קתבאנית

קתבאנית
אזורים	מרכז תימן, בעבר בממלכת קתבאן וסביבה
משפחה	שפות אפרו-אסיאתיות שפות שמיות שפות שמיות דרומיות שפות דרום-ערב העתיקות קתבאנית; ; ; ;
קוד שפה	לינגוויסט ליסט: xqt ; גלוטולוג: qata1238
קוד ISO 639-3	xqt
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

קתבאנית (בערבית: قتبانية) היא אחת מארבע שפות דרום-ערב העתיקות ("צייהדיות") שתועדו ברמה סבירה. השפה משתייכת לענף השפות השמיות הדרומיות, והיא דוברה בעיקר בממלכת קתבאן וסביבה, במרכז תימן המודרנית. עדויות לקיום השפה קיימות החל מ-800 לפני הספירה (לכל המאוחר) ועד המאה ה-6 לספירה.^[1]

כ-2,000 כתובות ידועות נכתבו בכתב הדרום-ערבי העתיק המונומנטלי (שנכתב על מונומנטים), המכונה "מוּסְנַד". כתובות אלה נמצאות בעיקר בוואדי בייחאן ובוואדי חארִב, מדרום-מזרח לעיר מאריב (בירת מחוז מארב), ומן הרמה אל דרום אזור זה. הכתובות הקתבאניות מתרבות לאחר תחילת המאה ה-4 לפני הספירה, כאשר הסבאים חדלו לשלוט באזור, וקתבאן הפכה לממלכה עצמאית. השפה דוברה באזור ברחבי ממלכת קתבאן עד ג'בל אל-עווד (ליד ט'פאר) בדרום-מערב, ואם להאמין לסופרים היוונים והלטינים, היא הגיעה עד באב אל-מנדב שלשפת הים האדום. בסוף המאה ה-2 לספירה, ניצחו לבסוף הסבאים והחצרמותים את קתבאן, ואז נפסקו הכתובות בשפה.^[2]

השפה ששימשה לכתיבת כתובות בממלכת אווסאן, הידועה בשם אווסאנית, זהה כמעט לקתבאנית, אך היא מתועדת כל כך מעט – 25 כתובות בלבד – עד שלא ברור אם מדובר בניב קתבאני או בשפה נפרדת.

מספרים

בקתבאנית יש צורה יוצאת דופן למספר המונה "1": "אחד" ṭd [בתעתיק: "טְד"] ו"אחת" ṭt ["טְת"]. צורה זו דומה מאוד למספרים אלה דווקא בשפות דרום-ערב החדשות (למשל "אחד" ṭad ["טַד"] ו"אחת" ṭit ["טִת"] בשֵחְרית), אך אין לה אף מקבילה בשפות השמיות העתיקות.

יש בקתבאנית גם מילה נוספת ל"אחד", ˤs₁tn [בתעתיק: "עשׁתן"], שהיא מאותו מקור כמו ˤs₁t [עשׁת] במְעִינית^[3] וגם דומה לאכדית, לאוגריתית ולעברית).^[4]

הצורות הקתבאניות של המספרים "3" ושל "6" זהות לאלה בשבאית העתיקה: "שלושה" s₂lṯ ["שׂלתֿ"] ו"שלוש" s₂lṯt ["שׂלתֿת"], ו"שישה" s₁dṯ ["שׁדתֿ"] ו"שש" s₁dṯt ["שׁדתֿת"].

בקתבאנית מביעים משמעות דיסטריבוטיבית (כמו "כל אחד ואחד" בעברית) באמצעות חזרה על המספר, למשל הביטוי "כל אחד ואחד – בעשרה [מטבעות] חַ'בְּצָאת שלמים, בכל יום ויום" הוא b-ˤs₂r ˤs₂r ḫbṣtm mṣˤm l-ṭt ṭt ywmm [בתעתיק "בעשׂר עשׂר ח'בּצתם מצעם לטת טת יומם"].^[3]

לקריאה נוספת

Stephen D. Ricks: Lexicon of Inscriptional Qatabanian. Rome, Pontificio Instituto Biblico, 1988.ISBN 978-8876535703
Leonid Kogan and Andrey Korotayev: Sayhadic Languages (Epigraphic South Arabian). Semitic Languages. London: Routledge, 1997, pp. 157–183.
N. Nebes, P. Stein: Ancient South Arabian, in: Roger D. Woodard (Hrsg.): The Cambridge encyclopedia of the World's ancient languages Cambridge University Press, Cambridge 2004 ISBN 0-521-56256-2.
Peter Stein: Ancient South Arabian. In: Stefan Weninger (Hrsg.): The Semitic Languages: An International Handbook. De Gruyter Mouton, Berlin 2011, ISBN 3110186136, pp. 1042–1073.
Alessandra Avanzini: Corpus of South Arabian Inscriptions I-III. Qatabanic, Marginal Qatabanic, Awsanite Inscriptions (Arabia Antica 2). Ed. PLUS, Pisa 2004.ISBN 88-8492-263-1.

הערות שוליים

^ Peter Stein: Ancient South Arabian. In: Stefan Weninger (Hrsg.): The Semitic Languages: An International Handbook. De Gruyter Mouton, Berlin 2011, ISBN 3110186136, pp. 1042–1073.
^ Leonid Kogan and Andrey Korotayev: Ṣayhadic Languages (Epigraphic South Arabian). Semitic Languages. London: Routledge, 1997, p. 157-183.
^ ¹ ² Nebes and Stein: Ancient South Arabian, in The Ancient Languages of Syria-Palestine and Arabia, pg. 163
^ Giovanni Mazzini: Some Qatabanian Lexical Items. In: Aula Orientalis, 29 (2011), pp. 121-129.

[1] Peter Stein: Ancient South Arabian. In: Stefan Weninger (Hrsg.): The Semitic Languages: An International Handbook. De Gruyter Mouton, Berlin 2011, ISBN 3110186136, pp. 1042–1073.

[2] Leonid Kogan and Andrey Korotayev: Ṣayhadic Languages (Epigraphic South Arabian). Semitic Languages. London: Routledge, 1997, p. 157-183.

[autogenerated1-3] ¹ ² Nebes and Stein: Ancient South Arabian, in The Ancient Languages of Syria-Palestine and Arabia, pg. 163

[4] Giovanni Mazzini: Some Qatabanian Lexical Items. In: Aula Orientalis, 29 (2011), pp. 121-129.

[1]

[2]

[3]

[4]