רובנס באריקלו
 | |||||||||||||||
| בארילקו, 2010 | |||||||||||||||
| לידה |
23 במאי 1973 (בן 51) סאו פאולו, ברזיל | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Rubens Gonçalves Barrichello  | ||||||||||||||
| לאום |
 ברזילאי | ||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Paloma Tocci | ||||||||||||||
| מספר צאצאים |
2 | ||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (22 באוקטובר 2002) | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
|
barrichello | |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
רובנס גונסאלבס באריקלו (בפורטוגזית: Rubens Gonçalves Barrichello, נולד ב-23 במאי 1973) הוא נהג מרוצים ברזילאי שהתחרה באליפות הפורמולה 1 בין השנים 1993–2011. לזכותו 11 ניצחונות ו-68 פודיומים.
באריקלו התחרה עבור קבוצת פרארי בין השנים 2000–2005 לצידו של מיכאל שומאכר. סיים את העונה פעמיים במקום השני (2002, 2004) ופעם אחת במקום השלישי (2001) והיה שותף לחמש זכיות של הקבוצה באליפות היצרנים. בשנת 2009 התחרה עבור קבוצת בראון GP וסיים שלישי באליפות הנהגים. ג'נסון באטן, חברו לקבוצה, זכה באליפות והקבוצה זכתה באליפות היצרנים. בשנת 2010 התמנה ליושב ראש איגוד נהגי הגרנד פרי[1].
לאחר שנתיים בקבוצת ויליאמס עבר להתחרות באליפות האינדיקאר[2]. אחרי עונה אחת באליפות נותר ללא קבוצה ועבר להתחרות באליפות ברזיל למכוניות סטוק V8. בשנת 2014, עונתו השנייה באליפות, זכה בתואר[3].
קריירת מרוצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באריקלו זכה בחמש אליפויות קארטינג בברזיל לפני שעבר בשנת 1990 להתחרות באירופה באליפות הפורמולה ווקסהול. בעונתו הראשונה זכה באליפות. שנה לאחר מכן ניצח את אליפות פורמולה 3 האירופאית לאחר קרב צמוד עם דייוויד קולטהרד. בשנת 1992 סיים שלישי באליפות הפורמולה 3000. בסיום העונה הצטרף לקבוצת ג'ורדן לקראת עונת 1993.
1993–1996: ג'ורדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגרנד פרי אירופה, המרוץ השלישי בעונה זינק מהמקום ה-12 בתנאי מסלול רטובים. בסיום ההקפה הראשונה הגיע למקום הרביעי. הוא הצליח לעקוף את דיימון היל ואלן פרוסט, צמד נהגי ויאלימס, לפני שנתקל בבעיות במערכת הדלק. אמינות נמוכה של המכונית הובילה אותו לפרוש במרבית המרוצים בעונה. בגרנד פרי צרפת היה קרוב לצבור את הנקודות הראשונות, אך בהקפה האחרונה נעקף על ידי מייקל אנדרטי, שלקח את המקום השישי בסיום. הנקודות הראשונות, והיחידות בעונה, הושגו בגרנד פרי יפן בו סיים במקום החמישי.
את עונת 1994 פתח עם מקום רביעי בברזיל ומקום שלישי בגרנד פרי הפסיפי, הפודיום הראשון בקריירה. התוצאות הציבו את באריקלו במקום השני בטבלת הנהגים אחרי מיכאל שומאכר, שניצח את שני המרוצים. באימון המקדים ביום שישי לפני גרנד פרי סן מרינו, התהפך עם מכוניתו, איבד את ההכרה והיה בסכנת חיים לאחר שלשונו חסמה את דרכי הנשימה. חייו ניצלו בזכות פעולה מהירה של סיד וטקינס, רופא המסלול[4]. בהמשך העונה השיג פול פוזישן בגרנד פרי בלגיה, והיה לנהג הצעיר ביותר שמשיג פול פוזישן עד אז. בסיום העונה דורג במקום השישי עם 19 נקודות.
ג'ורדן החליפה את ספק המנועים שלה בעונת 1995 ועוברה ממנועי מקלארן למנועי פיג'ו, מנועים שהתגלו כפחות אמינים ממנועי העונה הקודמת. בשלושה מרוצים איבד נקודות בהקפה האחרונה: התנגשות עם מרטין ברנדל בגרנד פרי בריטניה וכשלים מכניים בגרנד פרי ספרד והונגריה.
מותג הסיגריות "בנסון & הדג'ס" חתם על חוזה חסות עם הקבוצה לקראת עונת 1996 והביא עימו תקוות רבות. באריקלו היה בחבורה המובילה בברזיל, לפני שהסתחרר על המסלול בשל התחממות יתר של הבלמים. בהמשך העונה רכבי הקבוצה היו פחות תחרותיים. היחסים של באריקלו עם אדי ג'ורדן הלכו והתערערו ובסיום העונה הוחתם בקבוצה גרהרד ברגר במקומו. הוא חתם בקבוצת סטיוארט, שהצטרפה לאליפות[5].
1997–1999: סטיוארט
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת הבכורה של קבוצת סטיוארט לוותה בחוסר אמינות של המכוניות. באריקלו הצליח לסיים רק שלושה מרוצים במהלך העונה, ורק מרוץ אחד בנקודות: מקום שני בגרנד פרי מונקו. יאן מגנוסן, שותפו לקבוצה, סיים את העונה ללא נקודות. העונה הבאה נראתה דומה לקודמתה והקבוצה המשיכה לסבול מפרישות רבות. למרות בעיות האמניות באריקלו ניצח את מגנוסן בכל המרוצים, עד שהוחלף אחרי שבעה מרצים ביוס ורסטאפן, שהפסיד גם הוא לבאריקלו בכל המרוצים עד לסיום העונה.
בעונת 1999 חלה התקדמות בקבוצה. בברזיל דורג שלישי, כשהוא מקדים את מיכאל שומאכר. הוא הוביל במספר הקפות עד שנאלץ לפרוש בשל בעיות במנוע. הוא זינק מהפול פוזישן בצרפת וסיים על הפודיום שלוש פעמים. הישגיו במהלך העונה משכו את תשומת ליבו של ז'אן טוד, מנהל קבוצת פרארי שהחתים אותו על חוזה לעונת 2000.
2000–2005: פרארי
[עריכת קוד מקור | עריכה]_qualifying_at_USGP_2005.jpg)
הניצחון הראשון בקריירה הושג בגרנד פרי גרמניה בעונתו הראשונה בפרארי. הוא זינק למרוץ מהמקום ה-18, אך בחר להישאר עם צמיגים יבשים בזמן ששאר הנהגים החליפו לצמיגי גשם במהלך המרוץ[6]. את מרבית המרוצים בעונה סיים על הפודיום, אך דורג רק במקום הרביעי אחרי שומאכר, וצמד נהגי מקלארן: מיקה הקינן ודייוויד קולטהרד. שומאכר זכה באליפות הנהגים ויחד עם באריקלו זכתה הקבוצה באליפות היצרנים.
בעונת 2001 הגיע 10 פעמים לפודיום, אך סיים את העונה ללא ניצחון והיה שותף לזכייה שנייה של הקבוצה באליפות היצרנים. 2002 הייתה העונה המוצלחת בקבוצה עם ארבעה ניצחונות ומקום שני בדירוג הכולל. בראיונות מאוחרים טען באריקלו כי מתוך שבע האליפויות של שומאכר לפחות אליפות אחת הגיעה לברזילאי[7]. בדבריו התייחס לגרנד פרי אוסטריה בו התבקש על ידי הקבוצה לפנות את הדרך ולאפשר לשומאכר לנצח את המרוץ. בטקס הפודיום החליף פינה שומאכר את המקום הראשון לבאריקלו ואף העניק לו את גביע המרוץ[8]. הנהגים נענשו על הפרת פרוטוקול הטקס ובעקבות המרוץ הוחלט על איסור מתן הוראות קבוצתיות החל מהעונה הבאה[9].
בשתי העונות הבאות היה שותף לשתי זכיות נוספות באליפות היצרנים. בעונת 2005 החליפה פרארי את ספק הצמיגים ועברה להשתמש בצמיגי ברידג'סטון, שהיו נחותים בהשוואה לצמיגי מישלן, בהן השתמשו מרבית הקבוצות[10]. ההישג הטוב בעונה היה המקום השני, אליו הגיע בשני מרוצים שונים: גרנד פרי אוסטרליה וגרנד פרי ארצות הברית, אותו החרימו כל הקבוצות שעשו שימוש בצמיגי מישלן, כך שרק שישה כלי רכב זינקו אל המרוץ. בסיום העונה דורג במקום השמיני, ההישג הנמוך ביותר אליו הגיע עם הקבוצה.
