לדלג לתוכן

שאן קליפורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאן קליפורד
Sian Clifford
לידה 20 במרץ 1985 (בת 39)
לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2006
מקום לימודים האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שאן קליפורד (באנגלית: Sian Clifford; נולדה ב-20 במרץ 1982) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אנגלייה. היא שיחקה בתפקיד קלייר, אחותה הבכורה של הדמות הראשית בסדרת הדרמה-קומית "פליבג" של ה-BBC משנת 2016,[1] ובתפקיד מרתה קרולי בעיבוד של ITV ואמזון סטודיו לרומן "יריד ההבלים" משנת 2018.[2] על הופעתה בסדרה "פליבג" הייתה קליפורד מועמדת לפרס אמי לבידור בפריים טיים בקטגוריית שחקנית המשנה המצטיינת בסדרה קומית, והייתה מועמדת לפרס בחירת מבקרי הטלוויזיה לשחקנית המשנה הטובה ביותר.[3][4]

בתיאטרון הופיעה קליפורד במחזה "Consent" בתיאטרון הרולד פינטר,[5][6] במחזה "Pains of Youth" בתיאטרון המלכותי הלאומי, וב-"The Road to Mecca" בתיאטרון ארקולה.[7]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפורד גלדה ברובע אילינג שבלונדון.[8] יש לה אחות בשם נטלי, שהיא בעלת גלריה בניו יורק.[9] היא תמיד ידעה שברצונה להיות שחקנית, ובנעוריה השתתפה בתיאטרון לנוער. לפני שהתקבלה לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (RADA) עבדה קליפורד כיועצת כתיבה במשך שלוש שנים.[8] ב-RADA פגשה את פיבי וולר-ברידג', שמאוחר יותר יצרה וכיכבה בסדרה "פליבג", והשתיים התיידו. ב-2006 סיימה קליפורד תואר BA במשחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה.[10][11]

בעשר השנים הראשונות בקריירה המקצועית שלה הפכה קליפוד לשחקנית פורה באוף וסט אנד. היא שיחקה בתיאטרון Theatre503 בהפקות של "Without Laughing",‏ "Contraction", ו-"Listening Out".[12] במרץ 2007 שיחקה במחזה "Not the End of the World" בתיאטרון בריסטול אולד ויק.[13] הופעתה הבולטת הראשונה הייתה בתפקיד משנה בהפקה של הברביקן "Burial at Thebes" שהוצג לראשונה בספטמבר 2007.[14][15]

בקיץ 2008 שיחקה קליפורד במחזה "The Pendulum" בתיאטרון ג'רמין סטריט שהוצג בחודש יוני.[16] אחר כך השתתפה בפסטיבל השנתי Latitude Festival במחזה "Public Displays of Affection".[17] בקיץ שאחר כך הופיעה קליפורד בשלוש הפקות תיאטרון. ביוני שיחקה בתפקיד קטן באופרה קאמרית בשם "Parthenogenesis" בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן.[18] היא כיכבה במחזה "The Road to Mecca" בתיאטרון ארקולה,[19][20] והשתתפה בסיבוב הופעות של המחזה "Is Everyone Okay?", יחד עם פיבי וולר-ברידג'.[21]

בספטמבר 2010 כיכבה קליפורד ביצירה של תיאטרון ניסויי בשם "Pieces of Vincent" בתיאטרון ארקולה.[22] בהמשך סתיו 2010, שיחקה בתפקיד משנה במחזה "Pains of Youth" בתיאטרון המלכותי הלאומי.[23] בסוף אותה שנה שיחקה קליפורד בהפקה של "היפה והחיה", שוב בתיאטרון המלכותי הלאומי. ההפקה הוצגה בעונת חג המולד וזכתה להצלחה בביקורת.[24][25]

במהלך הקריירה שלה, השתתפה קליפורד בסדנאות ובהקראות בהפקות של תיאטראות אוף וסט אנד.[26] לעיתים קרובות שיתפה פעולה עם להקות התיאטרון DryWrite ו-Nabakov, ועם במאי התיאטרון ויקי ג'ונס, לינזי טרנר, אנדרו סטגול, והשחקנית תסריטאית פיבי וולר-ברידג'.[26]

ביוני 2022 לוהקה קליפורד לתפקיד לתפקיד ראשי בסדרת הטלוויזיה אבא בהפרעה, סדרת הטלוויזיה בהפקת רוב לאו ובנו ג'ון אוון לאו שגם משחקים בתפקידים הראשיים.[27]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפורד היא צמחונית ומתרגלת מדיטציה באופן יומיומי. ב-2016 השיקה פלטפורמה של בריאות ומדיטציה בשם "Still Space".[28][29]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
2012 Dark Matters: Twisted But True אידה תומאס סדרה תיעודית
בפרק "Agent Orange, Ben Franklin: Freud Slayer, Price of Beauty"[30]
2013 רציחות במידסומר Midsomer Murders השוטרת מילטון בפרק "Schooled in Murder"
2016–2019 פליבג Fleabag קלייר סדרת טלוויזיה
2018 יריד ההבלים Vanity Fair מרתה קרולי מיני-סדרה
2020 A Serial Killer's Guide to Life סינתיה
השעשועון Quiz דיאנה אינגרם מיני-סדרה
שבועיים לחיות Two Weeks to Live טינה נוקס מיני-סדרה
הדוכס The Duke ד"ר אנסוורת' סרט קולנוע
2021, 2024 מלחמת הכוכבים: באד באצ' Star Wars: The Bad Batch GS-8 דיבוב; 2 פרקים
2022 הפילה של הקוסם The Magician's Elephant גלוריה מטיאן דיבוב
חיים ועוד חיים Life After Life סילביה טוד מיני-סדרה
תראו אותם רצים See How They Run עדנה רומני סרט קולנוע
חשוד (אנ') The Suspect פנוויק 4 פרקים
2023 שבלייה Chevalier סטפני סרט קולנוע
אבא בהפרעה Unstable אנה בנט תפקיד ראשי; 8 פרקים
2024 דוקטור הו Doctor Who אישה נחמדה פרק: "Empire of Death"
אישה צעירה והים Young Woman and the Sea שרלוט
TBA Mother Mary

