ספר שמואל
_2.jpg) | |
| מסיפורי ספר שמואל-שאול אצל בעלת האוב מעין דור, ציור מעשה ידי ויליאם בלייק | |
| שפה |
עברית מקראית  |
|---|---|
| תקופת התרחשות | תקופת השופטים |
| מספר פרקים | 55 (שמואל א' – 31 פרקים, שמואל ב' – 24 פרקים) |
| מספר פסוקים | 1,506 |
| סדרת ספרים |
נביאים |
| הספר הקודם |
ספר שופטים |
| הספר הבא |
ספר מלכים |
| דמויות מרכזיות | שמואל, שאול, דוד |
| יצירות נגזרות |
מדרש שמואל, דוד ובת שבע |
  | |
ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – תקופת השופטים, ספר שופטים
הספר נכתב כהמשך ישיר לספר שופטים. לפי הכתוב שם, לאחר כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון כל שבט התנחל בנחלתו ללא מנהיג אחד לכל העם. בדורות שלפני התקופה המתוארת בספר שמואל, רווחה בשבטי ישראל שיטת המנהיגות הכריזמטית. מנהיגים אלו מכונים במקרא "השופטים". עיקרי השיטה כפי המתואר בספר שופטים:
- כל שבט נלחם על נחלתו לבדו.
- בעת צורך, בדרך כלל צורך ביטחוני, קם מהשבט המותקף "מושיע", מנהיג המוביל את העם לעימות עם הגורם המסכן.
- לעיתים מתאגדים כמה שבטים כדי להילחם יחד.
- המנהיג ממשיך להנהיג את העם גם אחרי תום העימות המזוין.
כתוצאה משיטת משילה זו, התפתחה מחזוריות היסטורית: אחד השבטים או יותר היו נכבשים בידי גורם זר, בדרך כלל ממלכה זרה, נושעים מהשעבוד על ידי שופט, ושוב משועבדים וחוזר חלילה. המצב הביטחוני היה כל כך קשה שלמשך תקופות ארוכות שבטים איבדו חלקים גדולים מנחלתם לעמים אחרים, ושבט דן אפילו גלה לאזור רמת הגולן.
התקופה אופיינה באנרכיה בעם ישראל וחוסר אחדות. כך למשל התנהלה מלחמת אחים נגד שבט בנימין. כמו כן היו מקרים ששבטים לא באו לעזרת אחיהם במלחמה. ברמה הערכית-דתית-פולחנית-רוחנית, פשה בעם באותה תקופה פולחן האלילים. בספר שופטים מתואר הפולחן כסיבה לשעבודים החוזרים והנשנים. כמו כן מתוארים מעשים המעידים על הידרדרות ערכית (לפחות מנקודת מבטו של בעל ספר שופטים), כמו למשל סיפור האונס של פילגש בגבעה.
תוכן הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]משופטים למלוכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית הספר (מפרק א' עד פרק ח') מציגה תמונה עגומה בקרב עם ישראל:
- שחיתות פושה בחוגי הכהונה הבכירים (שני בני עלי הכהן הגדול, חפני ופנחס).
- שבטי ישראל נוחלים מפלה בקרב כנגד הפלשתים, וארון הברית נופל בשבי.
- מקום הפולחן המרכזי, משכן שילה, חרב.
בתקופה הזו נולד שמואל הנביא. שמואל, בן למשפחה המתגוררת בהר אפרים, נולד לחנה, עקרה המתפללת ללידתו, אחת משתי נשותיו של אלקנה. לפני לידתו, חנה נודרת להשאיל אותו לה' – כלומר להעביר אותו כילד למשכן שילה, שם ישרת בקודש. שמו של שמואל נגזר מנדר זה. שמואל גדל בשילה ככוהן, אינו נוטה לשחיתות כחפני ופנחס בניו של עלי הכהן, ואף מתחיל להינבא. לאחר מפלת ישראל בקרב מול הפלשתים ומות עלי, שמואל הופך למנהיג העם ועושה חיל:
- תחת הנהגתו הרוחנית נוחלים שבטי ישראל ניצחון בקרב כנגד הפלשתים.
- הפלשתים משיבים את ארון הברית לישראל.
