קרב אומדורמאן

קרב אומדומראן

הסתערות רגימנט נושאי הרומח ה-21
מלחמה: המלחמה המהדית
תאריך	2 בספטמבר 1898
קרב לפני	קרב אטברה
קרב אחרי	קרב אומדיוויקרט
מקום	צפון אפריקה
קואורדינטות	15°45′46″N 32°30′36″E
תוצאה	ניצחון אנגלו-מצרי
הצדדים הלוחמים האימפריה הבריטית ח'דיוות מצרים סודאן המהדיסטית מפקדים הוריישו קיצ'נר עבדאללהי אבן מוחמד כוחות 8,200 בריטים 17,600 מצרים וסודאנים 52,000 אבדות 47 הרוגים 382 פצועים 9,700 הרוגים 13,000 פצועים 5,000 נפלו בשבי
(למפת סודאן מוגדלת)   אומדורמאן ואדי חלפא ח'רטום פורט סודאן נילוס הנילוס הכחול הנילוס הלבן ים סוף מצרים לוב צ'אד אריתריאה אתיופיה הרפובליקה המרכז אפריקאית דרום סודאן קרב אומדורמאן (למפת סודאן רגילה)   אומדורמאן ואדי חלפא ח'רטום פורט סודאן נילוס הנילוס הכחול הנילוס הלבן ים סוף מצרים לוב צ'אד ארית- ריאה אתיופיה רמ"א דרום סודאן קרב אומדורמאן

קרב אומדורמאן (באנגלית: Battle of Omdurman) היה קרב אשר התרחש בקרבת העיר אומדורמאן שבסודאן, ב-2 בספטמבר 1898, בין כוח של הצבא הבריטי לצד חיילים מצרים וסודאנים כנגד כוח גדול בהרבה של סודאנים מהדיסטים, כחלק מהמלחמה המהדית. הקרב היה אחד מהקרבות החשובים של המלחמה המהדית ובעצם סימן את סוף המרד המהדיסטי והשלטון המהדיסטי בסודאן, כאשר בקרב אומדיוויקרט שבא אחריו שאריות ההתנגדות כמו גם המהדי שבראשן הובסו.

קרב אומדומראן נחשב לדוגמה טובה לעליונות של כוח בעל יתרון טכנולוגי וארגוני על כוח עדיף מספרית אך נחות מבחינות אלו. הבריטים עשו שימוש בארטילריה, במספר מקלעי מקסים ובסיוע ספינות תותחים מנהר הנילוס. בקרב זה גם התקיימה גם אחת מהסתערויות הפרשים המוכרות והאחרונות של הצבא הבריטי על ידי רגימנט נושאי הרומח ה-21, שבה נכח גם הקצין הצעיר וינסטון צ'רצ'יל שעתיד היה להיות ראש ממשלת בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה.

רקע

ערך מורחב – המלחמה המהדית

בשנת 1881 פרץ המרד המהדיסטי בסודאן המצרית תחת הנהגתו של המהדי מוחמד אחמד. שנה לאחר מכן נלחמו הבריטים במרד במצרים וחיזקו כך למעשה את אחיזתם בה. לאורך שנות המרד בסודאן, המצרים המשיכו לטעון על בעלותם עליה, טענה שהבריטים הצדיקו. בשנתיים הראשונות למרד, זלזלו המצרים ביכולות האנצאר (תומכיו של המהדי), ושלחו מספר משלחות לא מאורגנות וקטנות מדי שהובסו אחת אחרי השנייה על ידי המהדיסטים. לאחר מכן נרגעו מעט הרוחות וסודאן הפכה למעשה לשטח בשליטת המהדי, עד שבשנת 1898 יצאו הבריטים והמצרים למערכה מאורגנת וגדולה תחת פיקודו של הוריישו קיצ'נר. תוך מספר חודשים, לאחר תכנון רב ואימון החיילים מראש, הצליח הכוח האנגלו-מצרי להביס את האנצאר, לדכא את המרד ולהחזיר את סודאן לשליטה אנגלו-מצרית.

