אליזבת סטיוארט, נסיכת אנגליה וסקוטלנד

אליזבת סטיוארט
Elizabeth Stuart
	דיוקנה של אליזבת סטיוארט, מוצג במוזיאון קונדה
לידה	19 באוגוסט 1596; ארמון פוקלנד, פייף, ממלכת סקוטלנד
פטירה	13 בפברואר 1662 (בגיל 65); לונדון, ממלכת אנגליה
מדינה	ממלכת אנגליה
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
דת	נצרות פרוטסטנטית
בן זוג	פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
שושלת בית סטיוארט
תואר	מלכת בוהמיה
כינוי	מלכת החורף
אב	ג'יימס הראשון, מלך אנגליה
אם	אן מדנמרק
צאצאים	היינריך פרידריך, נסיך הכתר של פפאלץ ; קרל הראשון לודוויג, הנסיך הבוחר מפפאלץ ; הנסיכה אליזבת מבוהמיה ; רופרכט, נסיך פפאלץ ; מוריץ, נסיך פפאלץ ; לואיזה הולנדינה מפפאלץ ; לודוויג ; אדוארד, רוזן פפאלץ-זימרן ; הנרייטה מריה מפפאלץ ; פיליפ פרידריך, נסיך פפאלץ ; שארלוטה מפפאלץ ; סופיה מפפאלץ ; גוסטב אדולף, נסיך פפאלץ
	4 בנובמבר 1619 – 8 בנובמבר 1620; (שנה)
	4 בנובמבר 1619 – 8 בנובמבר 1620; (שנה)

אליזבת סטיוארט (באנגלית: Elizabeth Stuart;‏ 19 באוגוסט 1596 – 13 בפברואר 1662) הייתה רעייתו של פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ ולזמן קצר הייתה מלכת בוהמיה. בשל העובדה שתקופת שלטונו של בעלה כמלך בוהמיה ארכה חורף אחד בלבד, כונתה אליזבת לעיתים בכינוי "מלכת החורף" (בצ'כית: zimní královna). אליזבת הייתה ילדתם השנייה ובתם הבכורה של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ושל רעייתו, אן, נסיכת דנמרק. היא גם הייתה נכדתה של מרי, מלכת הסקוטים. אליזבת הייתה מבוגרת בארבע שנים מאחיה צ'ארלס, לימים צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה.

עם היכחדותה של שושלת בית סטיוארט ב-1714, ירש נכדה של אליזבת את כס המלוכה הבריטית כג'ורג' הראשון, מלך בריטניה והחל את קו הירושה של בית הנובר. מלך הממלכה המאוחדת הנוכחי, צ'ארלס השלישי, הוא צאצא ישיר של אליזבת סטיוארט בדור אחד עשר ושנים עשר בשני קווי ירושה שונים. רוב משפחות המלוכה האחרות של אירופה, כולל אלה של ספרד, דנמרק, נורווגיה, בלגיה, לוקסמבורג, הולנד ושוודיה, וכן משפחות המלוכה לשעבר של יוון, רומניה, גרמניה, ורוסיה, הם גם צאצאים של אליזבת סטיוארט.

ראשית חייה

אליזבת נולדה בארמון פוקלנד שבמחוז פייף שבסקוטלנד. בעת לידתה היה אביה מלך סקוטלנד בלבד. היא נקראה על שמה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה והיא הוטבלה ב-28 בנובמבר 1596 בקפלה המלכותית בארמון הולירוד שבאדינבורו. בשנותיה הראשונות בסקוטלנד גדלה אליזבת בארמון לינלית'גו, שם היא הושמה תחת השגחתם של הלורד ליווינגסטון ושל רעייתו. כמה שנים מאוחר יותר הושמה תחת השגחתם גם בתו השנייה של המלך, מרגרט. אליזבת לא הקדישה תשומת לב רבה לאחותה הצעירה ובגיל זה הייתה חיבתה נתונה לאחיה הנרי.

המעבר לאנגליה

ב-1603 מתה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה ואביה של אליזבת סטיוארט, ג'יימס, ירש את כתרי אנגליה ואירלנד. יחד עם אחיה הבכור הנרי, עשתה אליזבת את המסע דרומה לאנגליה עם אמה.

