חזון אחרית הימים (ישעיהו)

תחילת ישעיהו פרק ב'
ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלָ‍ִם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

חזון אחרית הימים מופיע בספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'–ד' וכולל נבואה לפיה באחרית הימים יכירו עמים רבים באלוהי ישראל, ושבעולם ישרור שלום כללי, שיהפוך את כלי הנשק למיותרים. נוסח דומה לנבואה זו מופיע בספר מיכה, פרק ד', פסוקים א'–ה'.

פרשנות

לכאורה עוסקת נבואה קצרה זו בשני נושאים נפרדים: הכרה של הגויים באלוהי ישראל וחזון השלום. עמוס חכם, בפירוש "דעת מקרא" לספר ישעיהו, קושר בין שני נושאים אלה:

הנבואה כורכת את השלום שבין העמים בנכונותם של העמים לקבל עליהם את מרותו של ה' אלהי ישראל, בהסכמתם ללכת בדרכיו ובהכרתם, שתורת האמת יוצאת מאת ה' אלהי ישראל, השוכן במקדשו אשר בהר ציון. כל זמן שאין הגויים מודים בכל אלה השלום שהם עושים אינו שלום של קיימא.

בהלכה

במשנה במסכת שבת נאמר, על כלי נשק שאין לצאת אתם בשבת: ”לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְסַיִף, וְלֹא בְקֶשֶׁת, וְלֹא בִתְרִיס, וְלֹא בְאַלָּה, וְלֹא בְרֹמַח. וְאִם יָצָא, חַיָּב חַטָּאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".”

בברייתא מובא כי שאלו החכמים את רבי אליעזר, אם כלי הנשק הם נוי, מדוע לא יהיו קיימים בימות המשיח כמו שכתוב "וכתתו חרבותם לאיתים"? השיב רבי אליעזר, כי בימות המשיח כלי הנשק יהיו מיותרים, ולכן לא יהיו קיימים, ולא מפני שהם נחשבים לכלים מכוערים. אביי הוסיף והסביר את כוונתו של רבי אליעזר, בכך שכאשר הכלים יהיו מיותרים ולא יהיה בהם עוד שימוש, לא יהיה להם ערך גם כנוי, כמו שנר נחשב לחפץ מכובד ומלכותי בלילה, כאשר הוא מאיר את החשכה, ולא ביום לאור השמש.

בתלמוד הובאה גרסה אחרת, ולפיה רבי אליעזר השיב לחכמים שגם בימות המשיח לא יתבטלו כלי הזין משימוש. התלמוד מביא כי דעה זו של רבי אליעזר מתאימה עם אמרתו של שמואל שפסק "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גלויות בלבד" כלומר החידוש היחיד בהנהגת העולם בימות המשיח יהיה בכך שעם ישראל לא יהיו משועבדים לאומות העולם ויוכלו לעסוק בתורה ומצוות במנוחה, אבל העולם ינהג הלאה כמנהגו, ואילו הפסוק "לא ישא" כו' נסוב על תקופה מאוחרת יותר המכונה בתלמוד "העולם הבא". דעה זו מנוגדת לזו של רבי חייא בר אבא, שקבע כי "כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא - עין לא ראתך אלוקים זולתך", שכן לפי רבי חייא בר אבא הפסוק "לא ישא" כו' נסוב על ביאת המשיח שבו לא יהיו מלחמות. לעומת זאת לפי הגרסה הראשונה, דעתו של רבי אליעזר מתאימה עם זו של רבי חייא בר אבא וחלוקה על זו של שמואל.

הרמב"ם פוסק כשמואל כי :"ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד". לכן לדעתו אי אפשר לקבל את הנבואות המופיעות בספרי הנבואה כגון חזון אחרית הימים של ישעיה "וגר זאב עם כבש…." (י"א ו) כפשוטן, אלא חייבים להסביר כי כל נבואות הללו המתארות עולם בו חוקי הטבע השתנו הן בבחינת משל בלבד "ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן" (הלכות מלכים פרק יב הלכה א).

הראב"ד חולק על הרמב"ם וטוען כי הטבעיים עתידים להשתנות בימות המשיח וצריך לקבל את נבואת ישעיה כפשוטה. לכן אם ישעיה מנבא על המשיח "והריחו ביראת ידוד ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (שם, שם ג) הדברים מתפרשים כפשוטם והראב"ד מביא "א"א לא בן כוזיבא (בר כוכבא) היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא (כלומר האם הוא מסוגל לדון על פי חוש הריח כפשט הדברים בנבואת ישעיה) וכיון דלא עביד הכי (שלא עמד במבחן, הוא הוגדר כמשיח שקר) קטלוהו (הרגו אותו)" (שם, פרק יא ה"ג). כנגד טענתו של הרמב"ם כי לא יתכן שנביא יחדש דבר, טוען הראב"ד כי גם נבואת ישעיה כפשוטה נאמרה בתורה "א"א והלא בתורה (כבר נאמר) "והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כ"ו ו)" (הלכות מלכים פרק יב ה"א).

גישה שלישית היא דעת הרמב"ן בפירושו לתורה. וז"ל : "כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחלתו קודם חטאו של אדם אין חיה ורמש ממית האדם…כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם… ובהיות ארץ ישראל על השלמות תשבות רעת מנהגם" (ויקרא שם).

בתרבות ימינו

• חזון אחרית הימים הוא הבסיס לפיו יצר מרדכי ארדון את חלונות ארדון - חלונות זכוכית צבעוניים (ויטראז') אדירי ממדים (17X6.5 מטר), המעטרים את קיר המבואה בספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.
• באנדרטת השלום, פסל מאת האמן הישראלי יגאל תומרקין הניצב בירושלים, חקוקה הכתובת "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
• הפסוק ”כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר אֲדֹנָי מִירוּשָׁלָיִם” הולחן פעמים אחדות, וכך גם הפסוק ”וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים ...”.

לקריאה נוספת

• י' פלג, "שתי קריאות בחזון אחרית הימים (ישעיה ב' 5-2, מיכה ג' 5-1)", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כ, תש"ע, עמ' 50-27.
• מ' סיסטר, "והיה באחרית הימים (ישעיה ב' 5-1)", ספר שילה, 1960, עמ' 132-117.
• יאיר זקוביץ, "מתן תורה בירושלים (ישעיה ב' 5-2), משמיע שלום מבשר טוב – שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים, תשס"ד, עמ' 145-166.

ראו גם

• ‏וגר זאב עם כבש

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא וכתתו חרבותם לאתים בוויקישיתוף
• ספר ישעיהו, פרק ב', באתר ויקיטקסט
• ספר ישעיהו פרק ב'‏, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר ישעיהו פרק ב, באתר "תורת אמת"
• חיים גבריהו, שתי הנוסחאות של "והיה באחרית הימים", מחניים קכ"ד, באתר "דעת"
• רבקה בן חורין, נבואת ישעיהו – ישעיהו ב' 5-1, 2012, באתר "מקראנט"
• מירי שליסל, ישעיהו פרק ב' - נבואה לימים ההם ולדורות, באתר "תנך הרצוג"

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.