נקודת המפתח במערכה זו הייתה אזור אומדורמאן, שהיווה את לב אזור סודאן המהדיסטית והכיל את הריכוז הגדול ביותר של חיילי האנצאר. קיצ'נר נכנס לסודאן והתקדם לאורך נהר הנילוס בסיוע ספינות תותחים ותוך כדי בניית מסילת ברזל כנתיב אספקה, הוא נלחם לאורך הדרך במספר קרבות כנגד כוחות האנצאר ולבסוף פגש בכוחם העיקרי מעט צפונית לאומדורמאן, שם התרחש הקרב.

הכוחות ושדה הקרב

חיילים בריטים מרגימנט הסיפורת' היילנדרס והקמרון היילנדרס.

הסתערות פרשים מהדיסטים בקרב.

מפת ההתקדמות האנגלו-מצרית לכיוון אומדורמאן.

הקרב התרחש מספר קילומטרים צפונית לאומדורמאן (שנמצאת מצפון מערב לח'רטום), לצד נהר הנילוס. הכוח האנגלו-מצרי ניצב בצד המזרחי של שדה הקרב הקרוב יותר לנילוס, בעוד שהכוחות המהדיסטים תקפו מכיוון מערב. קיצ'נר ארגן את כוחו בצורת קשת סביב הכפר עגייגה, מאחוריו בנהר הוצבו מספר ספינות תותחים לסיוע ואת כוחות הפרשים הוא הציב בשני האגפים מצפון ומדרום. שדה הקרב היה ברובו שטח פתוח עם מדרון קל העולה לכיוון מערב, משני צדדי שדה הקרב היו אזורים גבוהים יותר עם גבעות ושטחים סלעיים.

הכוח האנגלו-מצרי

הכוח האנגלו-מצרי הורכב מכ-17,600 חיילים מצרים וסודאנים ורק כ-8,200 חיילים בריטים. מפקד הכוח היה הורשיו קיצ'נר שקיבל את הדרגה המצרית 'סירדר' (גנרל) ופיקד עליו כביכול מטעם מצרים. קיצ'נר נשלח לעמוד בראש המאמץ המחודש לכבוש את סודאן בשנת 1892 והוא החל מיד באימון החיילים המצריים והסודאנים כהכנה למערכה, עם תחילת המערכה על ח'רטום בשנת 1898 היו החיילים מאומנים בשיטות לחימה מערביות מתקדמות.

סדר הכוחות הצבא האנגלו-מצרי
הדיוויזיה הבריטית שתי חטיבות חיל רגלים ה-1 (וושופ) וה-2 (לייטלטון). כל חטיבה הכילה 4 גדודים רגליים מהרגימנטים הבריטים בנוסף לכוח הנדסה. שתי החטיבות יחד כללו 10 מקלעי מקסים שתופעלו על ידי הארטילריה המלכותית והפוסיליירים האירים המלכותיים.	הדיוויזיה המצרית ארבע חטיבות חיל רגלים מצריות ה-1 (מקדונלד), ה-2 (מקסוול), ה-3 (לוויס) וה-4 (קולינסון), כל חטיבה הכילה 4 גדודים מצרים או סודאנים. בנוסף ליחידות רגליות, הדיוויזיה הכילה 4 פלוגות פרשים מרגימנט נושאי הרומח ה-21, 9 פלוגות פרשים מצריות ו-8 של פרשים על גמלים.
ארטילריה וכוחות הצי סוללת השדה ה-32 (8 תותחים) וה-37 (6 תותחי הוביצר); סוללת ארטילריית הסוסים המצרית ה-1 וסוללות השדה ה-2, ה-3, ה-4 וה-5. לצד אלו הוצבו בנהר הנילוס 10 ספינות תותחים שהוסיפו עוד 36 קני ארטילריה לסיוע.
‏סך הכל: 8,200 בריטים, 17,600 מצרים וסודאנים. 80 תותחים (מהספינות ומהקרקע) ו-44 מקלעי מקסים.

