קולורטורה

קוֹלוֹרָטוּרָה (בלועזית: Coloratura) היא מונח במוזיקה. המילה היא בשפה האיטלקית ומקורה מלטינית - colorare - לצבוע. שימוש במילה כיום, בדרך כלל מתייחס לתחום המוזיקה, בנושא של פיתוח מלודיה, בפרט במוזיקה ווקאלית, ובאופן מיוחד לרפרטואר האופראי של המאות ה-18 וה-19, כאשר מדובר בקישוט המלודיה בריצות, טרילים, קפיצות ושאר פעלולים וירטואוזיים. כמו כן המילה משמשת לתיאור קטעים של מוזיקה כזו, תפקידים מיוחדים בהם המוזיקה הזו דומיננטית, וכן לתיאור זמרי אופרה המתמחים בביצועה.

שימוש היסטורי

הגדרה למונח קולורטורה, נמצאה לראשונה בלקסיקונים מוזיקליים, לא איטלקיים, מוקדמים. ב-Syntagma musicum של מיכאל פרטוריוס הגרמני משנת 1618, Dictionaire de musique של סבסטיאן דה ברוסאר הצרפתי (1703), וב- Musicalisches Lexicon של יוהאן גוטפריד ולתר משנת 1732. בכתבים מוקדמים אלו, ניתנת הגדרה קצרה למונח, ובדרך כלל הפניה למשמעותו האיטלקית. כריסטוף ברנהרד (1628–1692) מגדיר "קולורטורה" בשני אופנים -

• קדנצה - "ריצות שאינן מוגבלות בדיוק לתיבה אחת, ולעיתים מתמשכות לכדי שתיים או שלוש תיבות הלאה, ואשר מתאימות לשימוש בסיום קטעים" (Von der Singe-Kunst, oder Maniera, סביבות 1649)
• הקטנה - שינוי מלודיה באמצעות הוספת צלילים קצרים במקום צליל אחד ארוך במעבר אל הצליל הבא, אם בצעדים ואם בקפיצות. (Tractatus compositionis סביבות 1657).

המונח לא הוזכר בלקסיקונים האיטלקיים המפורסמים - Le Nuove musiche של ג'וליו קאצ'יני (1601/2), Opinioni de' cantori antichi e moderni של פייר פרנצ'סקו טוסי (1723), Pensieri, e riflessioni pratiche sopra il canto figurato של ג'ובאני בטיסטה מנסיני (1774), Mémoire sur la voix humaine של מנואל גארסיה (1841). כמו כן לא הוזכר המונח אצל הכותבים האנגלים צ'ארלס ברני והנרי פות'רגיל צ'ורלי, אשר שניהם כתבו באריכות על המוזיקה האיטלקית בתקופה בה "קישוט" המלודיה היה חלק בלתי נפרד ממנה.

שימוש בשפה המודרנית

המונח קולורטורה מתייחס לרוב לפיתוח וקישוט של מלודיה במוזיקה ווקאלית מהתקופה הקלאסית והרומנטית (בפרט בל קנטו). למרות זאת, גם במוזיקה מהמאות ה-15, ה-16, וה-17, ובפרט במוזיקת הבארוק, ישנם חלקים ניכרים בהם נעשה שימוש בקולורטורה במוזיקה ווקאלית וכלית. על כן, בשימוש מוזיקולוגי מודרני, המונח מתייחס למוזיקה בסגנון זה מכל התקופות, הן ווקאלית והן כלית.

למרות הגזירה מן המילה הלטינית colorare, אין הכוונה ל"צביעת" הקול עצמו, באמצעות שינוי הגוון או איכות הקול לצורך הבעה, אלא לסוג מסוים של מוזיקה.

מנעד קולי

כאשר מתייחסים לקולורטורה במוזיקה ווקאלית, המונח לא מוגבל לסוגי קולות מסוימים, אלא בכל קשת הקולות הנשיים והגבריים כאחד, נעשה שימוש באמנות הקולורטורה. למרות זאת, מקובל כי כאשר משתמשים המונח קולורטורה לבדו בתיאור זמר ("זמרת קולורטורה") הכוונה בדרך כלל לסופרן קולורטורה. תפקיד באופרה המיועד ל"סופרן קולורטורה", דורש מהמבצעת קול בעל מנעד גבוה, גמישות וזריזות, ויכולת וירטואוזית לבצע שירה מסובכת הכוללת קפיצות, ריצות, סטקטו וטרילים.

מקובל לחלק את זמרות הסופרן קולורטורה לשני סוגים - סופרן קולורטורה וסופרן דרמטי-קולורטורה (ראה:סיווג קולות הסופרן). אך כאמור, המונח קולורטורה לא מתייחס רק לזמרות סופרן, ותפקידי קולורטורה קיימים גם עבור מצו-סופרן, קונטרה-אלטו, טנורים, בריטונים ובסים.

דוגמאות לתפקידי קולורטורה בקולות שונים:

• תפקיד מלכת הלילה באופרה חליל הקסם מאת מוצרט מיועד לסופרן קולורטורה.
• האריה Every Valley Shall be Exalted מתוך האורטוריה משיח של הנדל היא דוגמה לתפקיד קולורטורה לטנור.
• אוסמין, תפקיד מתוך החטיפה מן ההרמון מאת מוצרט מצריך שימוש בקולורטורה מזמר בס.
• כל זמר בתפקיד מרכזי מאת רוסיני נצרך להשתמש בקולורטורה.