רזקנה
| |||
 | |||
| מדינה |
 לטביה | ||
|---|---|---|---|
| ראש העיר | יוריס גונטיס וויאקסה | ||
| תאריך ייסוד | 1773 | ||
| שטח | 17.48 קמ"ר | ||
| גובה | 158 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 26,131 (1 בינואר 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 1,997 נפש לקמ"ר (2010) | ||
| קואורדינטות | 56°30′N 27°20′E / 56.500°N 27.333°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.rezekne.lv | |||
  | |||
רֶזֶקנֶה (בלטבית: Rēzekne, ברוסית: Режица, בפולנית: Rzeżyca, בגרמנית: Rositten, ביידיש: רעזיצע/רעזיצא) היא עיר בלטביה בחבל לטגליה, שבלטביה המזרחית, 242 ק"מ מזרחית לריגה. אוכלוסיית העיר מונה: 34,900 (2010). העיר שוכנת במקום, שבו במאה ה-9 נוסד מבצר בעל שם זהה.
בהתאם לעדויות היסטוריות בשנת 1808 בעיר היו 754 תושבים, מהם 536 יהודים. כל התקופה עד למלחמת העולם השנייה רבע מתושבי העיר היו יהודים אך כולם למעט שלושה ניצולים נרצחו בשואה.
תנופת פיתוח העיר החלה כאשר דרך העיר עברה מסילת ברזל סנקט פטרבורג-וורשה ובהמשך מוסקבה-ריגה.
מועדון כדורגל העירוני SK בלזמה מייצג את העיר בליגה העליונה של המדינה.
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר 3,342 יהודים. הגרמנים נכנסו לעיר ביום 3 ביולי 1941. בשבועיים הראשונים נרצחו צעירים, מנהיגים ורבנים. מעשי הרצח בוצעו על ידי המשטרה המקומית בקבוצות קטנות ועד סתיו 1943 נרצחו כל היהודים בעיירה.
שיטת הרצח בקבוצות קטנות - בהיעדר כוח אדם גרמני למשימה והטלתה הבלעדית על משטרת העיר - גרמה להתנגדות הקרבנות ולא אפשרה הצעדה מסודרות אל בורות הירי. כדי להתגבר על הבעיה, השוטרים הלטבים נהגו בסיוע אזרחים מתנדבים להוציא את הקרבנות במפתיע לנטרל את התנגדותם על ידי שבירת הגולגולת וריסוק אברי המין במהלומות אלות. את גולגולות הילדים היו מרסקים על גלגלי המכונית. ואת גופות הילדים והפצועים היו מובילים לקברים שהוכנו מראש.
סמל משטרה בשם פטר פטרובסקי נדון לאחר המלחמה ל-25 שנות מאסר בגין חלקו בפעולות הרצח.
יחד עם זאת משפחה אחת בעיר בשם מטוסביץ הצילה תוך סיכון חיים יום יומי מצד השכנים שני יהודים. מעבר להכרה ביד ושם כחסידי אומות העולם, נשיא לטביה אולמנטיס העניק לבת המשפחה את העיטור הלטבי בן שלשת הכוכבים.
הניצול השלישי היה תינוק בין שנתיים וחצי אשר נמסר לאומנת הנוצרייה בכפר מחוץ לעיירה. הלחץ החברתי הגובר מצד שכניה על כך שהיא מגדלת יהודי הניע אותו לגלות לו את האמת אודות מוצאו וזהות הוריו ולעודד אותו בשנות החמישים לעזוב את ביתה.
לאחר המלחמה חזרו 300 יהודים אשר ברחו לתוך ברית המועצות ואף הקימו מחדש בית כנסת ומאפיית מצות.
הקהילה היהודית התמודדה עם מחפשי זהב אשר פתחו את קברי האחים מתקופת השואה ובהיעדר עזרה מהשלטונות היו בני הקהילה מקיימים מעת לעת טקסי קבורה מחדש של שרידי גופות אשר הוצאו מקברם בחיפוש אחר סתימות זהב.
בית הכנסת היחיד ששרד המכונה בית הכנסת הירוק, שופץ בסיוע שגרירות נורווגיה בלטביה והוא משמש כעת במוזיאון לתולדות הקהילה היהודית והשואה.
ילידי המקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יורי טיניאנוב - סופר ותסריטאי יהודי-סובייטי
- מיכאיל גרולב - גנרל ממוצא יהודי בצבא האימפריה הרוסית
- Fridrikh Ermler - במאי, שחקן, תסריטאי יהודי-סובייטי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רזקנה (בלטבית)- אתר גנאלוגיה יהודית
- רזקנה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- "רזקנה", באתר JewishGen (באנגלית)
- קטרין רייכלט, רזקנה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1018–1019), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