2006–2008: הונדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 2005 חתם על חוזה בקבוצה הונדה, החל מעונת 2006[11]. בתחילת העונה היה איטי יותר מג'נסון באטן, חברו לקבוצה, וטען שהמכונית לא מותאמת לסגנון הנהיגה שלו. אחרי התאמות שנעשו עבורו הצליח להיות יותר תחרותי. בגרנד פרי מונקו היה קרוב לפודיום הראשון שלו בקבוצה, אך נענש בנסיעה דרך אזור הטיפולים ולבסוף סיים רביעי. את העונה סיים במקום השביעי עם 30 נקודות, 26 נקודות פחות מבאטן.
את עונת 2007 סיים ללא נקודות. אף על פי שהצליח לסיים את מרבית המרוצים בעונה (נאלץ לפרוש רק פעמיים), רק פעם אחת סיים בעשירייה הראשונה. העונה השלישית נפתחה עם פסילה בסיום המרוץ לאחר שלא ציית לרמזור האדום ביציאה מאזור הטיפולים. גרנד פרי טורקיה היה המרוץ ה-257 בקריירה של באריקלו, בכך שבר את שיאו של ריקארדו פטרזה כנהג שהשתתף בהכי הרבה מרוצים[12]. בגרנד פרי מונקו סיים שישי וצבר נקודות ראשונות לאחר שנתיים. בגרנד פרי בריטניה זינק מהמקום ה-16. במרוץ שהתנהל תחת גשם כבד הצליח לסיים במקום השלישי. הפודיום היחיד שהשיג עבור הקבוצה. בדצמבר 2008 הודיעה הונדה כי היא פורשת מהאליפות מסיבות כלכליות[13]. ההודעה עוררה חוסר בהירות לגבי עתידה של הקבוצה, שחיפשה קונה, ועתידו של באריקלו.
2009: בראון
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבועות לפני פתיחת העונה הודיע מנהל הקבוצה, רוס בראון, על רכישת הקבוצה ועל שינוי שמה לבראון GP[14]. במרוץ פתיחת העונה באוסטרליה באריקלו הוביל בשני החלקים הראשונים של מקצה הדירוג, אך לבסוף דורג שני אחרי בן זוגו לקבוצה, באטן[15]. למרות בעיה במנוע בזינוק, שגרמה לו לאבד מספר מקומות מיד לאחר הזינוק, הצליח לסיים את המרוץ במקום השני[16]. בגרנד פרי סין זינק לפני באטן, אבל בעיה בבלמים הובילה אותו לאיבוד המקום לבאן. לבסוף סיים את המרוץ רביעי, תוך שהוא קובע את זמן ההקפה המהירה במרוץ. בגרנד פרי אירופה, שנערך בולנסיה, השיג את הניחון העשירי בקריירה והראשון מאז עונת 2005. הניצחון העלה אותו למקום השני בטבלה[17]. בגרנד פרי איטליה השיג את הניצחון השני בעונה, ניצחון שהתברר כאחרון בקריירת הפורמולה 1[18]. במרוץ בברזיל, מרוץ אחד לפני סיום העונה, זינק מהפול פוזישן בעוד באטן וסבסטיאן פטל, שני היריבים בקרב על תואר האליפות זינקו ממקומות 14 ו-16, בהתאמה[19]. תקר בגלגל גרם לאיבוד מקומות במהלך המרוץ. הוא סיים שמיני ואיבד את הסיכוי התאורטי לזכות באליפות בגרנד פרי אבו דאבי, מרוץ סיום העונה. פטל ניצח את המרוץ האחרון בעונה וסיים שני בדירוג הכולל. באריקלו דורג שלישי, ויחד עם באטן שזכה בתואר, זכו השניים באליפות היצרנים.
2010–2011: ויליאמס
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת מקלארן הציעה לבאריקלו חוזה לקראת עונת 2010, אך הוא סירב לאחר שסיכם עקרונית עם קבוצת ויליאמס. בגרנד פרי בלגיה ציין את המרוץ ה-300 בקריירה, אך נאלץ לפרוש כבר בהקפה הראשונה לאחר התנגשות עם פרננדו אלונסו. לפני המרוץ נבחר לשמש כיושב ראש איגוד נהגי הגרנד פרי במקומו של ניק היידפלד[20]. במרבית המרוצים בעונה צבר נקודות, אך לא הצליח להגיע לפודיום.
חוזהו הוארך בקבוצה לעונה נוספת[21]. במהלך העונה התקשה לצבור נקודות ובסיומה דורג במקום ה-17. לקראת עונת 2012 הוחלף על ידי ברונו סנה ונותר ללא קבוצה[22].
אינדיקאר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2012 הצטרף לקבוצת KV Racing Technology באליפות האינדיקאר[23]. הוא הוביל בשתי הקפות במהלך מרוץ האינדי 500, ולבסוף סיים במקום ה-11 בדירוג הכולל. בסיום העונה דורג במקום ה-12.
אליפות ברזיל למכוניות סטוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2012 הצטרף כנהג אורח לשלושת המרוצים האחרונים של אליפות ברזיל למכוניות סטוק V8[24].בשנת 2013 החל להתחרות באליפות בצורה מלאה עם קבוצת Full Time Sports. את עונת הבכורה סיים במקום השמיני. בעונתו השנייה ניצח שני מרוצים, סיים ארבע פעמים נוספות בפודיום וזכה באליפות[3]. בעונת 2016 סיים את האליפות במקום השני.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באריקלו מתגורר בסאו פאולו. בפברואר 2018 פונה לבית חולים בשל כאב ראש. בבדיקות התגלה גידול שפיר, שהוסר[25]. בשנת 2019 התגרש מאשתו.
בנו, אדוארדו באריקלו, הוא נהג מרוצים המתחרה באליפות ה-F2000 האמריקאית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רובנס באריקלו (בפורטוגזית)
רובנס באריקלו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- רובנס באריקלו, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Barrichello replaces Heidfeld as GPDA president, Motorsport.com, 29 August 2010
- ^ Rubens Barrichello commits to full IndyCar season with KV Racing, Autosport, 1 March 2012
- ^ 1 2 Barrichello wins first title in 23 years, ESPN, 30 November 2014
- ^ F1 medic Sid Watkins dies at 84, ESPN, 13 September 2012
- ^ Rubens Barrichello on being pranked by Senna and almost signing for McLaren, Formula 1.com, 27 November 2019
- ^ German GP Barrichello storms to first career victory, Motorsport.com, 1 August 2000
- ^ Rubens Barrichello: Michael Schumacher benefited from team orders to win Formula One titles, Autoweek, 20 March 2015
- ^ The 2002 Austrian Grand Prix, FIA.com
- ^ F1 summons Schumacher, Barrichello, CNN, 13 May 2002
- ^
Kevin Garside, Ferrari and BAR leave their dismal 2005 in rear mirror, The Telegraph, 18 October 2005
- ^ BAR Confirm Barrichello for 2006, Autosport, 16 August 2005
- ^ Barrichello aims for 300 F1 starts after record 257, Reuters, 13 May 2008
- ^ Global crisis ends Honda F1 era, BBC, 5 December 2008
- ^ Ross Brawn buys Honda Racing F1 Team, Ausmovite.com, 6 March 2009
- ^ Jenson Button claims pole as Lewis Hamilton suffers day to forget, The Guardian, 28 March 2009
- ^ Button seals dream Australia win, BBC, 29 March 2009
- ^ Barrichello snatches Valencia win, BBC, 23 August 2009
- ^ Button back as Barrichello wins, BBC, 13 September 2009
- ^ Barrichello wins pole as Button blows it in rain-lashed Brazil, CNN, 17 October 2009
- ^ Barrichello Elected, Eurosport, 28 August 2010
- ^ Williams retains Barrichello for 2011, Autosport, 15 November 2010
- ^ F1: Senna to Race for Williams in 2012, RacingNews.co, 17 January 2012
- ^ Rubens Barrichello commits to full IndyCar season with KV Racing, Autosport, 11 March 2012
- ^ Rubens Barrichello leaves IndyCar for Brazil's Stock Car V8 series, Autosport, 27 December 2012
- ^ Ex-F1 racer Rubens Barrichello feels lucky to be alive after tumour, Autosport, 17 April 2018
