כתובות עח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ת"ש דתניא א"ר יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל וזו אשתו וזו אשתו זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל אמר להן על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים שמע מינה דיעבד קאמר שמע מינה תניא אמר רבי חנינא בן עקביא לא כך השיבן רבן גמליאל לחכמים אלא כך השיבן לא אם אמרתם בנשואה שכן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה אמרו לו רבי מכרה לה עד שלא נשאת נשאת ואח"כ מכרה מהו אמר להו אף זו מוכרת ונותנת וקיים אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אמר להם על החדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים והאנן תנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים רב פפא אמר לא קשיא הא ר' יהודה אליבא דר"ג הא ר' חנינא בן עקביא אליבא דר"ג ור' חנינא בן עקביא כב"ש ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה על דבר זה רב ושמואל דאמרי תרוויהו בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה בין שנפלו לה נכסים משנתארסה וניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות כמאן דלא כרבי יהודה ולא כר' חנינא בן עקביא אינהו דאמרי כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות:
משניסת אלו ואלו מודים:
לימא תנינא לתקנת אושא דא"ר יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות מתניתין בחייה ולפירות תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה:
ר"ש חולק בין נכסים:
אלו הן ידועין ואלו הן שאינן ידועין אמר ר' יוסי ברבי חנינא ידועין מקרקעי שאינן ידועין מטלטלין ור' יוחנן אמר אלו ואלו ידועין הן ואלו הן שאינן ידועין כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים תניא נמי הכי אלו הן שאינן ידועין כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים:
ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברה כתבתינהו לברתה אינסיבה ואיגרשה
רש"י
[עריכה]
תא שמע אמר רבי יהודה כו' הואיל וזו אשתו - נשואה:
וזו אשתו - ארוסה מה נשואה נפלו לה משנשאת מכרה בטל כדקתני במתניתין הבעל מוציא כו':
אף זו - שנפלו לה כשהיא ארוסה יהא מכרה בטל ואפי' כשהיא עודה ארוסה:
אמר להם על החדשים - שאתם אומרים עליהם מה זו מכרה בטל אנו בושים על מה שאמרנו בטל אלא שאתם אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל כו' ולא גרסינן אמר להם אף זו לא תמכור וכן מצאתי בתוספתא:
שמע מינה - מדקאמרי ליה אף זו מכרה בטל שמע מינה דיעבד נמי קשיא להו:
לא כך השיבן - בעוד שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה לא כך הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים שהרי תשובה נצחת יש כאן שיש להפריש בין ארוסה לנשואה וכן השיבן עליה לא אם אמרתם כו':
ולא בהפרת נדריה - לבדו אלא אם כן אביה עמו דתנן אביה ובעלה מפירין נדריה:
אמרו לו רבי מכרה עד שלא ניסת - נראין דבריך במוכרת בעודה ארוסה:
ניסת ואחר כך מכרה - נכסים שנפלו לה קודם נישואין מהו:
אמר להן אף זו מוכרת וקיים אמרו לו הואיל וזכה באשה - למציאתה ולמעשה ידיה והפרת נדריה לא יזכה בנכסים שתיקנו לאכול פירותיהן בחייה והיאך מכרה קיים: ה"ג והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים:
ורב פפא אמר לא קשיא כו' - מתני' [דקתני אם מכרה] רבי יהודה היא דאיהו מסיק ואמר לה [דסבירא ליה אליבא דרבן גמליאל אפי' בעודה ארוסה לא תמכור לכתחילה וכל שכן בנשאת קודם מכירה] ואף על גב דאיירי רבי חנינא בסיפא לאו דמודה לרבי יהודה דרבן גמליאל אם מכרה אית ליה אלא מוכרת לכתחילה ומאי דלא פריש רבי חנינא במתניתין פריש בברייתא:
ה"ג ורבי חנינא בן עקביא דאמר כמאן כבית שמאי - בתמיה דהא בית הלל אפילו במוכרת באירוסין אמרי לכתחילה לא ואם בא לוקח לבית דין לימלך אמרינן ליה לא תיזבון כ"ש משנישאת:
לא נחלקו - אלא לכתחילה תמכור:
וניסת - ואחר כך מכרה:
מתני' בחייה - קאמר הבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה ולאחר מותה יחזיר הקרקע ללוקח ואפי' מתה בחייו לא ירשנה הבעל ואתו באושא ותקון דאפילו גופה של קרקע יורש הבעל:
רבי שמעון חולק כו' - יש נכסים שמכרה קיים ויש נכסים שמכרה בטל:
ידועין מקרקעי - ועל מנת אותן נכסים נשאה לפיכך מכרה בטל שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה:
דבעיא דתברחינהו לנכסה - אלמנה היתה ובאת להנשא והיתה מקדמת ונותנתן לבתה כדי להבריח זכות בעלה מהם שלא יזכה בהם והודיעה לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן היא או תתגרש:
תוספות
[עריכה]
לא כך השיב ר"ג לחכמים. פירוש על הארוסה ששאלו לא הוצרך להשיבם כדאמרינן דתשובה מעולה ונצחת השיבם על הארוסה:
תני מוכרת ונותנת וקיים. זו היא גירסת הקונטרס ופירש תני במתני' וקשה לרבינו יצחק בן רבינו מאיר דאדרבה היה לו להגיה הברייתא מקמי מתני' ועוד דאם היה מגיה הברייתא הוי ר"ג שפיר כב"ה והשתא דמגיה מתני' הוי ר"ג כב"ש דלב"ה אפי' באירוסין לא תמכור לכתחילה ועוד כי היכי דפריך בסמוך לרב פפא. ור' חנינא בן עקביא כב"ש טפי ה"ל למיפרך לרב זביד דלדידיה ליכא לשנויי לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דאם ר' חנינא בן עקביא ור"י שניהם לא שנו פלוגתא דב"ש וב"ה אם כן מי שנאה ונראה דגרסינן תני אם מכרה ונתנה קיים ומגיה הברייתא ורבינו חננאל גריס במתני' מוכרת ונותנת ובברייתא אם מכרה ונתנה ומשני רב זביד תני אם מכרה כו' ומגיה מתניתין מקמי ברייתא כדי שלא להעמיד ר"ג כב"ש ובתר הכי פריך לרב פפא דלא מגיה מתניתין ור"י כב"ש ולא גרסינן רבי חנינא בן עקביא כב"ש ולגירסא זו לא גרסינן בברייתא דלעיל אף זו לא תמכור דהא מתני' קתני מוכרת לכתחילה ולרב פפא דלא מגיה מתני' תיקשי ומיהו קשה קצת דהיכי משלי דלר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה הא משמע מתני' דר"י שנה פלוגתא דב"ש וב"ה דעלייהו קאי:
לא כר"י ולא כר' חנינא בן עקביא. פי' לא כאמרו לפניו דר"י ולא כאמרו לפניו דרבי חנינא דתרוייהו מודו בעד שלא נתארסה וניסת דמכרה קיים ולא פליגי אלא כשנתארסה וניסת והא דמשמע לקמן בהכותב (דף פג.) דעד שלא ניסת וניסת מכרה בטל דתנן א"כ למה כתב לה דין ודברים שאם מכרה ונתנה קיים ומוקי לה בגמרא בכותב לה ועודה ארוסה א"כ אותם נכסים נפלו לה עד שלא ניסת ובניסת איירי דהא. משמע דאם לא כתב לה דין ודברים כו' מכרה בטל היינו כאמרו לפני ר"ג דלר"ג מכרה קיים ואין סברא לומר דאתיא כרבותינו דחזרו ונמנו:
לימא תנינא לתקנת אושא. תימה לרבינו יצחק והא תקנת אושא הואי אפי' בנפלו לה מן האירוסין או קודם כדמשמע בהחובל (ב"ק פט: ושם) דקאמר התם תני חדא עבדי מלוג יוצאים בשן ועין לאשה אבל לא לאיש ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה מאי לאו מר אית ליה תקנת אושא ומר לית ליה לא דכ"ע אית להו תקנת אושא כאן קודם תקנה כו' ואמאי לא אמר כאן שנפלו לה באירוסין כאן שנפלו לה אחר נישואין אלא שמע מינה דאפי' נפלו לה באירוסין איתא לתקנת אושא ויש לומר דבלאו הכי משני לה שפיר:
כתבתינהו לברתה. פי' בקונטרס והודיעה לעדים שלהבריח מתכוונת ואין נראה לרבינו יצחק דא"כ אמאי פליגי רב ענן ורבא אדרב נחמן פשיטא דלא קנתה ונראה לרבינו יצחק דלא אמרה מידי אלא גילוי מילתא בעלמא איכא ולא הוי דברים שבלב שאינם דברים דהכא ודאי הדבר ניכר שלא נתכוונה אלא להבריח דנפשה עדיפא לה כדאמרינן בסמוך (וע' תוס' לקמן צז. ד"ה זבין):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ח (עריכה)
ב א מיי' פכ"ב מהל' אישות הל' ז ח, טוש"ע אה"ע סי' צ סעי' ט:
ג ב ג מיי' שם, טוש"ע שם סעיף יא:
ראשונים נוספים
תניא אמר רבי חנינא בן עקביא לא כך השיבן: כלומר שאם עד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחילה, אלא כך השיבן, שאפילו נשאת מוכרת ונותנת וקיים כפירוש רש"י ז"ל. ופליג אדר' יהודה דאמר לכתחילה לא תמכור.
