בסרביה

מפת בסרביה בחלוקה למחוזות

סמל בסרביה (בתקופת האימפריה הרוסית)

בֵּסָרַבְּיָה (ברומנית: Basarabia; באוקראינית: Бесарабія) הוא חבל ארץ היסטורי במזרח אירופה, שהיה לסירוגין תחת שלטון רומני, עות'מאני, רוסי, ופולני-ליטאי. כיום, חבל ארץ זה נכלל ברובו הגדול בשטחה של רפובליקת מולדובה, ומקצתו בשטח אוקראינה.

עד השואה חיו בבסרביה יהודים רבים, בערים ועיירות דוגמת חוטין, בעלץ וקישינב. רוב יהודי בסרביה נספו בשואה.

מקור השם

בסרביה נקראה על שם השליט הרומני בסאראב הראשון (Basarab I), מייסד בית בסאראב, ששלטונו סימן את שחרורה של "ארץ רומניה" (ולאכיה). ההיסטוריון הרומני ניקולה יורגה, שכיהן גם כראש ממשלת רומניה (1931-1932), כתב שמקור המשפחה מן השבטים המקומיים שהיגרו לסרביה באזור המאה ה-8 לספירה, "Rab" מצוין הסיומת נפוצה בשפות הטורקיות. השם ניתן תחילה ל"ארץ רומניה", האזור שבין הרי הקרפטים, נהר הדנובה, הים השחור והקו המחבר את התמזגות הנהרות טרוטוש וסירט אל שפך נהר הדנייפר, אזור עליו השתלטו בתום מלחמתם נגד הטטרים, בין השנים 1328 – 1342. מקור השם היווה נושא לעניין ומחלוקת בקרב היסטוריונים וההצעות שהתקבלו הושפעו מהשקפת העולם של מפלגות השלטון. הדעה הרווחת כיום היא שמקור השם הוא בשפה הקומנית (טטרית) ומשמעותו "האב השליט". Basar = "לשלוט", - aba = אבא (כמו בעברית).

גאוגרפיה

חבל בסרביה שכן בין נהר הפרוט במערב, נהר הדניסטר בצפון ובמזרח, והים השחור בדרום. שטחה של בסרביה היה כ־45,600 קמ"ר. ברובו היה שטח מישורי בעל אדמה פורייה.

מחוזות וערים

כאשר חבל בסרביה השתייך לממלכת רומניה, הוא היה מחולק ל-9 מחוזות.

המחוזות שכיום נמצאים בשטחי אוקראינה

• רוב שטחו של מחוז צ'טאטאה אלבה (Cetatea Albă), בעבר חלק מהחבל ההיסטורי בוג'אק, מחולק כיום בין מספר מחוזות משנה תחת מחוז אודסה - כולל העיר אקרמן.
• רוב שטחו של מחוז איזמאיל (Ismail), בעבר חלק מהחבל ההיסטורי בוג'אק, ומשנת 1954 מחולק למספר מחוזות משנה תחת מחוז אודסה – כולל את הערים: איזמאיל, קיליה, בולגרד.
• חלקו הצפוני של מחוז חוטין (Hotin), כיום מחולק למספר מחוזות משנה תחת מחוז צ'רניביצי (צ'רנוביץ) – כולל את הערים: חוטין, נובוסליצה, סקורני.

המחוזות שכיום נמצאים בשטחי רפובליקת מולדובה

• מחוז בלץ (Bălți) – כולל את היישובים: בלץ.
• מחוז קאחול (Cahul) – כולל את היישובים: קאחול, וולקנשט.
• מחוז אורחיי (Orhei) – כולל את היישובים: אורחיי, רזינה.
• מחוז לאפושנה (Lăpușna) – כולל את היישובים: לאפושנה, חינצ'שט, קארפינן.
• מחוז סורוקה (Soroca) – כולל את היישובים: סורוקה, אטאקי.
• מחוז טיגינה (Tighina) – כולל את היישובים: קאושן, טיגינה (בנדר).
• חלקו הקטן של מחוז צ'טאטאה אלבה (Cetatea Albă).
• חלקו הקטן של מחוז איזמאיל (Ismail) – כולל את העיר איזמאיל.
• חלקו הדרומי של מחוז חוטין (Hotin) – כולל את היישובים: אדניץ, ליפקני, בריצן.

קישינב, העיר החשובה ביותר בבסרביה, היא כיום בירת רפובליקת מולדובה.

דמוגרפיה

לפי הסטטיסטיקה הרוסית הרשמית, ב-1897 היו בבסרביה 1,935,412 תושבים, מתוכם 47.6% רומנים (920,919), 19% אוקראינים, 11% יהודים, 8% רוסים והיתר בולגרים, סרבים, צ'כים, גרמנים, טורקים, טטרים, פולנים ומיעוטים נוספים.

לפי מפקד רומני, ב-1930 היו בבסרביה 2,864,662 תושבים, מתוכם 56.23% רומנים, 12.28% רוסים (כולל ליפובנים), 10.97% אוקראינים, 7.15% יהודים, והיתר בולגרים, גגאוזים, גרמנים ומיעוטים אחרים (פולנים, ארמנים, אלבנים, יוונים וצוענים).

חלוקה אתנית של בסרביה ב-1930

היסטוריה

ערך מורחב – מולדובה

מפת רומניה הגדולה, בחלוקה לחבלים היסטוריים

ב-1812, בתום המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812), נחתם בבוקרשט הסכם שלום בין האימפריה הרוסית לאימפריה העות'מאנית. במסגרת הסכם זה, האימפריה העות'מאנית העבירה לאימפריה הרוסית את שטחי נסיכות מולדובה שבין נהר הפרוט לנהר הדנייפר, את העיר הטורקית חוטין ואת בסרביה ההיסטורית (המכונה בטורקית בוצ'אק). האימפריה הרוסית החילה את השם בסרביה על האזור שהועבר לחזקתה.

בשנת 1917, בעקבות המהפכה ברוסיה האזור נשלט כאוטונומיה ונהפך לרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית. בעקבות פלישת צבא רומניה בינואר 1918 לאזור וגירוש הכוחות הבולשביקים ממנו, המועצה הארצית הכריזה על עצמאותה ב -24 בינואר 1918 וב-27 במרץ 1918 החליטה על איחוד עם רומניה.

באוקטובר 1920, בהסכם פריז, הכירו מדינות ההסכמה (פרט ליפן) באיחוד שבין רומניה ובין בסרביה. ברית המועצות, שלא לקחה חלק בהסכם זה, מעולם לא הכירה באיחוד. לפני מלחמת העולם השנייה ואחרי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, ברית המועצות הציגה לרומניה אולטימטום בו תבעה ממנה לצאת מבסרביה ומחלק מבוקובינה. רומניה נאלצה לציית וב-1940 סופחו החבלים סופחו לברית המועצות. מעשה זה שימש כעילה עיקרית לברית שכרתה רומניה עם גרמניה הנאצית נגד ברית המועצות במטרה להחזיר לעצמה את החבלים שסופחו. במהלך מלחמת העולם השנייה כבש צבא רומניה יחד עם הוורמכט את החבלים האלה, אך נאלץ לסגת מהם לאחר שינוי מגמת המלחמה וניצחונו של הצבא האדום.

בין השנים 1940–1941 ולאחר מכן, עם כיבושה מחדש על ידי הצבא הסובייטי ב-1944, נהפך רוב שטחה של בסרביה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית (Republica Sovietică Socialistă Moldovenească). בה בעת, שטחים ממנה בצפון ובדרום נמסרו לאוקראינה. עם התמוטטות ברית המועצות הכריזה רפובליקת מולדובה על עצמאותה ב-1991.

יהודי בסרביה

ערך מורחב – יהודי בסרביה

יהודי מקישינב (1900 לערך)

בשנת 1889 חיו בבסרביה 180,918 יהודים, כתשיעית מסך כל האוכלוסייה. האוכלוסייה היהודית גדלה בהתמדה, ובשנת 1897 כבר מנו 225,637 יהודים מתוך 1,936,392 תושבי החבל (גידול קטן גם בערך היחסי). בשנת 1920 מנתה האוכלוסייה היהודית 267,000 נפש ובשנת 1930 הגיע מספרם ל-270,000 נפש.

רוב יהודי בסרביה חיו בערים הגדולות בקהילות מפוארות כגון קהילות קישינב, בעלץ ואדינץ. בשנת 1903, בזמן פרעות קישינב, קהילת יהודי קישינב, בירתה של בסרביה, היוו 46% מתוך כלל אוכלוסיית העיר, דהיינו כ-50,000 נפשות.

יהודי בסרביה בשואה

ערך מורחב – טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)

ערב מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, חיו בבסרביה כ-300,000 יהודים. לאחר נסיגת הצבא הרומני מבסרביה ביוני 1940, הואשמו היהודים בגילוי אהדה ושיתוף פעולה עם ברית המועצות הקומוניסטית ועם הצבא האדום. ברומניה אף הוטחו האשמות קולקטיביות כי היהודים גילו עוינות כלפי החיילים הרומנים הנסוגים, ירקו עליהם, השפילו אותם ופגעו בהם.

ב-1941 עם כיבושה מחדש של בסרביה בידי הרומנים, בעקבות הברית עם הגרמנים, החליטו השלטונות הפשיסטיים הרומנים "לנקום" ביהודים. ערב הפלישה לבסרביה הוציא מנהיג רומניה, יון אנטונסקו, פקודה סודית, בעלת שם הצופן "טיהור השטח". הפקודה כללה שלושה סעיפים: 1. חיסול פיזי של כל היהודים בכפרים במקום. 2. מעצר יהודים החיים בערים וריכוזם בגטאות. 3. מעצר כל החשודים כקומוניסטים וכמי ששירתו את הסובייטים בשנת השלטון הסובייטי בבסרביה, והוצאת חלקם להורג, לאחר שיימצאו אשמים.

ברצח היהודים השתתפו יחידות הז'נדרמריה שקיבלו את הפקודה ערב פרוץ המלחמה. יחידות הצבא הצטוו לעזור לאנשי הצבא שעסקו בפועל בהוצאות להורג. הוקמה יחידה בפיקודו של סגן ראש-הממשלה, מיכאי אנטונסקו, שנקראה "השדרה המיוחדת". ביחידה היו כ-160 אנשים, וגם הם השתתפו ברצח יהודים, תוך שיתוף פעולה עם היחידות הגרמניות המקבילות. גופים אלו, ביחד עם הצבא הגרמני והאיינזצגרופה D, רצחו בחודשים יולי-אוגוסט כ-160-150 אלף יהודים. את רוב הרציחות עשו הרומנים. רוב היהודים בכפרים נרצחו.

ב־15 בספטמבר 1941, ציווה יון אנטונסקו לגרש את כל יהודי בסרביה לז'בוקריץ' שבמחוז טרנסניסטריה (שטח הכיבוש הרומני באוקראינה, מעבר לנהר דניסטר). לפי אומדן רשמי, נרצחו כ-25,000 יהודים בדרך לגירוש ועשרות אלפים נזרקו לקבר אחים מאולתר ביער קוסאוץ במרכז בסרביה, שדרכו עברו השיירות לעבר נקודת המעבר. עשרות אלפים נוספים הוטבעו בנהר הדנייסטר במעבר לטרנסניסטריה.

ב־1942, בעיצומה של המלחמה, נערך מפקד בשטחי בסרביה, בו נמצאו 227 יהודים בלבד. למעשה בסרביה הייתה, בהתאם לתוכניות, "נקייה" מיהודים. לפי הערכתו של ההיסטוריון אביגדור שחן, בערך 282,000 מיהודי בסרביה נרצחו בשואה. בזמן שחרור טרנסניסטריה נמנו בה 13,980 יוצאי בסרביה שהצליחו להימלט.

היהודים לאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו לבסרביה כמה עשרות אלפי יהודים מתוך אלה שהצליחו לברוח מפני הנאצים מזרחה לברית המועצות ומניצולי טרנסניסטריה. לקראת סוף שנת 1993 הוערך מספר היהודים ברפובליקה של מולדובה בכ־15,000 נפש. באותה השנה 2,173 יהודים עלו לישראל.

בעיר הבירה קישינב, פועל בית הכנסת המרכזי לצד מוסדות חינוך וחסד לרווחת הקהילה היהודית במולדובה, בהנהגת שליח חב"ד, הרב יוסף יצחק אבלסקי, הרב הראשי למולדובה. במרכז קישינב פועל מרכז תרבות יהודי הממומן על ידי ארגון הג'וינט וכולל בית כנסת ברשות הרב דניאל שמשון.

ראו גם

• פרעות קישינב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בסרביה בוויקישיתוף

• השואה ברומניה, בסרביה, בוקובינה וטרנסניסטריה - בית הספר המרכזי להוראת השואה יד ושם
• "בסרביה" מאת צ'ארלס א. קלארק - לקריאה מקוונת (באנגלית)
• אתר הגרמנים מבסרביה
• מפת המחנות ומקומות ההשמדה בבסרביה ורומניה
• מפת התיישבות היהודים בבסרביה
• בסרביה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בסרביה (מולדובה-אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון אוסף יהדות בסרביה, בספרייה הלאומית