ראסייניאי

ראסייניאי
Raseiniai

סמל ראסייניאי סמל ראסייניאי
אגם[דרושה הבהרה] ראסייניאי (2010)
אגם[דרושה הבהרה] ראסייניאי (2010)
מדינה
מחוז	מחוז קובנה
רשויות מקומיות	ראסייניאי
תאריך ייסוד	לפני 1253
שטח	8.5 קמ"ר
גובה	125 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	9,763 (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	55°22′00″N 23°07′00″E
אזור זמן	UTC +2
אתר העיר
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת ליטא מוגדלת)   וילנה קלייפדה שיאוליאי מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה מחוז קלינינגרד ראסייניאי (למפת ליטא רגילה)   וילנה קלייפדה שיאוליאי מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה מחוז קלינינגרד ראסייניאי tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

רחוב בראסייניאי (2007)

ראסייניאי (בליטאית: Raseiniai; ביידיש: ראסינאי, ראסיין) היא עיר במערב ליטא, השוכנת 76 קילומטרים צפונית-מערבית לקובנה וכחמישה קילומטרים צפונה לכביש המהיר A-1, קובנה–קלייפדה . העיר משמשת כמרכז מנהלי של הרשות המקומית ראסייניאי.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ליטא

ראסייניאי קיבלה זכויות עיר בשלבים, בין השנים 1492 ל-1506,^{[דרוש מקור]} והייתה חלק מדוכסות ליטא. במשך קרוב למאתיים שנים היו ממלכת פולין ודוכסות ליטא מדינות נפרדות תחת הנהגה של מלך אחד מהשושלת היגלונית.

בשנת 1569 אוחדה המדינה,^{[דרוש מקור]} והעיירה ראסייניאי בה, לרפובליקת שני העמים (האיחוד הפולני-ליטאי). רפובליקה זו הייתה מהמדינות הגדולות והמאוכלסות באירופה. האיחוד הפולני-ליטאי הגיע לקיצו בחלוקה השלישית של פולין (1795), אשר בעקבותיה נכלל רוב שטח האיחוד, כולל העיירה ראסייניאי, בתחום האימפריה הרוסית.

בשנת 1812 הגיע נפוליאון בראש צבאו לאזור, עם תחילת מלחמת רוסיה–צרפת. הוא התקבל בשמחה על ידי הליטאים, שקיוו לסיום הכיבוש הרוסי, אך בתום אותה שנה נסוגו כוחותיו עם תבוסתו במלחמה.

הליטאים במחוז קובנה, בו נמצאת העיירה, התקוממו פעמיים נגד הממשל הרוסי בהתקוממות נובמבר (1830–1831) ובהתקוממות ינואר (1863–1864), ללא הצלחה. בשנת 1831 הפכו הרוסים את העיר הסמוכה קובנה, שהייתה הגדולה והחשובה באזור, לבירת הממשל הרוסי במחוז.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הובילו הכיבוש הגרמני של ליטא וקריסתה של האימפריה הרוסית להכרזת העצמאות של ליטא ב-16 בפברואר 1918. ליטא חידשה את עצמאותה בשטח מוגבל, וקובנה, העיר הסמוכה הגדולה במחוז הסמוכה לראסייניאי, שימשה כמושב הממשלה והוגדרה כבירה זמנית. באוגוסט 1939 נחתם הסכם ריבנטרופ–מולוטוב בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, שקבע בין השאר את חלוקת המדינות הבלטיות בין שני הצדדים, והיא סופחה לברית המועצות, שלא בהסכמה, עם כיבוש המדינות הבלטיות ביוני 1940. בעקבות זאת הפכה ליטא לרפובליקה סובייטית סוציאליסטית וצורפה, על פי בקשת השלטון החדש לברית המועצות. בעקבות הכיבוש הסובייטי החל גל מעצרים נרחב – אנטי קומוניסטים, האליטה הצבאית והאקדמית, רבנים וראשי ישיבות, בורגנים וציונים נעצרו, נאסרו ואף נרצחו. אלפים (בעיקר זקנים, נשים וילדים) נשלחו למחנות בסיביר.

ב-1941, לאחר פרוץ מלחמה בין גרמניה הנאצית וברית המועצות, נכבשה ליטא בידי הגרמנים בתוך שבוע, וליד העיר התרחש קרב ראסייניאי, שבו הוכו כוחות השריון הסובייטים. רבים מבני העם הליטאי קיבלו אותם בשמחה. באותה שנה חיו בליטא כולה כ-250,000 יהודים. באוגוסט 1941 נחנך גטו קובנה ויהודי האזור רוכזו בו.^{[דרושה הבהרה]} כ-94 אחוז מהאוכלוסייה היהודית בליטא הושמדה על ידי הנאצים בזמן הכיבוש, כולל יהודי העיירה ראסייניאי. שוטרים ליטאים וכן תושבים מקומיים לקחו חלק פעיל בהשמדת היהודים.

