ראייה עיוורת

ראייה עיוורת (או עיוורון קורטיקלי) היא תופעה קוגניטיבית-נוירולוגית בה אנשים שהתעוורו בעקבות פגיעה בקליפת המוח החזותית, מצליחים בכל זאת לדעת את צורתו של עצם כלשהו, מיקומו או כיוון תנועתו.

המונח נטבע ב-1974 על ידי הפסיכולוג הבריטי לורנס וויסקרנץ (Weiskrantz). במחקר שנערך באותה שנה נמצאה התופעה אצל קופת רזוס שקליפת הראייה שלה הוסרה. דווחו מספר מקרים של התופעה בקרב בני אדם, אך ברובם מדובר היה באנשים שנפגעו חלקית בקליפת הראייה (רק המיספרה אחת של המוח נפגעה). בסוף שנות ה-2000 דווח לראשונה על אדם שכונה TN שנפגע בשתי המיספרות המוח וניחן בראייה עיוורת, למשל הבחנה בין הבעות פנים של שמחה, עצב וכעס, ויכולת לעקוף מכשולים שונים במסלול הליכתו ללא אמצעי עזר.

ההסברים לתופעה אינם ברורים דיים. ייתכן כי נפגעי קליפת המוח החזותית יכולים להיעזר בהד החוזר מעצמים שונים כדי לזהות את מיקומם וצורתם (אקו-לוקציה), אך הדבר עשוי לאפשר רק זיהוי של עצמים גדולים, ולא מסביר את יכולתו של TN לזהות מכשולים קטנים שהוצבו בדרכו. חלק מהמידע החזותי (כמו מידע על הבעת פנים) עובר ישירות מהתלמוס לאזור האחראי לעיבודו (למשל, במקרה של הבעות פנים - האמיגדלה) בלי לעבור דרך קורטקס הראייה הראשוני, וכך המטופל יכול לקלוט את המידע בלי לחזות בו בפועל.

אחת הביקורות על הניסוי של TN הייתה כי עיניו של הנבדק לא כוסו במהלכו, ולא נערך בירור האם כיסוי זה משפיע על ביצועיו.

הגדרה

ראייה עיוורת זהו מצב בו עיוור מגיב לגירויים ויזואליים שלא במודע (מדובר כמובן בבני אדם ולא חיות). יכולת זו נמצאת אצל אנשים בעלי עיוורון בקליפת המוח המפוספסת, הידועה גם בשם הקורטקס הראייתי הראשוני או V1.

פציינט הסובל מראייה עיוורת נחשב כעיוור, לא מצליח לראות דבר. אך אם נבקש מהפציינט לנחש מהו אובייקט מסוים, 80% מהמקרים הפציינט ידווח נכון, מה שמעיד על כך שזהו אינו ניחוש. הדבר קשור לתת מודע של הפציינט. הפציינט מסוגל לראות למרות שהוא עיוור. לפציינט יש תפיסה אך הוא לא מודע אליה.

בתחילה חקרו ראייה עיוורת על חיות. כאשר מסירים או פוגעים בקורטקס הראייתי, החיות עדיין יכולות להעביר את ההבחנה הוויזואלית למרות השינויים ביכולת הקיבולת שלהם במח. יכולת זו לא מפתיעה מכיוון שהפלט מהעיניים מגיע גם כן למספר מטרות שונות במח הנמצאות בין ה midbrain והתלמוס שלא נפגעים כשה-V1 נפגע. מה שמפתיע, זה שבני אדם עם פגיעה בV1 מדווחים על עיוורון טוטאלי.

המודעות משתלבת עם כל הפעילות היומיומית. איך אפשר להפריד את המארג המורכב של מוחנו בשביל למצוא את הנקודה האחראית למודע כדי לחוות את העולם, מבלי לפגוע בשאר חלקי המוח?

היסטוריה

קשה להחליט מה נחשב לנקודת ההתחלה בהיסטוריה המובילה לגילוי ראייה עיוורת.

במאה ה-19 חוקרים ערכו ניסויים בחיות, בעיקר בקופים, עם הפרעות בקורטקס הראייתי.

ההיפותזה הייתה שמערכת הראייה אצל בני אדם שונה משל חיות. למרות הדמיון באנטומיה, הסיקו כי במקרה של פגיעה מוחלטת בV1 - אצל בני אדם, לא תהיה שום היבט ראייה. מספר ממצאים סתרו מסקנה זו כגון Riddoch G שסיפר על מטופל שהיה לו פגיעה ב-V1 ולמרות זאת היה לו תפקוד ראייתי. הוא זיהה תנועה אך לא תמונה סטטית.

ב־1970 הוצגו שיטות שונות ללימוד על פגיעות אוקסיפטליות, ותוצאות המחקרים הראו שהחולים מסוגלים להבחין בין צורות X לעומת O, בין קו ורטיקלי לעומת קו הוריזונטלי. כמו כן הם מסוגלים לזהות כיוון תנועה.

Weiskrantz המציא את המושג "ראייה עיוורת", המתייחסת לתופעה המוזרה שאנשים מתעקשים שהם עיוורים אך בכל זאת הם מסוגלים להבחין בצורות או בתנועה. 

סוגים

ראייה עיוורת מחולקת ל-2 סוגים:

סוג א': לאדם אין מודעות לגירוי ראייתי אך יכול לנחש חלקים מסוימים של הגירוי כגון צבע, צורה ומיקום האובייקט, ברוב המקרים הם צודקים.

סוג ב': יש לפציינט קצת מודעות על התנועה של האובייקט ועל מיקומו אבל לא יכול לתפוס את החפץ בידיו, כמו כן, העיניים שלו זזות עם תנועת החפץ אך הוא אינו מסוגל לתאר את התנועה. סוג זה מתרחש בעקבות פגיעה במח בעיקר באונה האוקסיפטלית.

כאשר הקורטקס הראייתי פגוע יהיה חוסר תפיסה באזורים מסוימים בשדה הראייה, ולכן החולה ישתמש ב-Tectopulvinar Pathway שבו אין מודעות לראייה, המוכיח שמסלול זה משמש לראייה לא מודעת העוזר להגיב מיד לתנועות ולהסתגלות עם העיניים לאובייקטים ללא שליטה.

מסלולים

המסלול התקין

כאשר אדם מסתכל על עצם, קרני האור המוחזרות ממנו נקלטות בעין, עוברות את הקרנית, הלשכה הקדמית, העדשה והויטריוס. הן מתרכזות על הפוטורצפטורים שברשתית. הפטורצפטורים מכילים 2 סוגי תאים: מדוכים (cones) וקנים (rods). תאים אלה ממירים את קרני האור לאותות המועברים דרך התאים הדו-קוטביים לתאי הגנגליון. תאי הגנגליון יוצאים מהעין באזור הנקרא הדיסק האופטי על ידי העצב האופטי, עצב אופטי מעין ימין נפגש עם עצב אופטי מעין שמאל בתצלובת הראייה, שם מידע המגיע מהצד הנאזלי בכל עין עובר לצד הנגדי במח, והמידע מהצד הטמפורלי נשאר באותו צד. משם המסלול נקרא optic tract. מידע משדה ראייה ימני נמצא ב-optic tract שמאלי ולהפך. כל optic tract עובר בגרעין הברך הצידי (LGN, Lateral Geniculate Nuclei) שבתלמוס.

גרעיני ה–LGN מחולקים לשכבות. בכל שכבה מתקבל מידע אחר: ב-4 שכבות מתקבל מידע מתאי גנגליון מסוג parvocellular, וב־2 שכבות מתקבל מידע מתאי גנגליון מסוג .magnocellular

משם המידע עובר למח על ידי 2 מסלולים שונים:

Tectopulvinar pathway

אקסונים של תאי magnocellular נשלחים ל- superior colliculi שנמצא ב-tectum שב midbrain. ה- superior colliculi שולח קשרים לאזורים בתלמוס הנקראים pulvinar ולכן מסלול זה נקראTectopulvinar system . המסלול מתחלק ל-2 מסלולים עיקריים: מדיאלי, השולח קשרים לאונה פריאטלית, ולטרלי, השולח קשרים לאונה טמפורלית.

Geniculostriate pathway

כל האקסונים מה- LGN מסוג parvocellular יוצרים מסלול בשם Geniculostriate system. מסלול זה מסתיים באזור הראייה Primary visual cortex (V1) הנמצא באונה האוקסיפיטלית בקורטקס. מאזור הראייה המידע מועבר לאזורי ראייה באונה הפריאטלית ובאונה הטמפורלית.

המסלול הלא תקין

אדם בעל פגיעה באזור V1 סובל מראייה עיוורת, מה שאומר שה- geniculostriate pathway פגוע. למרות הפגיעה בקורטקס הראייתי האדם עדיין יכול להגיב לגירויים ראייתיים. הגירויים הראייתיים לא רק עוברים דרך ה geniculostriate pathway -אלא גם דרך ה tectopulvinar pathway.

ולכן במקרה של ראייה עיוורת רק ה- geniculostriate pathway פגוע וה- tectopulvinar pathway מתפקד כרגיל. זהו ההבדל המובהק בין ראייה עיוורת ועיוורון רגיל. בעיוורון רגיל 2 המסלולים לא עובדים, ובראייה עיוורת רק מסלול אחד לא עובד והמסלול השני מקבל את הגירויים הראייתיים כרגיל.

לעיתים קרובות הנזק ב- v1 לא מוחלט ולכן יש רק אזור מסוים בשדה הראייה שהחולה לא רואה (סקטומה). בניסויים שמים את הגירוי באזור הפגוע בשדה הראייה.

לכן פציינט עם ראייה עיוורת מסוגל "לנחש" היכן בדיוק המיקום של אובייקט מסוים ולענות נכון ברוב המקרים. הם יכולים גם לזהות את המאפיינים הבסיסיים של אובייקט מסוים- צורה, צבע, ותנועה.

