ריחוק חברתי

ערך זה עוסק בשיטה רפואית למניעת התפשטות זיהומים. אם התכוונתם להתרחקות מטעמים פסיכולוגיים, ראו התבודדות; אם התכוונתם להרחקה מטעמים סוציאליים, ראו חרם חברתי; אם התכוונתם להרחקה מטעמים דתיים, ראו נידוי (הלכה) ונידוי (נצרות).

ריחוק חברתי (באנגלית: Social distancing, נקרא גם ריחוק פיזי^[1])^[2] הוא מקבץ של פעולות התנהגותיות למניעת התפשטות זיהום באוכלוסייה. מטרת הריחוק החברתי היא הפחתת הסיכוי להעברת מיקרואורגניזמים מנשאי זיהום לאנשים אחרים, על מנת למזער את שיעור התחלואה ולהאט או אף לעצור את התפשטותה של מחלה מידבקת בקרב הציבור.^[3]^[4]

יעילות

אנימציה שמציגה תרחיש בו אין ריחוק חברתי (הירוק) ומצב בו יש ריחוק כזה (הכתום) בהשוואה למקסימום יכולת קליטת החולים של מערכת הבריאות, בהתייחסות למגפת הקורונה.

ריחוק חברתי הוא היעיל ביותר כאשר הזיהום מועבר באמצעות מגע טיפתי (כגון שיעול או התעטשות); מגע גופני ישיר, כולל מגע מיני; מגע פיזי עקיף (למשל על ידי נגיעה במשטח מזוהם); או העברה של חלקיקים הנישאים באוויר.^[5]

ריחוק חברתי עשוי להיות פחות יעיל במקרים בהם הזיהום מועבר בעיקר באמצעות מים או מזון מזוהמים או על ידי וקטורים כמו יתושים או חרקים אחרים, ותדירות נמוכה יותר מאדם לאדם.^[6]

חסרונות

החסרונות של התרחקות חברתית יכולים לכלול בדידות, תפוקה מופחתת ואובדן יתרונות אחרים הקשורים לאינטראקציה אנושית.

בעקבות מגפת הקורונה מומחי תעופה העריכו כי חברות הלואו קוסט יפשטו את הרגל בשל תנאי הטיסה המיוחדים בטיסות אלו שבהן הריחוק החברתי לא מתקיים.^[7]

היסטוריה

ערך מורחב – היגיינה

ישנן דרכים שונות לביצוע של ריחוק חברתי שבוצעו.

באופן היסטורי, מושבות מצורעים הוקמו כאמצעי למניעת התפשטות צרעת ומחלות מידבקות אחרות דרך ריחוק חברתי,^[8] עד להבנת ההעברה ומציאת טיפולים יעילים.

בימי מגפת המוות השחור, הורו לכל כלי שיט שיעגון מחוץ לנמל במשך 40 ימים (תקופת הדגירה של המחלה). לאחר 40 ימים ללא מקרי מוות או מחלה הניף כלי השיט דגל צהוב שמשמעו "אני בריא". רופא היה עולה לכלי השיט ורואה שאין חולים עליו והיה מאשר לכלי השיט לעגון.

במהלך מגפת השפעת הספרדית, ערים ומדינות רבות הגבילו טיולים והתאספויות המונים כדי לעצור את המגפה. במקומות רבים נסגרו תיאטראות, אולמות ריקודים, כנסיות ומקומות הומים אחרים למשך יותר משנה. צעדים אלה מנעו קרבה פיזית בין אנשים רבים. הסגרים נאכפו בהצלחה מועטה. כמו כן, קהילות מסוימות הציבו שומרים חמושים בגבולות ושלחו חזרה או בודדו כל מטייל. בעיר אחת בארצות הברית אף נאסרה לחיצת ידיים. בעיתוני התקופה נכתב:

"להיזהר מאספות צפופות במקום מסוגר, ולא לתת יד בשעת אמירת שלום. מי שנדבק הושם בחדר מיוחד. הומלץ להעבירו לבית חולים למחלות מידבקות, ואם בלתי אפשרי להשגיח עליו בבית על ידי אחות רחמנייה מנוסה. הומלץ אחרי תום המחלה לטהר את חדר החולה, להרתיח את לבניו במים, על הכרים שלו להעביר סיד, לנקות את יתר חפציו או לטהרם על ידי פורמלין"

לפי מחקר משנת 2020, ריחוק חברתי, בידוד חולים, סגר (המהווה צורה קיצונית של ריחוק חברתי) והקפדה על היגיינה אישית סייעו ליהודים למגר מגפת טיפוס בגטו ורשה במלחמת העולם השנייה. רופאים ומומחים שחיו בגטו הדריכו את התושבים כיצד להתמודד עם המגפה שהתפרצה בו.^[9] במקביל, הבריח רודולף וייגל חיסונים לגטו.

במהלך מגפת הקורונה, ארגון הבריאות העולמי (WHO) ומדינות שונות דרשו ליצור ריחוק חברתי (social distancing) על מנת למנוע הדבקה הולכת וגדלה בנגיף הקורונה. ב-20 במרץ 2020, שינו בארגון הבריאות העולמי את המונח לריחוק פיזי במטרה להדגיש את הצורה לשמר קרבה חברתית במקביל למרחק הפיזי. למשל דרך שיחות טלפון, שיחות וידאו ושימוש ביישום הזום.^[10]

לשם יישום ריחוק חברתי בתקופת התפרצות נגיף הקורונה בישראל במרץ 2020, הוגבל מספר האנשים שיכולים להיכנס לבתי עסק, והאנשים חויבו לעמוד בתור בכניסה. לפני דלת הכניסה לסופרמרקט מודבקים שלטים שמורים לאנשים שרוצים להיכנס לעמוד במרחק זה מזה.
אנשים ממתינים בתור מחוץ לסופרמרקט בירושלים במרחק זה מזה
מדבקות "לבריאותך, עמוד כאן" שממליצות לקונים בסופרמרקט לעמוד במרחק זה מזה במעבר בסופרמרקט בירושלים
כדי לצמצם את התפשטות נגיף הקורונה, הודבקו במחצית מהמושבים בקרונות הרכבת הקלה בירושלים שלטים: "בכיסא זה אסור לשבת"