צבא האנצר

צבא האנצר התפרס לאורך נקודות שליטה שונות ברחבי סודאן, כאשר המוקד החשוב ביותר ובו ישב הכוח הגדול ביותר היה באזור אומדורמאן עם כ-51,500 חיילי רגלים וכ-5,500 פרשים, בנוסף ל-46 תותחים. לרוב החיילים לא היו רובים (עם כ-15,000 רובים, בממוצע רק רבע מהלוחמים נלחמו עם רובה) והם נלחמו בחרבות וחניתות. מרבית הרובים שברשות האנצאר היו נשק שלל אשר נפל לידיהם במהלך השנים מכוחות שונים אותם הביסו. הטקטיקה העיקרית של האנצאר התבססה על גורם ההפתעה כשהם עושים שימוש במודיעין, מרגלים שהושתלו בצבאות האחרים והיכרות עם השטח.

סדר הכוחות צבא האנצאר
מולואזימיה (דגל ירוק כהה): בפיקודו של עות'מאן אל-דין. הכוח התחלק ל-18 רובות (מערבית: 'רבעים') וכלל סך הכל 28,378 חיילי רגלים ו-2,925 פרשים, כאשר לכוח היו 12,872 רובים, מה שהפך אותו לכוח הגדול והחמוש ביותר.	אל-ראייה אל-זרקה (דגל שחור): בפיקודו של יעקוּב. הכוח הורכב ממספר יחידות שבטיות וכלל סך הכל 14,128 חיילי רגלים ו-1,588 פרשים, כאשר לכוח היו 1,053 רובים ושני תותחי שדה.
אל-ראייה אל-ח'דרה (דגל ירוק): בפיקודו של ח'אליפה עלי. הכוח התחלק ל-3 רובות וכלל סך הכל 5,394 חיילי רגלים ו-794 פרשים, חיילים אלו גויסו משבטי הנילוס הלבן ולא ברור בכמה רובים היו מצוידים.	עות'מאן דיגנה (ללא דגל): על שם מפקדו שדגלו נלקח בקרב בשנת 1884. הכוח התחלק ל-9 רובות וכלל סך הכל 3,371 חיילי רגלים ו-187 פרשים, כאשר לכוח היו 365 רובים.
אל-ראייה אל-חאמרה (דגל אדום): בפיקודו של ח'אליפה אל-שאריף כלל 81 לוחמים.	עמיר עות'מאן עזראק: כוח של שומרי ראשו שמנה 71 לוחמים, עזראק נהרג בקרב.
‏ סך הכל: 51,500 חיילי רגלים, 5,500 פרשים וככל הנראה מעט יותר מ-15,000 רובים.

מהלך הקרב

ההתקפה הראשונה, 6:45

לאחר הפגזות ארטילריות של עמדות האנצאר צפונית לאומדורמאן, הגיע הכוח האנגלו-מצרי העיקרי ב-1 בספטמבר לאזור מעט דרומית לכפר קאררי, שם הקים מחנה וביצורים קלים לקראת הלילה והקרב ביום למחרת. בבוקר 2 בספטמבר, בסביבות השעה 6:30, התקדמו כוחות האנצאר מכיוון דרום ומערב כשהם מקיפים את המחנה בקשת. הסיורים שיצאו לבחון את התקדמות האנצאר הוחזרו והמחנה כולו נערך בעמדות קרב. בשעה 6:45 פתחו התותחים האנגלו-מצרים באש, תוך מספר דקות נכנסו האנצאר לטווח והיחידות השונות החלו לנהל אש כנגדם. האנצאר תקפו בקבוצות של כ-4,000 לוחמים לרוחב שדה הקרב כשהם ממלאים אותו אל מול הקו האנגלו-מצרי. עד סביבות השעה 8:00 נבלמה התקפת האנצאר הראשונית ובשלב זה החלו ניסיונות איגוף של קו ההגנה האנגלו-מצרי.

בשלב זה, תקף כוח של האנצאר באגף הימני (הצפוני) באזור גבעות קאררי, היכן שהוצבו כוחות פרשים ובעיקר פרשי גמלים. כוח האנצאר כמעט והצליח לכתר את הפרשים והתבהר בשלב זה שלגמלים היה קשה לנוע באזור סלעי שכזה. אחת מספינות התותחים התקדמה צפונה לאורך הנהר כדי לסייע לפרשים ותותחייה הצליחו, יחד עם תותחי השדה מהמחנה, לשבור את התקפת האנצאר עם כ-450 הרוגים מהדיסטים.