- הוא מסיר את האלילים מהארץ, ומקיים שגרת שיפוט ופולחן במסעו בין ערים חשובות.
עם הזדקנותו של שמואל מתמנים בניו כשופטים, ושוב חלה התדרדרות:
- שחיתות פושה בקרב בניו.
- ההישג מול הפלשתים נשחק ונציב פלשתים יושב בלב ארץ בנימין.
- נחש מלך עמון לוחץ את שבטי עבר הירדן המזרחי.
התופעות הללו מהוות את הרקע לדרישת העם משמואל להקים מלוכה בישראל. לאחר דין ודברים מפורט בין שמואל למשלחת זקני העם, ולאחר מסר מה׳ לפיו דרישת העם אמנם מגונה אך יש לקיימה, שמואל מסכים להמליך מלך על ישראל על פי דיני המלך הכתובים בתורה.
עלייתו ונפילתו של המלך שאול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאול, בן למשפחה פשוטה יחסית משבט בנימין, נמשח בתחילה למלך על ידי שמואל בסתר, ואחר כך עולה בגורל לעיני כל העם – אך חוזר לביתו לעבודתו הרגילה (שמואל א', ט'–י). רק לאחר שהעמונים מאיימים בכיבוש יבש גלעד הוא נוקט בפעולתו הראשונה כמלך: הוא בונה לראשונה צבא המורכב מכלל העם ויוצא להושיע את יבש גלעד, פעולה המוכתרת בהצלחה[1]. בין הישגיו של שאול:
- הקמת צבא סדיר מקצועי, בניגוד לנוהג הקודם של גיוס מיליציה עממית בהיקף מוגבל ובעת הצורך בלבד.
- מלחמה בפלשתים: שאול לא הביס את הפלשתים אבל מתואר כי המלחמה הייתה "חזקה" עליהם כל ימיו. במהלך אחד הקרבות עם הפלשתים, מסתכסכים שמואל ושאול סביב ניהול הטקס הפולחני קודם הקרב[2].
- הכאת העמלקים, שאול הכה את העמלקים מכה ניצחת; אך משום שלא הרג את אגג מלך אלא לקח אותו בשבי, ומשום שלא השמיד את מקנה העמלקים בא אליו שמואל בשליחות ה' וניבא כי מלכותו של שאול תוסר ממנו ותינתן לאחר[3].
- הסרת עבודת האלילים: שאול גירש את המכשפים האליליים ("אבות וידעונים") מן הארץ[4].
שאול פיתח מערכת יחסים מורכבת ביותר עם דוד. הספר מתאר אפיזודות רבות של מפגשים בין השניים. מתואר כי דוד שימש כנגן עבור שאול, במטרה להקל על התקפי הדיכאון שמהם סבל האחרון מדי פעם. עוד מתואר כי דוד התנדב להתמודד לקרב יחידים מול גוליית הפלשתי, ובעקבות ניצחונו החל כוכבו לדרוך. שאול השיא את בתו לדוד, אשר הלך וצבר פופולריות בקרב העם. היחסים בין השניים הלכו והידרדרו, עד כדי ניסיונות רצח מצד שאול, שבעקבותיהם הפך דוד לפליט – ולאחר מכן אסף אליו עדת תומכים נאמנה, שקיבלה אותו עליה כמנהיג ולאחר מכן המליכה אותו בחברון על חלק מצומצם של העם.
נפילת שאול: שאול נהרג בקרב נגד הפלשתים על הר הגלבוע[5], לאחר שהעלה באוב את רוחו של שמואל ערב הקרב[6]. שאול בחר לצאת לקרב על אף בשורת שמואל לפיה ימות יחד עם בניו למחרת.
