אלכסנדר גורצ'קוב
אלכסנדר מיכאיילוביץ' גורצ'קוב (ברוסית: Александр Михайлович Горчаков; 15 ביולי 1798 – 11 במרץ 1883) היה מדינאי רוסי, נסיך ממשפחת גורצ'קוב וכיהן גם כשר החוץ של רוסיה.
אלכסנדר גורצ'קוב נולד במשפחת אצולה בעיירה האפסלו באסטוניה של היום, אז בתחומי האימפריה הרוסית. אביו היה קצין והמשפחה שינתה מקום מגורים מספר פעמים. הוא רכש השכלה בליצאום (בית ספר תיכון) של צארסקויה סלו בו למד באותו שנתון עם אלכסנדר פושקין כחבר לספסל הלימודים. פושקין ציין שעוד בתקופת הלימודים גורצ'קוב היה מקובל חברתית וניבא את הצלחתו. בנוסף לכך הוא קיבל השכלה ספרותית שתרמה רבות ליכולת הרטורית שלו.
בתום לימודיו, בשנים 1820–1822 השתתף גורצ'קוב במשלחת דיפלומטית רוסית בראשות קרל רוברט נסלרודה ובסיומה התמנה למזכיר השגרירות בלונדון. עד לשנת 1833 הוא שירת בתפקידים שונים בשגרירויות ברומא, ברלין, פירנצה ווינה.
שגריר בארצות הגרמניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1841, נשלח גורצ'קוב לשטוטגרט להסדרת הנישואים של הנסיכה הגדולה אולגה (ביתו של ניקולאי הראשון) עם נסיך הכתר צ'ארלס מווירטמברג. לאחר הסדרת העניין גורצ'קוב נשאר בשטוטגרט במשך 12 שנים. בהיותו בגרמניה הוא עקב מקרוב אחר התנועות המהפכניות בה. בשנת 1850 בנוסף לתפקיד השגריר שמילא, הוא מונה למיופה כוח ליד הסיים הגרמני בפרנקפורט (הבית התחתון). ההשפעה הרוסית על הנעשה בגרמניה הייתה גדולה אז.
בשנת 1850 כאשר הוקמה מחדש הקונפדרציה הגרמנית, במקום הפרלמנט של פרנקפורט, מונה גורצ'קוב לקשר מול הפרלמנט שם. בהיותו בפרנקפורט גורצ'קוב התקרב לאוטו פון ביסמרק אשר באותה תקופה תמך באופן נלהב ביחסים קרובים בין גרמניה לרוסיה.
מלחמת קרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיסר ניקולאי מצא כי כי שגרירו בווינה, הברון מיינדורף, אינו מעביר את מסריו הפוליטיים כראוי. אי לכך, בקיץ 1854 גורצ'קוב הועבר לווינה ובאביב 1855 הוא מונה לראש השגרירות שם.
באותה תקופה אוסטריה הפתיעה את הרוסים תוך החלטתה לתמוך באנגליה וצרפת ולפעול נגד הרוסים בקשר לאימפריה העות'מאנית. מצב השגריר בווינה היה לא נוח. לאחר מותו של הקיסר הרוסי סוכם על פתיחת וועידה לקביעת תנאים לסיום המלחמה. תודות למאמצי גורצ'קוב, אוסטריה התרחקה במהלך השיחות מצרפת ואנגליה והכריזה על עצמה כנייטרלית. עם זאת, אירועי המלחמה ובמיוחד נפילת סבסטופול שינו את עמדת האוסטרים והם שבו לעמדות המקוריות. האוסטרים החליטו לתמוך בדרישות מדינות המערב והרוסים נאלצו לקבל את התנאים ובפברואר 1856 בפריס נפתחה וועידה חדשה להסדרת תנאי סיום המלחמה. למרות שהשתתף בוועידה זו, נמנע גורצ'קוב בכוונה להוסיף את חתימתו לחוזה השלום לאחר זו של הרוזן אורלוב, שהיה הנציג הראשי של רוסיה. באפריל 1856 הקיסר החדש, אלכסנדר השני, שהכיר בחוכמה והאומץ שגילה גורצ'קוב, מינה אותו לשר החוץ במקום הרוזן נסלרודה.
פעילותו כשר החוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת קרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוזה פריס מ-1856 סיים את תקופת הפעילות האקטיבית של הדיפלומטיה הרוסית באירופה. הוא הרגיש עמוק את גודל הנפילה של המדינה כי הוא היה במרכז העוינות. התרשמותו מוועידות וינה ופריס השפיעו על כל מהלך תפקודו במשרת השר. הוא שם למטרה לפעול בזהירות בתקופה הראשונה לאחר המלחמה, לגרום לאוסטרים לשלם על התנהגותם ולפעול לביטול הדרגתי של תנאי חוזה פריס.