הסתערות רג' נושאי הרומח ה-21

לאחר שנעצרו התקפות האנצאר ומאחר והם יצאו מטווח התותחים, שלח קיצ'נר את ארבע הפלוגות של רגימנט נושאי הרומח ה-21 לאגף הדרומי (שמאלי) כדי לבלום נסיגה אפשרית לכיוון אומדורמאן. לאחר שהתקדמו אל מאחורי האזור הסלעי מדרום, הם נתקלו בכוח אנצאר שהסתתר בשטח הפתוח והחלו להסתער לעברו. תוך כדי ההסתערות הם נתקלו מאוחר מדי בגיא שבו הסתתרו כ-4,000 לוחמי אנצאר, ללא יכולת לעצור את ההסתערות הם התקדמו לתוך הגיא, המשיכו בהסתערות ויצאו מהצד השני. הם ירדו מהסוסים לאחר שיצאו מהגיא וירו מרוביהם מטווח קצר על לוחמי האנצאר בגיא.

בשעות הבוקר המאוחרות, הבין קיצ'נר שהמהדי נמצא עם דיוויזיית 'הדגל השחור' מאחורי גבעות ג'אבל סורגהאם באגף הדרומי. בעוד ההסתערות של נושאי הרומח ה-21 באותו אגף בעיצומה, שלח קיצ'נר את שתי החטיבות הבריטיות וארבע מהחטיבות המצריות סודאניות קדימה במטרה להקיף את הגבעות מדרום ולתקוף את כוחו של המהדי. שתי החטיבות הבריטיות התקדמו בדופן המזרחי של הקו (קרוב לנילוס) בעוד ששלוש חטיבות מצריות ממערב להם, החטיבה המצרית הראשונה בפיקודו של הקטור מקדונלד נמצאה בדופן המזרחי של הקו והחטיבה המצרית הרביעית בפיקודו של קולינסון נשארה מאחור כעתודה וכדי להגן על המחנה. עם היציאה של החטיבות האנגלו-מצריות מקו ההגנה והתרחקותן מטווח התותחים וספינות התותחים, פתחה דיוויזיית 'הדגל השחור' בהתקפה לעבר החטיבה המצרית של מקדונלד מכיוון החלק הצפוני של גבעות ג'אבל סורגהאם, כתגובה הסתובבה החטיבה המצרית החמישית לכיוונו של מקדונלד כדי לסייע לו. בשלב זה חזרו גם כוחות הפרשים האנגלו-מצרים מכיוון גבעות קאררי כדי להצטרף לכוח הראשי.

התקפת 'הדגל הירוק' כנגד חטיבתו של מקדונלד והחטיבה המצרית השלישית. בג'אבל סורגהאם המשך ההתקפה האנגלו-מצרית כנגד 'הדגל השחור'.

תוכניתו של המהדי הייתה ככל הנראה למשוך את הצבא האנגלו מצרי אל מחוץ לטווח התותחים והסיוע של הספינות וכשהקו רחב יותר ובשטח פתוח, לתקוף את אגפו הימני. התקפה זו הייתה אמורה לכלול כוחות מדיוויזיית 'הדגל השחור' מכיוון ג'אבל סורגהאם וכוחות מדיוויזיית 'הדגל הירוק' מכיוון גבעות קאררי, אך ברגע המכריע לא תקפו כוחות 'הדגל הירוק' בזמן ושתי החטיבות המצריות התמודדו עם כל התקפה בנפרד. לאחר שנסוגו כוחות 'הדגל השחור', היו שתי החטיבות דרוכות בהגנה וכוחות הפרשים שהגיעו מכיוון צפון הצטרפו גם הם לקו ההגנה. בסביבות השעה 10:15 תקף כוח של כ-12,000 לוחמי 'הדגל הירוק' מכיוון צפון-מערב בסיוע כוחות 'הדגל השחור' שחזרו והצטרפו לקרב. לאחר קרב קצר וקשה, הצליחו שתי החטיבות האנגלו-מצריות בסיוע הפרשים מימין להדוף את התקפת האנצאר, כשהפרשים מסתערים על הכוחות הנסוגים.