אליזבת נשארה כמה שבועות בחצר המלכות, אך לא קיימת עדות שהיא נכחה בטקס ההכתרה של הוריה ב-25 ביולי 1603. סביר יותר להניח שבאותה עת עברו ילדי המשפחה המלכותית כבר לאחוזת אוטלנדס, מעון ציד של בית טיודור ליד וייברידג' שבמחוז סארי. ב-19 באוקטובר 1603 הוצא צו מלכותי המפקיד את חינוכה וגידולה של אליזבת בידי הלורד הרינגטון ורעייתו. בתקופה זו התוודעה אליזבת לאן דדלי שאיתה היא קשרה קשרי ידידות שנמשכו כל חייה.

מזימת אבק השרפה

חלק מהכוונות שעמדו מאחורי מזימת אבק השרפה ב-1605 היו לרצוח את אביה של אליזבת ואת האצולה הפרוטסטנטית, לחטוף את אליזבת בת התשע ולהכתיר אותה כמלכת אנגליה, סקוטלנד ואירלנד, כמלכה קתולית. הקושרים בחרו באליזבת לאחר ששקלו את כל האפשרויות שעמדו בפניהם. הם שיערו שהנסיך הנרי ייהרג יחד עם אביו. צ'ארלס נראה להם חלוש (הוא רק למד ללכת) ומרי הייתה צעירה מדי. מאידך, אליזבת נכחה כבר במעמדים רשמיים והקושרים סברו שהיא תוכל למלא את התפקידים הטקסיים למרות גילה הצעיר יחסית.

הקושרים התכוונו לעורר מרד במידלנדס שיפרוץ בתאום עם הפיצוץ בלונדון ובה בעת להבטיח את עלייתה של אליזבת לשלטון כמלכה בובה. לאחר מכן היא הייתה אמורה להתחנך כמלכה קתולית ובבוא היום להינשא לקתולי. המזימה כשלה כאשר הקושרים נתפשו בעקבות מקרה הלשנה וגאי פוקס נלכד על ידי חיילי המלך לפני שהצליח להצית את מטען הנפץ.

חינוכה

אליזבת זכתה לקבל חינוך מקיף שהתאים לנסיכה בת זמנה. חינוכה כלל לימודי טבע, גאוגרפיה, תאולוגיה, שפות, כתיבה, היסטוריה, מוזיקה ומחול. היא לא למדה לימודים קלאסיים, שכן אביה האמין ש"ללטינית יש השפעה אומללה על נשים ההופכת אותן לערמומיות". בהיותה בת 12 שלטה אליזבת בכמה שפות, כולל צרפתית שלימים תשמש אותה לתקשורת עם בעלה. היא גם הצטיינה ברכיבה, הייתה לה הבנה עמוקה בדת הפרוטסטנטית והיה לה כישרון בכתיבת מכתבים. היא גם אהבה מאוד לעסוק בקריאה.

נישואין

מחזרים

כבתו של מלך שולט הייתה אליזבת כלה מבוקשת מאוד. מחזרים מכל רחבי היבשת באו לבקש את ידה. ביניהם נכללו:

הנסיך גוסטב אדולף משוודיה, בנו של מלך שוודיה ולימים גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה.
פרידריך אולריך, דוכס בראונשווייג-לינבורג
מאוריץ, נסיך אורנז'
הנרי הווארד, רוזן נורתהאמפטון הראשון
תאופיליוס הווארד, לימים רוזן ספוק השני
אוטו, נסיך הסן, בנו של מוריץ, רוזן הסן-קאסל
ויטוריו אמדאו הראשון, דוכס סבויה

כל אחד מהמחזרים היה בעל מעמד ועוצמה שיכלו להאדיר את גדולתה של אליזבת. כאשר ירש אביה של אליזבת את כתר אנגליה ב-1603, הפכה אנגליה לשחקנית ראשית בבמה האירופאית. שלא כמו אליזבת הראשונה שהייתה חשוכת ילדים, יכול היה ג'יימס הראשון, רק בזכות היותו אב לילדים, להיות שחקן מפתח בפוליטיקה השושלתית של אירופה. לפיכך, לבחירתו של חתנה המיועד של אליזבת לא היה קשר רב עם העדפותיה האישיות והשיקול העיקרי שעמד מול עיניו של ג'יימס הייתה התועלת שתצמח משידוך זה.

