זיוה ילין
 | |
| זיוה ילין, 2023. צלם: יורם פרץ | |
| לידה |
1962 (בת 62 בערך) קיבוץ בארי |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת בר-אילן  |
| תחום יצירה | אמנית, אוצרת ומנהלת גלריה בארי |
| יצירות ידועות | "כביש מתעקל" |
| בן זוג | חיים ילין |
| מספר צאצאים | 4 |
|
www | |
  | |
זיוה ילין (נולדה ב-1962) היא אמנית, חברת קיבוץ בארי, אוצרת גלריה בארי לצד סופי ברזון מקאי. הציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות.[1] עבודתה "כביש מתעקל" מוצגת בתצוגת הקבע של המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. ראש מסלול התמחות באמנות במכללת קיי בבאר שבע ומרצה לאמנות בבית הספר לאמנות וחברה במכללת ספיר.[2][3]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילין נולדה וגדלה בקיבוץ בארי. בשנים 1984–1987 למדה במדרשה למורים לאמנות רמת השרון, והשלימה תואר B.ED בהוראת אמנות. לאחר מכן רכשה תואר שני ושלישי בלימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן. הקימה את מגמת האמנות בבית הספר "נופי הבשור" ולימדה בו שנים רבות. מרצה לאמנות במכללת ספיר, בבית הספר לאמנות וחברה.
הציגה בתערוכות יחיד רבות, בין היתר במוזיאון ערד, בגלריה הקיבוץ, גלריה נופר וגלריה שרה ארמן בת"א, ובגלריה כברי בקיבוץ כברי. כן הציגה בתערוכות קבוצתיות במוזיאון אשדוד, בביתן אייל עופר, במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, בבית האמנים בתל אביב ועוד.
שימשה מנהלת ואוצרת גלריה בארי משנת 1993 עד אוקטובר 2023, ומאז מכהנת כאוצרת הגלריה. נשואה לפוליטיקאי חיים ילין. אם לארבעה ילדים.
לימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1987-1984 - לימודים במדרשה למורים לאמנות, רמת השרון
- 2002-2000 - לימודים להשלמת B.ED במדרשה, בית ברל
- 2015-2006 - לימודי תואר שני ושלישי בבר-אילן במחלקה הבינתחומית, לימודי תרבות ופרשנות.
תצוגת קבע במוזיאון ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטבח בבארי, שהיה חלק ממתקפת הפתע הרצחנית של החמאס, נופצו חלונות הסטודיו וקליעים חדרו וחוררו את הציורים. בהמשך חולצו העבודות מהסטודיו. הציור "כביש מתעקל", אקריליק וצבעי קיר על בד שילין ציירה ב-2010, מוצג מ-12 בנובמבר 2023 בתצוגת הקבע של המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל בירושלים.[4] בציור שצבוע אדום, נראות עכשיו גם שתי נקודות לבנות שנוצרו מרסיסים שפגעו בו.
הציור הוצב סמוך ליצירותיהם של אורי ריזמן ויוחנן סימון. ד"ר אמיתי מנדלסון, אוצר בכיר וראש המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, התייחס למיקום הציור: "היצירה בקדמת הגלריה, בלב תצוגת הקבע של האמנות הישראלית, מוקפת בציורים של גדולי האומנים הישראלים. ציורה של ילין טבול בתחושה של אסון מתקרב ובא. הרסיסים שדבקו לבד של הציור הזה ב-7 באוקטובר הם עדות לזוועה שהתרחשה שם, לרצון הרצחני להרוס ולחסל. אך הציור הפגוע והצגתו כאן הם ביטוי לרוחו של האדם במאבקו עם הרוע ולכוחה של האמנות להפיח תקווה גם ברגעים הכי קשים".[5]
עבודתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיני האוצרת ומבקרת האמנות סמדר שפי, ילין משתמשת בחומרים נוסטלגיים, משבשת אותם, מתעמתת, מוחקת, מחברת מחדש קטעי מראות מנופי הקיבוץ לכדי מציאות בדויה.[6] "על רקע אדום עז ועמוק ציירה בזפת שחורה את נופי הקיבוץ של פעם... בשלב האחרון מהלה זפת קרה בטרפנטין ונתנה לה לנזול במורד הציור, מוחקת ומעוותת את הצבע שמתחתיה....".
