוויץ – דרזדן, בתוך אלה אזכרה חלק ה' עמ' 148, הוצאת המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, ניו-יורק תשכ"ג (הקישור לאתר טוביה פרשל)
• יהושע הורוביץ, חוקר תולדות הרבנות בפולין, הצופה, ט"ו בסיוון תש"ל
• "על המחבר" מאת יצחק רפאל בתוך ספרו לתולדות הקהילות בפולין, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח

תקופת חייו של הרב צבי הירש הורוביץ על ציר הזמן
ציר הזמן