הכי גרס רש"י ז"ל: אמר להם אף זו מוכרת וקיים וכו', והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים, אמר רב זביד תני מוכרת: כלומר, תני במתניתין מוכרת לכתחילה.ולפי גירסא זו הוה מצי לאקשויי נמי לרב זביד ור' חנינא בן עקביא כבית שמאי, כדאקשינן לאוקמתא דרב פפא, אלא דנטור עד סיפא דאוקימתא, ופריך בין לרב זביד בין לרב פפא. ואם תאמר, ומאי דוחקיה דרב זביד דסמיא מתניתין מקמי ברייתא, לימא תני בברייתא אם מכרה. תירץ הראב"ד ז"ל, אם כן ר' חנינא בן עקביא היינו ר' יהודה, ובודאי משמע דפליגי.
אבל רבנו חננאל ז"ל גריס תני אם מכרה, כלומר, לא תתני בברייתא מוכרת אלא אם מכרה, ואדיעבד היתה השאלה ואדיעבד השיבן שמכרה קיים, והוא הדין לעד שלא נשאת ונשאת שמכרה קיים, וכר' יהודה, וליכא בין ר' יהודה ולר' חנינא, אלא שזה אומר בדרך זה השיבן, ור' חנינא אומר לא בדרך זה השיבן, אלא בטעמא השיבן דלא אם אמרת בנשואה וכו', והשתא אתי שפיר דלא פריך ר' חנינא בן עקביא כבית שמאי אלא לרב פפא בלחוד.
ונראה לי דהכי נמי מוכח בירושלמי, דגרסינן התם (בפרקין ה"א), אמר ר' חנינא בן עקביא לא כך השיבן רבן גמליאל אלא כך השיבם, לא אם אמרתם בנשואה וכו', אמרו לו עד שלא נשאת ונשאת תוכיח שהוא זכאי במעשה ידיה ובהפרת נדריה ואת מודה לנו שלא תמכור ושלא תתן. אמר להן כך אני מודה לכם שלא תמכור ושלא תתן ואם מכרה ונתנה מכרה קיים. אלמא אף לדברי ר' חנינא בן עקביא מודה רבן גמליאל דעד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחילה, ואתיא הא דירושלמי כאוקמתא דרב זביד, כן נראה לי.
דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה ונשאת, הבעל מוציא מיד הלקוחות: ודוקא נשאת, הא נפלו עד שלא נתארסה, ועדיין ארוסה היא, איתא לבית הלל דאמרי לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים.וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פכ"ב מהל' אישות ה"ח).
ור' יוחנן אמר אלו ואלו ידועין [הן ואלו הן שאינן ידועין] כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים: ומסתברא שמכרתן קודם שנודע לו, אבל לאחר שנודע לו לא תמכור דלא גרע ממציאה ומתנה שנתנה לה, דבשעתן לא נקט נודעו לו והוא אוכל פירות. ובשם הרא"ם שמדינת הים לא דוקא, אלא הוא הדין באותה מדינה ואורחא דמילתא נקט. ומסתברא שאם נתנה לו מתנה או שמצאה מציאה ונתנתן או שמכרתן קודם שנודע לו שהוא קיים, דלא גרע מנפלו לה נכסים במדינת הים.
ההיא איתתא דתברינהו לנכסיה מגברא כתבתינהו לברתה: פירש רש"י ז"ל והודיעה שאין מתנתה זו אלא כדי להבריח ולא שתזכה בהן הבת אם תתאלמן או תתגרש. ואינו מחוור, דאם כן אפילו במקצת נכסים כן, דמאי שנא כיון דאיכא תנאי, אי נמי שהודיעה לעדים כן בשעת מעשה, ומאי קא מתמה בהא רב ענן, ורבא נמי היכי מפליג בכי הא בין אחריני לברתה, ועוד דבבבא בתרא (קנא, א) אמרינן גבי אימיה דרב ביבי דבעיא לאינסובי לרב זביד, אפילו למאן דאמר מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא דעתה, אבל הכא הא גליא דעתה ואמר משום דבעינא לאינסובי לכולי עלמא לא קני.
והפירוש הנכון כמו שפירש הרא"ם ז"ל בבבא בתרא דגליא דעתה הוי כדאמרה בעינא לאינסובי וסתמא הוי בדלא אמרה ולא מידי, וקיימא לן כמאן דאמר אפילו בסתמא לא קני, דהוה ליה כשכיב מרע שכתב כל נכסיו דאם עמד חוזר, משום דאומדן דמוכח הוא שלא נתנה זו כל נכסיה אלא משום דבעיא לאינסובי להאי, וכן נמי בשכיב מרע משום דסבור הוא שימות, ולא דברים שבלב הן, שבלב כל העולם ושהכל מודים בכך.
