קביעת מוות
קביעת מוות היא ההליך החוקי להכרה בכך שאדם מסוים כבר מת, כלומר אינו בחיים. ברוב המקרים, הצהרת רופא על מוות או זיהוי גופה הם דרישה חוקית להכרה כזו. אדם שנעדר במשך תקופה ארוכה מספיק (בדרך כלל לפחות כמה שנים) עשוי להיקבע כשנמצא בחזקת מוות, בדרך כלל על ידי בית משפט. קביעת המוות מלווה בהוצאת תעודת פטירה וברישום הפטירה במרשם האוכלוסין. תעודת פטירה עשויה להידרש במספר מצבים משפטיים, כגון הגשת בקשה לקיום צוואה, תביעת זכויות פנסיוניות וכדומה.
בנוסף למשמעות המשפטית של קביעת מוות, ביהדות יש לכך גם משמעות הלכתית, למשל לשם התרה מעגינות, ולכן לעיתים משתתף גם רב בקביעת המוות.
קביעה רפואית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב קביעות המוות המשפטיות בעולם המפותח נעשה על ידי עובדי רפואה שעושים זאת כאשר מתקיימים קריטריונים ספציפיים. שתי קטגוריות של מוות חוקי הן מוות שנקבע על פי הפסקה בלתי הפיכה של פעימות הלב (מוות לבבי-נשימתי), ומוות הנקבע על פי הפסקה בלתי הפיכה של תפקודי המוח (מוות מוחי). בארצות הברית יש כללים לקביעת שתי קטגוריות המוות הללו, המעוצבים על פי חוק קביעת המוות האחידה (Uniform Determination of Death Act). מדינות שאינן מכירות ב"הפסקה בלתי הפיכה של כל תפקוד של כל המוח, כולל גזע המוח" כמוות כוללות את אריזונה, אילינוי, איווה, לואיזיאנה, קרוליינה הצפונית וטקסס.
קריטריונים למוות לבבי-נשימתי מתקיימים כאשר רופא קובע שהמאמצים להפעיל מחדש את הלב במהלך דום לב הם חסרי תועלת, או שאין לנסות להפעיל מחדש לב שעצר, כגון כאשר יש הוראת אין לבצע החייאה (DNR). לעניין זה "בלתי הפיך" פירושו שדופק הלב והנשימה אינם יכולים לחזור מעצמם ולא ישוחזרו בהתערבות רפואית.
קביעת מוות מוחי מתבצעת במקרים בהם הנשימה נתמכת על ידי מכונות. מוות מוחי נקבע כאשר אין סימנים לתפקוד מוחי במהלך בדיקה נוירולוגית של אדם עם לב פועם.[1] בדיקות מאששות מתעדות מצב שבו אין זרימת דם למוח, או שאין פעילות חשמלית במוח, בהיעדר גורמים הידועים כמייצרים אובדן הפיך של תפקוד המוח.[1] בניגוד למוות לב-ריאה הכרוך לעיתים בהחלטה שלא להחיות את הלב, מוות מוחי הוא קביעה שלא ניתן להחיות את המוח מבחינה ביולוגית. בישראל מוסדרת קביעת מוות מוחי בחוק מוות מוחי-נשימתי, תשס"ח-2008.[2]
אם אדם מת מוות קליני משום שסבל מפציעות כה חמורות עד שהחייאה בלתי אפשרית ללא ספק, אז בתחומי שיפוט מסוימים המגיבים הראשונים (אנ') עשויים לקבוע חוקית לגבי מוות לב-ריאה. אומרים שאדם כזה מת בהגעתו (dead on arrival) או מת בזירה.[3]
חזקת מוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חזקת מוות
במקרים מסוימים, אדם יוכרז כמת גם ללא שרידים של גופו או הצהרת רופא, וזאת באחת משתי נסיבות. ראשית, אם היה ידוע שאדם נמצא בסכנת חיים כשנראה לאחרונה, לעיתים קרובות ניתן להכריז על מותו זמן קצר לאחר מכן. דוגמאות לכך הם נוסעי הטיטאניק שלא חולצו לאחר טביעת האונייה. שנית, אם אדם לא נראה במשך תקופה מסוימת ולא הייתה ראיה שהוא בחיים. משך הזמן שחלף משתנה לפי תחום שיפוט, החל מארבע שנים במדינת ג'ורג'יה בארצות הברית ועד עשרים שנה באיטליה.
קביעת מוות שגויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן שלוש קטגוריות כלליות של קביעה שגויה של חזקת מוות: בטעות, בגלל הונאה, או כעונש על פשע.
בטעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפעמים אנשים שהוכרזו כמתים חוזרים ומתקשים לקבל הכרה כחיים. מחקר אחד העריך כי מדי שנה, מנהל הביטוח הלאומי בארצות הברית מכריז על 12,200 אזרחים חיים כמתים.[4]
דוגמאות:
- קונסטנטין רליו, גבר רומני שהתגורר בטורקיה, איבד קשר עם משפחתו. אשתו ביקשה מבית משפט להכריז על מותו ב-2016, לאחר שלא הייתה עמו קשר מאז יולי 1999, זמן קצר לפני רעידת האדמה באיזמיט, והניחה שהוא מת ברעידת האדמה.[5]
- אדם מאוהיו בשם דונלד אי מילר ג'וניור שהוכרז בחזקת מת ב-1994, הופיע בשנת 2013 ותבע את הכרזתו כחי. בית המשפט המקומי דחה את תביעתו וקבע שהוא עדיין בחזקת מת משום שהחוק באוהיו אינו מאפשר לבטל הצהרות משפטיות על מוות אם חלפו יותר משלוש שנים.[6]
- בשנת 2016, הצרפתייה ז'אן פושאן הוכרזה בטעות כמתה על ידי בית משפט לערעורים בצרפת שדן בסכסוך עבודה. הטעות אושרה בבית המשפט בשנת 2017. נכון לשנת 2021, פושאן עדיין נאבקה להיות מוכרת כחיה.[7]
ביטול הצהרת מוות לא נכונה יכול להיות תהליך ממושך ומייגע. בין אם מדובר בקורבן הונאה ובין אם מדובר בטעות כנה, לרוב נדרשות שנים רבות לבטל הצהרת מוות במרמה, ולעיתים הביטול אינו מתרחש. ביהארי לא קיבל את ביטול הכרזת המוות שלו עד 1994, 19 שנים מאוחר יותר.[8] רליו הפסיד במאבק בבית המשפט להכרזתו בחיים במרץ 2018,[5] אך ההחלטה בוטלה שלושה חודשים לאחר מכן כאשר בתי המשפט הכריזו עליו כחי.[9] דונלד אי מילר ג'וניור נותר מת מבחינה חוקית משום שלמדינת אוהיו אין אמצעים חוקיים לביטול הכרזה על מוות.[6]
מחמת הונאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקרים מסוימים, הכרזה על חזקת מוות היא הונאה. אנשים זייפו את מותם מסיבות שונות, בהן גביית כספי ביטוח חיים, הימנעות מלכידת המשטרה או הימנעות מתשלום חובות.[10]
לפעמים, אנשים מכריזים על מותם של אנשים אחרים לטובתם האישית. לדוגמה, בהודו, כמה אנשים הוכרזו כמתים במרמה על ידי בני משפחה שרצו לגנוב אדמה ורכוש אחר. הידוע ביותר הוא לאל ביהארי (אנ'), שהוכרז במרמה על ידי בני משפחה, והיה בחזקת מת בין 1975 ל-1994. ביהארי הקים את אגודת האנשים המתים (אנ') כדי לעזור לאחרים במצבים דומים.[8]
כענישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה היסטורית, אלה שביצעו פשעים או עוולות אחרות נגד המדינה הוכרזו כמתים מבחינה חוקית למרות שהם בחיים. זה ידוע בשם מוות אזרחי (ראו גם: ראש זאב ו-מחוץ לחוק (משפט)). אדם כזה מאבד את כל הזכויות הניתנות בדרך כלל לאדם. במחוזות שיפוט שנהגו במוות אזרחי, היה חוקי להרוג אדם כזה, מאחר שלא הוכרו עוד על פי חוק כחיים, ולכן הריגתם לא נחשבה כרצח.[11]
קביעת סיבת המוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סיבת מוות
יחד עם קביעת המוות או בהמשך לכך נקבעת גם סיבת המוות. קביעה זו נעשית בדרך כלל על ידי רופא החותם על תעודת הפטירה, או איש רפואה משפטית (כגון חוקר מקרי מוות (אנ') או בודק רפואי. (אנ')) במקרים חריגים, בעיקר כאשר קיים חשד לפלילים. קיים הבדל בין הסיבה המיידית למוות לבין גורמי תמותה, כגון מחלות רקע. במספר מדינות החוק מגדיר רשימה של סיבות מוות אפשריות, ונעשה בהן שימוש לצרכים משפטיים. לעיתים נדרשת נתיחה שלאחר המוות לקביעת סיבת המוות. צורך כזה נדרש במקרים בהם נסיבות המוות חשודות, או בנסיבות אחרות הקבועות בחוק, או משום שסיבת המוות הרפואית אינה ודאית, או לפי בקשת בני משפחה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קביעת מוות, באתר כל זכות
- אברהם שטינברג, קביעת רגע המוות - סקירת עמדות, אסיא נ"ג-נ"ד (כרך י"ד, א-ב) אלול תשנ"ד, באתר "דעת"
- אברהם שטינברג, קביעת רגע המוות ותוצאותיו המשפטיות, פרשת חוקת, תשס"ב, באתר "דעת"
- דינה צדוק, הסדרים משפטיים לקביעת מוות מוחי, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 29 בינואר 2008
- קביעת מוות על פי שרידי גופה ובהעדרם - חרבות ברזל, משרד הבריאות, 15 בפברואר 2024
- Lewis, Ariane (2017). "Shouldn't Dead Be Dead?: The Search for a Uniform Definition of Death". Journal of Law, Medicine & Ethics. 45 (1): 112–128. doi:10.1177/1073110517703105. PMID 28661278. S2CID 4388540.
- Sarbey, Ben (2016-11-20). "Definitions of death: brain death and what matters in a person". Journal of Law and the Biosciences. 3 (3): 743–752. doi:10.1093/jlb/lsw054. ISSN 2053-9711. PMC 5570697. PMID 28852554.
- Controversies in the Determination of Death: A White Paper by the President's Council on Bioethics, bioethics.gov, 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 van der Lugt A (בנובמבר 2010). "Imaging tests in determination of brain death". Neuroradiology. 52 (11): 945–947. doi:10.1007/s00234-010-0765-7. PMC 2952109. PMID 20820765.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^
חוק מוות מוחי-נשימתי, תשס"ח-2008, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ Gardiner, D.; Shemie, S.; Manara, A.; Opdam, H. (2012-01-01). "International perspective on the diagnosis of death". BJA: British Journal of Anaesthesia (באנגלית). 108 (suppl_1): i14–i28. doi:10.1093/bja/aer397. ISSN 0007-0912. PMID 22194427.
- ^ "What It's Like to be Declared Dead by the Government". 8 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "A Romanian court has ruled that a man is dead, even though he's clearly alive – and the decision is final". Independent.co.uk. 2018-03-18.;
Dwyer, Colin (16 במרץ 2018). "Man Says He's Not Dead. Court Doesn't Buy It" – via NPR.{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Schwartz, John (2013-10-11). "Declared Legally Dead, as He Sat Before the Judge". The New York Times.
- ^ Willsher, Kim (2021-07-03). "'They said I don't exist. But I am here': one woman's battle to prove she isn't dead". the Guardian.
- ^ 1 2 Bearak, Barry (2000-10-24). "Azamgarh Journal; Back to Life in India, Without Reincarnation". The New York Times.
- ^ Services, Compiled from Wire (2018-07-04). "Romanian man proves he's alive as court annuls death certificate". Daily Sabah (באנגלית אמריקאית).
- ^ "Playing a risky game: people who fake death for big money". www.cbsnews.com (באנגלית אמריקאית). 5 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chin, Gabriel J. (2012). "The New Civil Death: Rethinking Punishment in the Era of Mass Conviction". University of Pennsylvania Law Review. 160 (6): 1789–1833. ISSN 0041-9907. JSTOR 41511317.