עלייתו ומלוכתו של המלך דוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד, בן למשפחת רועים מבית לחם יהודה, נמשח למלך על ידי שמואל בציווי אלוהי. דוד יצר רשת של קשרים עם בית המלך שאול (שימש כנגן המלך, שר בצבאו, בן ברית של יורש העצר יהונתן בן שאול). הוא התפרסם בעקבות הקרב נגד הענק גוליית הפלשתי, וכפרס על תפקודו בקרב זה נשא את מיכל בת המלך שאול לאישה. שאול אומנם לא רצה להשיא את בתו לדוד ובמטרה להורגו ביקש ממנו שישלם את המוהר שנקב לו שאול, מאה עורלות פלשתים, אך למרות זאת, דוד הביא לשאול מאתיים עורלות ונשא את בתו של שאול. עם הזמן הסתכסך עם שאול והפך מבוקש בידי המלך. דוד וחבורת לוחמיו ברחו ומצאו מקומות מקלט שונים ברחבי הארץ – בין היתר מצא דוד מקלט בגת הפלשתית. שבע שנים אחרי מותו של שאול, מלך דוד בחברון – ומסתבר שהיו עימותים ממושכים בין נאמני דוד (בעיקר משבט יהודה) לנאמני בית שאול (משאר העם).
עם נפילת שאול ויהונתן בקרב, קונן דוד את קינתו המפורסמת וכרת ברית עם העם בה התמנה למלך.
בין הישגיו של דוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הבסת הפלשתים: דוד הכה את הפלשתים מכה ניצחת ואחרי ימיו הם חדלו מלהוות איום על ישראל.
- הכרעת הקרב על ירושת הארץ: דוד ביסס את הנוכחות העברית בישראל מול הכנענים.
- ארגון הממלכה: לראשונה מופיעים סופרי מלך, עיר בירה שסביבה נבנים ביצורים, שרי מיסים ושאר פונקציות ממלכתיות.
- בניית ירושלים: דוד כבש את יבוס מידי היבוסים והקים בה את בירתו.
- הכנת התשתית לבניית המקדש: דוד קנה את גורן ארונה היבוסי, הוא הר הבית שעליו בנה בנו שלמה את בית המקדש. לפי המתואר בספר, דוד רצה לבנות את בית המקדש בעצמו, אך ה׳ לא איפשר זאת בשל הדם הרב שדוד שפך.
אירועים אחרים בימי דוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שתי מרידות התרחשו בימיו: מרד אבשלום בנו של דוד ומרד שבע בן בכרי.
- הסתבך בפרשת כבשת הרש: שכב עם בת שבע אשת אוריה החתי והכניס אותה להריון. ניסיונו הכושל להסתיר את הפרשה הסתיים במתן פקודה לחיסול בעלה, אוריה החתי, ובנישואים עם בת שבע. הפרשה מוצגת בספר כחטא חמור, עליו נענש דוד במותו של הרך הנולד וכן בשרשרת של אסונות לאחר מכן. הבן השני של דוד ובת שבע הוא המלך שלמה.
- בארמונו הנסיך אמנון אונס את הנסיכה תמר, בעקבות כך אבשלום רצח את אמנון.
- הוציא להורג חלק מצאצאיו הנותרים של בית שאול בחוסר ברירה לאחר שגילה שזו הדרך היחידה להפסיק את שנות הרעב שבאו על ארץ ישראל (שמואל ב', כא).
- ערך מפקד בישראל, דבר המוצג כחטא.
האירוע האחרון המתואר בספר הוא הקרבת קורבנות מצד דוד על המזבח בגורן ארונה היבוסי, דבר שהביא לעצירת המגפה שפשתה בעם.
חלוקת הספר לשניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
בגמר עריכת הנוסח העברי לא היה הספר מחולק לשניים. גם בלשונו, רעיונותיו ואמצעיו הספרותיים מדובר בספר אחיד (יחסית לספרים אחרים בתנ"ך)[7]. החלוקה לשני ספרים היא מאוחרת (בכתבי היד העבריים מימי הביניים עדיין נשתמרה החלוקה המקורית בה הספר מופיע כיחידה אחת), ונולדה כתוצאה מגידול בנפח הטקסט עם תרגום התנ"ך ליוונית. בתרגום זה נתפסו ספרי שמואל ומלכים כספר אחד (בשם "מלכויות"), והם חולקו לארבעה עקב גודלם: מלכויות א', ב', ג', ד'. עם אימוץ חלוקת הפרקים בתנ"ך מן הנוצרים בתנ"כים העבריים, אומצה גם החלוקה בספרי שמואל ומלכים.
הירונימוס מטעים בהקדמתו המפורסמת לספר שמואל כי עשרים ושניים ספרי המקרא שקולים לעשרים ושתיים אותיות האלפבית העברי,[דרושה הבהרה] וכמו שבאלפבית העברי ישנן חמש אותיות כפולות (מנצפ"ך) כך גם חמישה מספרי המקרא הם "כפולים" (שמואל, מלכים, דברי הימים, עזרא-נחמיה, ירמיהו-איכה).
חיבורו של ספר שמואל בראי המסורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטת חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי חז"ל[8], המתבססים על הנאמר בדברי הימים[9], שמואל כתב את ספר שמואל עד מותו ואז החליפו אותו נביאי התקופה, גד ונתן.
שיטתו של דון יצחק אברבנאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]דון יצחק אברבנאל בחן את ספר שמואל ואת ספר דברי הימים, והצביע על מספר פסוקים שלדעתו לא ייתכן כי נכתבו בידי אחד משלושת הנביאים הנ"ל. למשל[10],”לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה” השימוש במילה "לפנים", יחד עם הקביעה שמאז האירועים ועד לכתיבת הספר השתנתה המילה שמשמעותה "נביא" יש בהם כדי להצביע על זמן רב שחלף בין האירועים לכתיבתם. כמו כן מהפסוק ”לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה”[11], עולה שכבר מלכו מספר מלכים בממלכת יהודה לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת.
הוא מסיק כי הסיפור נכתב כהידור של שלושת חיבורי הנביאים הללו, וכי המהדיר – לדעתו הנביא ירמיהו – הוסיף הערות ופרשנויות. הוא אף מצביע על פסוקים שלדעתו נוספו על ידי עזרא הסופר[12].
חיבורו של ספר שמואל בראי המחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקרים נחלקו בשאלת עיתוי ואופן חיבורו של הספר; חלקם מקדימים אותו לימי דוד, אחרים מייחסים אותו לימי שלמה, ויש אף המאחרים אותו עד התקופה הפרסית[13]. חוקר המקרא משה גרסיאל סוקר את הגישות השונות ומזהה מגמה של הקדמת מועד חיבור הספר בידי חוקרים ישראלים בני זמננו: הללו נוטים לייחסו לימי הממלכה המאוחדת[14].
שיטתו של יוליוס ולהאוזן
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוליוס וֶלְהַאוּזֶן, המנסח הבולט של השערת התעודות, מייחס את חלקו העיקרי של הספר ל"מקור כוהני שחי בגלות בבל בראשית התקופה הפרסית". הוא מבסס את טענתו על פרשנותו להשקפת העולם של מחבר הספר: ולהאוזן טוען כי ההתמקדות בשופטים שהם כוהנים במוצאם ותפקידם (עלי ושמואל) משקפת את התיאוקרטיה ששלטה בישראל בראשית התקופה הפרסית. עוד לדידו של ולהאוזן ההתנגדות למלוכה שמוצגת בפרקים הראשונים בספר נאמנה לאידאות המאוחרת המגנות את הדרישה למלך בשר ודם כחטא דתי. את מיעוטו של הספר הוא מייחס למקור עתיק יותר (כמעט כל פרק ט', ראשית פרק י' וראשית פרק י"א בספר שמואל א') משום שהם מציגים את "דמותו האמיתית של שמואל כרואה אלמוני בגבולין", ואת שאול "כשופט מושיע". המלכת שאול, כך לפי ולהאוזן, נעשית על ידי שמואל מתוקף מעמדו הסאקארלי המיוחד.
שיטתו של משה צבי סגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדעת חוקר המקרא והרב משה צבי סגל נכתב ספר שמואל כהידור של כמה חיבורים: חיבור קדום על תולדות שמואל[15], חיבור קדום על בית עלי[16], חיבור על המלך שאול[17], ורשימה מלכותית[18]. בנוסף ישנן כמה הערות עורך, וכמה תוספות מאוחרת[19]. לדעתו למעט התוספות המאוחרות כל הספר נכתב והודר בימי הבית הראשון[20].
שיטתו של אלכסנדר רופא
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקר המקרא אלכסנדר רופא חקר את ספר שמואל בשיטות ביקורתיות. תחילה, ניסה להחיל את השערת התעודות על הספר. לדבריו, ניסיון זה נכשל מכמה סיבות:
- אחידותו הלשונית הרבה של הספר אינה מאפשרת לחלקו לתעודות שונות בדומה לחלוקת התורה.