רב פפא אמר לא קשי' הא ר' יהודה וכו': ור' יהודא דאמר כב"ש וקשה לפי פירוש רש"י ז"ל כי רמינן מתני' אמתני' אמאי פריק רב זביד תני אם מכרה לאשמעינן לשבש מתני' מקמיה בריית' נמי איפכא תני במתניתן מוכרת ונותנת וקיים דאלו לגרסת הראשונים ז"ל כיון דאשכחן לר"ג במתניתן קמייתא קתני דארוסה לא תמכור לא ניחא לן לגרוס באידך מתניתן מוכרת ונותנת וי"ל דאפי' לריש' לא ניחא לן לסיומי מתני' מקמי מתני' דמתני' דחזקה לר"ג דאתי כב"ש וכדפרכי' בסמוך ור' יהודא דאמר כב"ש ומ"מ קשיא גם על פירש"י ז"ל היכא מספקא לן אי קאי משא ומתן דר"ג על ב"ש או על ב"ה דהא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ופשיט' דאדיעבד קיימי ולכך פירש ר"ת ז"ל דהכי קמבעיא לן מ"ש לר"ג והשיב להם אלכתחילה דריש' קאי כשנפלו לה קודם שנתארמלה שהיא מוכרת לכתחילה או דיעבד דסיפ' שנפלו לה משנתארסה דקתני אם מכרה ונתנה קיים ומייתינן לה אדיעבד קיימי מדאמר ליה אף זו מכרה בטל ומסתמ' לא אמרינן הכי אלא אסיפ' דאלו כשנפלה לה עד שלא תתארס ליכא מאן דלימא שיהא מכרה בטל בדיעבד ואפשר דגרסינן השת' נמי אמר להם אף זו לא תמכור ואע"פ שהם לא שאלו אלא על דיעבד דאלו לכתחלה מודה ר"ג וה"ק אף זו שאתם שואלים עלי למה מכרה קיים הא ודאי דין נשואה יש לה שלא תמכור לכתחילה אבל אם מכרה ונתנה קיים. אינהו דאמרי כרבותינו פירוש ולפי שלא היתה בבריית' דרבותינו שגורו במדרש עשוהו מימרא ולא אמרו הלכה כרבותינו:
ידועין מקרקעי: פירוש לפי שידועים לכל אחד ואחד וא"א להבריחם. אלא שאינם ידועין כל שיושבת כאן ונפלה לה נכסים במדינות הים פירוש לאו דוקא במדינות הים ה"ה דנפלו לה כאן ולא ידע לבעל אלא דאורחא דמילת' נקט:
ההיא אתתא דבעי' דתברחינהו לנכסי' מגברא: פירוש אלמנה היתה והיתה רוצה להנשא ולהבריח נכסים מההוא גברא דבעי לאנסובי ליה כתבתינהו לנכסים לבתה פירש רש"י ז"ל והודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא כדי להבריח ולא כדי שתזכה בהם והקשו בתוספת דהא אמרינן בפרק מי שמת אפילו למ"ד מברחת קני וה"מ היכי דלא גלי לדעתה אבל היכא דגלי דעת' לא קני ואלו הכא אפליגו בדגלי' לדעת' ופירשו כן לעדים ויש שתירצו דההיא בדגליא לדעתה בשעת קנין ובכאן לא אמר' לעדים אלא קודם לכן ולא נהירא דהא ודאי כיון דאמרה להם כן בתחלה אין לך גלוי דעת גדול מזה וכשעשתה אחרי כן סתם על אותם דברים נעשתה מן הסתם דין והנכון דפלוגתא דהכא כשלא אמר לעדים כלום ואפ"ה קי"ל דלא קני ואע"ג דדברים שבלב אינם דברים אומדנא דמוכח שאני ודברים שבלבו ובלב כל אדם דברים הם וכדפרי' במסכת קדושין בס"ד. קרעיה נחמן לשטרי' פירוש בכל שטר היוצא בב"ד שאינו ראוי לעשות בו מעשה יש לו לדיין לקורעו:
נפלו לה משנשאת וכו'. נימא תנינא לתקנות אושא דאר"י ב"ח באושא התקינו האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחו' מתני' בחייה ולפירות תקנת אושא בגופה של קרקע. פי' מאי דתנן במתני' שהבעל מוציא מיד הלקוחות הוא כ"ז שהיא בחייה ומפני שהפירות משועבדים לו אבל לאחר מיתה נתקיים המכר ללוקח שאין לו לבעל אלא פירות בחייה ויורשה לאחר מיתתה. ואם קדמה ומכרה נכסי' בחייו מכרה מכר שאין הבעל יורש אלא מה שנמצא לה לאחר מיתה דומיא דבן שיורש את אביו ואם מכר אביו בחייו הוי מכר. אבל באושא התקינו שיוציא מיד הלקוחות אפילו גוף הנכסים לאחר מיתתה שעשו הבעל כלוקח ראשון כשנשאה כאילו קנה כל נכסיה וכיון שהוא לוקח ראשון מוציא מלוקח שני בלא דמים ולוקח שני מפסיד דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה אך אם ידוע שהדמים היה ביד אשה בעת מיתה או אם נתנתן לבעל שחייב להחזיר להם הדמים . (עיין בערך מו בס"ה):
ר"ש חולק וכו'. אלו הן ידועים ואלו הן שאינן ידועים. א"ר ינאי ידועים קרקע שאינן ידועים מטלטלי. פי' שמקרקע שא"י להחביאן דעתו של בעל עליהן ואינו מתיאש מהן אבל המטלטלין מפני שהיא יכולה להחביאם אין דעתו של בעל עליהן ומתיאש מהם והילכך אם מכרה ונתנה קיים ור"י אמר אלו ואלו ידועים הן. ואלו הן שאינן ידועים כל שנפלו לה נכסים במדה"י פי' בודאי בהני כיון דבעל לא ידע מהן ואין בלבו עליהן אם מכו"נ קיים ותנ"ה אלו הן שאינן ידועים יושבת כאן ונפלו לה נכסים במדה"י עיין הפסק בסוף הילכתן אם הל' כר"ש ואם לאו:
ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו נכסי מגברא כתבתנהו לברת פי' מפני שהיתה רוצה להנשא והיתה יראה שמא יזכה הבעל בהן קדמה וכתבתה לבתה במתנה פי' המורה והודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא להבריח ולא שתזכה בהן הבת אם תתאלמן או תתגרש. ואינו נ"ל שאילו פרשה דבריה לעדים שאינה נותנתה לה מתנה גמורה אלא להבריחם מבעלה מתכוונת היכי אמרינן לקמן א"ל רבא לר"נ טעמא מאי דלא שביק איניש נפשי' ויהיב לאחריני. מה אנו צריכים לזה הטעם ה"ה גילתה דעתה שלא להקנות' בק"ג נתנתה לה. ותו דלקמן מפליגינן בין כלם למקצתם שמקצתם קנה המקבל ולמה קנה כיון שגילה דעתו שאינו מתכוין אלא להבריח. א"ו בסתם הי' המעשה ולא אמרה לעדים שום דבר בשעת המתנה אלא סתם דעתה אנו אומדים שלא נתכוונה כ"א להבריח אמי' דרב זוטרא בר טביומי כתבתנהו נכסה למר זוטרא בנה אמרה דבעינא לאנסובי לי' לרב זביד לסוף אינסיב ואיגרשה אתת לקמיה דר"ב ב"א אמר משום אנסובא הוא והא אינסיבא א"ל ר"ה ברי' דר"י משום דאתיתו ממולאי אמריתי מילי ממוליאתא אפילו למ"ד (מכרתן) [מברחת] קני ה"מ דלא גליא דעתי' הכא הא גליא דעתה אלמא מאי דאמרי' הכא (במוכרתן) [במברחת] לא מיירי אלא היכא דלא גליא דעתא אלא בסתמא הוא דאמרינן גליא דעתא הכי. ונ"ל שט"ס הוא וכך צ"ל בפירוש המורה. ולא הודיעם לעדים והשמיט הסופר תיבת ולא:
הואיל וזו אשתו כו' אף על גב דאיכא הפרש טובא בין ארוסה לנשואה מ"מ לענין אישות שוין הן דכי היכי דנשואה אסורה לכל העולם ה"נ ארוסתו אסורה לכל העולם והיינו דקאמרי הואיל וזו אשתו כו' ועוד כיון דעומדת לינשא כנשואה דמיא וכשכתבו התוס' לעיל וכ"ש כיון דכבר נשאת הרי למפרע נדונה הארוסה כנשואה ואי מפרשים אף זו מכרה בטל לכשתנשא תהיה למפרע מה שמכרה בעודה ארוסה בטלה וכדפרשי' לעיל בשם ריב"ש אתיא שפיר טפי כנ"ל:
אמר להם על החדשים אנו בושים כו'. קצת קשה בשלמא על שאלת הואיל וזכה באשה וכו' שייך שפיר לאהדורי על החדשים וכו' לומר דאפילו בנשואה שזכה ממש אנו בושים והיאך נגלגל עלינו את הישנים אבל כי שיילינן דנקיש ארוסה לנשואה מה זו תשובה על החדשים כו' יהיה נמי כן בארוסה ונקיש על זה ועל זה דסוף סוף תקשי דנקיש להו. וי"ל דה"ק על החדשים אנו בושים על מה שאמרנו בטל אפילו שלא נלמוד מהם לאחרים אלא עליהם עצמם אנו בושים דקשה לומר בטל והיכי בו נילף מהם וה"ק שאתם מגלגלים עלינו על מה שאמרנו בחדשים בטל אתם רוצים לגלגל עלינו את הישנים לומר מה זו מכרה בטל ודיינו לעמוד בשלנו והבו דלא להוסיף עלה וכן פרש"י ז"ל אנו בושים על מה שאמרנו בטל אלא שאתם אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל ול"ג אמר להם אף זו לא תמכור כו'. ע"כ:
וז"ל תלמידי הרשב"א הואיל וזו אשתו וזו אשתו כלומר עד שלא נשאת ונשאת אשתו וארוסתו נמי אשתו מה זו מכרה בטל כו'. אמרו לו הואיל וזכה באשה כו' כלומר וכיון שנשאת אמאי מכרה קיים אפילו בדיעבד אמר להם על החדשים כו' כלומר על הנכסים שנפלו לה מחדש לאחר שנשאת אנו בושים למה לא תמכור לפחות בדיעבד ואתם באים להוסיף עליהם אפילו אותן שנפלו לה קודם שנשאת. ע"כ:
לא כך השיבן הא כתיבנא לעיל דרש"י במהדורא קמא פי' דה"ק לא כך השיבן כדאמר בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים אלא כך השיבן דאפילו לכתחלה מוכרת ונותנת קיים.
והרשב"א כתב וז"ל לא כך השיבן כלומר שאם עד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחילה אלא כך השיבן שאפילו נשאת מוכרת ונותנת וקיים כדפרש"י ופליג אדרבי יהודה דאמר לכתחלה לא תמכור:
וז"ל תלמידי הרשב"א לא כך השיבן אלא כך השיבן לא אם אמרתם בנשואה כלומר אפילו לדבריכם שאתם מקשים לי מנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת ואתם סבורין שאני אמרתי בכל צד שמכרה בטל אינו קשה כלל דהפרש גדול יש בין ארוסה לכבר נשואה שכן בעלה זכאי במציאתה ודין הוא בארוסה שתמכור אפילו לכתחלה ובנשואה לא וקשה לי קצת דמאי קא מבעיא להו עד שלא נשאת ונשאת דהא מכלל תשובתו משמע הכי ואי משום דבעי מיניה לדבריו לא הוה ליה למנקט האי לישנא עד שלא נשאת ונשאת. ע"כ:
ורש"י כתב לא כך השיבם. בעוד שדנו לפניו במוכרת ועודה ארוסה לא הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים שהרי תשובה נצחת יש כאן שיש להפריש בין ארוסה לנשואה וכן השיבן עליה לא אם אמרתם כו'. פי' לפי' לגירסת רש"י דלא גריס בדברי רבי יהודה אף זו לא תמכור ע"כ לא קאי מאי דקאמר דתנינא לא כך השיבן כו' אלא אתשובת לא על החדשים כו' קאי ואע"ג דסוף סוף לדידיה נמי הרי השיבן כך לבסוף מ"מ קא מהדר ליה דבעוד שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה לא הוצרכו להשיבם כך ולשיטת רש"י ניחא דלא גריס בברייתא דר' יהודה אף זו לא תמכור כו' אלא על מה שאמרו הואיל וזו אשתו כו' השיבן על החדשים כו' ועל זה קא מהדר ליה רבי חנינא לא כך השיבן דלא פריש בין ארוס לנשואה יש תשובה נצחת בלא תשובת על החדשים כו' והיינו לא אם אמרת כו' דהיינו נמי להפריש בין ארוסה לנשואה אבל לגירסת ר"ת ז"ל דמעיקרא אקשו הואיל וזו אשתו כו' ועל זה השיבן אף זו לא תמכור וכו' דהיינו לומר דלהכי דוקא נקשינהו ארוסה לנשואה דלא תמכור לכתחילה. והקשו עוד הואיל וזכה באשה כו' פי' דארסה ואינו מטעם הקש לנשואה ועל זה השיבן על החדשים כו' מעתה איך שייך למימר אתשובת על החדשים כו' לא כך השיבן אבל כך השיבן לא אם אמרתם כו' והרי תשובת על החדשים כו' לא בא אלא לתרץ אמאי לא אמרינן הואיל וזכה באשה כו' דאינו טעם הקש לנשואה ועל זה היכי שייך תשובת לא אם אמרתם וכו'.
לכך פירשו בתוספות לא כך השיב רבן גמליאל לחכמים פי' על הארוסה ששאלו לא הוצרך להשיבם כדאמרת דתשובה מעולה ונצחת השיבם על הארוסה פי' לפירושו לא קאי רבי חנינא על הקש הנשואה בלחוד אלא לתרץ על הארוסה ששאלו הואיל וזכה באשה כו' ועיקר התשובה בגמר לשונו הוא נתפס דקאמר תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי כו' פי' כיון דאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה לא זכה באשה מקרי וכיון שכן לא יזכה בנכסים ואע"ג דקא אמרת נמי לא אם אמרת כו' דמשמע דקאי לתרץ הקישא דנשואה אה"נ דבהכי מתרצה נמי הקישא דנשואה ומיהו עיקר מאי דתנן עלה לדעת רבי חנינא היינו לתרץ הואיל וזכה באשה כו' וכדכתיבנא ואין לפרש לגירסת התוס' דגרסי בדברי רבי יהודה אמר להם אף זו לא תמכור כו' דאהכי קא מהדר רבי חנינא לא כך השיבן רבן גמליאל וכו' דהא התוספות גורסין בדברי רב זביד לקמן תני אם מכרה ונתנה קיים וכיון שכן בהכי לא פליגי רבי יהודה ורבי חנינא כנ"ל ולקמיה בסמוך אכתוב עוד בזה בלשון הרשב"א ז"ל:
והאנן תנן כו'. בפירושי רש"י שלנו כתוב ה"ג. והאנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים. עוד כתוב ה"ג ורבי חנינא בן עקביא דאמר כמאן כו' וכן כתבו התוספות משמו של רש"י והקשו עליו דאדרבה הוה ליה להגיה הברייתא מקמי מתני' ולזה יש לתרץ דניחא ליה להגיה המשנה דאין הכרח מהמשנה אי גרסי הכי או הכי אבל מהברייתא יש הכרח וגרסי בה אף זו מוכרת כו' דע"כ בארוסה משמע דסבירא ליה לרבן גמליאל דמוכרת לכתחלה אליבא דרבי חנינא מדקאמר לא כן השיבן כו' פי' דעל הארוסה יש להשיב תשובה נצחת ואי אמרת בארוסה ס"ל דבדיעבד הוא דמכרה קיים ולא לכתחלה אדרבה תשובת על החדשים אנו בושים כו' ניחא טפי דבהכי קיימינן דלכתחלה לא תמכור ולא מהניא אלא לענין דלא תהא מכרה בטל אבל שפיר אמרינן דלכתחלה לא תמכור ומיהו תשובת לא אם אמרת בנשואה כו' מהניא אפילו שתמכור לכתחלה ואי רבן גמליאל ס"ל בארוסה דלא תמכור לכתחלה אדרבה תשובת על החדשים כו' ניחא טפי ואמאי קאמר רבי חנינא לא כך השיבן כו' אלא ודאי דס"ל בארוסה דמוכרת לכתחלה מעתה ע"כ אית לן למתני בברייתא אמר להם אף זו מוכרת כו' מדקתני אף זו ולית ליה להגיה ולהסיר מלת אף (זאת) [זו] וכתב רש"י בפ' קמא דסנהדרין אין דרך התנא להחליף בין גירסת מלה למלה אחרת.
