קרב מגע
קרב מגע היא שיטת לחימה מודרנית שפותחה בישראל, על ידי מספר מייסדים. השיטה החלה להתפתח בשנות העשרים של המאה ה-20. בימי ארגון ההגנה, השיטה נקראה "ספורט מגן" ולאחר מכן שינתה את שמה ל"קפא"פ" (קרב פנים אל פנים). אימי שדאור ליכטנפלד, שהוביל את תחום הקרב מגע בצה"ל, פיתח לאחר פרישתו משירות את הקרב מגע האזרחי. שיטת הקרב מגע התפתחה רבות, והיום ניתן ללמוד אותה בשלושה אופנים: כשיטת לחימה לכוחות ביטחון, כשיטה להגנה עצמית לאזרחים, וכשיטת לחימה בפני עצמה, אך הוא שונה מאמנויות לחימה מסורתיות בכך שהוא מתמקד בעיקר בהגנה עצמית ובמצבים מציאותיים. בקרב מגע, אין חוקים כמו באמנויות לחימה ספורטיביות והוא מבוסס על סיטואציות מציאותיות. קרב מגע אינו משמש למטרות ספורטיביות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיס השיטה טמון בגילוי של התגובה הספונטאנית לאיום על-ידי ד"ר משה פלדנקרייז (מה שידוע בימינו כרפלקס הבהלה). פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה שתורגלה במסגרת ארגון ההגנה ואף פורסמה בספר שכתב ב-1930 בשם "ג'ו ג'יטסו והגנה עצמית". את דרכו של פלדנקרייז המשיך גרשון קופלר שהוביל את תחום הלחימה בידיים ריקות במסגרת ארגון ההגנה. לאחר פטירתו הפתאומית של קופלר, כאחד מכ"ג יורדי הסירה, תפס את מקומו יהודה מרכוס שהיה אחד מכותבי הספר "ג'ודו שימושי" בו מופיעים לראשונה בכתב העקרונות המנחים של שיטת הלחימה הישראלית ללחימה בידיים ריקות.
העדות הראשונה לקיומם של אימונים סדירים בהגנה עצמית בארץ ישראל מצויה בשנת 1891 בעיר רחובות. כתוצאה מעימותים אלימים בין תושבי רחובות ליישובים הערביים הסמוכים החלו צבי קליגר ומיכאל גרשנזוון, ששירתו בצבא הרוסי ועלו ארצה, לאמן את אנשי רחובות בתרגילי הגנה עצמית וזאת במסגרת ארגון העשרות שהוקם ביוזמתם של אהרון אייזנברג ואחרים.[1]
בהמשך קיים מידע דליל העוסק באימונים שהתקיימו במסגרת ארגון בר גיורא וארגון השומר, אולם סביר להניח שידע זה חלחל והגיע לשורות ההגנה אף על פי שאין לכך עדות ישירה בכתובים.
ארגון ההגנה שנוסד ב-1920 חיפש שיטת לחימה שתוכל לתת מענה לחבריו, אולם שיטות הלחימה שנוסו לא נתנו מענה אפקטיבי בשעת עימות אלים.
פלדנקרייז אסף חברים מארגון ההגנה תקף אותם עם סכין וצילם את תגובותיהם. הוא גילה כי רוב האנשים מגיבים באותו אופן הכולל התכנסות והרמת גפה כדי להגן על הראש והצוואר. פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה המושתתת על גילוי זה. הוא אימן לוחמים במשך שלושה חודשים, הפסיק לאמן אותם למשך שנה ולאחר שנה בדק שנית את תגובותיהם. באופן מפתיע התרגילים שלימד פלדנקרייז נשארו חקוקים בגופם של הלוחמים בצורה כמעט אוטומטית. הנהגת ההגנה התרשמה וגייסה את פלדנקרייז ללמד את אנשי ההגנה את תורתו. שיטתו של פלדנקרייז מהווה למעשה את הבסיס להתפתחותו של הקרב מגע. המונחים השגורים היום בתחום הקרב מגע של הגנה רפלקסיבית או תגובה רפלקסיבית, נעוצים באותו גילוי של פלדנקרייז.
פלדנקרייז נאלץ לרדת מארץ ישראל מכיוון שהיה מבוקש על ידי המנדט הבריטי שלא ראה את פועלו בעין יפה.[דרוש מקור] את מקומו כמדריך ראשי בהגנה תפס קופלר שהמשיך לפתח את השיטה וכתב פרק בספר החוגר העוסק בספורט מגן, השם שניתן לתורת הלחימה של ההגנה באותן שנים.