- הנושאים המרכזיים של התעודות אינם נדונים בספר שמואל. למשל, ריכוז הפולחן שהוא הנושא המרכזי של המקור הדברימי אינו מוזכר בספר כלל, כמו גם נושא העבודה הזרה, שהוא מרכזי לכמה מן התעודות. עם זאת, לדעת רופא ניתן להצביע על פסוקים בודדים בספר המהווים עריכות דברימיות.
- אוצר המילים של הספר (להוציא חריגים ספורים) אינו כולל מילים ממקור פרסי, ארמי, או לשון חכמים, או כל עדות אחרת להתערבות מאוחרת.
- משפט המלך המופיע בספר מעלה דמיון רב למסמכים כנעניים בני התקופה, ולא פרסיים למשל.
מכל אלו ועוד מסיק רופא כי זמן כתיבת הספר הוא זמן קצר לאחר האירועים המתוארים בו, ולפני כתיבת המקור הדברימי (בערך 622 לפנה"ס).
רופא אף ניסה לעמוד על מיקומו הגאוגרפי של המחבר. לדעתו, המחבר שייך לממלכת אפרים, לאור היחס החיובי לשמואל (בן שבט אפרים), היחס השלילי לדוד, ההיכרות האינטימית עם משכן שילה ועוד. מכאן שהספר נתחבר לפני חורבן שומרון (בערך 722 לפנה"ס), ומשמר נרטיב אפרתי של המאורעות.
רופא מחלק את הספר לשתי חטיבות רעיוניות (ולא לשוניות). לדעתו, מגמת הכתוב בי"ב הפרקים הראשונים היא התנגדות למוסד המלוכה, וטקסט זה נתגבש זמן לא רב אחרי עליית המלוכה. פרקים י"ג והלאה, המגלים בקיאות רבה בפרטי הפרטים של המאורעות, נכתבו זמן לא רב אחרי ימי דוד. שני המקורות נערכו בשלב מאוחר יותר (סמוך לחורבן שומרון) בידי "המחבר האפרתי".
רופא טוען שהטקסט המופיע בראשית ספר מלכים היה במקורו חלק מספר שמואל. בנוסף, הוא מצביע על נקודות דמיון רבות בין ספר שמואל לספר יהושע – לדעתו שניהם נערכו על ידי אותו מחבר אפרתי[21].
חריגים בספר שמואל לשיטתו של רופא
[עריכת קוד מקור | עריכה]רופא מציג כמה חריגים בספר שכנראה נוספו בעריכה מאוחרת יותר, הבולט שבהם הוא סיפור דוד וגוליית. על ידי השוואה לתרגום השבעים ועל ידי ניתוח בלשני של הטקסט, טוען רופא כי הטקסט נכתב בימי הבית השני והוא למעשה ראשיתה של התפישה המשיחית בעם ישראל.
שיטתו של משה גרסיאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרסיאל מעלה מספר טיעונים לקביעת מועד חיבור הסיפור, אותו הוא מייחס לראשית ימי מלכות שלמה[22]:
- אין בספר שום אזכור לאירועים הדרמטיים שעתידים להתרחש: פילוג הממלכה, חורבן שומרון, גלות בבל ושיבת ציון. לדידו, אילו חובר הספר אחרי אחד או יותר מן האירועים הללו, סביר היה למצוא בו התייחסות כלשהי להם, שכן מדובר בספר היסטורי נבואי, ולא היא.
- הספר מציג הבטחה אלוהית לדוד המלך כי זרעו ימלוך "עד עולם". להבנתו, לא ניתן לחבר טקסט כזה אחרי פילוג הממלכה, ובוודאי לא אחרי גלות בבל.
- ספר מלכים מתאר פעילות תרבותית ענפה בימי שלמה המלך, ואף את נוכחותם של סופרים בחצרו. מתבקש אם כן כי בזמנו נכתבו ספרי היסטוריה מלכותית שפיארו אותו. אל ייפלא איפוא כי נוצר צורך לכתוב גם על אביו, דוד, המהווה אחת מדמויות המפתח של ספר שמואל.