ומיהו כתב הרשב"א ז"ל בפרק מי שאחזו דכשאנו צריכים לומר חסורי מחסרא ויש חסורי מחסרא דחוק ואחר בלתי דחוק טוב לנו לאחוז הדחוק אם סברא או טעם מסייע ע"כ. וכיון שכן תקשי דאדרבה היה לנו לדחוק ולהגיה הברייתא כי היכי דתיקום רבן גמליאל כב"ה ועוד הקשו דכי היכי דפריך בסמוך לרב פפא ורבי חנינא בן עקביא כב"ש טפי הוה ליה למפרך לרב זביד ולזה תירץ הרשב"א דנטר עד סיפא דאוקמתא ופריך בין לרב זביד בין לרב פפא ומיהו קשיא להו להתוס' דתירוצא דמתרצינן דהכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה פירוש דרבי חנינא קאמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה לא מצינן לתרוצי הכין לרב זביד דאם ר' חנינא בן עקביא ור' יהודה שניהם לא שנו פלוגתא דב"ש וב"ה אם כן מי שנאה.
ונראה לי ליישב פירושו דאיברא ודאי דכי מגהינן הברייתא הויא ודאי ר"ג כב"ה ומיהו חכמים שחלקו עליו דהיינו אמרו לו מתוקמי כב"ש ועדיף לן לאוקמי אמרו לו דהיינו חכמים כב"ה מלאוקמי רבן גמליאל כב"ה תדע דמעיקרא לא שקלינן וטרינן אלא אליבייהו מאי ס"ל אי אלכתחלה פליגי ומודו בדיעבד כב"ה או אדיעבד נמי פליגי וכדפירש רש"י במהדורא בתרא אלמא דאמרו לו עדיף לן משום דהוו רבים ואינהו נינהו בעינן לאוקמינהו כב"ה וא"ת והא אינהו ע"כ לא אתו אפילו כב"ה דאינהו בעו למימר דמכרה בטל וכדקאמרי ליה הואיל וזכה באשה כו' ונ"ל דאינהו עיקר סברתם היינו כב"ה דלא תמכור לכתחלה ובדיעבד מכרה קיים אלא דבעי לאקשויי עלה דרבן גמליאל דס"ל כב"ש דתמכור לכתחלה דאפילו בדיעבד מכרה בטל כדי שאם ישיב על זאת דכיון דנפלו לה קודם נשואין לכך לא יהא מכרה בטל יעלה בידנו דכל הפחות מיהא לא תמכור לכתחלה כב"ה ור"ג הבין כוונתם ואסיק להו דרגא לומר דאפי' על החדשים היינו דנפל לה משנשאת אנו בושים וקשה לנו לומר מכרה בטל מעתה נפלו לה משנתארסה תמכור אפילו לכתחלה כנ"ל ליישב שיטת רש"י כפי הכתוב בפירושנו וניחא דאין אנו מחדשין מחלוקת חדש אלא פלוגתא דב"ש וב"ה בלחוד דב"ש ס"ל תמכור לכתחלה וב"ה ס"ל לא תמכור לכתחלה ואין מי שיסבור דאפילו בדיעבד מכרה בטל וניחא נמי דלא פריך בסמוך אלא לרב פפא דמשני הא רבי יהודה אליבא דרבן גמליאל כו' דאלמא סברת רבן גמליאל עיקר כיון דפליגי בה תנאי אבל רב זביד ס"ל דאמרו לו הם עיקר וסברת רבן גמליאל אינה עיקר ולהכי ניחא ליה לדידיה וכדכתיבנא כנ"ל והא כתיבנא לעיל לשון רש"י הכתוב בספרים ישנים ופירושו עלה בפי' ר"ח וכך היה לו לריב"ש בפירושי רש"י שלו וכן הריטב"א וכדכתיבנא לעיל:
וז"ל הרשב"א ה"ג רש"י אמר להם אף זו מוכרת ונותנת וקיים כו'. והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת כלומר תני במתניתין מוכרת לכתחלה ולפי גירסא זו הוה מצי לאקשויי נמי לרב זביד ולרבי חנינא בן עקביא כב"ש כדאקשינן לאוקמתא דרב פפא אלא דנטר עד סיפא דאוקמתא ופריך בין לרב זביד בין לרב פפא וא"ת ומאי דוחקיה דרב זביד דסמי מתני' מקמי ברייתא לימא תני בברייתא אם מכרה תירץ הראב"ד א"כ ר' חנינא בן עקביא היינו ר' יהודה ובודאי משמע דפליגי ע"כ. והרא"ש הקשה על זה דאי ידע פלוגתיה דתנאי טפי הוה ניחא לאוקמי כתנאי כדאוקמא רב פפא ממה שמשבש מתני' ע"כ.
עוד כתב הרשב"א וז"ל אבל ר"ח גריס תני אם מכרה כלומר לא תתני בברייתא מוכרת אלא אם מכרה ואדיעבד היתה השאלה ואדיעבד השיבן שמכרה קיים וה"ה לעד שלא נשאת ונשאת שמכרה קיים וליכא בין ר' יהודה ורבי חנינא אלא שזה אומר בדרך זה השיבן ורבי חנינא אומר לא בדרך זה השיבן אלא בטעם השיבן דלא אם אמרת בנשואה כו'. והשתא אתי שפיר דר' חנינא בן עקביא לא פריך אב"ש אלא לרב פפא בלחוד ונ"ל דה"נ מוכח בירושלמי דגרסינן התם [ה"ב] אמר ר' חנינא בן עקביא לא כן השיבן רבן גמליאל אלא כך השיבן לא אם אמרת בנשואה כו' אמרו לו עד שלא נשאת ונשאת תוכיח שהוא זכאי במעשה ידיה ובהפרת נדריה ואת מודה לן שלא תמכור ושלא תתן אמר להם כך אני מודה לכם שלא תמכור ושלא תתן ואם מכרה ונתנה מכרה קיים. אלמא אף לדברי רבי חנינא בן עקביא מודה רבן גמליאל דעד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחלה ואתיא הא דירושלמי כאוקמתא דרב זביד כנ"ל. ע"כ:
רב ושמואל דאמרי תרווייהו בין שנפלו כו'. ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות הואיל ובשעת מכירה זכאי הוא במציאתה ובמעשה ידיה. רש"י במהדורא קמא:
כמאן דלא כרבי יהודה ודלא כר' חנינא כו'. והא דלא קאמר דכרבנן דאמרו לו ס"ל דאמרי עד שלא נשאת ונשאת מכרה בטל משום דאפשר דלא אמרי הכי אלא בנפלו לה עד שלא נשאת אף בעודה ארוסה אבל עד שלא תתארס לא ומ"ה מייתי מדרבותינו דמפרשי מלתייהו אפילו עד שלא תתארס א"נ דרבנן דאמרו לו בעיא בלחוד הוא דקא בעו ולא ס"ל הכי. ריב"ש ז"ל.
וכתבו התוס' דליתא להאי פירושא בתרא דלקמן בפרק הכותב תנן אם כן למה כתב לה דין ודברים שאם מכרה ונתנה קיים ומוקי לה בגמרא בכותב לה בעודה ארוסה ומסתמא בעודה ארוסה נמי נפלו ואפ"ה טעמא דכתב לה דין ודברים הא לאו הכי מכרה בטל ואי אמרו לו לא ס"ל הכי אלא בעיא בעלמא הויא ור"ג לא חש להו ואינהו נמי לא חיישי והדרי בהו כמאן מוקמת לה להאי מתני'. ואין סברא לומר דאתיא כרבותינו דהא רבותינו חזרו ונמנו אחר משנתנו ואמרו שהבעל מוציא מיד הלקוחות ואין לך לומר דמה שחזרו ונמנו היינו בנפלו לה עד שלא נתארסה ונשאה וכדאמרינן רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו עד שלא תתארס כו' דמ"מ מאן אמר דעד שלא נשאת ונשאת מכרה בטל הא לא אשכחן תנא דס"ל הכי כי היכי דנוקי מתני' דהכותב כוותיה אלא ודאי אמרו לו הואיל סבירא להו הכי ומתני' דהכותב אתיא כוותייהו.
