בארצי הזרה לי
 | |
| עטיפת הספר בארצי הזרה לי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הנס פאלאדה |
| שפת המקור | גרמנית |
| הוצאה | |
| הוצאה | ידיעות אחרונות |
| תאריך הוצאה | 2009 |
| מספר עמודים | 327 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | 2012 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 003432996 |
בארצי הזרה לי (בגרמנית: In Meinem Fremden Land) הוא השם שנתן הסופר הגרמני האנס פאלאדה ליומן שכתב בשבתו בבית סוהר בגרמניה בשנת 1944.
הרקע לכתיבת היומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאלאדה נכלא מספר פעמים: בשנת 1923 נידון לחצי שנה מאסר בעוון מעילה, וב-1926 נידון לשנתיים וחצי שנות מאסר בגלל סיבה דומה. ב-1933 נכלא במאסר מנהלי בהאשמה של ניסיון לרצוח את היטלר - פרשה שמתוארת בפרטות ביומן זה. יחסיו עם אשתו התערערו וב-5 ביולי 1944 אושרו הגירושין. הוא המשיך להתגורר בחדרו של הגן באסם. ב-28 באוגוסט 1944, תוך כדי מריבה עם אשתו, ירה פאלאדה השיכור כדור לעברה, לא ברור אם בכוונה תחילה או בשוגג.
הוא הועבר למעצר באשמה של ניסיון לרצח.
ב-4 בספטמבר 1944 הוכנס פאלאדה לאשפוז כפוי לתקופה בלתי מוגבלת במוסד הממלכתי לפושעים חולי נפש נוישטרליץ-שטרליץ ביחד עם פושעים שלא אחראים למעשיהם. נראה היה שפאלאדה, אלכוהוליסט שבר כלי מבחינה פיזית ונפשית, הגיע לסוף דרכו.
דווקא שם התחיל פאלאדה בניסיון לשקם את עצמו בעזרת כתיבה. הוא ביקש וקבל 92 דפי קווארטו כדי לכתוב את ספרו "השתיין" (Der Trinker). הוא כתב בכתב זעיר-מיקרוגרפי ובין השורות התחיל לכתוב בכתב זעיר, יומן, לעיתים בצורה הפוכה ובקיצורים וקודים הידועים רק לו כדי להקשות על הקריאה ולחסוך בנייר.
הוא החל בכתיבת היומן ב-23 בספטמבר 1944 וסיים ב-7 באוקטובר 1944, מוקף בסוהרים, רוצחים, גנבים ועברייני מין. למחרת, ב-8 באוקטובר 1944 הוא קיבל חופשה של יום אחד מבית הסוהר והצליח להבריח את כתב היד כשהוא מוסתר תחת בגדיו. הוא שוחרר מהמוסד ב-13 בדצמבר 1944.
היומן פורסם לראשונה בגרמניה ב-2009 והופיע בתרגום לעברית ב-2012 עם הקדמה מאת פרופ' משה צימרמן.
היומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין זה יומן לפי הגדרה. פאלאדה לא מתאר את חוויותיו במוסד לפי תאריך אלא נותן דין וחשבון על חייו בגרמניה לפני ואחרי עליית הנאצים לשלטון. הוא מתרכז בשלושה תחומים:
- ניסיון להסביר מדוע נשאר בגרמניה הנאצית.
- תיאור חייו כאדם פשוט תחת משטר הטרור הנאצי.
- תיאור הישרדותו כסופר תחת המשטר הנאצי.
פאלאדה כתב כי למרות שמאז 1933 נתקל באיבה מתמדת וזכה ליחס של אזרח מסוג ב', העדיף להפקיר את עצמו ומשפחתו ונשאר בגרמניה כי הוא גרמני, אוהב את גרמניה, ולא יכול היה לחיות ולעבוד בשום מקום בעולם חוץ מגרמניה. הוא מתגונן מהאשמות של הסופרים והאמנים שברחו מגרמניה וכותב כי לא נשאר בגלל פחד לרכושו ולמשפחתו וכי בחו"ל יכול היה לחיות חיים קלים יותר ולהרוויח יותר אך הוא העדיף להיכחד עם בני עמו הגרמנים במקום ליהנות מאושר כוזב בניכר.
הוא מתאר איך היה לחיות כאדם פשוט במדינת משטרה מוצפת מלשינים. ב-אפריל 1933 נעצר לשלושה שבועות לאחר ששכניו עמם היה לו סכסוך כספי, העלילו עליו כי שמעו שהתבטא ש"יש לרצוח את הפיהרר". רק לאחר שאשתו הצליחה להימלט מביתו שהיה שמור על ידי אנשי האס אה, הצליחה להגיע לבית הכלא, להפעיל קשרים ועורך דין, הוא שוחרר לאחר שלושה שבועות. לאחר מכן התיישב בכפר שבו שלט מורה הכפר שלאחר שהצטרף למפלגה, הדיח את ראש הכפר והתנהג כשליט מקומי ללא עוררין. הוא התעמר בתושבים בכלל ובפאלאדה בפרט. כל ניסיון התנגדות נתקל במעצר. פאלאדה כותב על מספר מקרים של חבריו שנעצרו בעקבות הלשנה וסיימו את חייהם בבית כלא.
יחסיו של פאלאדה עם ממסד התרבות הנאצי היו מורכבים. הוא הגיש מספר פעמים בקשה להתקבל ל"לשכת הספרות של הרייך" אך לא קיבל תשובה, כנראה בגלל נטיותיו השמאלניות בתקופה לפני עלות הנאצים לשלטון. העובדה שלא קיבל תשובה שלילית אפשרה לו להמשיך לכתוב תחת עינו הפקוחה של יוזף גבלס. ספריו לא נשרפו בגרמניה הנאצית.
גבלס רצה להפיק סרט לפי ספרו של פאלאדה "גוסטב רכב הברזל" והקצה לכך מיליון רייכסמארק בתנאי שפאלאדה ישנה את העלילה וייתן לה סיום נאצי. פאלאדה הסכים לכך אולם אידאולוג המפלגה, אלפרד רוזנברג הטיל וטו על הפרויקט בטענה שיש להתייחס אל פאלאדה כאל בולשביק של תרבות ועקירתו מהשורש היא מטרה רצויה ביותר.
ביומן מופיעות גם הערות אנטישמיות, בעיקר על משיכתם של היהודים לכסף. פאלאדה כתב, באישור גבלס, ספר אנטישמי על פרשת מעילה בבנק יהודי בשנות ה-30. נשרף כתב היד בהפצצת דרזדן ב-פברואר 1945.