- ספר שמואל אינו מתייחס לאף אחת מהאימפריות העתידיות: אשור (שהיוותה גורם מרכזי זמן לא רב אחרי ימי שמואל), בבל, פרס, מדי אינן נזכרות כלל, ומצרים נזכרת אך רק בהקשר של יציאת מצרים. לעומת זאת, העמים הקדומים של תקופת שמואל: הפלשתים, הכנענים, עמי עבר הירדן המזרחי, מלכי ארם, חירם מלך צור ודומיהם תופסים בספר מקום מרכזי. מכאן מסיק גרסיאל כי סדר היום הפוליטי של כותב או עורך הספר התעצב סמוך לימי שמואל[23].
- הספר מרבה להזכיר את אזורי הנגב ואת גת הפלשתית. בהתאם לממצאים הארכאולוגיים, אזורי הנגב חרבו במסע שישק ולא חזרו לקדמותם, ואילו גת חרבה במסע חזאל ולא חזרה לקדמותה. לדעתו, קשה לייחס את תיאורי אזורי הנגב וגת למחבר שחי פרק זמן ניכר אחרי מסעות אלו. מאחר שמסע שישק התרחש כשני דורות אחרי ימי דוד, הרי שהספר – או לפחות חלקו זה – נתחבר בדורות הסמוכים לו[23].
שיטתו של בנימין אופנהיימר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנימין אופנהיימר מנתח את גישתו של ולהאוזן ומעלה טיעונים נגדיים:
- ראשית, הוא טוען כי לא התקיימה תיאוקרטיה בישראל של ראשית התקופה הפרסית, וכי הכהנים לא היו שליטיה של יהודה באותה תקופה כך שאין דמיון לימי עלי ושמואל.
- שנית, המבנה השלטוני הדומה ביותר לתיאוקרטיה – שלטון אלוהים על ידי מנהיגות כריזמטית התקיים דווקא בימי השופטים ולא ניתן לטעון כי הספר חובר בימי השופטים.
- שלישית, אין זה נכון כי בראשית התקופה הפרסית רווחה בישראל התנגדות למלוכה, הוא מוכיח כי כורש נתפש כמלך בחסות האלוהים, וכי נביאי התקופה נכספו לשובה של מלכות בית דוד.
- רביעית, ההתנגדות למלוכה שמוצגת בספר שמואל דומה מאוד למסמכי אללח' ואוגרית הקדומים וסביר שהתנגדות זו התעוררה באותה תקופה.
בנוסף, מנסה אופנהיימר לאתר את החלקים הקדומים בספר, הוא מציין כי סיפור הצלת יבש גלעד[24] הוא קדום על פי כל החוקרים. בדומה לחוקרים אחרים גם הוא טוען כי עיקר הספר חובר לפני העריכה הדברימית. כראייה הוא מביא בין היתר את העובדה כי הספר אינו מגנה את העובדה שהנסיכה מיכל בת שאול החזיקה תרפים (פסלוני אלילים) במיטתה[25]. לעומת זאת, בכל מקום בו התקיימה עריכה דברימית מגונה עבודת האלילים בכל פה.
שיטתם של חוקרים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקר המקרא יחזקאל קויפמן גורס כי הספר נתחבר עוד בימי דוד – בין היתר משום שמלכות דוד היא האופק האחרון בספר[26].
חוקר המקרא שמואל אברמסקי מסיק, בדומה לגרסיאל, כי מועד חיבור הספר הוא ימי שלמה, אם כי סופם ולא ראשיתם[27].
ישנם גם חוקרים אחרים המסיקים מסקנות שונות בדבר מועד חיבור הספר.
מחקר ספרותי – סגנון הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר כתוב באופן סיפורי ועלילתי. על אף העובדה שהספר מצייר את דמותם של מנהיגים מן החשובים בתולדות ישראל, אין הוא מתאר אותם כדמויות מופת חפות מכל רע אלא כאנשים בשר ודם. כך למשל, הספר אינו מעלים את ההתפרצויות הבוטות של שאול כלפי סביבתו, את מערכת היחסים הנפתלת של דוד עם מיכל, או את התסבוכת של דוד עם נבל ואביגיל אשתו. זאת בניגוד מוחלט למנהג הרווח במזרח הקדום לחסוך ביקורת מהמנהיג ולהפליג בשבחיו.