ולפירושא קמא דכתב ריב"ש נמי קשיא דמשמע דכי אמרינן כמאן לא כרבי יהודה ולא כר' חנינא ארבן גמליאל קאי ואשנויי דרב פפא דקא משני הא רבי יהודה אליבא דרבן גמליאל הא ר' חנינא אליבא דרבן גמליאל וה"ק לא כרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל דאם מכרה ונתנה קיים ולא כרבי חנינא אליבא דרבן גמליאל דמוכרת נמי לכתחלה וכיון שכן קשיא למה לי למנקט רבי יהודה ורבי חנינא כלל לימא בקוצר כמאן דלא כרבן גמליאל דהא רבן גמליאל איכא מאן דאמר דלכתחלה נמי מוכרת.
לכך פירשו בתוספות דהכי קאמר לא נאמרו לפניו דרבי יהודה ולא נאמרו לפניו דרבי חנינא פי' דרבי יהודה ור' חנינא פליגי נמי בסברת אמרו לו דרבי יהודה סבר דלא אמרו לפניו כי אם על הארוסה דהא מכרה בטל ובודאי דבעיא בעלמא הויא דאין להם לחלוק על ב"ש וב"ה דמודו דמכרה קיים וכשהשיבן לא ענו עוד אלמא משמע דאמרו לו נמי ס"ל דעד שלא נשאת ונשאת מכרה קיים אבל רבי חנינא ס"ל דמעיקרא אמרו לו על הארוסה והשיבן תשובה נצחת על הארוסה והודו לו דהיינו כב"ה ושוב אמרו לו על הנשואה פי' נפלו לה משנתארסה ונשאת ובזה לא איירו ב"ה כלל וס"ל לאמרו לו דעל כורחין לא קאמר ב"ה דמכרה קיים אלא בנפלו לה משנתארסה ונתארסה אבל נשאת אפילו ב"ה מודו דמכרה בטל ודחה אותם רבן גמליאל בדחייה בעלמא לומר על החדשים אנו בושים כו'. והם עמדו בסברתם והלכך הכי פריך תלמודא לא כרבי יהודה ולא כר' חנינא פי' לא כאמרו לפניו דרבי יהודה ולא כאמרו לפניו דרבי חנינא דתרווייהו מודו בעד שלא נתארסה ונשאת מכרה קיים ולא פליגי אלא בנתארסה ונשאת דס"ל לרבי יהודה דאמרו לו נמי ס"ל דמכרה קיים דכיון דהשיבן תשובה נצחת על הארוסה לא ענו עוד דאינהו נמי מעיקרא בדרך בעיא בעלמא קא בעו מיניה דהא ודאי לא הוו קא מפלגי עלייהו דב"ש וב"ה וכדכתיבנא.
וע"כ יש לפרש כן דאי תרווייהו אמרו לו בין דרבי יהודה בין דרבי חנינא ס"ל מכרה בטל לא הוה ליה לתלמודא למנקט לא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא אלא הכי הוה ליה למנקט לא כאמרו לו ולא כרבן גמליאל. וקשה קצת על זה דכיון דאמרו לו דרבי יהודה ס"ל דמכרה קיים ולרבי חנינא נמי רבן גמליאל מיהא ס"ל דמכרה קיים היכי מתוקם ההיא דהכותב אטו כאמרו לו דרבי חנינא בלחוד תוקם סתם מתני' דהכותב ולשיטת המפרשים דקא מפרשי כמאן לא כרבי יהודה כו' דארבן גמליאל קאי ניחא דאיכא למימר דבין אמרו לו דרבי יהודה ובין אמרו לו דרבי חנינא סבירא ליה דמכרה בטל ולשיטת התוס' דאמרו לו דרבי יהודה סבירא ליה דמכרה קיים לא מתוקמא מתני' דהכותב כוותיה כלל לא כאמרו לו ולא כרבן גמליאל. ויש לתרץ דאף על גב דאינהו חזרו בהו מסברתם לדעת ר' יהודה וכדכתיבנא מ"מ הרי אמרו לפני רבן גמליאל כן מעיקרא ולרבי חנינא עמדו בסברתם וכדכתיבנא מעתה שפיר אתיא מתני' דהכותב כוותייהו דכרבן גמליאל ליכא לאוקמי מתני' כלל דאיהו לעולם הוה סבירא ליה דמכרה קיים:
והרשב"א כתב בריש הכותב וז"ל אם כן למה כתב לה דין ודברים וא"ת ואי משום האי למאי איצטריך לאתויי והא ממילא נמי הכי דינא בנכסים שנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת שאם מכרה ונתנה קיים למאי דס"ל לתנא דמתני' עד דאתו רבנן וחזרו ונמנו שמכרה בטל ותירץ הרמב"ן דשמעינן מינה דמסתלק הוא ואפי' מנכסים שנפלו לה לאחר שתנשא משום דסליק דעלמא הוא ובמה שאינו ראוי לו עדיין אדם מתנה בו שלא יזכה בו כדאיתא בגמרא ומיהו בירושלמי לא משמע הכי דגרסינן התם [פ"ט ה"א] ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה אחר מכן מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ותירץ הוא נר"ו דהא דירוש' בכתב לה משנשאת ושאלו אם אדם מסלק עצמו בלשון כזה מאותן נכסים שאין לו עכשיו כשם שאדם מסלק עצמו בכך כשהיא ארוסה ור' זעירא שהשיב לו שאינו מתנה סבור דכיון שנשאת ידו כידה אף במה שעתיד לבא לידה אבל בעוד ארוסה תנאו קיים בכל הנכסים שיבאו לה לעולם.
ואכתי אין ענין הירושלמי מתחוור לפי דבריו דהא משמע דמשום שאינו ברשותו הוא שאינו מסתלק הא ישנו ברשותו מסתלק בהפך מה שאומר רבינו דלפי דבריו במה שכבר נפלו לה לא מבעיא ליה דאינו מועיל וכשנפלו לה לאחר מכאן דוקא היתה שאלה ואין במשמע של שאלה שם נראה כן ולתרץ קושייתינו אני אומר דנפקא מינה למכור לכתחלה דאלו לא התנה לא תמכור לכתחלה ואלו באה לימלך אומרים לה אל תמכור והשתא אפילו לכתחלה יועצין אותה שתמכור. ע"כ:
וריב"ש כתב שם דליתא להאי תירוצא דהרשב"א דא"כ לא הוה ליה למתני הכא במתני' דהכותב שאם מכרה ונתנה קיים והוה ליה למתני שמוכרת לכתחלה דכל עיקר לא אתיא לאשמועינן אלא דלכתחלה מוכרת ולפיכך כתב הרמב"ן דמתני' לנכסים שנפלו לה לאחר שנשאת איצטריך ואף על גב דמוקמינן לה שכתב לה בעודה ארוסה מהני אפילו לנכסים שיפלו לה לאחר מכאן כשנשאה דהאי לישנא תנאה ואפילו על דבר שלא בא לעולם אדם מתנה ומיהו בירושלמי לא משמע הכי ר' ירמיה בעי קמי רבי זעירא כו'. ועדיין תירץ הרמב"ן דבירושלמי לא בעי אלא בכותב לה משנשאת אם אדם מסלק עצמו בלשון הזה מאותן נכסים שאין לה עכשו כשם שאדם מסתלק עצמו בכך בכותב לה ועודה ארוסה והשיב דכיון שנשאה ידו כידה אף במה שעתיד לבא לידה.
