קיסר יפן

קיסר יפן
天皇
איוש נוכחי	נארוהיטו
תאריך כניסה לתפקיד	1 במאי 2019
תחום שיפוט	יפן
מעון	הארמון הקיסרי של טוקיו
ייסוד המשרה	660 לפני הספירה
איוש ראשון	ג'ימו
	אתר רשמי

קיסר יפן (בקאנג'י: 天皇, טֶנוֹ, מילולית: קיסר שמימי) לעיתים כונה על ידי אירופאים "המיקאדו" (בקאנג'י: 帝 או 御門, מילולית "השער המכובד"^[1]), הוא סמל מדינת יפן על פי החוקה הנוכחית, רשמית הוא ראש המדינה והעומד בראש המשפחה הקיסרית. בנוסף, הוא ראש דת השינטו, שמחשיבה אותו כנצר לאמטראסו, אלת השמש.

מאז תחילתה של ההיסטוריה היפנית ועד לאמצע המאה ה-19 נע תפקידו של הקיסר ביפן הלוך וחזור מתפקוד כפקיד רשמי בעל תפקידים טקסיים בלבד ועד לשלטון במדינה כשליט קיסרי בפועל. תחת החוקה הנוכחית של יפן, הקיסר הוא דמות טקסית בעיקרה המהווה סמל שלטוני הכפוף לחוקת המדינה, בדומה לשרידי מלכות אחרים בעולם.

שושלת הקיסרים היפנית נחשבת לשושלת הקיסרים העתיקה בעולם והיחידה ששרדה עד ימינו. הקיסר הנוכחי ביפן הוא הקיסר נארוהיטו, שעלה לכס הקיסר לאחר שאביו הקיסר אקיהיטו פרש בשנת 2019.

משכנו של קיסר יפן מאז אמצע המאה ה-19 הוא הארמון הקיסרי של טוקיו (נודע בשם ארמון קוֹקִיוֹ), אשר נמצא בליבה של טוקיו, לפני המעבר לארמון זה התגוררה המשפחה הקיסרית בעיר קיוטו.

תארוך

חלק מהתאריכים והפרטים המובאים בערך זה נמצאים תחת מחלוקת מתמדת המתנהלת בקרב ההיסטוריונים של יפן. מרשימת קיסרי יפן בעבר עולה כי חלק מהקיסרים הנמנים עליה מתו בגיל צעיר מאוד, כזה שמערער את עובדת היותם בעלי יכולת שלטונית כלשהי, שלטונם של אחדים מהנמצאים ברשימה היה למעשה שלטון שמאחוריו התקיים שלטון צללים של קיסר שפרש כביכול לנזירות, אך המשיך למעשה לשלוט בפועל, וחלק מהקיסרים מילאו תפקיד טקסי משני כל כך עד שהקשר בינם ובין שלטון בפועל היה מקרי בהחלט. עם זאת, ישנה חשיבות רבה למניית כל אחד מהקיסרים הרשמיים של יפן ברשימה כיוון שתקופת שלטונו של קיסר מסוים היא דרך החלוקה המקובלת לתקופות היסטוריות בהיסטוריה של יפן אפילו בימינו.

תפקידים

תפקידו של הקיסר מוגדר בפרק הראשון של החוקה של יפן. הפסקה הראשונה במסמך מגדירה את הקיסר כסמל המדינה. הפסקה השביעית מסמיכה אותו לתפקיד ראש המדינה הכפוף לייעוץ ולאישור הממשלה. בניגוד למונרכיות חוקתיות אחרות, לקיסר יפן אין סמכויות נוספות כגון הסמכת ראש ממשלה, פיטורי ראש ממשלה, פיזור הפרלמנט וכיוצא בזה.

על אף שהוא ממלא חלק גדול מתפקידיו של ראש המדינה, ישנה מחלוקת רבת שנים ביפן לגבי האם הקיסר צריך להיות ראש המדינה בפועל או האם הוא אמור להיות דמות שרק מתנהגת כראש מדינה. מאמציהם של פלגים שמרניים ביפן של שנות החמישים של המאה ה-20 להגדרת הקיסר מפורשות כראש המדינה בפועל עלו בתוהו, אולם הקיסר ממלא גם כיום את מרבית התפקידים הדיפלומטיים אותם ממלא כל ראש מדינה בעולם.

היסטוריה

למרות רציפותה לכאורה של השושלת הקיסרית ביפן, הכוח הממשי שהיה מונח בידיו של הקיסר השתנה רבות במהלך ההיסטוריה. הקיסרים הקדומים של יפן, שתוארו בכרוניקות עתיקות, דוגמת הקיסר ג'ימו, נחשבים כיום לדמויות מיתיות שלא התקיימו במציאות ואין אף ראיה היסטורית מוצקה לקיומן. ההיסטוריונים מאמינים שהקיסר הממשי הראשון של יפן היה הקיסר אוג'ין, אולם תאריכי שלטונו המדויקים אינם ברורים. הכרוניקות העתיקות מתארות את הקיסר היפני כצאצא ישיר של אלת השמש וכבן לשושלת ארוכה ורציפה שלא נקטעה לאורך ההיסטוריה, אולם החוקרים מפקפקים בקשר שבין הקיסר אוג'ין לבין אבותיו הקדומים המתוארים בכרוניקות אלו. בני המשפחה הקיסרית ביפן נטו מאז ומעולם להימנע מקשרי נישואים עם בני משפחות מלכותיות אחרות באסיה. אולם אין להסיק מכך שכל אבותיו של הקיסר יפנים. שבטים יפנים קדומים שמזוהים עם אבות המשפחה הקיסרית נמצאו כקשורים מאוד לחצי אי קוריאה העתיק, ולפי המיתוסים היפניים, אמו של הקיסר קאמו הייתה גם היא צאצאית למשפחת מלוכה מקוריאה.