הספר מגלה בקיאות רבה בפרטי הפרטים של האירועים, ותיאור עמוק, מקיף ורב ממדי (ברמה הפסיכולוגית-מחשבתית) של הדמויות החשובות.
מלומדים רבים קושרים כתרים לספר, ובהם הפרופסור שמואל אברמסקי:[7]
מוקד ייחודו של ספר שמואל בין ספרי המקרא הוא בשלמותו הספרותית והאידיאית המחפה על כל ההבדלים שבין חלקיו השונים, שלפי אמת המידה שבידינו נראים לנו כסתירות, הפוגמות בשלמות. ובכל זאת, כחיבור אחיד, יחידאי הוא ספר שמואל בין ספרי המקרא, והוא הראשון ביניהם מצד קדמות עריכתו כספר שלם...ספר שמואל, כפי שהוא לפנינו, יש להעריכו מבחינת הסטרוקטורה, כיצירה פינומינאלית סגולית בהתפתחות ספרות ההיסטוריוגרפיה בתולדות האדם, דורות הרבה לפני שהחלו לרשום תולדות ודברי הימים ביוון וברומי
הספר אינו עולה בקנה אחד עם ספרים מקבילים של עמים רבים אחרים, שאינם מציגים תיעוד של תחילת המלוכה – הנתפשת כשיטת השלטון שנהגה מאז ומתמיד בעמים אלו.
ניבים, ביטויים שמקורם בספר שמואל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ”מנה אחת אפיים”[28] – כפליים. על יסוד כמות האוכל הכפולה שהיה מגיש אלקנה לחנה.
- ”לנער הזה התפללתי”[29] – ציפיותיי התגשמו. על יסוד הבעת שביעות הרצון של חנה אם שמואל.
- ”הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה”[30] – משל לאדם שזכה בדבר יקר ערך מבלי שחיפש אותו. על יסוד סיפורו של שאול שנמשח למלך אחרי שפגש את שמואל במהלך חיפוש אחר אתונות אביו.
- ”נחבא אל הכלים”[31] – מצטנע. על יסוד התחבאותו של שאול בזמן הגרלתו למלך.
- ”הגם שאול בנביאים”[32] – בלשון ימינו משמש הביטוי במשמעות מושאלת, ובא לציין אדם המתחיל לפתע לעסוק בדבר שאינו בקי בו או שאינו ראוי לו. על יסוד שני סיפורים בספר בהם שאול מתנבא לפתע.
- ”איך נפלו גיבורים”[33] – תמיהה או קינה על כישלון של אדם או קבוצת אנשים מוצלחת. מקינת דוד על יונתן.
- ”אין חזון נפרץ”[34] – תופעה שאינה שכיחה, תופעה שאינה נפוצה. בתקופת עלי הכהן עד שמואל, לא היו נביאים. כמו כן "חזון נפרץ" במשמעות תופעה נפוצה, שכיחה.
- ”מימים ימימה”[35] – מדי שנה בשנה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה צבי סגל, ספרי שמואל, הוצאת קריית ספר, 1964.
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ז' - "שמואל כמחדש דתי".
- שמעון בר-אפרת, שמואל א ושמואל ב (סדרת "מקרא לישראל"), עם עובד והוצאת מאגנס, 1996.
- משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, הוצאת מאגנס, 1998.
- אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, מוסד ביאליק, 2001.
- משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל (ארבעה כרכים), האוניברסיטה הפתוחה, 2008.
- אמנון בזק, שמואל א': מלך בישראל, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ג. שמואל ב': מלכות דוד, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ד.
- בנימין לאו, שמואל - בקודש חזיתיך, ידיעות ספרים, 2014.
- ישראל כץ, בין שני מלכים - סיפורים כפולים בספר שמואל, רסלינג, 2015.
- . Samuel R. Driver, Books of Samuel (ICC, 2nd edition; Oxford: Cla rendon, 1913).
