לדלג לתוכן

צופן אטב"ח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כתב אטב"ח, הנקרא גם "צופן אטב"ח", הוא צופן החלפה המבוסס על הערך הגימטרי של כל אות. בצופן זה מוחלפות זו בזו האותיות שסכום הגימטריה שלהם שווה ל-10, ל-100 או ל-1000, כאשר לאותיות מנצפ"ך ניתן ערך בפני עצמן (ך - 500, ם - 600, ן - 700, ף - 800, ץ - 900). באופן זה אל"ף שערכה הגימטרי הוא 1 מוחלפת באות טי"ת שערכה הגימטרי 9, יו"ד מוחלפת באות צד"י, קו"ף מוחלפת באות צד"י סופית וכן הלאה.

צופן זה נזכר בתלמוד, כשיטה מדרש ששימשה את רבי חייא.[1] הצופן שימש גם בפרשנות המקרא, הן על דרך הפשט, כדי לבאר מילים יחידאיות,[2] והן כבסיס לדרשות ורמזים.

מבנה הצופן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק זה מוחלפות ביניהן אותיות שסכום הגימטריה שלהן הוא עשר:

א-ט (1+9=10)

ב-ח (8+2=10)

ג-ז (3+7=10)

ד-ו (6+4=10)

בחלק זה מוחלפות ביניהן אותיות שסכום הגימטריה שלהן הוא מאה:

י-צ (10+90=100)

כ-פ (20+80=100)

ל-ע (30+70=100)

מ-ס (60+40=100)

בחלק זה (לפי שיטת הערוך ושיטת רש"י המקובלת),[דרושה הבהרה] מוחלפות ביניהן האותיות שסכום הגימטריה שלהן הוא אלף, לפי השיטה הגימטרית הנותנת ערך מספרי נפרד לאותיות הסופיות. לפי שיטה זו הערך הגימטרי של האותיות הסופיות ממשיך את הרצף הגימטרי של האותיות – לאחר ת' ששווה 400, ך' שווה 500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900. בהתאם לכך, שיטת רש"י (המקובלת) והערוך:

ק-ץ (100+900=1000)

ר-ף (200+800=1000)

ש-ן (300+700=1000)

ת-ם (400+600=1000)

בניגוד לכך, לדעת המהרש"ל בהבנת שיטת רש"י, אין לאותיות הסופיות מעמד מיוחד, ומוחלפות ביניהן האותיות שסכום הגימטריה שלהן הוא 500:

ק-ת (100+400=500)

ר-ש (200+300=500)

אותיות בודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האותיות הנ"ך (ולשיטת המהרש"ל ברש"י, רק האותיות ה"נ) הן אותיות ללא זוג, כיוון שאין אף אות אחרת המשלימה את הגימטריה שלהן לעשר או למאה. לכן, האותיות הללו מתחלפות ביניהן.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]