את מקומו של קופלר תפס מרכוס שהחל לכתוב את הספר ג'ודו שימושי ביחד עם חברים. באותה תקופה השתמשו במספר שמות שונים לתיאור שיטת הלחימה של ארגון ההגנה, לפיכך השם ג'ודו שימושי הוא עוד שם לשיטת לחימה זו (בנוסף לשמות ספורט המגן ולשיטתו של פלדנקרייז).
עם פרסום "הספר הלבן (1939)" (מכונה גם "הספר הלבן של מקדונלד" או בשמו הרשמי "פלשתינה, הצהרת מדיניות") גרר הפגנות מצד היישוב היהודי כנגד המנדט הבריטי. במהלך ההפגנות הללו השתמשו השוטרים הבריטים באלות כנגד המפגינים היהודים מה שגרם לפציעות רבות ודמורליזציה בקרב הציבור היהודי. משה (מיישל) הורביץ וחברים פיתחו שיטת לחימה עם מקל קצר שתוכל להתמודד עם האלות של השוטרים הבריטים. הכנסת השימוש במקל קצר הובילה לשינוי בשם של שיטת הלחימה הישראלית לקפא"פ (ראשי תיבות: קרב פנים אל פנים).
אימי שדאור ליכטנפלד ידוע כאחת מהדמויות המשמעותיות ביותר בפיתוח שיטת הלחימה הישראלית. שדאור עלה ארצה בשנת 1942 לאחר שפעל במסגרת ההגנה מחוץ לישראל. עם עלייתו שובץ כמדריך שחייה וקרב פנים אל פנים במסגרת ההגנה. בשנת 1948 עם הקמתה של מדינת ישראל ושיבוצם של אנשי ההגנה בצה"ל, המשיך אימי בתפקידו וביסס את מעמדו כדמות המובילה בתחום הקפא"פ בצבא. במהלך השנים השתנה השם קפא"פ ולקראת סוף שנות ה-50 החל השם קרב מגע לתפוס את מקומו עד שנשאר השם הרשמי והיחיד של שיטת הלחימה הצה"לית ואימי כדמות המובילה את התחום.
עם פרישתו משירות הקבע פתח אימי מכון להוראת קרב מגע לאזרחים. הוא אימץ את החליפות ושיטת החגורות של הג'ודו ופיתח סילבוס שיתאים לאזרחים וגם יכול לשמש ללמידה כאמנות לחימה ולא רק כשיטת לחימה.
שיטת הקרב מגע ממשיכה להתפתח וניתן להבחין בשלושה זרמים עיקריים: קרב מגע לכוחות הביטחון, קרב מגע כשיטת הגנה עצמית לאזרחים, קרב מגע כאמנות לחימה.
קרב מגע בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרב מגע היא אחת משיטות הלחימה המקובלות והנפוצות ביותר בעולם בקרב פנים אל פנים (קפא"פ) ונלמדת בעשרות מדינות במגוון זרמים.
בסיס מדעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי גיא מור, תרגול רפלקס הבהלה, בשילוב לימוד מיומנות חדשה בשיטת הבלוקים, מקצר את משך יצירת המערכת המוטורית.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוטי נתיב ונוח גרוס, הפרק התפתחות הקרב מגע בתוך הספר מערך כושר קרבי: שבעה עשורים / רוני לידור, נורית שרביט הוצאת צה"ל
- גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש – סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח", עמ' 34–37
- נח גרוס, מהשדה אל שדה הקרב, הוצאת מבשלים ספרים זכרון יעקב 2010
- כהן-גיל משה, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הוצאת כתר 2011
- משה פלדנקריז, ג'וג'יטסו והגנה עצמית, הוצאת תועלת 1931
- גרשון קופלר הפרק ספורט מגן, בספר החוגר הוצאת הפועל 1938
- ג'ודו שימושי, ארכיון צבי נשרי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דקלה שניידר, חותרים למגע, באתר צה"ל, 6 בספטמבר 2009
- גיל המבר, המלחמה על קרב המגע, מערכות 446, 2012
היהודי שחטף מכות מנאצים והמציא את שיטת הלחימה "קרב מגע", סרטון באתר יוטיוב, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גיא מור- מאמר על ההסטוריה של הקרב מגע, באתר tandfonline, 2021-11-25
- ^ גיא מור- מאמר על המכניזם המוטורי של הקרב מגע, 2021-11-25
