סוטה טו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דשמעיה לר' מאיר דקאמר היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה א"ל התינח עשירה עניה מאי איכא למימר אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה:
מתני' אהיה מביא פילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ר' יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב כך ממעט במים בנכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שיראה על המים שנאמר (במדבר ה, יז) ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים:
גמ' תנא גפילי של חרס חדשה דברי רבי ישמעאל מאי טעמא דרבי ישמעאל גמר כלי כלי ממצורע מה להלן דחרס חדשה אף כאן חרס חדשה והתם מנלן דכתיב (ויקרא יד, ה) ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים מה מים חיים שלא נעשתה בהן מלאכה אף כלי שלא נעשתה בו מלאכה אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים לרבי ישמעאל הכי נמי דאמר ר' יוחנן מי כיור רבי ישמעאל אומר מי מעיין הן וחכ"א המשאר מימות הן איכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת אמר רבה אמר קרא בכלי חרס כלי שאמרתי לך כבר אמר רבא לא שנו אלא שלא נתאכמו פניו ואבל נתאכמו פניו פסולין מאי טעמא דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה בעי רבא נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש ונתלבנו מהו מי אמרינן כיון דאידחו אידחו או דילמא זכיון דהדור הדור ת"ש רבי אלעזר אומר עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהפשיל בהן קופתו לאחוריו פסולין והא התם הדרי ומפשטי התם חדאיקלוף איקלופי:
נכנס להיכל ופנה לימינו וכו':
מ"ט דאמר מר טכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין:
מקום היה שם אמה כו':
תנו רבנן ומן העפר אשר יהיה יכול יתקן מבחוץ ויכניס תלמוד לומר בקרקע המשכן אי בקרקע המשכן יכול ייחפור בקרדומות תלמוד לומר אשר יהיה הא כיצד כיש שם הבא אין שם תן שם תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וגו' מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס בקרקע המשכן איסי בן יהודה אומר להביא קרקע
רש"י
[עריכה]
דשמעיה לרבי מאיר דאמר כו' - בפ"ק (לעיל דף ח:) גבי במדה שאדם מודד:
עניה - לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה:
אלא היא עשתה מעשה בהמה - שהפקירה עצמה לתשמיש למי. שאינה בן זוגה:
מתני' היה מביא - הכהן:
פילי - כוס של מים:
מן הכיור - דכתיב מים קדושים (במדבר ה, יז) ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי הכי תניא בסיפרי:
כשם שממעט - רבי יהודה בכתב המגילה לקמן במתני'. כך ממעט כאן במים:
ומקום היה שם - ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:
טבעת קבועה בה - לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש:
כדי שיראה - צריך ליתן שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:
ונתן אל המים - מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן:
גמ' מאי טעמא דרבי ישמעאל - דבעי חדשה:
גמר ממצורע - ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו':
שלא נעשה בהן מלאכה - דהא חיים כתיב:
לר' ישמעאל - דפרכת הא אליביה:
הכי נמי - דבעינן מים חיים לסוטה דהא מן הכיור הוא נוטל ושמעינן ליה לר' ישמעאל בעלמא דאמר מי כיור מי מעיין הן דהיינו חיים:
משאר מימות הן - אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה יתן:
איכא למיפרך - בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר כלי כלי ממצורע:
מה למצורע שכן טעון כו' - לפיכך כלי שלו חדש תאמר בסוטה שאין בה כל אלו:
אמר רבה וכו' בכלי שאמרתי לך כבר - הכי משמע ליה לרבה מדלא כתיב ולקח כלי חרש ונתן בו מים וכתיב בכלי חרש משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר ואמר רחמנא הכא שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם ומאי ניהו דמצורע:
לא שנו - רבנן דמתני' דבעו חרס ומכשרי בישן:
אלא שלא נתאכמו - הושחרו פניו על ידי האור:
דומיא דמים - אע"ג דלא גמרי ממצורע מיהו מינה ובה גמרי כלי דסוטה ממי סוטה ונהי דמי סוטה לרבנן לאו חיים נינהו דמכשרי בשאר מימות מיהת לא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא נשתנה:
החזירן לכבשן - של יוצר שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות: שהפשיל קופתו לאחוריו: מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינויא קפיד ואלו נתעקמו במשאוי:
והא [התם] דהדרי ומפשטי - וקתני פסולין אלמא כיון דאידחו אידחו:
דאיקלוף - שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן דשינויא דלא הדר הוא:
דאמר מר - בסדר יומא (דף נח:) ובשחיטת קדשים (דף סב:) ויליף לה מפונים פונים דשנים עשר בקר דים שעשה שלמה:
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן - אי לא היה כתיב בקרקע [ה"א בעינן מקרקע המשכן ממש אבל השתא דכתיב בקרקע] משמע דאינו מקפיד אלא שיכניס העפר להיכל:
יכול יתקן - יזמין עפר מבחוץ ויכניס בהיכל ודיו בכניסתו:
ת"ל בקרקע - בקרקעיתו:
אי בקרקע - קא דרשינן ולא כתיב אשר יהיה יכול לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל יחפור שם בקרדומות ת"ל אשר יהיה ומדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת הא כיצד יש שם עפר תיחוח הבא משם:
אין שם תן שם - על הקרקעית וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים:
תניא אידך - פליגא אהך קמייתא ותנאי היא כדקתני בה פלוגתא דתנאי והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם:
מן העפר אשר יהיה במשכן - מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל:
בקרקע המשכן איסי בן יהודה וכו' - בקרקע המשכן למאי אתא כיון דילפינן מאשר יהיה דא"צ ליטלו מעל גבי קרקעית:
איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים - ה"ג לה בסיפרי ולא גרס לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים דשילה משכן הוא ולא צריך לרבויא דהוא עיקר הכתוב ונוב וגבעון אין משקין בה סוטות דהא במה הואי ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע כדאמר בשחיטת קדשים (דף קיז.) ובמגילה (דף ט:) אבל בית עולמים הוצרך לרבות שלא תאמר משכן נאמר ולא מקדש בית המקדש שבירושלים קרי ליה בית עולמים לפי שאין אחר קדושתו היתר במקום אחר ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר:
תוספות
[עריכה]
איכא למפרך מה למצורע. הא סוגיא כרב אחא בריה דרבא דאמר בפרק המפלת (נדה כג, א)לרבי ישמעאל כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר למידין ומשיבין ולפי המסקנא דיליף ליה מבכלי לא תיקשה נמי לרב יהודה דאמר אין למידין כל עיקר:
מה מים שלא נעשתה בהם מלאכה. וא"ת כיון דמי כיור הן מי לא עסקינן שקדש ממנו כבר יש לומר אפי' אם קידש בהן שיצק מן הדדין שבו לא היתה מלאכה גבי נטילה דתנן בפ"ק דידים (מ"ג) עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין ואפ"ה קתני (שם מ"ה) מים שנחתום מטבל בהן את הגלוסקין פסולין ושהוא מדיח בהן ידיו כשירין אלמא דלא חשיב מלאכה הדחת ידים אלא הדחת כלים ומי נחתום כדקתני התם:
ומה מים שלא נשתנו. תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין במי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשר כדתנן במסכת מקואות פ"ז (מ"ג) דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימה לרבי מאי שנא דהכא אמר מה מים שלא נשתנו ובפרק ב' דמסכת ע"ז (דף לז:) לא מסיק הכי גבי בישולי עובדי כוכבים ונראה דהכא נמי אסמכתא בעלמא הוא וליכא אלא פסולא דרבנן:
נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש מהו. תימה מ"ש דקא מבעיא ליה הכא בנראה וחוזר ונראה והא בפ' לולב הגזול (סוכה לג, ב) קא מבעיא לן ולא אפשיט ועוד מאי שנא מהא דאמר בזבחים פ"ב (דף יח:) בגדי כהונה שהיו מקורעין או מטושטשין ועבד עבודתו פסולה ואפי' הכי אם כיבס טשטוש וגיעול שלהן חזרו להתירן כדמייתי ברייתא פרק המזבח מקדש (דף פח.) בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג נתגעלו אין מכבסין אותן לא בנתר ולא באהל ופרכינן הא במים מכבסין אמר אביי ה"ק הוגעו למים מכבסין אותן בנתר אלמא דמכבסין אותן ולא אמר דנדחו. מ"ר:
והא התם הדרי ומפשטי. פרש"י מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינוי קפיד וקשיא לרבי מתוספתא דנגעים פרק אין מצורע ר' אליעזר אומר עץ ארז ואזוב ושני תולעת שנאמר בתורה שלא נעשית בהן מלאכה אלמא דמלאכה פוסלת בהן לר' אליעזר גופיה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוטה/פרק ב (עריכה)
טז א מיי' פ"ג מהל' סוטה הלכה ט', סמ"ג עשין נו:
יז ב מיי' פ"ג מהל' סוטה הלכה י':
יח ג מיי' פ"ג מהל' סוטה הלכה ט':
יט ד מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה א', סמג עשין רלז:
כ ה מיי' פ"ה מהל' ביאת מקדש הלכה י"ב, ועי' בכסף משנה בפ"ג מהל' סוטה הל"ט:
כא ו ז מיי' פ"ג מהל' סוטה הלכה ט' וע"ש בכסף משנה:
כב ח מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה א', סמג עשין רלז:
כג ט מיי' פי"ד מהל' נשיאות כפים הלכה י"ג:
כד י מיי' פ"ד מהל' סוטה הלכה י"ג:
כה כ מיי' פ"ד מהל' סוטה הלכה י"ב:
ראשונים נוספים
מתוך: תוספות שאנץ/סוטה (עריכה)
פיילי כוס בספל אדירים מתרגמי' בפיילי:
כדי שיראה על פני המים צריך ליתן שיעור כדי שיהיה נראה וניכר על פני המים דכתיב ונתן אל המים מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שצריך שיבא העפר אל המים שלא יהא נבלע בתוכו ל"ה. לא שנו לרבנן דמתני' דלא בעי חדשים אלא שלא נתאכמו פניו על פני האור. דומיא דמים ואע"ג דלא גמירי ממצורע מיהו מינה ובה גמרי כלי דסוטה ממי דסוטה ונהי דמי סוטה לרבנן לאו חיים נינהו דמכשרי בשאר מימות מיהא לא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא נשתנה. תניא אידך פליגא אקמיתא דלעיל ותנאי הוא כדקתני בה פלוגתא דתנאי והך דלעיל מתוקמא כאיסי בן מנחם:
מן העפר אשר יהיה במשכן מדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס בפנים ל"ה. איסי בן יהודה אמר לרבות בית עולמים:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/סוטה/פרק ב (עריכה)
פיילי. כוס. בספל אדירים מתרגמינן בפיילי. תוס' חיצוניות :
תלמוד לומר אשר יהיה הא כיצד וכו'. פירש רש"י מדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח וכו'. ותימא גדולה היאך מפיק האי תנא קרא ממשמעו. וצריך לומר דהכי מפרש ליה לקרא מן העפר אשר יהיה מאיזה מקום שיהיה בקרקע יקח הכהן ונתן אל המים. ומכל מקום דריש ליה שפיר לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים מדכתיב בקרקע משמע לאתויי הנך שהיו קבועין תמיד בקרקע אחד ולא היו מיטלטלין כמו אהל מועד. הרא"ש ז"ל בפירושיו.
איסי בן יהודה אומר וכו'. לסיומי מלתיה דתנא קמא הוא דאתי. הרא"ש ז"ל בפירושיו.
להביא קרקע בית עולמים. הכי גרסינן ולא גרסינן להביא שילה דשילה משכן הוא ולא צריך לרבויי. כך כתב רש"י. ואין צריך למחוק שילה דאמרינן בזבחים (דף קי"ב ע"ב) דבית של אבנים היה ולא שמיה משכן. ועוד פירש רש"י ונוב וגבעון לא גרסינן שלא היו משקין שם סוטות וכו'. ומיהו איכא למימר דאמרינן בפרק בתרא דזבחים דמנחה קרבה בבמה. ואף על פי שלא היה בית אבנים אלא אהל מועד הוצרך לרבותו משום דרחמנא אמר משכן ממש שהוא עומד כמשפטו שיהא הארון בבית קדש הקדשים ובנוב וגבעון לא היה שם ארון כי בקרית יערים הוה. צריך עיון ממה שכתב דשילה בית אבנים היה ולכך אצטריך לרבותו דמכל מקום משכן קרייה רחמנא דכתיב משכן שילה. דמהאי קרא נפקא לן בזבחים (דף קי"ח ע"א) דלא היתה שם תקרה אלא יריעות מלמעלן ושם היה הארון. צעיר אי"ן. תימה דהכא מצריך קרא לרבות בית עולמים וכן בפרק הוציאו לו גבי מעלה עשן וכו' וכן בפרק שני שעירי קאמר המרבר המדברה לרבות נוב וכו'. ובפרק קמא דחולין גבי לוים נפסלין בשנים קאמר יכול אף בשילה ובית עולמים כן תלמוד לומר לעבוד וכו' משמע אי לאו מיעוטא הוה ילפינן שילה ונוב וגבעון ובית עולמים מאהל מועד. וכן בפרק קמא דעירובין גבי שלמים וכו'. וצריך לומר דגבי פיסול לוים בשנים איכא יתורי וריבויי בקרא דהוה משתמע לרבויי שילה ובית עולמים אי לאו דמעטינהו. ובההיא דעירובין איכא כמה זמני פתח אהל מועד בקרא דמתרבי מינייהו שילה ובית עולמים. הרא"ש ז"ל בפירושיו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה