לדלג לתוכן

קטגוריה:דברים ד כח

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | ספר דברים • פרק ד' • פסוק כ"ח | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן


המהדורה המנוקדת:

וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.


המהדורה המוטעמת:

וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֣ם אֱלֹהִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֣י אָדָ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִרְאוּן֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּן וְלֹ֥א יֹֽאכְל֖וּן וְלֹ֥א יְרִיחֻֽן׃


המהדורה הדקדוקית:

וַ/עֲבַדְתֶּם־שָׁ֣ם אֱלֹהִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֣י אָדָ֑ם עֵ֣ץ וָ/אֶ֔בֶן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִרְאוּ/ן֙ וְ/לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ/ן וְ/לֹ֥א יֹֽאכְל֖וּ/ן וְ/לֹ֥א יְרִיחֻֽ/ן׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

  • פרשנות מסורתית:
מקראות גדולות

עריכה


<< · מ"ג דברים · ד · כח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֣ם אֱלֹהִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֣י אָדָ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִרְאוּן֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּן וְלֹ֥א יֹֽאכְל֖וּן וְלֹ֥א יְרִיחֻֽן׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְתִפְלְחוּן תַּמָּן לְעַמְמַיָּא פָלְחֵי טָעֲוָתָא עוֹבָד יְדֵי אֲנָשָׁא אָעָא וְאַבְנָא דְּלָא חָזַן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא אָכְלִין וְלָא מְרִיחִין׃
ירושלמי (יונתן):
וְתִיתְעוּקוּן לְמִפְלַח תַּמָּן לְפַלְחֵי טַעֲוָותָא עוֹבַד אִידֵיהוֹן דִּבְנֵי נְשָׁא מִן קֵיסָא וְאַבְנָא דְלָא חַמְיָין וְלָא שָׁמְעִין וְלָא אָכְלִין וְלָא מְרִיחִין:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ועבדתם שם אלהים" - כתרגומו משאתם עובדים לעובדיהם כאלו אתם עובדים להם

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים – כְּתַרְגּוּמוֹ; מִשֶּׁאַתֶּם עוֹבְדִים לְעוֹבְדֵיהֶם, כְּאִלּוּ אַתֶּם עוֹבְדִים לָהֶם.

רשב"ם

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ועבדתם שם: כתרגומו:

ולא יריחון: כדכתיב ואין רוח בפיהם:


רמב"ן

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ועבדתם שם אלהים" - משאתם עובדים לעובדיהם אתם עובדים להם לשון רש"י וכבר פירשתי סודו כי היושב בחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה ומעשה ידי אדם מלמעלה למטה כמו שהזכרתי בסדר אחרי מות (ויקרא יח כה) וטעם ולא יאכלון ולא יריחון לומר שהם אבן דומם כאשר היו מתחילה אין בהם רוח חיים כלל אפילו כחיי האדם כי מתחלה אמר לא יראון ולא ישמעון לומר שאיננו אלוה ולא יראה בעני עובדיו ולא ישמע תפלתם ומצרתם לא יושיעם וחזר ואמר שאפילו חיים גרועים כחיי האדם אין בהם והנה העושה אותם נכבד מהם או יהיה טעם הכתוב כנגד כבוד עליון לומר אשר לא יראו בצרת עובדיהם ולא ישמעון תפלתם ולא יאכלון שלא תצא אש מלפניהם ותאכל את קרבנותם ולא יריחון בריח ניחוחיהם ותפש הכתוב לשון סתם שאין בהם החושים האלו כלל

רבינו בחיי בן אשר

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם. לא שיתנבא שעתידין ישראל שיעבדו ע"ז בהיותם בגלות בארץ אויביהם ח"ו, אלא יאמר מאחר שאתם גולין ואתם עובדים לעובדי אלילים כאלו אתם עובדים אלהים אחרים. אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון. הזכיר בכתוב הזה ארבעה חושין והחמישי שהוא חוש המשוש לא הוצרך להזכירו כי הוא בכלל לא יאכלון שהוא חוש הטעם, ודי שיזכיר אחד מן החושים הגופניים שהם שנים, כי השלשה הם רוחניים, והם חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח, ולכך מצאנום בהקב"ה (בראשית ו) וירא ה', (במדבר יא) וישמע ה', (בראשית ח) וירח ה'. וכן תמצא בדוד שהוצרך לומר (תהלים קטו) ידיהם ולא ימישון, מפני שלא הזכיר לא יאכלון, כי די באחד מן הגופניים. מכאן יש ללמוד מעלת החמשה חושים שבאדם שהם עיקר פעולותיו במעשה המצות, וכן במעשה העבירות, כי בהם יזכה ובהם יענש כי כפי מה שירצה להשתמש בהם, והיו חמשה כנגד חמשה חומשי תורה, וכנגד חמשה אורים שבבראשית, וכגנד חמשה שמות שיש לנפש, והנה הם שלמות הגוף שהוא היכל הנפש, והנפש מראה פעולותיה על ידה, ולכן יגנה הכתוב הע"א בחסרון החושים להורות על מעלתם, כי כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותם מה כחה וגבורתה להושיע, ואיך יאמרו לאלהיהם בעת צרתם קומה והושיענו, כי מנפלאות חכמת היצירה באדם היו חמשה חושים הללו באדם נטועים בחמשה אברים שהם כלים ושערים לנפש השכלית. ואמרו חכמי המחקר כי נתייסדו באדם בחכמה ובהשגחה עליונה ובסדור נפלא, כי חוש המשוש מתפשט בכל הגוף, וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף, וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו האדם יותר, וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר, והנה זה ענין גדול לכל מסתכל בו, יורה על שלמות האדם בחמשה חושים כי מעשה אלהים המה.

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"ועבדתם", ועתה הודיע להם מה שנתקיים בהם במדי ופרס בדור של גזרות שאז רבים אשר לא יכלו לעמוד בנסיון המירו את דתם לפנים ובכ"ז בצנעה החזיקו בתורתם ופנו

בלבם אל ה' כמ"ש אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר שגם בעת שע"י האונס פרשו כפים לאל זר, בלבם זכרו את שם ה', וז"ש ועבדתם שם אלהים אחרים וזה יהיה מתוך

האונס כי אתם תדעו שהם מעשה ידי אדם עץ ואבן:

בעל הטורים

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ועבדתם שם אלהים. ואינו אומר אלהים אחרים כמו בכל מקום רמז ישראל שבחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה הם:

<< · מ"ג דברים · ד · כח · >>



  • פרשנות מודרנית:
ביאור ויקי

עריכה



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים ד כח.


כשבני ישראל מתרחקים מעבודת ה' בארץ ישראל, הם עובדים אלילים בגלות

(דברים ד כח): "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, עֵץ וָאֶבֶן, אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן"

דקויות

החטא העיקרי שהתורה מזהירה מפניו, בעשרות מקומות, הוא עבודת אלילים; גם הפרשה שלנו מתחילה מכך שבני ישראל עובדים אלילים, דברים ד כה : "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ, וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ". מכאן שבני ישראל מאד נמשכו לעבודת אלילים. אם כך, מה הטעם לאיים עליהם, שאם יחטאו, יעבדו אלילים? והרי זה בדיוק מה שהם רצו לעשות ממילא!    כמה תשובות:

1. הביטוי ועבדתם שם אלהים אחרים אינו מתייחס לפולחן אלילי אלא לעבודה פיסית, להיות חוטבי עצים ושואבי מים למקדשים אליליים בגלות: "משאתם עובדים לעובדיהם - כאלו אתם עובדים להם" ( רש"י בשם התרגום) . לפי זה האיום הוא, שאם בנ"י יעבדו אלילים בארץ ישראל, הם ייצאו לגלות ויהפכו למשרתים של מקדשים אליליים בחו"ל.

הביטוי ועבדתם שם אלהים אחרים מתייחס גם לכל המיסים שבני ישראל חייבים לשלם (גם על-פי ההלכה) למלכות שהם גרים בה, שהרי המלכות משתמשת בכספי המיסים כדי לממן פולחן אלילי. כך, לפי המדרש, הסבירו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר מלך בבל, כשדרש מהם להשתחוות לפסל שהקים: "אמר להם: לא כך כתב לכם משה בתורה ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם?! אמרו: מרי מלכא! לא למסגד, אלא למפלח במסים ובארנוניות ובזימיות ובגולגליא (דאמר ר"ש בר נחמן: תמן קריין למכלייא אלהייא)" (ר' שמואל בר נחמני, ויקרא רבה לג ו ) . לפי זה האיום הוא, שאם בנ"י יעבדו אלילים בארץ ישראל, הם ייצאו לגלות ויבזבזו את כוחם ורכושם על בניית ממלכות של עמים אחרים בעלי ערכים אחרים, במקום להשקיע בבניין המדינה העצמאית שלהם.

- אולם, הפירושים הללו לא מסבירים מדוע הפסוק מדגיש "ועבדתם אלהים אחרים". אם העיקר הוא העבדות והמיסים, היה מספיק לכתוב "ועבדתם עמים אחרים"!

2. הביטוי ועבדתם שם אלהים אחרים מתייחס לעצם הישיבה של בני ישראל בחו"ל, שנותנת חיזוק רוחני לעובדי האלילים, ולכן נמשלת לעבודה זרה: "וכבר פירשתי סודו, כי היושב בחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה, ומעשה ידי אדם מלמעלה למטה כמו שהזכרתי בסדר אחרי מות (ויקרא יח כה)." ( רמב"ן )

- אולם, הפירוש הזה לא מסביר מדוע בני ישראל אמורים לפחוד מהאיום הזה, הרי גם עבודת האלילים שלהם בארץ נותנת חיזוק לעבודת אלילים!

3. בני ישראל לא רצו לעבוד אלילים כל הזמן, אלא רק מדי פעם, לשם גיוון, "לשבור שגרה", ירמיהו ב כה: "מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך[וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה, וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ; לוֹא, כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ" ( פירוט ).   הכתוב מודיע עליהם, שאם יעשו כך ייצאו לגלות ויצטרכו לעבוד אלילים כל הזמן, בלי הפסקה: "אחר שעבדתם אלילים לרוע בחירתכם, תגלו בין האומות, ותעבדו אלילים אחרים - לא ברצונכם אלא בהכרח" ( שד"ל בשם אברבנאל ) . זה כמו לאיים על מישהו, שאם יאכל שוקולד, יכריחו אותו לאכול כל החיים אך ורק שוקולד - דבר שגם אוהבי שוקולד מושבעים לא היו רוצים.

בארץ ישראל יש אפשרות ליצור קשר ישיר עם ה', בורא כל העולמות, אבל זה דורש השקעה. הכתוב מאיים על בני ישראל, שאם יזניחו את הקשר עם ה' ויבזבזו את זמנם על פסלים, ייצאו לגלות, שם יהיה להם הרבה יותר קשה ליצור קשר עם ה', והם יוכלו לעבוד רק אלילים דוממים מעץ ואבן.

התשוקה לעבודת אלילים נובעת מדמיון. אנשים מדמיינים, שאם ייצרו קשר עם כוח זר, יקבלו עוד מהנאות החיים. הדמיון הזה "עובד" רק כשבני ישראל יושבים בארץ ישראל ונהנים מהשפע שה' נותן להם; אז הם יכולים לדמיין שהשפע הזה מגיע מאלילים, (הושע ב יד): "וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ, אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי".  אבל כשהם יוצאים לגלות ומתנתקים מהשפע, הם מגלים מהר מאד שעבודת האלילים היא רק דמיון-שווא, האלילים לא יכולים לספק להם שום דבר. העונש הכי גדול לאדם השקוע בדמיונות, הוא לתת לו לממש אותם באופן חופשי, ולגלות שמדובר בדמיונות-שווא.

הקבלות

התגשמות הנבואה בגלות בבל

כשבני ישראל היו בגלות בבל, הקים נבוכדנאצר מלך בבל הקים צלם מזהב, וניסה להכריח את בני ישראל להשתחוות לו, (דניאל ג ה): "בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא... תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא".  כך התגשמה הנבואה שבפסוקנו כפשוטה, על-פי פירוש 3 שהכוונה לעבודת אלילים כפויה.  

והנבואה לא שימשה רק לענישה אלא גם לתיקון: "וידוע, כי מה שאדם עושה בעל כרחו - יהיה לו לזרא וימאסהו, לפיכך אמר אחר זה: ובקשתם משם את ה' אלקיך. וכן מצאנו, כי אחר שגלו לבבל והוכרחו להשתחוות לצלם דהבא, בטל מהם יצר עבודה זרה, ולא זנו עוד אחרי אלהים אחרים, זולתי קצת בני אדם בבית שני, שהלכו אחרי אלילי היונים, לא מהיות עבודת האלילים חביבה להם, אלא למצוא חן בעיני המלכים והשרים" (שד"ל) .

התגשמות הנבואה בגלות פרס

כשבני ישראל היו בגלות פרס, הם חיו תחת שלטון אחשורוש ושילמו לו מיסים. משפט אחד של אסתר המלכה מלמד, שמצבם של בני ישראל בזמן מגילת אסתר היה גרוע יותר מזה של עבדים, (אסתר ז ד): "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד, וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי, כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ"( [http:/he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8_%D7%96_%D7%93 פירוט] ).

ארמון המלך אחשורוש היה חיקוי של בית המקדש - ארמון מפואר עם כללי התנהגות המשרים אוירה של קדושה, אך ללא קדושה אמיתית וללא נוכחות אלהית; ממש כמו " אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ". בני ישראל היו עבדים של אותו ארמון אלילי. כך התקיימה בהם הנבואה שבפסוקנו על-פי פירוש 1.

מקורות ופירושים נוספים

"וטעם ולא יאכלון ולא יריחון לומר שהם אבן דומם כאשר היו מתחילה, אין בהם רוח חיים כלל אפילו כחיי האדם; כי מתחלה אמר לא יראון ולא ישמעון לומר שאיננו אלוה ולא יראה בעוני עובדיו ולא ישמע תפלתם ומצרתם לא יושיעם, וחזר ואמר שאפילו חיים גרועים כחיי האדם אין בהם. והנה, העושה אותם נכבד מהם. או יהיה טעם הכתוב כנגד כבוד עליון, לומר אשר לא יראו בצרת עובדיהם ולא ישמעון תפלתם ולא יאכלון שלא תצא אש מלפניהם ותאכל את קרבנותם ולא יריחון בריח ניחוחיהם; ותפש הכתוב לשון סתם, שאין בהם החושים האלו כלל" ( רמב"ן )

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל



מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-03-07.


קישורים

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:דברים_ד_כח&oldid=312751"