רוב המחזרים נדחו במהירות מסיבות שונות. כמה מהם פשוט לא היו ממעמד גבוה מספיק ולא היה להם הרבה מה להציע. גוסטב אדולף משוודיה, שמכל הבחינות נראה מתאים, נדחה על רקע היותה של ארצו במצב מלחמה מול ארצה של אן מדנמרק, אמה של אליזבת. יותר מכך, אנגליה לא הייתה יכולה להתמודד עם מהפכה דתית נוספת ולפיכך השיקול הדתי עמד מעל הכל.

החתן שנבחר בסופו של דבר לאליזבת היה פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ. פרידריך היה ללא ספק ממוצא שושלתי מכובד. בין אבות אבותיו נכללו מלכי אראגון וסיציליה, הנסיכים הבוחרים של הסן-קאסל, דוכסי בראבנט ודוכסי סקסוניה ורוזני בית נסאו. לזוג הצעיר היה גם אב קדמון משותף בדמותו של הנרי השני, מלך אנגליה. פרידריך היה מבכירי הנסיכים של האימפריה הרומית הקדושה ותומך נאמן של האמונה הפרוטסטנטית.

פרידריך החמישי

פרידריך הגיע לאנגליה ב-16 באוקטובר 1612 ונראה היה שרעיון הנישואין התאים לשני בני הזוג כבר מההתחלה. בני התקופה הבחינו בכך שפרידריך היה מוקסם מחברתה של אליזבת ומהשיחה עמה. הוא גם קשר קשרי ידידות עם אחיה הבכור של אליזבת, הנסיך הנרי, דבר שנתן לו נקודות זכות רבות אצל אליזבת. המלך ג'יימס לא לקח בחשבון את אושרם של בני הזוג, אלא ראה חשיבות רבה בהשגת הרמוניה באנגליה עצמה בפרט ובאירופה בכלל. היחידה שנראה היה שהיא לא מרוצה מהשידוך הייתה המלכה אן. כבתו של מלך, כאחותו של מלך וכרעייתו של מלך, היא שאפה להיות אמה של מלכה. נראה היה שהיא חיבבה את הליכותיו של פרידריך ואת אופיו הנדיב, אך היא פשוט חשה שהוא ממוצא נחות מדי.

ב-6 בנובמבר 1612 מת הנרי פרדריק, נסיך ויילס, אחיה של אליזבת. מותו גבה ממנה מחיר נפשי גבוה ומעמדה כשנייה בתור לכתר הפך אותה לשידוך מבוקש אף יותר. המלכה אן וכל אלו שהיו תמיד תמימי דעים אתה, שתמיד החשיבו את נסיכות פפאלץ כשידוך בלתי מתאים לאליזבת, התחזקו בהתנגדותם. אליזבת עמדה לצדו של פרידריך, שנשא חן בעיני אחיה המנוח ושהיא ראתה בו כג'נטלמן מושלם. מעל הכל, הוא נתפס כמי שיהיה המנהיג העתידי של המחנה הפרוטסטנטי בגרמניה.

הנישואין

חתונתם של פרידריך ואליזבת נערכה ב-14 בפברואר 1613 בקפלה המלכותית בארמון וייטהול והייתה אירוע רבתי בו נכחו אנשי מלוכה יותר מאי פעם בחצר המלכות האנגלית. הזיווג זכה לפופולריות יוצאת מן הכלל והחתונה הייתה הזדמנות להשתפכות של אהדה ציבורית.

הטקס נחגג באירועים מפוארים בלונדון ובהיידלברג, כולל חגיגות פאר שעלו כמעט 50,000 ליש"ט וכמעט גרמו למלך ג'יימס לפשיטת רגל. בין החוגגים שכתבו על האירוע היה ג'ון דאן שכתב שיר לכבוד נישואיהם של אליזבת ופרידריך. כותב בן התקופה ראה את הנישואין כאירוע יוקרתי שהעלה את מעמדה של אנגליה בגרמניה.

הנסיכה הבוחרת של פפאלץ

לאחר שהייה של כמעט חודשיים בלונדון להמשך החגיגות, החל הזוג הצעיר במסעם לחצר הנסיכות בהיידלברג. המסע היה רצוף בפגישות עם אנשים, סעודות ומופעי בידור במגוון רחב של מופיעים ובני לוויה. בכל מקום בו עצרו אליזבת ופרידריך, היה מצופה מהם להעניק מתנות. התקציב לכך לא היה כל כך מצוי בידיה, עד שהיא נאלצה לעשות שימוש באחד מתכשיטיה כערבון לקניית המתנות.

הגעתה של אליזבת להיידלברג נתפשה כגולת הכותרת של מדיניות ליצירת מקום מרכזי עבור נסיכות פפאלץ בבמה הפוליטית הבינלאומית ולפיכך ציפו לה שם בכיליון עיניים וקידמו אותה בברכה. בן זוגה הטרי של אליזבת העביר את מקום מושבו לטירת היידלברג ויצר שם "אגף אנגלי" עבור אליזבת, כולל גן חיות וגן איטלקי בסגנון הרנסאנס, סגנון שהיה פופולרי מאוד באנגליה באותה תקופה. הגן, שכונה Hortus Palatinus, תוכנן על ידי מורה לשעבר של אליזבת, סלומון דה קו וכונה על ידי בני התקופה "הפלא השמיני של העולם".

אף על פי שאליזבת ופרידריך נחשבו לזוג מאוהב ורומנטי לכל אורך חיי הנישואין שלהם, החלו לצוץ אז בעיות. לפני שהם עזבו את אנגליה, קיבל המלך ג'יימס מפרידריך הבטחה שלאליזבת תהיה עדיפות על פני אמו של פרידריך ושהוא יתייחס אליה תמיד כאל מלכה. למרות זאת באותה עת חשה אליזבת באי נוחות בחייה בפפלאץ, שכן אמו של פרידריך, לואיזה יוליאנה, לא הסכימה להיות בדרג נמוך יותר לטובת כלתה הצעירה ולפיכך, היחסים בית שתי הנשים מעולם לא היו יותר מידידותיים.

בתקופת שהותם בהיידלברג ילדה אליזבת שלושה ילדים: היינריך פרידריך, שהיה יורש העצר של הנסיכות שנולד ב-1614, קרל, לימים קרל הראשון לודוויג, הנסיך הבוחר מפפאלץ שנולד ב-1617 ואליזבת שנולדה ב-1619.

מלכת בוהמיה

ב-1619 היה פרידריך לאחד מאלה שהוצע להם כתר ממלכת בוהמיה.

בוהמיה הייתה מדינה שהאצילים שלה בחרו את מלכם. הייתה זו אחת המדינות הפלורליסטיות המוצלחות היחידות. בוהמיה זכתה לתקופה ארוכה של חרות דתית, אך במרץ 1619, עם מותו של המלך מתיאס, נראה היה שהמצב הולך להשתנות. היורש בכוח לבית הבסבורג, הארכידוכס פרדיננד, היה קתולי נלהב, שרדף באכזריות אחר הפרוטסטנטים במלכותו שבשטיריה. בפני אצילי בוהמיה עמדה אפשרות הבחירה בין קבלתו של פרדיננד כמלכם או לעשות את הצעד האולטימטיבי להדחתו. הם בחרו באפשרות השנייה וכאשר מועמדים אחרים לא היו מוכנים לקחת את הסיכון הכרוך בכך, הם פנו לפרידריך, בן זוגה של אליזבת.

אף על פי שהיסס בתחילה, קיבל פרידריך את ההצעה. אליזבת תמכה בו באופן מוחלט והמשפחה עבר להתגורר בפראג, שם התקבל המלך החדש בשמחה רבה. ב-4 בנובמבר 1619 הוכתר פרידריך באופן רשמי ושלושה ימים אחריו הוכתרה אליזבת כמלכת בוהמיה. חודש לאחר ההכתרה נולד בפראג בנם השלישי של אליזבת ופרידריך, הנסיך רופרכט, אירוע שעורר שמחה רבה בקרב תושבי הממלכה. תקופת מלוכתו של פרידריך בבוהמיה החלה ברגל ימין, אך היא ארכה שנה אחת בלבד. כתר בוהמיה היה תמיד עמוד התווך של הפוליטיקה ההבסבורגית, ויורש העצר פרדיננד, כעת קיסר האימפריה הרומית הקדושה, סירב להכיר במצב. מלכותו של פרידריך הסתיימה בתבוסה שהוא נחל מידי פרדיננד בקרב ההר הלבן, ב-8 בנובמבר 1620, אירוע שהצית את מלחמת שלושים השנים.

אליזבת תיזכר בכינוי "מלכת החורף" (בצ'כית: zimní královna) ופרידריך בתור "מלך החורף", בהתייחס למלכותם הקצרה ולעונה שבה התנהל קרב ההר הלבן.

גלות

מתוך חשש מהגרוע מכל, בעת התבוסה בקרב ההר הלבן, עזבה כבר אליזבת את פראג והמתינה ללידת ילדה החמישי בטירת קוסטרין, כ-80 ק"מ מברלין. שם, ב-6 בינואר 1621 היא ילדה את בנה, מוריץ.

על כל פנים, משמעות תבוסתו הצבאית של פרידריך הייתה שהוא לא יוכל לשוב לפראג וכל המשפחה נאלצה להימלט. הם לא יכלו לשוב לפפאלץ, למרות העזרה שהוגשה להם מאביה של אליזבת, שכן הנסיכות נכבשה על ידי הליגה הקתולית וחיל המשלוח הספרדי. לאחר שקיבלו הזמנה ממאוריץ, נסיך אורנז', הם שמו פעמיהם להאג. הנסיכה אליזבת סטיוארט, שהפכה להיות נסיכה בוחרת, הייתה כעת מלכה בגלות.

אליזבת הגיעה להאג באביב 1621 כשאתה רק גרעין של חצר המלכות שלה והצפייה הייתה שהיא תישאר שם עד ליומה האחרון. עם זאת, הגלות בהאג, אף על פי שהייתה בטוחה ונוחה יחסית, לא הייתה נעימה במיוחד. אף על פי כן, משמעות תחושת האחריות של אליזבת לעמוד לצד בעלה בעת המהומה הפוליטית שהם נקלעו אליה, הייתה שהיא הפכה לשותפה שוות ערך, אם לא חזקה יותר, בחיי הנישואין שלהם.

בשנות הגלות בהאג ילדה אליזבת עוד שמונה ילדים, ארבעה בנים וארבע בנות. הצעיר מבניהם, גוסטב אדולף, נולד ב-2 בינואר 1632 והוטבל בכנסייה שבה נקברו שתיים מאחיותיו שמתו בצעירותן, לואיזה ושארלוטה. מאוחר יותר באותו חודש נפרד פרידריך מאליזבת והצטרף ללחימה לצדו של גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה. זה האחרון נחלץ ב-1630 לעזרת הפרוטסטנטים בגרמניה, ובקרב ברייטנפלד, שנערך ב-17 בספטמבר 1631, הביס את הצבא הקתולי. לאחר ניצחונו פנה אליו פרידריך בבקשת עזרה להחזרת שלטונו בפפאלץ, אולם גוסטב אדולף סירב לתמוך בו, ללא תמיכת אנגליה והולנד.

ב-17 במאי 1632 הסכים גוסטב אדולף לתמוך בפרידריך, בתנאי שיהיה כפוף לממלכת שוודיה, אולם פרידריך סירב. בסתיו 1632 החליטו האנגלים לשלוח חיל משלוח לטובת הפרוטסטנטים, אולם בשביל פרידריך זה היה מאוחר מעט, משום שבאוקטובר באותה שנה חלה פרידריך כתוצאה מזיהום, וב-29 בנובמבר 1632 הוא מת כשהוא בן 36.

