אוהד (ספורט)
בספורט, אוהד של מועדון ספורט, נבחרת לאומית, קבוצה או ספורטאי, הוא מעריץ של אותו מועדון, קבוצה או ספורטאי. הערצתו אליהם מתבטאת במספר דרכים (לשם פשטות נטפל במקרה הערצת קבוצה, כגון קבוצת כדורגל):
- הערצת הקבוצה.
- מעקב אחרי הקבוצה בעיתונות הספורט ובתקשורת, כולל בטלוויזיה ובאינטרנט.
- איסוף חומר על הקבוצה ושחקניה: ספרים, תצלומים, פוסטרים, חתימות, כתבות בעיתון ועוד.
- צפייה במשחקי הקבוצה.
- רכישת כרטיסים או מנויים למשחקי הקבוצה, וצפייה בהם באצטדיון.
- עידוד הקבוצה במהלך המשחק.
- רכישת מרצ'נדייז, מוצרי צריכה, מזכרות ומותגים הקשורים בקבוצה, כגון חולצת המועדון, דגל המועדון, צעיף ועוד.
- חברות במועדון האוהדים הרשמי של הקבוצה.
- חברות בארגון האוהדים או בעמותת האוהדים המאורגנים על ידי האוהדים עצמם.
- פגישות עם אוהדים אחרים, לפני ואחרי משחקים.
- צפייה משותפת עם אוהדים אחרים במשחק. מקומות מפגש נפוצים לאוהדים הם פאבים המשדרים את המשחקים על מסכים גדולים.
לרוב אהדה לקבוצת ספורט נובעת מהרקע או מהמקום אותו היא מייצגת או מחינוך ביתי משפחתי או כתוצאה מהשפעה שנובעת מדומיננטיות במסגרות בהן היא משחקת.
ישנן רמות שונות של אהדה. יש אוהדים המסתפקים בהערצת הקבוצה וצפייה במשחקיה בטלוויזיה בעוד שאחרים נוהגים לרכוש כרטיסים ולצפות במשחקיה גם באצטדיון. אוהדים אדוקים יותר אף רוכשים מנוי עונתי ובאים לכל משחקי הבית של הקבוצה, ואף למשחקי חוץ. ישנם אוהדים הלוקחים יוזמה ומארגנים ארגון אוהדים, וכן מנהיגים את עידוד הקבוצה במשחקים באמצעות שירה, כלי נגינה (הנפוצים ביותר הם תופים וצופרים), מגאפון, דגלי ענק ואף אמצעי פירוטכניקה כגון חזיזים ורימוני עשן ובנוסף גם עמותת אוהדים הדואגת לזכויות ולרווחת אוהדי הקבוצה, על הקשר בין הקהל לבין הקבוצה עצמה וכן גם על דיבור בשם קהילת האוהדים וארגוניה באמצעי התקשורת ואף מקיימת פעילויות וקמפיינים לשיפור התדמית של קהל האוהדים. ישנם אוהדים אדוקים במיוחד שעבורם הקבוצה היא מרכז עולמם, והם מנהיגי אוהדים ואף עוקבים אחרי משחקי קבוצות הנוער של המועדון. בעברית אוהד אדוק מאוד שמאוד מעריץ את הקבוצה נקרא "אוהד שרוף".
אהדה מוגזמת יכולה לגרום גם לתופעות של אלימות בספורט, בעיקר עקב יריבות ספורטיבית עם קבוצה אחרת, עקב הפסד כואב או עקב שכרות. אוהדים אלימים מכונים "חוליגנים" (המונח נפוץ במיוחד באנגליה) ואילו קבוצות אוהדים מאורגנות אדוקות במיוחד, ולעיתים קרובות אף אלימות, מכונות "אולטראס" (מונח שבא מאיטליה), על אף שמושג זה הפך עם השנים לשם נרדף לארגוני אוהדים. בעברית מקובל לקרוא לקבוצות אלימות שכאלה "הגרעין הקשה" או "הקומץ" (באירוניה על דברי בעלי הקבוצות שתמיד טוענים שרק קומץ מהאוהדים הוא הבעייתי והאלים, ושהרוב נורמטיביים).
יש חוקרים בתחום הסוציולוגיה הטוענים שאהדה ספורטיבית, בייחוד אהדה ספורטיבית קנאית, משמשת תחליף למסגרות השתייכות מוגדרות, מוכרות ורשמיות, למסגרות הזדהות ועוגנים משמעותיים בחיי הפרט, כגון דת או לאום, שנחלשו במהלך שתי המאות האחרונות ובפרט אחרי מלחמת העולם השנייה. ג'ורג' אורוול כינה את היריבות הספורטיבית כפי שהיא מתבטאת בפועל כ"מלחמה בלי יריות".
בנוסף, קיימים סוגים שונים של אוהדים המוגדרים כ"אוהדי הצלחות". הכוונה היא לאנשים שמתחילים לאהוד קבוצה מסוימת ו/או מביעים את אהדתם לקבוצה, רק כאשר היא מצליחה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טל מונטל, עד שהמוות יפריד בינינו – על ההחלטה לאהוד קבוצת כדורגל, באתר "הזווית", 29 בינואר 2017