באופן מפתיע כשמראים פנים, שזהו גירוי מורכב, החולה אינו יכול להגיד את המין או את זהות הפנים אך יכול לומר מהו הרגש המבוטא בפנים- שמחה או פחד.

דבר זה נבדק בשתי צורות:

1. האדם אומר מהו הרגש שנראה בפנים.
2. מדידת הבעת הפנים של החולה עצמו. ישנה תופעה של "הידבקות" בהבעת פנים – כאשר אדם רואה הבעה מסוימת, הוא לעיתים מבצע את אותה הבעה. תופעה זו נצפתה בחולים גם כאשר שמים את הפנים בחלק השדה הראייתי שהחולה עיוור ביחס אליו. אנשים אלו הם למעשה עיוורים – אין להם מודעות למידע ראייתי. רק אם "מכריחים" אותם לענות, או כשהם מנווטים בסביבה, או בודקים תגובות לא מודעות שלהם, אז רואים שהם עוברים בין חפצים מבלי להיתקל או שהם מסוגלים לנחש נכון דברים שתוארו להם.

ניסויים ומחקרים

לפני כמה שנים, ל- TN, רופא בגיל העמידה משווייץ, היו שני אירועים מוחיים אחד אחרי השני. אחד בכל צד של המוח. הם פגעו קשות במוח בקורטקס הראיתי.

בדיקות מקיפות של TN אישרו שעל אף שעיניו היו בסדר גמור הוא היה עיוור לחלוטין. הוא לא היה מסוגל לראות עצמים ונעזר במקל הליכה כדי להגיע ממקום למקום. כששאלו אותו אם הוא יכול לראות ענה: לא! אני עיוור!

הנוירולוג ביאטריס דה-גלדר המזוהה עם אוניברסיטת טילבורג בהולנד וכן עם בית החולים הכללי מסצ'וסטס בבוסטון רצה ללמוד עוד על TN. ראשית הוא ועמיתיו חזרו על הבדיקות לTN הם רצו לדעת בוודאות שהוא אכן עיוור. לאחר מכן הם ערכו לו מסלול מכשולים במסדרון. המכשולים כללו חפצים יומיומיים ( סליל נייר, ערימה של ספרים וכו'). אחרי כן הם ביקשו מ TN ללכת במסדרון. הוא לא היה מודע למכשולים . TNהחל ללכת במסדרון אך במקום ללכת ישר הוא פסע בזהירות סביב כל המכשולים, ולא נגע באף אחד מהם, המדענים הופתעו מאוד.

למרות שהחלק העיקרי של מוחו המעבד מידע ויזואלי נהרס, עדיין יש חלקים במוח שלא נפגעו ואלו מסוגלים לעשות עיבוד ויזואלי. אחרי הכל אחד התפקידים הבסיסיים ביותר של מערכת הראייה הוא להימנע ממכשולים ומטורפים. יש לTN עדיין כמה יכולות ויזואליות הוא פשוט לא מודע להם.

סטיבן האקלי, פרופסור למדעים פסיכולוגיים אומר שחקר חולים כגון TN נותן למדענים מידע על מהות המודעות. הרעיון הוא כי על ידי השוואת התגובה כאשר הוא מודע וכאשר לא, ניתן יהיה לקבוע אילו חלקים של המוח חיוניים ואיך מודעות מתעוררת.

במחקר נוסף שמו כדור ירוק לפני החולים ושאלו אותם האם הם רואים אותו. הם לא ראו דבר אבל כשהחוקרים ביקשו מהם להצביע על הכדור הם הצליחו וחלקם יכלו אפילו לומר מה צבעו.

מחקרים הראו שלסובלים מראייה עיוורת יש יכולת זיהוי קונטרסט גבוהה, אך עדיין לא ברמה של ראייה תקינה. כאשר בודקים להם את הסף, רואים שהוא עולה בצורה ליניארית, זאת אומרת שהם פחות רגישים לניגודיות לעומת אנשים עם V1 תקין.

לקריאה נוספת

• Ajina S, Rees G, Krennard C and Bridge H. Abnormal contrast response in the extrastriate cortex of blindsight.
• Morten Overgaard,, Blindsight: recent and historical controversies on the blindness of blindsight, WIREs Cogn Sci 2012. doi: 10.1002/wcs.1194
• Laura Chivers,, Blindsight and consciousness, submitted by SerendipUpdate, 2000
• David Robson, Blindsight: the strangest form of, 28 September 2015
• null D.B., Karl Lashley and Migraines, How do we see the world?
• Joe Palca, Blind Man Sees with Subconscious Eye, 23 December, 2008

קישורים חיצוניים

• דינה וולודרסקי ונעם לויתן, על העיוורון?, באתר הידען
• Blind, Yet Seeing: The Brain’s Subconscious Visual Sense, ‏22 בדצמבר 2008, אתר הניו יורק טיימס (באנגלית)