השפה האישית שפיתחה ילין נעה בין הריאליסטי לפואטי ולאקספרסיבי, כשהיא נוגעת בעיקר במקומות בהם הדימוי המקורי מתפרק, מתמוסס ונעלם, במקום שבין זיכרון לשכחה.
ב-2021 הציגה ילין בגלריה התל אביבית "מקום לאמנות", תערוכת יחיד בשם "קליפות", אותה אצרה סופי ברזון מקאי. ילין הציגה מיצב פיסול בקיר המצופה כולו בנייר אריזה חום ועליו רישומים בלבן, המשחזר את בית ילדותה בקיבוץ. מן הקיר בקעו חפצים תלת־ממדיים, בהם מדפים עם ספרים, קרניז ווילון, עציץ מטפס ותמונה ישנה. על נייר האריזה מצויר נוף הקיבוץ.[3]
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1994 - ציורים, גלריה שרה ארמן, תל אביב
- 1996 - קרוסלה, הקיבוץ גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב
- 12 אוגוסט, 1996 - 30 אוגוסט, 1996
- 1999 - אני לא יודעת למה אני זוכרת את זה, הגלריה בכברי, קיבוץ כברי
- 2015 - רק העצים נשארו כפי שהיו, גלריה בארי, קיבוץ בארי
- 2016 - שדרות הברושים ציאורים גלריה לאמנות, קיבוץ אורים
- 2016 - שבילים שבילים, הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב
- 2021 - קליפות, גלריה "מקום לאמנות". אוצרת: סופי ברזון-מקאי[3]
- 2022 - שמורת טבע, הגלריה לשלום, המרכז לאמנויות גבעת חביבה
- 2022 - שמורת טבע II, גלריה בארי, קיבוץ בארי
תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1996 - פרויקט פיסול בדרך נחאביר וכביש הבטון, הגלריה בכברי, קיבוץ כברי
- 1996 - תחנה בתנועה - פרויקט מס' 3 תחנה בתנועה - פרויקט מס' 3, קניון תל אביב בתחנה המרכזית החדשה, תל אביב
- 1998 - שבת בקיבוץ - 1922 – 1998, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
- 1998 - זיכרון, מוזיאון אשדוד ע"ש קורין ממן, אשדוד
- 2005 - דגל אדום, סדנת התחריט ע"ש זאב וולפגנג מאיר, קיבוץ נירים
- 2005 - לינה משותפת: קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות - ביתן אייל עופר, תל אביב
- 2007 - מעל ומעבר הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב
- 2009 - זמן קיבוץ: חדר האוכל כמשל, קיבוץ יפעת
- 2010 - AC118R אדום על בסיס מים צבע אידאולוגי, מכון - סדנת התחריט ע"ש זאב וולפגנג מאיר, קיבוץ נירים
- 2011 - משק-בית, ציאורים גלריה לאמנות, קיבוץ אורים,
- 2015 - מקלטים, גלריית הסנט, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע
- 2020 - שדה ראייה, בית אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות
- 2021 - איש החול, זוזו – גלריה להנעה תרבותית, עמק חפר
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של זיוה ילין
זיוה ילין, ברשת החברתית פייסבוק- שיח גלריה מקוון עם האמנית זיוה ילין ועם האוצר לאמנות ישראלית ד"ר אמיתי מנדלסון, יוטיוב, 22.11.23
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תערוכות: ילין, זיוה, באתר מוזיאון ישראל
- ^ ד"ר זיוה ילין, באתר בית לאמנות ישראלית
- ^ 1 2 3 זיוה ילין // קליפות, באתר מגזין פורטפוליו, 2021-11-27
- ^ דרום אדום, באתר מוזיאון ישראל, 12 בנובמבר 2023
- ^ ציור שנפגע מרסיסים במתקפה על בארי הוצב במוזיאון ישראל: "זה מצמרר", באתר ynet, 12 בנובמבר 2023
- ^ זיוה ילין, באתר ד"ר סמדר שפי