החל משנת 1100 ועד לשנת 1868 היה הכוח השלטוני ביפן מצוי בידי השוגונים, ולא בידיו של הקיסר. השוגונים הקפידו לקשור את משפחותיהם למשפחה הקיסרית כדי לשמר את כוחם, וכך נוצרו משפחות רבות שהיו "חצי קיסריות". כאשר הגיעו ראשוני האירופאים ליפן במאה ה-15, הם תיארו את היחסים בין הקיסר לשוגון כמו היחסים בין האפיפיור ברומא לקיסרים האירופאים, בהתאמה.

עם פרסומה של החוקה הראשונה של יפן ב-1889, העביר הקיסר רבות מזכויותיו כשליט יחיד לנציגי העם, אולם הוא נשאר לעמוד בראש האימפריה. על אף שהושפעה מהחוקות האירופאיות, החוקה החדשה לא הייתה דמוקרטית כמו שציפו ביפן שהיא תהיה. הקיסר נשאר בעל סמכויות רחבות ועמומות שעד מהרה החלו להיות מנוצלות על ידי חוג הסובבים את הקיסר לטובת חיזוק מעמדו של חוג זה בצמרת השלטונית של יפן. בשנות השלושים של המאה ה-20 היה הפרלמנט היפני מורכב ברובו מאנשי צבא פשיסטים בהשקפתם אשר ניצלו את הקיסר ואת אלוהותו כסיבה להפיכתה של יפן לאימפריה לאומנית קיצונית שדוגלת בהתפשטות אל תוך המדינות שסובבות אותה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפך הקיסר לסמל שלמענו חונכו החיילים היפנים להילחם וגם למות. הקיסר עצמו למרות זאת, הוסתר ברוב תקופת המלחמה מעיני העולם, ותפקידו כמכריע במהלכי המלחמה שנוי במחלוקת, אם כי רוב החוקרים מניחים כיום כי הוא הוטה ותומרן על ידי מפקדי הצבא.

מלחמת העולם השנייה

לאחר כניעתה של יפן בפני כוחות בעלות הברית בסופה של מלחמת העולם השנייה, הפך הקיסר לסמל לאומי בלבד, ללא כל סמכות שלטונית, ותפקידו מקביל למשל לזה של מלכת בריטניה. כדי למנוע אנרכיה בחברה היפנית של סוף המלחמה, החליט הנציב האמריקאי ליפן דאגלס מקארתור להשאיר את הקיסר הירוהיטו על כיסאו, וזאת כדי לא לקטוע את רצף המשכיותה של המשפחה הקיסרית, קטיעה שהייתה מזעזעת בצורה קשה את יסודות החברה ביפן. הירוהיטו שמר אם כן על כיסאו, על אף ההתנגדות החריפה לכך מצד נשיא ארצות הברית הארי טרומן - שרצה להעמידו לדין בעוון פשעי מלחמה, אך עם זאת נשללה ממנו אלוהותו, והוא הפסיק למעשה לטעון להיותו "אל חי".

המשכיות השושלת הקיסרית

ירושת התואר קיסר ביפן מעוגנת בחוקי הפרלמנט. על פי החוק החל כיום (החל מ- 1867), רק צאצאים זכרים של הקיסר יכולים להתמנות לתפקיד. עד 1867 החוק לא אסר על מינוי נשים לתפקיד, ובתקופות קודמות (בעיקר במאות הששית עד השמינית לספירה) שימשו נשים כקיסריות.

ב-2005 נשקלה בפרלמנט היפני האפשרות לשנות חוק זה כיוון שליורש העצר באותו הזמן, הנסיך נארוהיטו, בנו של הקיסר שכיהן אז, אקיהיטו, יש רק בת אחת. בחורף 2006 הושעה הדיון לגבי שינוי החוק עד שיתקדם הריונה של הנסיכה קיקו, אשתו של הנסיך פומיהיטו, בנו השני של הקיסר. ב-6 בספטמבר 2006 נולד לנסיכה קיקו בן זכר, ובכך נפתרה לעת עתה סוגיית הירושה, אשר העסיקה את המשפחה הקיסרית ואת העם היפני.

ב-2017 העביר הפרלמנט היפני תיקון לחוק, המאפשר לקיסר לפרוש מתפקידו בעודו בחיים, זאת בעקבות בקשתו של הקיסר המכהן, אקיהיטו. ב-1 במאי 2019 נארוהיטו החליף את אביו בתפקיד הקיסר. התיקון לחוק החיה מנהג שהיה נפוץ בעבר, קיסרים רבים התפטרו ופינו את כסאם בעודם בחיים. כיום אקיהיטו הוא האדם החי היחיד שמחזיק בתואר של קיסר לשעבר.