- Hans W. Hertzberg, I & II Samuel (OTL; trans. J.S. Bowden; London: SCM, 1964)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- ספר שמואל א, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ספר שמואל ב, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- הרב פרופסור משה צבי סגל, מבוא לספר שמואל - חלק א, הופיע בהשילוח גליון 41, תרפ"ד/ 1924, באתר Academia.edu
- פרופ‘ משה גרסיאל,
- רשימת מאמרים על ספר שמואל באתר רמב"י
- ספר שמואל א באתר בני ציון - בונים קומה בתנ"ך
- ספר שמואל ב באתר בני ציון - בונים קומה בתנ"ך
- הצגה על מפת לוויין של כל המקומות המוזכרים ב - לפי פרקים, באתר
- הצגה על מפת לוויין של כל המקומות המוזכרים ב - לפי פרקים, באתר
- ספר שמואל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Henry Preserved Smith, Samuel (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899. Online copy at the Internet Archive
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר שמואל א', פרק י"א
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ג
- ^ ספר שמואל א', פרק ט"ו
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'
- ^ ספר שמואל א', פרק ל"א
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח
- ^ 1 2 משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עמוד 34
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
- ^ "וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים--הִנָּם כְּתוּבִים, עַל-דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה, וְעַל-דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא, וְעַל-דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה"ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק כ"ט
- ^ ספר שמואל א', פרק ט', פסוק ט'
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ז, פסוק ו'
- ^ משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עמוד 24
- ^ למשל John Van Seters בספרו The Biblical Saga of King David מתארך את הספר לתקופתו של אחשוורוש או דרוויש
- ^ משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עד עמוד 34
- ^ לחיבור על תולדות שמואל הוא מייחס את הקטעים הבאים: שמואל א' - א', ג', ז' 2 - ח' 22, י' 17 - 27, י"א 14, י"ב 22, ט"ו - ט"ז 13, כ"ה 1, כ"ח 3 - 25
- ^ לחיבור זה הוא מייחס את הקטעים: שמואל א' - ב' 12 - 17, ב' 22 - 25, ב' 27 - 36, ד' 1 - ז' 1.
- ^ לחיבור זה הוא מייחס את הקטעים: שמואל א' - ט' 1 - י' 16, י"א 1 - 13, י"ג 2 - 5 ועוד.
- ^ הרשימה נמצאת בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוקים מ"ז–נ"ב
- ^ למשל ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק א'
- ^ ב. אופנהיימר, הנבואה הקדומה בישראל, הוצאות י"ל מגנס, ירושלים, תשל"ג, עמוד 139
- ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, חלק שלישי: ספרות הנבואה
- ^ משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עמודים 37 - 38
- ^ 1 2 משה גרסיאל, שלבי חיבורו של ספר שמואל ואמינותו כמקור היסטורי, פורסם בבלוג של לאה מזור
- ^ ספר שמואל א', פרק י"א, פסוקים א'–י"א
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק י"ג
- ^ משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 1, עמוד 36
- ^ עולם התנך, שמואל א', מבוא, עמוד 19, פסקה לפני אחרונה
- ^ ספר שמואל א', פרק א', פסוק ה'
- ^ ספר שמואל א', פרק א', פסוק כ"ז
- ^ על פי ספר שמואל א', פרק ט'
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ"ב
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק י"א
- ^ ספר שמואל ב', פרק א'
- ^ ספר שמואל א', פרק ג', פסוק א'
- ^ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק י"ט
| ספרי התנ"ך | ||
|---|---|---|
| תורה | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | .jpg)
|
| נביאים | יהושע • שופטים • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •
תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי) | |
| כתובים | תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים (א' וב') | |
| ספרי הברית הישנה | ||
|---|---|---|
| החומש | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | 
|
| ספרות ההיסטוריה | יהושע • שופטים • רות • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • דברי הימים (א' וב') • עזרא החיצוני2 • עזרא • נחמיה • טוביה1 • יהודית1 • אסתר • ספר מקבים: א'1, ב'1, ג'2, ד'2 | |
| ספרות החכמה | איוב • תהילים • ספר האודות (אנ')2 • משלי • קהלת • שיר השירים • חכמת שלמה1 • משלי בן סירא1 | |
| נביאים גדולים | ישעיה • ירמיה • איכה • ברוך1 • איגרת ירמיהו2 • יחזקאל • דניאל | |
| נביאים קטנים | הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • חגי • צפניה • זכריה • מלאכי | |
| 1 מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. 2 מצוי רק בקאנון האורתודוקסי. | ||