כאשר קיבלה אליזבת את הבשורה על מותו של פרידריך היא שקעה ביגון ובמשך שלושה ימים היא לא הייתה מסוגלת לאכול, לשתות או לישון. כאשר שמע צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה על מצבה של אחותו, הוא הזמין אותה לשוב לאנגליה, אך אליזבת סירבה. היא הרגישה צורך להיאבק למען זכויותיו של בנה, קרל לודוויג כיורש הנסיכות. היא נשארה בהאג גם לאחר שבנה זכה בכתר נסיכות פפאלץ ב-1648.

אליזבת מילאה את זמנה בכתיבת שפע של מכתבים ובסידור שידוכים לילדיה. חייה לאחר מותו של פרידריך טמנו בחובם כאבי לב. ממותו של פרידריך ב-1632 ועד למותה של אליזבת 30 שנה לאחר מכן, היא חוותה את מותם של עוד ארבעה מילדיה. ב-1641 מת גוסטב, ב-1650 מת פיליפ, ב-1651 מתה הנרייטה מריה וב-1652 מת מוריץ. מכה נוספת נתכה עליה בראשית 1649 כאשר הוצא להורג אחיה, צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה ושארית בית סטיוארט יצאה לגלות. יחסיה עם ילדיה שנותרו בחיים היו מנוכרים משהו, אף על פי שהיא בילתה זמן רב עם נכדיה. היא החלה לשלם את המחיר עבור היותה אם מרוחקת לרוב ילדיה ורעיון השיבה לאנגליה החל לתפוס מקום במחשבותיה.

מותה

ב-1660 התחוללה הרסטורציה האנגלית ובית סטיוארט באמצעות אחיינה של אליזבת, צ'ארלס השני, מלך אנגליה הושב לכס המלכות באנגליה, סקוטלנד ואירלנד. אליזבת הייתה נחושה לבקר במולדתה וב-26 במאי 1661 היא הגיעה לאנגליה. ביולי כבר לא היו לה תוכניות לשוב להאג והיא ביקשה ששארית רכושה תועבר אליה. היא עברה להתגורר בבית דררי, שם היא יצרה לעצמה בית קטן אך מרשים. ב-29 בינואר 1662 היא עברה להתגורר בבית לסטר, אך באותה עת בריאותה כבר הייתה רופפת. היא סבלה מדלקת ריאות וב-10 בפברואר היא החלה לדמם מהריאות. אליזבת סטיוארט מתה בחצות ה-13 בפברואר 1662.

היא נקברה במנזר וסטמינסטר כאשר היחידי מבין ילדיה שהלך אחרי ארונה היה רופרכט. היא נטמנה בקפלה של הנרי השביעי, "כשריד אחרון לדור הקודם, מבודדת וללא ארץ שהיא הרגישה משויכת אליה", לצד אבותיה ולצד אחיה הבכור האהוב, הנסיך הנרי.

מורשתה

על פי חוק ההסדר 1701 נקבע שבתה הצעירה של אליזבת, סופיה מהנובר וצאצאיה ירשו את כתרי אנגליה וסקוטלנד (ומאוחר יותר את כתר בריטניה). באוגוסט 1714 ירש בנה של סופיה (נכדה של אליזבת) את הכתר ומלך כג'ורג' הראשון, מלך בריטניה וכל בני משפחת המלוכה הקיימת עד היום הם צאצאיו ולפיכך גם צאצאיה של אליזבת.

על שמה של אליזבת נקראו נהר אליזבת (אנ') בווירג'יניה, אז מושבה אנגלית, וקייפ אליזבת (אנ') במדינת מיין. ג'ון סמית' חקר ומיפה את שטחי ניו אינגלנד ונתן שמות למקומות שהיו מבוססים בעיקר על שמות שהיו נהוגים על ידי האינדיאנים. כאשר הציג סמית' את המפה שיצר בפני צ'ארלס הראשון, הוא ציין בפניו שהוא חופשי לשנות את השמות ה"ברבריים" לשמות "אנגליים". המלך ביצע שינויים כאלה אך רק ארבעה מתוכם שרדו עד היום, אחד מהם הוא כף אליזבת.