בסתיו 1944 כבש הצבא האדום את ליטא מידי הצבא הגרמני הנסוג וליטא שבה להיות רפובליקה סובייטית סוציאליסטית בברית המועצות עד עצמאותה 1990.

יהודי ראסיין

קהילת יהודי ראסיין היא מהקהילות היהודיות הראשונות בליטא, היא כונתה "ירושלים דזאמוט" (Žemaitija, מילולית: הארץ התחתית, ליטא התחתית). ההתיישבות היהודי בראסיין החלה כבר במאה ה-17, ובהמשך הפכו היהודים לרוב תושבי העיר. לקראת סוף המאה ה-19 היו 90% מתושבי העיירה יהודים. רוב המסחר המקומי היה בידיהם, והעיירה הייתה מבחינה תרבותית אחת מהעיירות היהודיות באזור. עקב ריכוז היהודים הגבוה נהגה היידיש כשפת הדיבור העסקית והתרבותית בעיירה, ושלטים כתובים ביידיש באותיות עבריות נראו בה במקומות רבים. במקום היה בית ספר יסודי, גימנסיה וישיבה, ששפתם הייתה יידיש (ובחלקם עברית), ומוסדות תרבות יהודיים רבים, חלקם ציוניים, הרב חיים זונדל מכבי הקים בעיר אגודה של חובבי ציון.

ב-1842 נמנו בעיר 7,455 תושבים, ורובם יהודים. ב-1897 היה מניין יהודי העיר 9,000 נפש, שהיוו 90% מאוכלוסיית ראסיין. לאחר מלחמת העולם הראשונה הידלדלה האוכלוסייה, וערב מלחמת העולם השנייה היו היהודים רק כ-30% מכלל תושבי העיר, כ-2,000 איש.

בעיר פעלו אישים מרכזיים בתנועת ההשכלה היהודית כאברהם מאפו ושניאור זקש.

בעיר התקיימו מוסדות ציבור יהודיים רבים: "בנק עממי יהודי" ובו מאות חברים, בית ספר יסודי של "יבנה", וגימנסיה של "תרבות". בתקופת ליטא העצמאית (עד 1940) שהתה בראסיין ישיבת כנסת בית יצחק, תחת הנהגתו הזמנית של הרב ראובן גרוזובסקי.

רבני העיר

• הרב אברהם ליסקר, מחבר "באר אברהם" על המשנה (נפטר ה'תמ"ד 1684)
• הרב אברהם שמואל רבינוביץ (נפטר תרכ"ט 1869)
• הרב אלכסנדר משה לפידות (1819–1906), כיהן כרב העיר בין השנים 1866–1906
• הרב יוסף יפה
• הרב משה סולובייצ'יק (תרל"ט, 1879 - תש"א, 1941). כיהן כרב העיר בין השנים 1911–1913
• הרב יהושע קלצקין
• הרב אהרן שמואל כץ (נספה בשואה)

חורבן קהילת ראסיין

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. נא להשלים על פי המידע שמובא בקישורים החיצוניים, קרי על פי האתר של יד ושם ועל פי האנציקלופדיה של המחנות והגטאות. יש להתייחס לגטו שהוקם במקום.

ראסייני נכבשה בידי הצבא הגרמני ב-24 ביוני 1941. הליטאים המקומיים החלו מעסיקים את היהודים בעבודות כפייה מזדמנות, ובזזו את רכושם. דווחו מקרי חטיפת נשים ואינוסן. זמן מה לאחר כיבוש העיר, נכפו תושביה היהודיים לענוד על דש בגדיהם טלאי לבן^{[דרושה הבהרה]} כאות קלון.

ב-29 באוגוסט 1941, הובלו אחרוני השורדים מגטו קובנה,^{[דרושה הבהרה]} ונרצחו באחד מיערות הסביבה. רק בודדים שרדו והצליחו להסתתר אצל איכרים מקומיים.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ראסייניאי
• "ראסייניאי", באתר JewishGen (באנגלית)
• רסין (Raseiniai), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• משה מרקוביץ, לקורות עיר ראסיין ורבניה, ורשה, תרע"ג - 1913, באתר היברובוקס
• "רסיין (ראסייניאי), עיר מחוז", בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר ב: "ישובים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 359–360 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 1561–1562).
• אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ראסייניאי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1109–1110), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)