וילאייט אדנה
.svg) | |
.png) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| עיר בירה | אדנה |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | חוק הווילאייטים |
| הקמה | 1869 |
| פירוק | הקמת טורקיה |
| פירוק | 1922 |
| ישות קודמת |
 איילט אדנה |
| ישות יורשת |
 טורקיה |
  | |
וילאייט אדנה [1] (בטורקית עות'מאנית: ولايت اطنه; [2] היה מחוז מנהלי ברמה הראשונה (וילאייט) של האימפריה העות'מאנית בדרום מזרח אסיה הקטנה, שהקיף את אזור קיליקיה. הוא הוקם במאי 1869.[3] וילאייט אדנה גבל עם וילאייט קוניה (במערב), וילאייט אנקרה ווילאייט סיבאס (בצפון) ווילאייט חלב (במזרח ובדרום). האזור מתאים לאזור המודרני של מישור צ'וקורובה בטורקיה.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-20 היה שטח המחוז על פי הדיווחים 14,494 מילים רבועים (37,540 קילומטרים רבועים), בעוד שהתוצאות הראשוניות של המפקד העות'מאני הראשון של 1885 (פורסם בשנת 1908) נתנו לאוכלוסייה 402,439 תושבים.[4] דיוק נתוני האוכלוסייה נע בין "משוער" ל"סתם השערה" בהתאם לאזור שממנו נאספו.[4]
היסטוריה כלכלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחוז תואר על ידי האנציקלופדיה בריטניקה בשנת 1911 כעשירה בעושר מינרלי שלא נוצל ברבעים ההרריים, ופורייה במישור החוף, שגידל כותנה, אורז, דגנים, סוכר ופירות. בשנת 1920, האזור נודע בזכות האזור המערבי המיוער שלו, שלא היה בו ייצור חקלאי מועט. אזור קיליקיה נודע בזכות הייצור החקלאי שלו, כולל חיטה, שעורה, שיבולת שועל, אורז, זרעים, אופיום, קנה סוכר וכותנה. ייצור הכותנה הפך פופולרי יותר לפני מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1912 ייצר האזור 110,000 חבילות כותנה ו-35,000 טון זרעי כותנה.[5] פיריט נכרה באזור בתחילת המאה ה-20.[6]
חטיבות מנהליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסנג'קים של הווילאייט והקאזות שלהם:[7]
- סנג'ק אדנה (אדנה (מושב), חמידייה, קראסאלי)
- סנג'ק מרסין (מרסין (מושב), טרסוס)
- סנג'אק ג'בל-אי ברקט (יארפוז (מושב), אוסמניה, איסלחייה, בולאניק, האסה)
- סנג'ק קוזאן (סיס (מושב), Hacın, Feke, קארס-אי זילקדרייה)
- סנג'ק איצ'ל (סיליפקה (מושב), אנאמור, ארמנק, גולנר, מוט)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Geographical Dictionary of the World. Concept Publishing Company. 1906. p. 1796. ISBN 978-81-7268-012-1.
- ^ Salname-yi Vilâyet-i Adana ("Yearbook of the Vilayet of Adana"), Adana vilâyet matbaası, Adana, 1321 [1903]. in the website of Hathi Trust Digital Library.
- ^ Ronald Grigor Suny; Fatma Muge Gocek; Norman M. Naimark (2011). A Question of Genocide:Armenians and Turks at the End of the Ottoman Empire. Oxford University Press. p. 67. ISBN 978-0-19-979276-4.
- ^ 1 2 Asia by A. H. Keane, page 459
- ^ Prothero, G.W. (1920). Anatolia. London: H.M. Stationery Office.
- ^ Prothero, G.W. (1920). Anatolia. London: H.M. Stationery Office. p. 106.
- ^ Adana Vilayeti | Tarih ve Medeniyet
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}