ולדבריו פירוש הירושלמי הוא כן שלשון סליק אי אפשר שהרי ידו כידה אף במה שעתיד ליפול לה וא"כ היה צריך ללשון מתנה ובלשון מתנה אי אפשר שהרי לא נפלו לה עדיין ואין אדם מקנה מה שאינו ברשותו וא"כ אחר שנשאת אי אפשר להסתלק מנכסים שאינן אז ברשותו בשום ענין ומיהו השתא לדידן דאית לן תקנת ארוסה האי תנאה מהני לגופה של קרקע שאם מכרה ונתנה קיים שאם לא כתב לה כן היה מוציא מיד הלקוחות גופה של קרקע לאחר מיתה משום תקנת אושא ואפשר דמתני' אית לה תקנת אושא דהא רבי דמסדר למתני' בתר תקנת אושא הוא דהולכי אושא קדמי כמה שני לרבי אלא דאנן לא אמרינן אלא דלאו הכרחא הוא דמתני' אית לה תקנת אושא אבל אפשר דאית לה והכי משמע בגמרא דמקשינן ואימא מפרי סליק נפשיה מגופה של קרקע לא סליק נפשיה וכמו שאפרש בגמרא בע"ה כן כתב ריב"ש שם בריש הכותב:
אינהו דאמרו כרבותינו פי' ולפי שלא היתה ברייתא דרבותינו שגורה במדרש עשאוה מימרא ולא אמרו הלכה כרבותינו. הריטב"א ז"ל.
ולא נהירא דממה נפשך אי ידעו כוחן דרבותינו הכי קאמרי אמאי אמרי ליה משמיה דנפשייהו ולא משמיה דרבותינו ואי לא ידעי כוחן דרבותינו הדרא קושיא לדוכתא כי אמרוה רב ושמואל כמאן אמרוה לא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא והנכון דה"פ אינהו דאמור כרבותינו כו' פי' וכי אמרוה רב ושמואל מעיקרא לאו משמיה דנפשייהו אמרו לה אלא משמיה דרבותינו אמרוה כנ"ל:
לימא תנינא לתקנת אושא דתניא כו'. כלומר מפורשת היא במשנתנו וא"כ מה תקנו ופרקינן מתני' בחייה ולפירות אי מתני' הוה אמינא דוקא בחייה ולפירות אבל לאחר מיתתה יחזור ללקוחות ואתו אינהו ופירשו דאפילו לאחר מיתה הם של בעל ולעולם איכא למימר דתקנת אושא כמשנתנו כך פי' הראב"ד. תלמיד הרשב"א. וכן פירש ריב"ש וכדכתיבנא לעיל בסמוך ורש"י לא פי' כן.
וכן פירשו תלמידי רבינו יונה וז"ל לימא תנינא לתקנת אושא כלומר מתוך משנה זו נראה שאשה שמכרה משנשאת מכרה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות וכיון שכן למה הוצרכו לתקנת אושא שהרי שנינו אותו במשנה ומהדרינן מתני' בחייה ולפירות תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה כלומר מה ששנינו במשנה אינו תקנת אושא דמתני' מיירי באשה שמכרה ועדיין היא בחיים ומאי דאמרינן דמכרה בטל לענין הפירות אתמר דכיון שהבעל זכה בפירות אינה יכולה למכור זכותו אבל מ"מ מכירת גוף הקרקע לא נתבטל כי שמא ימות הוא תחלה ותהיה מכירתה מכירה גמורה אבל תקנת אושא שאמרו הבעל מוציא מיד הלקוחות היא בגופה של קרקע ושמתה היא בחייו והיה מן הדין דכיון שהנכסים שלה היו שתהיה מכירתה מכירה קיימת ולא יירש הבעל אלא מה שישאר בשעת פטירתה כדין כל שאר היורשין אבל חכמים תקנו שהבעל יוציא מיד הלקוחות שאם לא היה תקנה זו כל אשה שבעולם לא היתה מנחת ירושתה לבעלה אלא היתה נותנת לבניה או לאחיה נמצא עכשו דמתני' לא איירי בתקנת אושא כלל. עד כאן:
וז"ל רש"י במהדורא קמא לימא תנינא כו'. דכיון דתנא הבעל יוציא מיד הלקוחות לאכילת פירות וה"ה דמוציא מיד הלקוחות לאחר מיתה דשויוה רבנן לבעל לוקח ראשון וכיון דתנינן לה במתני' מאי תקנת אושא איכא ומשני מתני' דקתני הבעל מוציא מיד הלקוחות בחיי האשה אבל לאחר מיתת אשה הדרא ארעא ללקוחות והדרי פירי ובאושא תקן דמוציא גוף הקרקע לאחר מיתת האשה דבעל יורש הוי. ע"כ:
מתני' רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים כלומר רבי שמעון משוי חילוק בין נכסים לנכסים דקאמר נכסים הידועים בין שנפלו לה משנשאת ובין שנפלו לה משנתארסה ונשאת לא תמכור. ה"ג שאינם ידועים לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים. רש"י במהדורא קמא:
וכתב הרא"ה דר' שמעון אסיפא קאי דאמרי עד שלא נשאת ונשאת אבל כשנפלו לה משנשאת בהא דכ"ע שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ולא שני לן בהו כלל עד כאן.
ורבינו יהונתן כתב דאנפלו לה משנשאת קאי דאמר ת"ק דמכרה בטל בין שהם ידועין לבעל בין שאינם ידועים לבעל ואיהו קאמר דכיון שאינן ידועים לבעל בדיעבד מכרה קיים וכן כתבו תלמידי הרשב"א דר"ש ארישא קאי דקתני נפלו לה משנשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות ולומר דדוקא בנכסים הידועים לבעל אבל בנכסים שאינן ידועים לא תמכור לכתחלה ואם מכרה קיים. ואיכא למידק קצת למה ליה לאורוכי ולמימר ר"ש חולק בין נכסים לנכסים כו' לתני בקוצר ר' שמעון אומר בד"א בנכסים הידועים לבעל אבל שאינן ידועים לבעל לא תמכור כו' ואם היינו מפרשים דר"ש קאי בין ארישא בין אסיפא הוה ניחא וה"ק דתנא קמא משוי חלוק בין נפלו לה משנתארסה בין נפלו לה משנשאת מכרה בטל ונכסים שאינם ידועים בין נפלו לה משנתארסה בין נפלו לה משנשאת מכרה קיים וכן משמע מלשונו של רש"י במהדורא קמא וכדכתיבנא ומיהו המפרשים ז"ל לא פירשו וכדכתיבנא כנ"ל:
ונפלו לה נכסים במדינת הים פי' לאו דוקא מדינת הים ה"ה שנפלו לה כאן ולא נודעו לבעל אלא דאורחא דמלתא נקט. הריטב"א ז"ל.
וכתב הרא"ש דמתוך פרש"י לא משמע הכי דלא מקרי שאינן ידועים אלא בדבר שלא היה מצפה שתפול לה אותה ירושה ע"כ. ולא ידעתי היאך למד כן מלשונו של רש"י שהרב לא כתב כן אלא גבי ידועים מקרקעי וז"ל ידועים מקרקעי. ועל מנת אותם נכסים נשאה לפיכך מכרה בטל שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה. ע"כ. ומשמע לו פי' לפי' דס"ל ז"ל דר' יוסי בר חנינא נמי קא מפליג בין ידועים לשאינם ידועים כפשטה דמתני' אלא דס"ל דהתם קרקעות ידועים הם לפי שאפילו כשהיו עדיין הנכסים ביד קרובותיה הוא מצפה שתפול לה אותה ירושה ולכך סתמן הוה כידועים אבל מטלטלים סתמן לא הוו כידועים ומיהו אי נתברר לן דהוו ידועין לבעל מכרה בטל אפילו במטלטלים ור' יוחנן סבר דאלו ואלו סתמן ידועין ולא הוו סתם אינו ידוע אלא כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים וה"ה נמי אי נפלו לה כאן וידעינן בבירור שלא נודעו לבעל דמכרה קיים נמצא דבין למר ובין למר הכל תלוי בידיעת הבעל.
