קאוקה
| |||
 | |||
| מדינה |
 קולומביה | ||
|---|---|---|---|
| רשות מחוקקת |
departmental assembly of Cauca  | ||
| בירת המחוז | פופאיאן | ||
| תאריך ייסוד | 4 באוגוסט 1886 | ||
| שטח | 29,308 קמ"ר | ||
| גובה | 1,693 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Nevado del Huila | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 1,491,937 (2020) | ||
| קואורדינטות | 2°17′00″N 76°51′00″W / 2.2833333333333°N 76.85°W | ||
| אזור זמן | UTC -5 | ||
| www.cauca.gov.co | |||
  | |||
קאוקה (בספרדית: Cauca) הוא אחד מ-32 המחוזות של קולומביה. המחוז נמצא בדרום-מערב קולומביה והוא גובל במחוזות ואייה דל קאוקה וטולימה בצפון, בוילה וקקטה במזרח, בפוטומאיו בדרום, בנריניו בדרום-מערב ובאוקיינוס השקט בצפון-מערב. כמו כן האי גורגונה שייך למחוז.
המחוז משתרע על שטח של 29,308 קמ"ר.[1] במחוז מתגוררים כ-1.4 מיליון תושבים (הערכה ל-2017). בירת המחוז היא פופאיאן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך התקופה הפרה-קולומביאנית ישבו במקום שבטי ילידים שונים, כשהמרכזיים שבהם הם בני הפאס (אנ') והגואמביאנו (אנ'). האירופאי הראשון שעבר במקום היה הקונקיסטאדור הספרדי סבסטיאן דה בללקאסר שייסד את פופאיאן ב-1537. תוך שנים ספורות הוקמה פרובינציית פופאיאן (אנ'), שהשתייכה למלכות המשנה של פרו עד להקמת מלכות המשנה של גרנדה החדשה במאה ה-18. הפרובינציה כללה חלקים נרחבים מקולומביה המודרנית ובירתה הייתה העיר פופאיאן, שהפכה לאחת הערים החשובות במלכות המשנה.
לאחר קבלת העצמאות של רפובליקת קולומביה הגדולה בתחילת המאה ה-19 נוצרה פרובינציית פופאיאן שהשתייכה למחלקת קונדינמרקה (שכללה את שטחי קולומביה ופנמה המודרניות), אך תוך שנים ספורות הייתה חלוקה מחדש למחוזות והאזור היה חלק ממחוז קאוקה (שכלל את כל מערב קולומביה המודרנית) (אנ'). לאחר פיצול הרפובליקה ב-1830 האזור נכלל ברפובליקת גרנדה החדשה ופרובינציית פופאיאן נוסדה מחדש, אך בשנים שלאחר מכן פוצלו ממנה כמה יחידות מנהליות וב-1845 שטחה כבר היה דומה יותר למחוז המודרני של קאוקה מאשר לפרובינציה המקורית. ב-1857 הרפובליקה הפכה לפדרלית ונוצרה מדינת קאוקה שכללה את כל דרום ומערב המדינה, כמו גם חלקים נרחבים ממזרחה ואשר בירתה הייתה פופאיאן. ב-1863 הרפובליקה הפכה לארצות הברית של קולומביה והמדינות המקוריות המשיכו להתקיים. ב-1886 ארצות הברית של קולומביה הפכה לרפובליקת קולומביה הלא-פדרלית והמדינה הפכה למחוז קאוקה. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 פוצלו שטחים רבים מהמחוז עד שב-1910 הוא הגיע לתצורתו הנוכחית.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת המחוז מסתמכת בעיקר על חקלאות, הכוללת בין היתר גידול אגבה, קנה סוכר, קפה, תירס, מניהוט, שעועית ועגבניות, גידול מקנה, עיבוד מזון, דיג, חטיבת עצים וכרייה. כמו כן יש במחוז גידול נרחב של צמח הקוקה שממנו מופק הסם קוקאין.[2]
חלוקה מנהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg)
בדומה לחלק גדול ממחוזות קולומביה, יש למחוז חלוקה מנהלית נוספת מלבד החלוקה לרשויות מקומיות והוא מחולק לחמש פרובינציות (Provincias) כדלהלן:
| שם | שם בספרדית | יישוב מרכזי | מספר רשויות מקומיות |
|---|---|---|---|
| צפון | Norte | סנטנדר דה קיליצ'או | 10 |
| מזרח | Oriente | פאס | 8 |
| מרכז | Centro | פופאיאן | 9 |
| דרום | Sur | סוקרה | 12 |
| מערב | Occidente | גואפי | 3 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קאוקה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קאוקה באתר האגודה הגאוגרפית של קולומביה (בספרדית).
- ^ קולומביה - ניטור גידולי קוקה 2013, ממשלת קולומביה ומשרד האו"ם לסמים ולפשיעה (UNODC) (בספרדית).
| מחוזות קולומביה | ||
|---|---|---|
| מחוז הבירה | בוגוטה | 
|
| מחוזות | אטלאנטיקו • אמסונאס • אנטיוקיה • אראוקה • בויאקה • בוליבר • גואאיניה • גואביארה • ואופס • ואיה דל קאוקה • וילה • ויצ'דה • טולימה • לה גואחירה • מגדלנה • מטה • נורטה דה סנטנדר • נריניו • סוקרה • סן אנדרס ופרובידנסיה • סנטנדר • ססאר • פוטומאיו • צ'וקו • קאוקה • קונדינמרקה • קורדובה • קינדיו • קלדס • קסנרה • קקטה • ריסרלדה | |