הצגת המקור של הדף "ברכות מז א"

{{כותרת לעמוד בגמרא|ברכות|מז|א|מו ב|מז ב}}
<קטע התחלה=ג/>{{שוליים|א}}ולא בידים מזוהמות {{אמורא|רבין}} ו{{אמורא|אביי}} הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר {{אמורא|רבי יוחנן}} אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה אמר {{אמורא|רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת}} משמיה ד{{אמורא|רב}} {{שוליים|ב}}אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב {{אמורא|רב ספרא}} וקאמר לטעום איתמר למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו ת"ר {{שוליים|ג}}שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין {{שוליים|ד}}הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו {{אמורא|רבה בר בר חנה}} הוה עסיק ליה לבריה בי {{אמורא|רב שמואל בר רב קטינא}} קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים {{אמורא|רב חסדא}} אמר {{שוליים|ה}}מפי רוב העונים א"ל {{אמורא|רמי בר חמא}} מ"ש רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה א"ל שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה:

ת"ר {{שוליים|ו}}אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו {{תנא|בן עזאי}} אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו {{אמורא|רב}} ו{{אמורא|שמואל}} הוו יתבי בסעודתא אתא {{אמורא|רב שימי בר חייא}} הוה קמסרהב ואכיל א"ל רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן א"ל שמואל {{שוליים|ז}}אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על {{אמורא|רב אחא}} אמרי אתא גברא רבא דמברך לן אמר להו מי סבריתו דגדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא {{שוליים|ח}}גדול מברך אע"ג דאתא לבסוף:

אכל דמאי וכו':

הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן {{שוליים|ט}}מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואמר {{אמורא|רב הונא}} תנא {{תנא|ב"ש}} אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי:

מעשר ראשון שנטלה תרומתו:

פשיטא לא צריכא {{שוליים|י}}אלא שהקדימו בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה וכד{{אמורא|ר' אבהו}} דאמר ר' אבהו אמר {{אמורא|ריש לקיש}} {{שוליים|כ}}מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|במדבר יח|כו}})}} והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר אמר ליה {{אמורא|רב פפא}} ל{{אמורא|אביי}} אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר ליה עליך אמר קרא<קטע סוף=ג/>
</div>

<div class='gmara_rashi'>
==רש"י==
<קטע התחלה=ר/>

'''ולא בידים מזוהמות''' - בנטילת מים אחרונים:

'''ממערבא''' - לפי שהיה רבין רגיל לעלות מבבל לא"י ולומר הוא דבריו משמו של ר' יוחנן:

'''בפתח הראוי למזוזה''' - כלומר בכניסת כל פתחים למעוטי דרכים ופרצות:

'''לטעום איתמר''' - אין חלוק בדבר אלא שחייב לומר בלשון רבו:

'''קדים''' - רבה בר בר חנה לישב על השולחן ולשנות לבנו הלכות סעודה לפי שהחתן רגיל לבצוע והיה מלמדו היאך יעשה:

'''לבצוע''' - לפרוס הפרוסה מן הפת:

'''עד שיכלה אמן מפי העונים''' - אמן אחר ברכת המוציא דאף עניית אמן מן הברכה היא ואמרי' בפרק כיצד מברכין (דף לט:) צריך שתכלה ברכה קודם בציעה:

'''חטופה''' - שקורין את האלף בחטף ולא בפתח ואומר אמן והוא צריך לומר אמן:

'''קטופה''' - שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא נכרת:

'''יתומה''' - שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן והא דאמרינן בהחליל (סוכה נא:) שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא שמעי וקא ענו הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה ועל איזו ברכה הם עונים אלא שלא היו שומעים את הקול:

'''ולא יזרוק ברכה מפיו''' - במהירות שדומה עליו כמשא אלא שחוק קבוע הוא לו:

'''וקא מסרהב ואכיל''' - ממהר לאכול כדי להצטרף לזימון ויזמנו עליו:

'''אכילנא לן''' - גמרה לן סעודתנו קודם שבאת ואי אתה מחייבנו עוד בזימון:

'''אילו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא''' - שמואל חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה והן כמהין ופטריות ולרב היו חביבין גוזלות ושמואל היה קורא לרב אבא לכבודו:

'''מי לא אכלינן''' - הלכך לא גמרה סעודתא ומצטרף:

'''עיקר שבסעודה''' - אחד מאותן שהיו בתחלת ההסבה:

'''הא לא חזי ליה''' - והויא לה ברכת זמון הבאה בעבירה וכתיב ([[תהלים י]]) בוצע ברך נאץ ה' ואמר מר (בב"ק דף צד.) הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה וברך עליה אין זה מברך אלא מנאץ:

'''דמאי''' - חטין הלקוחים מע"ה ספק עשרן ספק לא עשרן:

'''אכסניא''' - חיל של מלך שמטיל על בני העיר לזונם בשובם ממלחמתו והרי הם כעניים לפי שהם שלא במקומם:

'''מאכילים את העניים דמאי''' - דרוב עמי הארץ מעשרים הם וחומרא דרבנן בעלמא הוא:

'''שהקדימו בשבלים''' - לוי קדם את הכהן ונטל מעשר בשבלים קודם שנטל כהן תרומה גדולה והכהן היה לו ליטול תרומה גדולה תחלה א' מנ' דרחמנא קרייה ראשית וכתיב ([[שמות כב]]) מלאתך ודמעך לא תאחר נמצאת תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו לבד מתרומת מעשר שעל הלוי להפריש תרומה ממעשרו:

'''וכדרבי אבהו''' - אשמעינן מתניתין דהכי הוא כדרבי אבהו דפטר ליה ללוי מתרומה גדולה שבו:<קטע סוף=ר/>
</div>

<div class='gmara_tosfot'>
==תוספות==
<קטע התחלה=ת/>

'''אין''' המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך. ותימה מההוא סבא דערבי פסחים (דף קו.) דגחין ושתי אלמא דשתי קודם המברך שמא יש חלוק בין אכילה לשתיה אי נמי יש לומר דלא שתה אלא להראות לו מעשה שלא היה צריך לומר יותר ובירושלמי יש כשיש לכל אחד ככרו או כוסו בידו יכולים לשתות אפי' קודם המברך וגבי ההוא סבא היה לו כוסו בידו והכי איתא בירושלמי אמר רבי בון בשם רב אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ריב"ל אמר שותין אע"פ שלא שתה המברך ולא פליגי רבי בון בשם רב שזקוק לכוס אחד דריב"ל דהיה לכל אחד כוסו בידו וכן עשה רבינו שמשון בחופה אחת שבצע החתן המוציא והיה בוצע רבינו שמשון הפת שהיה לפניו ואוכל והשר מקוצי היה אומר אם בצע המברך ונתן לכל אחד חלקו אין צריך להמתין כל אחד עד שיטעום המברך והא דאמרי' הכא אין המסובין רשאין לטעום כו' היינו להקדים ולבצוע מן הפת שבצע המברך אבל אחר שנתן לכל אחד חלקו אין קפידא וכן צריך לומר בסמוך הבוצע הוא פושט ידיו תחלה לטבול פתו ואם בא לחלוק כבוד לרבו רשאי ואמאי והא אין המסובין רשאין לטעום וכו' ואין לומר דמן הטבול לחודיה קאמר אך המברך אוכל קודם דא"כ מה כבוד היה זה אבל לפי מה שפירשתי ניחא ויש מפרש פושט ידיו תחלה בקערה להתחיל באכילה ומכאן משמע שאין צריך למזוג מכוס ברכה לשאר כוסות היכא שיש בפני האורחים כוסות שאינן פגומות אבל אם אותן כוסות פגומות יש קפידא.:

''' אמן''' יתומה. שאין שומע הברכה מפי המברך ועונה אחר האחרים ששמעו אמן תימה דהא אמרינן בסוכה (פ"ה דף נא:) באלכסנדריא של מצרים שהיה שם קהל גדול ולא היו יכולים כולם לשמוע מפי המברך והיו מניפים בסודרים כדי שידעו חתימת הברכות ויענו אמן וי"ל שהיו יודעים באיזו ברכה החזן עומד אמנם לא היו שומעים אותו אבל הכא מיירי שאינם יודעים כלל היכן החזן עומד ומתפלל ובאיזו ברכה הוא עומד אלא עונה אחר האחרים בלא שמיעה ולא ידיעה:

''' כל''' המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובלבד שלא יאריך יותר מדאי וטעמא לפי שאין קריאת התיבה כמשמעה כשהוא מאריך יותר מדאי ומסקנא דמלתא דאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים:

''' אילו''' מייתו לי ארדיליא וכו'. משמע דכן הלכה דרב נמי לא פליג אבל אי אמר הב לן ונבריך שהסיחו דעתם מלאכול אין שלישי מצטרף עמהם:

''' והלכתא''' גדול מברך. ומיהו אם הגדול נותן רשות לקטן לברך שפיר כדאשכחן (לעיל מג. מו:) דאמר ליה לרב משי ידך וכו':

''' ומאכילין''' את האכסניא דמאי. מיירי באכסניא ישראל ומוטלין עליהם לזונם והם כעניים ודוקא דמאי אבל טבל לא דקספו להו איסור מיתה ואי נמי באכסניא של נכרים שהטיל עליהם המלך מכל מקום דוקא דמאי אבל טבל לא דאם כן פורע חובו מממונו של כהן:

''' ואמר''' רב הונא תנא בש"א אין מאכילין. וא"ת רב הונא טעמא דב"ש אתא לאשמעי' דהכי פריך בכמה דוכתין ויש לומר דקא משמע לן דאי משכחת תנא דאמר אין מאכילין בית שמאי היא ולא תיחוש לאותה משנה או ברייתא:<קטע סוף=ת/>
</div>

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ז|מז א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת ברכות]]
{{מפרשים לדף גמרא|ברכות|ז|מז|א}}