באותו הזמן המשיכו החטיבות האחרות בהתקדמותם לעבר ג'אבל סורגהאם וחלקו הדרומי, כשהם הודפים את שרידי כוחות של 'הדגל השחור' לאחור לכיוון אומדורמאן. לאחר הצלחת החטיבה של מקדונלד בסיוע החטיבה החמישית והפרשים, הסתיים למעשה הקרב כאשר טוהר אזור ג'אבל סורגהאם ונשברו כוחות 'הדגל השחור' ו-'הדגל הירוק'. בסביבות השעה 12:30 הגיעה החטיבה המצרית החמישית של מקסוול לכפר ח'ור שאמבט, על הדרך לאומדורמאן, ושם היא עצרה לשתות ולנוח. בשעה 3:00 בצהריים הגיעו כל שאר הכוחות האנגלו-מצרים לאותו המקום ולמעשה צוין באופן זה סוף הקרב. מכאן המשיך כוחו של קיצ'נר לכיבוש אומדורמאן עצמה וחרטום. כנראה כנקמה על הריגתו של צ'ארלס גורדון בידי האנצאר, בזזו והרסו כוחותיו של קיצ'נר את העיר, כשהם משחיתים את קברו של מוחמד אחמד, מנהיגם הראשון של האנצאר.

אחרית דבר

הריסות הקבר של המהדי, אומדורמאן.

הניצחון האנגלו-מצרי בקרב ותבוסתו של הכוח הגדול והמרכזי של האנצאר בסודאן, היווה בעצם את סוף המלחמה וסיים את תקופת סודאן המהדיסטית. עם זאת, מנהיג האנצאר עבדאללהי אבן מוחמד שרד את הקרב והמשיך לעמוד בראש כוחות האנצאר הנותרים למשך כשנה. ב-25 בנובמבר 1899 התרחש קרב אום דיוואיקרט, הקרב האחרון של המלחמה, ובו נהרג המהדי. עם מותו הסתיים באופן רשמי השלטון המהדיסטי בסודאן והיא עברה לשלטון אנגלו-מצרי, שלטון שנמשך עד לעצמאות סודאן בשנת 1956.

לאחר הקרב עלתה ביקורת לגבי התנהגות החיילים וזו של הוריישו קיצ'נר מפקדם לאחר כיבוש העיר חרטום ואומדורמאן. קברו של המהדי הושחת והיו שמועות על כך שעצמותיו פוזרו בנהר כנקמה על הטבח של הבריטים והמצרים בעיר בידי חיילי המהדי בשנת 1885.

אבדות הבריטים והמצרים בקרב היו נמוכות באופן משמעותי מאבדות האנצאר, עם 47 הרוגים בריטים מצרים וסודאנים מהכוח האנגלו-מצרי לעומת כ-9,700 הרוגים מהאנצאר. בנוסף לכך כ-5,000 חיילי האנצאר נלקחו בשבי וכ-13,000 נפצעו, כלומר למעשה כמחצית מהכוח העיקרי של האנצאר נפגע, בנוסף לפגיעה הקשה למוראל וכיבוש עיר הבירה של סודאן המהדיסטית.

לקריאה נוספת

• Barthorp, Michael. 1988. The British Army on Campaign: 1816-1902 (4): 1882-1902. London: Osprey.
• Featherstone, Donald. 1993. Omdurman 1898: Kitchener's Victory in The Sudan. London: Osprey.
• Whitehouse, Howard. 1987. Battle in Africa: 1879-1914. Surrey, UK: Fieldbooks.
• Wilkinson-Latham, Robert. 1976. The Sudan Campaigns: 1881-1898. Oxford: Osprey.

קישורים חיצוניים

• אודות הקרב באתר 'היסטוריה היום'.
• אודות הקרב באתר 'היסטוריה צבאית'.
• קרב אומדורמאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)