וכתב הרמ"ה ז"ל טעמא דמלתא דהא אסיקנא למתניתין בחייה ולפירות קאי וכן תיקון רבנן פירות נכסי מלוג לבעל תחת פירקונה הוא דתקון ואי אמרת לית ליה פירי אי משתבית ממנע ולא פריק אמר כיסא נקיטה עילוה תיזול ותפרוק נפשה הלכך ידועים לבעל דאיתא להאי טעמא תקינו ליה רבנן אבל שאינן ידועין לבעל דליתיה להאי טעמא דכיון דלא ידע בה פריק ולא ממנע לא תקינו ליה רבנן וה"ה נמי גבי נכסים שאינם ידועין היכא דעבדי פירי מקמי דזבינא להון איתתא דהנך פירי כנכסים שאינן ידועים חשבינן להו הלכך אי זבנא להו איתתא פירי מקמי דידע בעל בגווייהו הכי נמי דלית ליה לבעל זכותא בגווייהו ואי דידע בהו מקמי הכי היינו ידועים ואית ליה ותו לא יכלה לזבונינהו ע"כ כנ"ל.
והרא"ה פי' וז"ל אמר רבי יוסי בר חנינא ידועים מקרקעי כו'. פי' ידועין מקרקעי ואפילו אינן ידועין לבעל שאינם ידועים מטלטלי ואפילו הן ידועים לבעל ורבי יוחנן אמר אלו ואלו ידועים הן כשידע בהן הבעל אלא אלו הן שאינם ידועים כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים ולאו דוקא במדינת הים אלא כל שלא ידע בהן הבעל נמי ולרבי יוחנן לא שני ליה כלל בין מקרקעי למטלטלי אלא נכסים הידועים זהו ידועין לבעל ושאינן ידועין שאין ידועין לבעל ואם לא היו ידועין בשעה שנשאת וידע בהן אחר כך הרי אלו ידועין כל שידע בהן הבעל קודם שמכרה אותם. ע"כ:
וז"ל הריטב"א ידועין מקרקעי פי' לפי שידועין לכל ואי אפשר להבריחם ע"כ.
וכן כתב הר"י מטראני ז"ל ידועין מקרקעי כו'. פי' שהמקרקעי שאינה יכולה להחביאה דעתו של בעל עליהם אבל המטלטלי מפני שהיא יכולה להחביאם אין דעתו של בעל עליהם ומתיאש מהם והלכך אם מכרה ונתנה קיים ורבי יוחנן אמר אלו ואלו ידועין וכו' פי' בודאי בהנהו כיון דבעל לא ידע בהן ואין בלבו עליהן אם מכרה ונתנה קיים. ע"כ:
ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו כו'. פירוש מפני שהיתה רוצה לינשא והיתה יראה שמא יזכה הבעל בנכסיה וקדמה וכתבתם לבתה פי' המורה והודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא להבריח ולא שתזכה בהן הבת אם תתאלמן או תתגרש. ואינו נראה לי שאלו פירשה דבריה לעדים שאינם נותנתם לה מתנה גמורה אלא להבריח מבעלה מתכוונת היכי אמרינן לקמן א"ל רבא לרב נחמן טעמא מאי לא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני מה אנו צריכין לזה הטעם הרי היא גלתה דעתה שלא לקנותם קנין גמור נתנתם לה ועוד דלקמן מפלגו בין כולם למקצתן דבמקצתן קנה המקבל ולמה קנה כיון שגלה דעתו שאינו מתכוון כי אם להבריח אלא ודאי בסתם היה המעשה ולא אמרה לעדים שום דבר בשעת המתנה אלא סתם דעתה אנו אומרים שלא נתכוונה אלא להבריח. ובפרק מי שמת [קנא א'] אמרינן אימיה דרב זוטרא בר טוביא כתבתינהו לנכסיה לרב זוטרא ברה אמרה דבעינא אנסובי ליה לרב זביד לסוף אנסיב ואיגרש אתא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אנסובי הוא והא אנסיבא אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא אפילו למ"ד מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא דעתה הכא גליא דעתה אלמא מאי דמיירינן הכא במברחת לא מיירינן אלא היכא דלא גליא דעתה אלא בסתמא הוא דאמרינן דעתה הכי ונ"ל שטעות סופר הוא וכך צ"ל בדברי המורה ולא הודיעה לעדים כו' והשמיט הסופר מלת ולא. הר"י מטראני:
וז"ל תלמידי רבינו יונה פרש"י דמברחת דפליגי בה רשב"ג וחכמים אם קנה לוקח או לא קנה מיירי כשיש שם גילוי הדעת ונראה שרוצה לומר שהודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא להבריח ולא שתזכה בהן הבת אם תתאלמן או תתגרש היא אבל אם לא הודיעה להם אפילו נתנה במקצת דברי הכל הוא (דלא קנה) [דקנה] המקבל.
והקשו עליו רבני צרפת מדאמרינן בפרק מי שמת אפילו למ"ד מברחת קני דהיינו רבנן דאמרי כשנתנה מקצת נכסים רצה לשחק בה ה"מ דלא גלי דעתה אבל היכא דגלי דעתה לא כלומר לא קנה לוקח. הנה נראה מזה הלשון דכי לא גלי דעתה נחלקו דמדקאמר אפילו למ"ד משמע שהמחלוקת היא בדלא גלי דעתה אבל היכא דגלי דעתה דברי הכל הוא דלא קנה ולא נחלקו בזה. ותירוץ הנראה נכון למורי הרב נר"ו בזה דמאי דאמר רש"י דהכא בשיש שם גלוי הדעת נחלקו אינו רוצה לומר שגלתה דעתה בפי' ואמרה שהיתה מברחת מפני בעלה אלא שאמרה לעדים בשעת הקנין אני רוצה לינשא דזהו גלוי הדעת כי מפני הנשואין היא עושה ואינה כותבת אלא להבריח מבעלה. ע"כ:
והריטב"א ז"ל כתב וז"ל פרש"י והודיעה לעדים כו'. והקשו בתוספות דהא אמרינן בפרק מי שמת [קנא א'] אפילו למ"ד מברחת קנה ה"מ היכא דלא גליא דעתה וכו' ואלו הכא אפליגו בדגליא דעתה נפרש הכין לעדים ויש שתירצו דההיא בדגליא דעתה בשעת הקנין ובכאן לא אמרה לעדים אלא קודם לכן ולא נהירא דהא ודאי כיון שאמרה להם כן בתחלה אין לך גלוי דעת גדול מזה וכשעשתה אחרי כן סתם על אותם דברים עשתה מן הסתם. והנכון דפלוגתא דהכא בשלא אמרה לעדים כלום ואפ"ה קיימא לן דלא קני ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים אומדנא דמוכח שאני ודברים שבלבו ובלב כל אדם דברים הם וכדפרישנא במסכת קדושין בס"ד.
ועל מה שהקשו בתוספות על פרש"י דאמאי פליגי רב ענן ורבא ארב נחמן וכו'. כתוב בגליון תוספות וליכא למימר והא לא אתי על פה ומרע לשטרא דמיירי שאומרת כן בשעת כתיבת השטר. ע"כ:
וז"ל רש"י במהדורא קמא כתבינהו לברתה שהיה לה מאיש אחר ואמרה באפי תרי סהדי דלהברחה הוא דעבדא. ע"כ:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה