קובי אור

קובי אור
	קובי אור
לידה	1 בינואר 1948; רמת גן, פלשתינה (א"י)
פטירה	9 בפברואר 2023 (בגיל 75); רמת גן, ישראל
שם לידה	יעקב נח בן-עמי
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1978–2023 (כ־45 שנים)
מעסיק	חדשות, זמן תל אביב
קישורים חיצוניים
	אתר רשמי

קובי אור (1 בינואר 1948 – 9 בפברואר 2023) היה עיתונאי, פובליציסט, משורר ופילוסוף-רוק.

ביוגרפיה

נולד בשם יעקב נח בן-עמי ברמת גן, בן יחיד ללאה לבית אורנשטיין ויהודה בן-עמי שעלו מגליציה לפני מלחמת העולם השנייה והשתקעו בעיר רמת גן. לבנם קראו יעקב על שם סבו והעניקו לו שם נוסף: נח. קובי אור נולד גדל וחי ברמת גן כל חייו. מאז סוף שנות השבעים חיבר מאמרים בנושאי רוק אלטרנטיבי בישראל ובחו"ל.

בפברואר 1979, כשהיה בן 31, החל להוציא את "חמור", פנזין עצמאי על מוזיקה וספרות שאותו כתב, ערך והדפיס. בריאיון לבן שלו הסביר את שם הפנזין: "מפני שחמור היא חיה דפוקה כזאת שכולם מרביצים לה וצוחקים עליה"; "זאת גם זברה שירדה מהפסים"^[1]. הפנזין "חמור" יצא בצורה לא סדירה במשך השנים וחולק חינם בחנויות תקליטים בודדות בישראל בלבד^[2]. עשרת הגיליונות הראשונים של הפנזין, מהשנים 1979–1983, נחשבים ליקרי ערך ולפריטי אספנות^[3].

הראשון שדיווח על כתיבתו יוצאת הדופן של קובי אור היה יואב קוטנר, במדורו בידיעות אחרונות, בשנת 1982. בשנת 1983 הפך "חמור", באופן זמני, למדור בירחון המוזיקה "ווליום"^[4]. ב-1984 החל אור לפרסם את מאמריו בעיתון "חדשות" (במסגרת המדור "קרוע"), במקומון "כלבו" בחיפה, ובמקומון "זמן תל אביב" של קבוצת מעריב^[5].

כתיבתו של אור אופיינה בסגנון מופשט ואסוציאטיבי, השם דגש על ציטוטים והתייחסויות לדת, למוות, להיסטוריה ולפילוסופיה^[5], והשפיעה על דור שלם של יוצרים ומבקרים^[3], בהם יוסי בבליקי, בועז כהן, אהד פישוף, גלעד כהנא, רועי ארד, יאיר רוה, רוגל אלפר, עוזי וייל, אתגר קרת, אסף גברון ויוצרי פסטיבל הפנזינים^[6]. כמו כן, להקת נושאי המגבעת הירושלמית שהוקמה באמצע שנות השמונים נקראה במקור "נושאי המגבעת של קובי אור" כמחווה לו^[7].

בשנת 1999 אור הופיע במופעי ספוקן וורד בשילוב מוזיקה עם קוב והוציא לאור אלבום בשם "טרקסטים"^[8].

בשנת 2000 נעשה עליו הסרט הדוקומנטרי "אור קשה, אור רך" של הבמאי חן שיינברג^[9].

בשנת 2006 החל לכתוב מאמרים לכתב העת לשירה "דקה"^[10].

בשנת 2007 הוציא לאור אלבום בשם "צודק כמו גשם", שבו הקריא טקסטים שלו על רקע מוזיקה שכתבו בועז כהן ויוסי בבליקי. האלבום הודפס ב-59 עותקים פיזיים בלבד (גילו של קובי אור היה אז 59) אך הועלה במלואו להאזנה בחינם ברשת.

בין השנים 2008 ל-2010 היה אור שותף לצמד הנויז נמק (NEMEK), ביחד עם העיתונאי והיוצר הדוקומנטרי בועז גולדברג. הטקסטים שאור הביא לנמק הציגו סגנון ששאב בעיקר מספרות הבלש והפשע האמריקאית, על הצד הכי קיצוני שלה. הקו המוזיקלי שיקף את האהבה המשותפת של אור וגולדברג לזרמים אזוטריים ברוק כגון נאו-פולק, דרון ונויז. הצמד נמק הופיע פעמים רבות ואף הקליט כמה קטעים, שצפויים לצאת בשנה הקרובה. בשנת 2019 יצר גולדברג סרט דוקומנטרי-מוזיקלי בשם "מחר כבר עבר", ובו מתועד גם שיתוף הפעולה שלו עם קובי אור במסגרת נמק.

משנת 2010 ועד מותו ניהל בלוג בשם "קרמטוריום", שבו פרסם מאמרים על מוזיקה, שירה ותרבות בכללותה, בסגנון האופייני לו.

בספטמבר 2016 יצא לאור פנזין בשם "הטיסה" ובו טקסטים, צילומים ואיורים של קובי אור. הפנזין יצא בהוצאת תחנת הנייר ומופץ במספר חנויות בתל אביב^[11].

ב־9 בפברואר 2023 הלך לעולמו בבית החולים שיבא תל השומר לאחר מאבק בסרטן הלבלב^[12].

דיסקוגרפיה

"טרקסטים", מאי 1999, פוך (חברת תקליטים) של מוטי שהרבני. אור קורא טקסטים שלו על רקע הנגינה של הגיטריסט קונץ^[13].
"צודק כמו גשם", אוגוסט 2007, טרקטור (הוצאה לאור). אור קורא על רקע המוזיקה האלקטרונית של בועז כהן ויוסי בבליקי.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של קובי אור
הבלוג של קובי אור
עמית שהם, אור ליודעי דבר, חדשות, 15 בנובמבר 1991 – כתבת פרופיל
בן שלו, הכותב הכי מופשט בתולדות ביקורת המוסיקה הישראלית, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010
בועז גולדברג‏, מוזיקאי הוא קובי אור מתוסכל, באתר וואלה, 12 במאי 2006
קובי אור במומה
צודק כמו גשם, קובי אור, להורדה
מתי שמואלוף על "הטיסה", ובכלל זה ריאיון עם יוצרי הספר יוסף למפל ואבי בוחבוט מהוצאת "תחנת נייר"
הפלייליסט של קובי אור – חלק א׳, שירים עבריים לבידוד, באתר הארץ, 14 באפריל 2020
הפלייליסט של קובי אור – חלק ב׳, שירים ליציאה מבידוד, באתר הארץ, 17 במאי 2020
שירה נאות, עיתונאי המוזיקה קובי אור מת בגיל 75, באתר הארץ, 9 בפברואר 2023
בן שלו, קובי אור, משורר בספינת נייר שכתב ביקורת רוק, באתר הארץ, 11 בפברואר 2023

הערות שוליים

^ בן שלו, הכותב הכי מופשט בתולדות ביקורת המוסיקה הישראלית, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010
^ שחור לבן מרושע בלי חוקים עם מוסיקה, מעריב, 23 ביולי 1984
^ ¹ ² אורין מוריס, מעשה בפנזין ופלאפל, באתר הארץ, 2 ביולי 2017
^ ביוגרפיה, באתר ‏MOOMA
^ ¹ ² עמית שהם, אור ליודעי דבר, חדשות, 15 בנובמבר 1991 - כתבת פרופיל
^ צאלה קוטלר, ‏פינה מודחקת בתרבות הישראלית: מהם הפנזינים?, באתר גלובס, 25 ביוני 2011
^ דודי פטימר, ‏"האגו חיסל את הלהקה": "נושאי המגבעת" חוזרים לימי התהילה, באתר מעריב אונליין, 27 באפריל 2018
^ תהל פרוש, אותיות פורחות באוויר, באתר הארץ, 2 ביולי 2009
^ רוני דורות, "מוות ליואב קוטנר, מוות למיקי מאוס": רטרוספקטיבה לאלטרנטיב-רוק של שנות ה-90, באתר הארץ, 14 בפברואר 2019
^ יצא לאור הגיליון השלישי של "דקה", כתב העת לשירה, באתר גלובס, 17 במרץ 2008
^ מתי שמואלוף, מטוס בגודל כף יד – הטיסה והריאיון, באתר "יקום תרבות", 9 בפברואר 2017
^ שירה נאות, עיתונאי המוזיקה קובי אור מת בגיל 75, באתר הארץ, 9 בפברואר 2023
^ יוסי בבליקי, ‏ידעתי שקובי אור הולך להציל אותי, באתר גלובס, 6 בפברואר 2000

[1] בן שלו, הכותב הכי מופשט בתולדות ביקורת המוסיקה הישראלית, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010

[2] שחור לבן מרושע בלי חוקים עם מוסיקה, מעריב, 23 ביולי 1984

[שם-הערה-3] ¹ ² אורין מוריס, מעשה בפנזין ופלאפל, באתר הארץ, 2 ביולי 2017

[4] ביוגרפיה, באתר ‏MOOMA

[שהם-5] ¹ ² עמית שהם, אור ליודעי דבר, חדשות, 15 בנובמבר 1991 - כתבת פרופיל

[6] צאלה קוטלר, ‏פינה מודחקת בתרבות הישראלית: מהם הפנזינים?, באתר גלובס, 25 ביוני 2011

[7] דודי פטימר, ‏"האגו חיסל את הלהקה": "נושאי המגבעת" חוזרים לימי התהילה, באתר מעריב אונליין, 27 באפריל 2018

[8] תהל פרוש, אותיות פורחות באוויר, באתר הארץ, 2 ביולי 2009

[9] רוני דורות, "מוות ליואב קוטנר, מוות למיקי מאוס": רטרוספקטיבה לאלטרנטיב-רוק של שנות ה-90, באתר הארץ, 14 בפברואר 2019

[10] יצא לאור הגיליון השלישי של "דקה", כתב העת לשירה, באתר גלובס, 17 במרץ 2008

[11] מתי שמואלוף, מטוס בגודל כף יד – הטיסה והריאיון, באתר "יקום תרבות", 9 בפברואר 2017

[12] שירה נאות, עיתונאי המוזיקה קובי אור מת בגיל 75, באתר הארץ, 9 בפברואר 2023

[13] יוסי בבליקי, ‏ידעתי שקובי אור הולך להציל אותי, באתר גלובס, 6 בפברואר 2000

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]