בשנת 1856 הוא הצהיר שרוסיה לא תפעל נגד ממלכת נאפולי כי היא צריכה להתארגן מחדש לאחר המלחמה. בשנת 1859 הוא הצהיר שתקופת הרגיעה הסתיימה ורוסיה חזרה לפעילות אקטיבית בזירה הפוליטית.
המשבר הפוליטי באיטליה שהתרחש בשנת 1859 גרם לדאגה עמוקה אצל הרוסים. גורצ'קוב ניסה לפעול בזירה הדיפלומטית וגם כאשר ראה שהמלחמה בלתי נמנעת, הזהיר את המדינות הגרמניות מתמיכה באוסטריה. התיאום עם שגריר ברוסיה אוטו פון ביסמרק היה מלא וגרם להרגעת הרוחות. הרוסים הצהירו על התמיכה המלאה בצרפתים בעמדתם בהקשר לאיטליה. אומנם ההתקרבות לצרפת הייתה זמנית בלבד. לאחר ניצחונות של הצרפתים בקרבות נגד האוסטרים, התפייס גורצ'קוב עם הממשל האוסטרי.
בשנת 1860 גורצ'קוב מצא לנכון להזכיר לאירופה על המצב העמים הנוצרים תחת השלטון העות'מאני. הוא הציע לכנס וועידה חדשה שתבדוק שינויים של חוזה פריס בהקשר זה. הניסיון לא היה מוצלח ולא היה לו המשך.
באוקטובר 1860 הוא חזר לטפל בנושא האיטלקי. למרות המדיניות הנייטרלית הקודמת הוא התנגד לפעילות ברוטאלית של הממשל הסרדיני נגד המהפכנים המקומיים.
יחסים עם פרוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנושא הפולני הרחיק את הרוסים מהצרפתים אך חימם מאוד את היחסים עם פרוסיה. החל משנת 1862 ביסמרק תיפקד כראש הממשלה בפרוסיה. החל מתקופה זו היה תאום מלא בין הידידים הוותיקים - גורצ'קוב וביסמרק. בשנת 1863 הרוסים חתמו על הסכם עם פרוסיה שנתן לרוסים חופש פעולה נגד המורדים הפולנים. פעילות של צרפת, אנגליה ואוסטריה בתמיכת המורדים הפולנים התנגשה עם הפעילות הרוסית באזור. גורצ'קוב פעל בנמרצות והצליח לאצור את המתקפה הדיפלומטית.
בינתיים ביסמרק התקדם ביישום התוכניות שלו לאיחוד גרמניה. בהקשר זה הוא מנצל עד תום את התמימות של נפוליאון השלישי וידידות עם האימפריה הרוסית. ענייני פנים של גרמניה היו במרכז הפעילות הדיפלומטית. צרפת הציעה לכנס וועידה בינלאומית, גורצ'קוב באופן רשמי תמך ברעיון, אך בכל פעם ציין שצריך לדחות את המועד. בסופו של דבר מלחמת שבעת השבועותבין אוסטריה ובין פרוסיה פרצה שעד מהרה הסתיימה בניצחון מוחץ של הפרוסים. שיחות שלום התנהלו ללא התערבות מבחוץ.
ההצלחות הגדולות של פרוסיה בשנת 1866 עוד יותר חיזקו את הקשריה עם רוסיה. התנגדות אקטיבית של צרפת והתנגדות פסיבית של אוסטריה לתוכניותיו של ביסמרק גרמו לכך שהממשל הפרוסי היה מודע לחשיבות ברית עם רוסיה. הרוסים מצידם תמכו בפרוסים ללא התחייבויות מיותרות מצידם.
בסתיו 1866 החלו מהומות באיי יוון נגד השלטון העות'מאני. כתגובה אוסטרים החלו לתמוך ברעיון רוסי בהכנסת שינויים לחוזה פריס לקבלת הקלות לאוכלוסייה נוצרית שבשליטת הטורקים. גם האוסטרים וגם הצרפתים תמכו בהעברת מספר איים לשליטה יוונית. באופן מפתיע הרוסים התנגדו לרעיון, ודרישות יווניות לא הגיעו לסיכום חיובי. הסיבות לכך היו בפעילות פרוסית מאחורי הקלעים. לפרוסיה לא היה רצוי שהרוסים השיגו משהו במזרח לפני הגשמת התוכניות הפרוסיות בהקשר לצרפת.
בקיץ 1870 פרצה מלחמת פרוסיה צרפת. הרוסים תמכו בפרוסים ללא סייג, ואף לא דאגו לקבלת הטבות כל שהם במידה ופרוסיה אכן תנצח במלחמה. הרוסים הזהירו את אוסטריה מלעזור לצרפת ודאגו לחופש פעולה של פרוסיה בהקשר לפעילות צבאית ודיפלומטית. בסופו של דבר לאחר סיום המלחמה, פרוסיה הגשימה את המטרה האסטרטגית ממעלה ראשונה - איחוד גרמניה תחת הקיסר הפרוסי. הרוסים הצליחו להשיג ביטול סעיף 2 בחוזה פריס וקיבלו הרשאה להקים מחדש את הצי בים השחור. הנושא סוכם סופית במסגרת שיחות בלונדון בשנת 1871.
לאחר איחוד גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר איחוד גרמניה, ביסמרק כבר לא היה מעוניין בהמשך ידידות עם גורצ'קוב. אכזבת גורצ'קוב בפעילות הידיד הישן שלו קיבלה ביטוי בכל הפעילות הדיפלומטית הרוסית בתקופה זו. רוסיה נכנסה לברית שלושת הקיסרים. כתוצאה מכך ידיה היו קשורות ופעילותה הייתה תלויה ברצונות של ברלין ווינה. אינטרסים של אוסטריה באזור הבלקן לא תמיד עמדו בקנה אחד עם האינטרסים הרוסים. גורצ'קוב חתם על מספר הסכמים שקשרו את ידיה של רוסיה לפני המלחמה נגד האימפריה העות'מאנית ולא נתנו לה לנצל עד תום את הצלחותיה במלחמה זו.
בשנת 1875 רוסיה תמכה בצרפת והזהירה את פרוסיה מתחילת מלחמה חדשה נגד הצרפתים. ביסמרק נפגע אישית מהמהלך ובהמשך ציין לא פעם שפעילות הרוסית בשנת 1875 קיררה מאוד את היחסים בין המדינות.
באפריל 1877 הרוסים פתחו במלחמה נגד העות'מאנים. גם לאחר תחילת המלחמה, גורצ'קוב הציג אותה כפעילות למען אירופה ובכך לא נתן לרוסים להשיג את כל מטרות הלחימה. הוא הבטיח לאוסטריה ששינויים טריטוריאליים יהיו מזעריים. בהתאם להנחיות שלו השגריר בלונדון הבטיח שרוסים לא יכנסו לבלקנים - הבטחה זו הופרה לאחר מספר ימים.
בהתאם לחוזה סן סטפנו שטח בולגריה התרחב מאוד, אך תוספות לסרביה ולמונטנגרו היו מינוריות ובוסניה נשארה בשליטת הטורקים. היוונים לא קיבלו דבר. כל עמי הבלקן היו לא מרוצים מההסדר החדש. על רקע זה לרוסים לא הייתה ברירה מלהסכים לוועידה חדשה בברלין.
במהלך וועידת ברלין גורצ'קוב כמעט ולא השתתף בישיבות. הוא שם למטרה העיקרית את החזרת שטח בסרביה לרוסיה, וזאת תוך חילופי שטחים עם רומניה. למען האמת, הדיפלומטים הגרמנים תמכו בכל צעד רוסי. יחד עם זאת, לאור כך שדיפלומטיה רוסית פעלה ללא מטרות ברורות וללא הכנת דרכי פעולה, גם הגרמנים לא יכלו לעזור לה. גורצ'קוב שם בראש סדר עדיפויות ביטול סעיפים מסוימים של חוזה פריס משנת 1856. זאת ללא התייחסות עניינית לחשיבותם אלא רק בתוך מטרה למחוק את פגיעות העבר.
כל התנהלות הוועידה הביאה בסופו של דבר לכריתת ברית בין פרוסיה לבין אוסטריה בספטמבר 1879. מטרת הברית הייתה הגנה נגד האימפריה הרוסית.
יש לציין שמלחמת 1878 הייתה בניגוד לדעה של גורצ'קוב. הוא התנגד לה בכל תוקף וציין לא פעם שיוכל להבטיח אי-השתתפות מדינות אירופה רק במידה ולחימה תהיה קצרה והצבא הרוסי לא תעבור את הרי הבלקן. מעשית, המלחמה הייתה קשה וארוכה והצבא עבר את הרי הבלקן. הססנות של גורצ'קוב הביאה לכך שבזירה הדיפלומטית הרוסים לא הצליחו לנהל מדיניות ברורה ולא הצליחו לנצל במלואו את הישגיהם בשדה הקרב.
סיום הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1880 עקב בעיות בריאות גורצ'קוב לא היה מסוגל להגיע לפתיחת פסל של אלכסנדר פושקין. זמן קצר לאחר מכך הוא נשאר האחרון בין שנתון הליצאום שעוד היה בחיים.
הקריירה הפוליטית שלו למעשה הסתיימה בוועידת ברלין. זאת למרות שבאופן פורמלי הוא היה בתפקיד שר החוץ. רק במרץ 1882 מונה שר חוץ אחר.
זמן קצר לאחר סיום השרות הוא נסע לגרמניה. גורצ'קוב נפטר בבאדן-באדן בשנת 1883.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר גורצ'קוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלכסנדר גורצ'קוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
