הסכם טיגינה
הסכם טיגינה שכונה גם "האמנה בדבר ביטחון, ניהול וניצול כלכלי של החבל בין הדניסטר לבוג (טרנסניסטריה) ובין הבוג לדניפר (חבל בוג-דניפר)" נחתם בטיגינה, ב-30 באוגוסט 1941. ההסכם נדון והוסכם בין ה 28-30 באוגוסט בין השלטונות הרומנים ובין השלטונות הגרמנים. על ההסכם חתמו נציג המטכ"ל הרומני, גנרל ניקולאה טטרנו (Nicolae Tătăranu), ונציג הוורמכט, גנרל ארתור האופה (Arthur Hauffe).[1][2][3]
הסכם טיגינה סיכם את פרטי סמכויות ניהול החבל בידי הרומנים ואת זכויותיהם של הגרמנים בחבל זה. זאת לאחר הסיכום המוקדם יותר בין היטלר לבין יון אנטונסקו ולאחר הסכם טירספול(אנ') מ-19באוגוסט 1941 על העברת השטח שבין הנהרות בוג ודניסטר (טרנסניסטריה), שנכבש מברית המועצות במלחמת העולם השנייה, לשליטת המנהל הרומני, כדי שישמש כשטח ריכוז אליו יועברו על ידי הרומנים יהודי בסרביה ובוקובינה.[3][4]
על-פי ההסכם השטח הוא בשליטה רומנית, אבל הגרמנים לא ויתרו לחלוטין על האחיזה בו . ההסכם התיר נוכחות של יחידות גרמניות בטריטוריה הרומנית לשם ביצוע משימות מיוחדות וכל ימי המלחמה המשיכו הגרמנים להחזיק בטרנסניסטריה יחידות לוגיסטיות ומִנהליות . כך למשל הוצבו בו מִפקדות גרמניות סמוך לצומתי רכבת כדי לאבטח אותם וכדי לתאם העברת יחידות צבאיות, ציוד והספקה לחזית . כן הועמדו כמה יחידות צבא גרמניות לרשותו של ארגון טוט (Organisation Todt, OT) שהקים גשרים וסלל כבישים גם בטרנסניסטריה.[2][3]
הגבול הצפוני של טרנסניסטריה עליו לא הוסכם בהסכם טיגינה נחתם ב 3 בספטמבר 1941 כאשר היטלר פסק לטובת שליט רומניה אנטונסקו וקבע שהגבול יזוז צפונה ויכלול בתחום שליטתה של רומניה גם את אזורי ז'מרינקה וטולצ'ין עד מוגילב וצפונית לה.[3]
הרקע להסכם
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיכום ראשוני ועקרוני לגבי ניהול חבל טרנסניסטריה הושג בין היטלר ואנטונסקו עוד בטרם נועדו נציגי שני הצבאות לדון בפרטי הגבולות והסמכויות בחבל זה והסמוכים לו. כבר בראשית אוגוסט הודיע אנטונסקו בפקודה לצבאו, שהוא מקבל על עצמו את ניהול טרנסניסטריה.[3] קודם להסכם טיגינה, נחתם ב-19 באוגוסט 1941 הסכם טירספול שבאמצעותו קיבלה רומניה את האזור.[4] ביום חתימת הסכם טירספול מינה אנטונסקו את גאורגה אלקסיאנו כמושל טרנסניסטריה.[5]
גורל היהודים לפי ההסכם
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 7 בהסכם דן בגורלם של היהודים במחנות ובגטאות בבסרביה ובבוקובינה ושל היהודים המקומיים בטרנסניסטריה. הוא פוסק שיש לרכזם במחנות עבודה ולנצל אותם לעבודה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על הסכם טיגינה במאמר "מסעות הרצח ההמוני של הרומנים בטרנסניסטריה, 1941-1942", מאת ז'אן אנצ'ל, באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ז'אן אנצ'ל, תולדות השואה רומניה, עמ' 586-589, 758-759
- ^ 1 2 שרה רוזן, על הסכם טיגינה בספר "בחבל ארץ נידח : היהודים בגטאות צפון טרנסניסטריה, 1941 - 1944", באתר kotar.cet.ac.il
- ^ 1 2 3 4 5 אביגדור שחן, בכפור הלוהט, עמ' 107 (רקע להסכם טיגינה), 135 (סיכום וחתימת הסכם טיגינה וקביעת הגבול הצפוני)
- ^ 1 2 Adina Babes, Alexandru Florian, תחילת המלחמה במזרח וזירוז הגישות נגד האוכלוסייה היהודית, באתר ResearchGate, 2014
- ^ Orders and instructions given by Antonescu, the Prime Minister of Romania and Alexianu, the governor of Transnistria, 1941, @yadvashem (באנגלית)
