בתיה עוזיאל
לידה |
1 במרץ 1934 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
6 בינואר 2018 (בגיל 83) תל אביב, ישראל |
שם לידה | בתיה גוריאצ'יקוב (גלאון) |
לאום | ישראלית |
מקום לימודים | המדרשה לאמנות |
תחום יצירה | מלאכת יד |
בתיה עוזיאל (1 במרץ 1934 – 6 בינואר 2018) הייתה מורה למלאכת יד ואמנית ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתיה גוריאצ'יקוב נולדה בפורים 1934, ונקראה על שם סבתה מצד האב. אמה, שרה (סוניה) גוריאצ'יקוב (1901–1941), הייתה מראשוני המתיישבים בכפר מל"ל, ואביה, ברוך גילאון (גוריאצ'יקוב) (1901–1980), היה אמרגן שהביא לארץ אמנים רבים (מרסל מרסו) ואף ניהל את תיאטרון "המטאטא".[1] היה לה אח גדול, צבי (לימים עורך דין). גדלה בשכונת עובדים ברחוב א.ד. גורדון בתל אביב. ביוני 1941, כשהייתה בת שבע, התייתמה מאִמה, שנדרסה למוות על ידי משאית בריטית ליד כפר מל"ל, שם שהתה המשפחה בעקבות הפצצת תל אביב.[2]
עוזיאל רקמה וסרגה כבר מגיל שש, ובגיל שש-עשרה החלה למכור בובות קטנות שהכינה. למדה ב"תיכון חדש" בעירה. בצה"ל הדריכה במלאכת יד את מדריכי הגדנ"ע, ולאחר שהשתחררה הייתה מורה לתולדות האמנות בבתי ספר תיכוניים והעבירה עד לשנים האחרונות לחייה חוגים וסדנאות למלאכת יד ולציור אמנותי על משי.
עוזיאל התפרסמה בשנות ה-60 בהגישה פינה שבועית בנושאי מלאכת יד בתוכנית הרדיו של רבקה מיכאלי. בשנים 1974–1982 הגישה בטלוויזיה הלימודית את התוכנית "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל", שממנה צולמו כ־300 פרקים, וכמו כן ערכה סדרה של 12 ספרים בנושא מלאכת יד (1978).
עוזיאל השתתפה בתוכנית "סבתא בתיה", בהשתתפות נכדתה ליאל, ששודרה בערוץ הופ!". כמו כן השתתפה בשנת 2000 בפרסומת. עוזיאל הייתה גם אמנית-יוצרת, שהציגה תערוכות בארץ ובעולם: עבדה הרבה בטכניקת האסמבלאז'. בנוסף לימדה מלאכת יד במספר תחומים ובעיקר בתחום הציור על משי.
יצירות מלאכת היד שאת הכנתן הדגימה עוזיאל ברדיו ובטלוויזיה התאפיינו בשימוש בחומרים זמינים ובמחזור פסולת ושאריות. בתוכניות הטלוויזיה בכיכובה, קראה עוזיאל לביטוי היצירתיות בעבודות היד, והתנגדה לשימוש בשבלונות מוכנות, דוגמת אופנת הגובלנים שהייתה נפוצה בשנות ה-70.
בתיה עוזיאל הייתה ציירת מוכשרת, אמנית ויטראז' (עבודה בזכוכית צבעונית) ואמנית בציור על בדי משי.
עוזיאל ריכזה את מגמת אמנות בתיכון עירוני י"א בתל אביב.
"הכינותי מראש"
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסומה הרב של עוזיאל הביא לכך שהיא הוכתרה כ"כוהנת הגדולה של מלאכת היד" והמונח "בתיה עוזיאל" נטבע בסלנג העברי ככינוי לעבודות מלאכת יד, בעיקר אלה העשויות מחומרים ממוחזרים מהמצאי שבכל בית, או למי שעוסק (ובעיקר למי שעוסקת) בהן. גם צירוף המילים "הכינותי מראש", שהשתמשה בו רבות, הפך למטבע לשון שמיש ומוכר לכולם ונקלט בשפה העברית. הטקסט בו השתמשה בתוכנית הטלוויזיה המפורסמת שלה "מלאכת יד עם בתיה עוזיאל", כאשר הציגה עבודה מוגמרת, היה "הכינותי מראש". צירוף המילה "במקרה" הוא פרי יצירתם של כותבי הפרודיות.[3] בתיה עוזיאל טוותה את הדרך והחשיבות של מחזור חומרים ופסולת למטרות אחרות.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוזיאל התגוררה בשכונת אפקה בתל אביב. הייתה נשואה לבנקאי שמואל ("עוזי") עוזיאל, שכיהן בין היתר כמנכ"ל בנק עלייה-לאומי,[4], אחיו הצעיר של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, ודודו של הפובליציסט מאיר עוזיאל. משנת 1956 היה שמואל עוזיאל יזם של הקמת "רמת מרפא" שהפך עם הזמן ל"אסותא" ועד מותו ב-2008 כיהן כחבר מועצת המנהלים של קופת חולים מכבי וכמנכ"ל פרוקרדיה (מכון הלב של אסותא). בתה, שרי, נפטרה ממחלת כלי דם שתקפה אותה במפתיע ב-1992 בגיל 30.[5]
עוזיאל נפטרה ב-6 בינואר 2018 בגיל 83, לאחר מאבק במחלת הסרטן.[6][7] הותירה אחריה בן, ארבעה נכדים ונינה.
מפרסומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתיה עוזיאל (ליקטה), מלאכת יד; עורך אחראי: יהודה שיף, 12 כרכים, תל אביב: רביבים; הוצאת ידיעות אחרונות, תשל"ח 1978.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הכינותי בדיעבד: בתיה עוזיאל; אוצרות ועריכת קטלוג: נעמי גרשטיין, תל אביב: גלריה גרשטיין, 2013. (מחווה לבתיה עוזיאל; קטלוג תערוכה, מאי 2013)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתיה עוזיאל, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אירוח עם בתיה עוזיאל - פורום אומנות שימושית למתחילים בפורטל תפוז
- אירוח עם בתיה עוזיאל - פורום אומנות שימושית בפורטל ynet
- נילי פרידלנדר, בתיה והבטיק, מעריב, 28 ביולי 1969
- מאו"ל, בתיאבון | טלה משגע וסלט בצלים, מעריב, 13 בינואר 1972 (ביקורת אוכל, על ארוחה בביתה של בתיה עוזיאל)
- טל לאור, "נשארתי אותה הבתיה", nrg מעריב, 8 בנובמבר 2000 (ראיון)
- סרטון בהגשת בתיה עוזיאל - מתוך תוכנית הטלוויזיה "החדר של חני"
- דליה ברנובר, רוקמת החלומות: הפגישה שלי עם בתיה עוזיאל, באתר Xnet, 20 בנובמבר 2012
- על התערוכה "הכינותי בדיעבד: מחווה לבתיה עוזיאל"; אוצרת: נעמי גרשטיין, בגלריה גרשטיין:
- אלי ערמון-אזולאי, כשלרדי־מייד קראו “הכינותי מראש”, באתר הארץ, 1 במאי 2013
- גליה יהב, בתיה עוזיאל עשתה זאת בעצמה, באתר הארץ, 12 במאי 2013
- אלעד רובינשטיין, הכינותי לשבועות: טנא לחג מעשה ידי בתיה עוזיאל, באתר ynet, 14 במאי 2013
- יעקב לויתם, הכוהנת הגדולה פותחת את ביתה, באתר ישראל היום, 17 במאי 2013
- הכינותי מראש 2013, באתר וואלה, 17 בספטמבר 2013
- יעקב בר-און, בתיה עוזיאל יוצרת גם בגיל 80, באתר מעריב השבוע, 26 בספטמבר 2013
- רן בוקר ועמי פרידמן, בתיה עוזיאל הלכה לעולמה, באתר ynet, 6 בינואר 2018
- איתי שטרן, מתה בתיה עוזיאל, אשת הטלוויזיה והאמנות, באתר הארץ, 6 בינואר 2018
- כוהנת מלאכת היד, בתיה עוזיאל, הלכה לעולמה בגיל 84, באתר וואלה, 6 בינואר 2018
- בתיה עוזיאל, דף שער בספרייה הלאומית
מפרי עטה:
- קיטש מסוגנן, מעריב, 8 בפברואר 1980
- להביא את הטבע הביתה, מעריב, 14 במרץ 1980
- דגים כבושים של סבתא, מעריב, 4 באפריל 1980
קטעים מתוכניותיה:
- שגיא בן נון, הכינותי מראש לאחשוורוש: קטעים נדירים של בתיה עוזיאל מלמדת להכין תחפושות, באתר וואלה, 1 במרץ 2017
- בתיה עוזיאל - משרוקיות, סרטון באתר יוטיוב, 30 בינואר 1980
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד תדהר (עורך), "ברוך גוריאצ'יקוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1511; שרגא הר-גיל, יום הולדת לאימפרסריו, מעריב, 4 בנובמבר 1971; אורי קיסרי, אימפרסאריו, מעריב, 26 בנובמבר 1971; נפטר האמרגן ברוך גילאון, מעריב, 8 באוקטובר 1980.
- ^ הקבר של שרה גוריציקוב בבית העלמין נחלת יצחק, באתר BillionGraves; נספתה בתאונה שרה גוריאצ'יקוב ז"ל, הַבֹּקֶר, 22 ביוני 1941; הלוית שרה גוריאצ'יקוב, הַבֹּקֶר, 23 ביוני 1941; בכפר | ספריה ע"ש שרה גוריאציקוב, דבר, 2 בספטמבר 1941; ספרית כפר מל"ל, באתר כפר מל"ל.
- ^ יעקב בר-און, בתיה עוזיאל יוצרת גם בגיל 80, באתר מעריב השבוע, 26 בספטמבר 2013
- ^ מינויים: יו"ר חדש למועצת המנהלים של בנק עליה-לאומי, מעריב, טור 1, 9 ביולי 1985.
- ^ הקבר של שרי טבול (עוזיאל) בבית העלמין ניר צבי, באתר BillionGraves.
- ^ רן בוקר ועמי פרידמן, בתיה עוזיאל הלכה לעולמה, באתר ynet, 6 בינואר 2018.
- ^ מאיה אשרי ואיתי שטרן, מתה בתיה עוזיאל, אשת הטלוויזיה והאמנות, באתר הארץ, 7 בינואר 2018.