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאן קליפורד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד Catherine Gee, ‏Fleabag's sex scenes are the filthiest on TV. But the heartbreak makes it revolutionary, The Telegraph, 24 September 2016
  2. ^ "Meet the cast of Vanity Fair". Radio Times. נבדק ב-22 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "71st Emmy Awards Nominees and Winners". Television Academy. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Critics' Choice Awards". Critics' Choice Association. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Berrington, Katie. "How #MeToo Has Impacted This Summer's Most Topical Play". נבדק ב-22 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ אתר למנויים בלבד Charles Spencer, ‏Pains of Youth at the National Theatre, review, The Telegraph, 30 October 2009
  7. ^ Gardner, Lyn (29 ביוני 2010). "The Road to Mecca | Theatre review". The Guardian. נבדק ב-22 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 "Fleabag actress Sian Clifford on why this season packs a punch". Evening Standard (באנגלית). 2019-03-08. נבדק ב-2019-10-08.
  9. ^ "Contact | Space Gallery St Barth". spacegallerystbarth.com. נבדק ב-2019-10-08.
  10. ^ Broster, Alice (12 במרץ 2019). "Who Is Sian Clifford? The 'Fleabag' Actress Has Conquered Stage & Screen, All While Running Her Own Website". Bustle. נבדק ב-11 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Fabrique. "Sian Clifford — RADA". www.rada.ac.uk (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-10-08.
  12. ^ "Credits". Monica Bertei British Actress and Voice-Over Artist (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-10-09.
  13. ^ Mahoney, Elisabeth (2007-03-21). "Theatre review: Not the End of the World / Old Vic, Bristol". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-10-09.
  14. ^ "Theatre review: The Burial at Thebes at Nottingham Playhouse". British Theatre Guide (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-10-09.
  15. ^ Billington, Michael (2007-09-20). "Theatre review: The Burial at Thebes / Pit, Barbican, London". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-10-09.
  16. ^ Billington, Michael (2008-06-09). "Theatre review: The Pendulum / Jermyn Street Theatre, London". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-10-09.
  17. ^ "Latitude 2008". nabokov (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2019-10-09. נבדק ב-2019-10-09.
  18. ^ "Parthenogenesis at Linbury Studio Theatre - Opera". אורכב מ-המקור ב-2019-10-09. נבדק ב-2019-10-09.
  19. ^ אתר למנויים בלבד Dominic Cavendish, ‏The Road to Mecca, Arcola theatre, London, review, The Telegraph, 29 June 2010
  20. ^ Gardner, Lyn (2010-06-29). "The Road to Mecca | Theatre review". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-10-09.
  21. ^ "Is Everyone Okay?". Daily Info. נבדק ב-2019-10-09.
  22. ^ Billington, Michael (2010-09-07). "Pieces of Vincent | Theatre review". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-10-09.
  23. ^ Callan, Paul (2009-10-31). "Pains Of Youth: National Theatre, London". Express.co.uk (באנגלית). נבדק ב-2019-10-09.
  24. ^ אתר למנויים בלבד Charles Spencer, ‏Beauty and the Beast, National Theatre, review, The Telegraph, 2 December 2010
  25. ^ "Beauty and the Beast, National Theatre | reviews, news & interviews | The Arts Desk". theartsdesk.com. נבדק ב-2019-10-09.
  26. ^ 1 2 "Sian Clifford CV". United Agents. 2019. נבדק ב-9 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  27. ^ Otterson, Joe (15 ביוני 2022). "Rob Lowe, John Owen Lowe Netflix Comedy Series 'Unstable' Adds Six to Cast". Variety. נבדק ב-6 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "My Fashion Life: Sian Clifford AW19". www.matchesfashion.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-10-08.
  29. ^ "Still Space" (באנגלית אמריקאית). Still Space. נבדק ב-2019-10-08.
  30. ^ Laura Rosenfeld (15 בספטמבר 2016). "The 'Fleabag' Cast Is Just One Reason To Watch This Buzzy New Comedy". Bustle. נבדק ב-26 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)


זוכות פרס באפט"א לטלוויזיה להופעה הקומית הנשית הטובה ביותר
רבקה פרונט (2010) • ג'ו ברנד (2011) • ג'ניפר סונדרס (2012) • אוליביה קולמן (2013) • קתרין פרקינסון (2014) • ג'סיקה היינס (2015) • מיקלה קול (2016) • פיבי וולר-ברידג' (2017) • דייזי מיי קופר (2018) • ג'סיקה היינס (2019) • שאן קליפורד (2020) • איימי לואו ווד (2021) • סופי ווילן (2022) • שיבאן מק'סוויני (2023) • גבמיסולה איקומלו (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שאן_קליפורד&oldid=39840075"