חגי הנצרות

חגים ומועדים בנצרות מציינים בדרך כלל מאורעות סביב דמותו של ישו, אמו מריה וקדושים נוצרים הידועים בתור חגי קדושים נוצרים.

לוח החגים הנוצרים

בנצרות ישנם מספר סוגים של חלוקת חגים, חלוקה ראשונה היא ל"חגי שמש" ו"יום זיכרון", כאשר חגי שמש מציינים חגים הקשורים לחיו של ישו, בעוד ימי זיכרון קשורים לחגי הקדושים ומרטירים. בנצרות אורתודקסית מציינת שנים עשר חגים גדולים בשנה שנקראים לפיכך חגי השמש בעוד בנצרות הקתולית מציינים גם את שנים עשר החגים אך נוהגים להוסיף חגים הקשורים למרים אימו של ישו כחגי שמש. הבדלים נוספים בין חגים נוצרים הוא חג נייד שכולל מספר של חגים או תעניות אשר תאריכם אינו קבוע בשנה כדוגמה חג הפסחא.

ימים מיוחדים בשבוע הנוצרי

יום ראשון

יום ראשון הוא יום מקודש כמעט בכל העדות הנוצריות. ביום זה קם על פי האמונה הנוצרית ישו לתחייה. בימינו, הכללים לציון יום ראשון בנצרות משתנים מעדה לעדה. במרבית העדות הנוצריות מתקיימת ביום זה תפילה חגיגית בכנסייה ובהם נערך טקס המיסה או האורכיסטיה לזכר הסעודה האחרונה, ומקובל להפחית מהעבודה הרגילה.

יום שישי

ערך מורחב – צום יום שישי

עבור הנוצרים יום שישי הוא יום אֵבֶל. על-פי הברית החדשה, זהו היום שבו נצלב ישו. אצל רוב הנוצרים הקתולים מקובל להימנע מאכילת בשר ביום שישי.

חגי הנצרות המרכזיים

במדינות בעלות רוב נוצרי ישנם חגים שיש דמיון עיקרי ביניהם, אך המסורות והחגים העממים שונים אחד מהשני הן במנהגים המסורתיים והן בתאריכי החג. לוח השנה הנוצרי מחולק לשתי תקופות עונת חג המולד ועונת חג פסחא, ומרבית החגים הנוצרים עוסקים סביב שני מאורעות אלו כאשר עונת המולד עוסקת בהולדת ישו ועונת הפסחא עוסקת בצליבת ישו.

עונת חג המולד

ערך זה עוסק בחג נוצרי. אם התכוונתם לאיים בשם זה, ראו אי חג המולד.

עונת חג המולד מתחילה חודש עד חודשיים לפני חג המולד, ומסתיימת אצל מרבית הכנסיות בחג ההתגלות אשר בהתאמה נמשך 12 יום לאחר חג המולד. בקרב הכנסייה הקתולית ידוע התקופה כזמן הציפייה לבוא של ישו לעומת אצל האורתודקסים שידוע כתקופת צום המולד. מבחינה תרבותית עונת המולד נתפסת כהחשובה ביותר בעולם המערבי מבחינה כלכלית ותרבותית בתקופה זאת מרבית החנויות יוצאות במחירים הנחות מרובים לכבוד החג ללקוחותיה כדוגמה נפוצה היא בלאק פריידיי בארצות הברית.

חגים ומועדים מרכזים שנחוגים בתקופת עונת חג המולד

כל עדה נוצרית מציינת את חגיה בזמן אחר. סיבה לכך היא כי הנוצרים המערבים משתמשים בלוח הגרגוראני בעוד נוצרים מזרחיים (אורתודוקסים בעיקר) משתמשים בלוח היוליאני לציון מועדי החגים.

חג ישו המלך: מצוין ביום ראשון האחרון לפני האדוונט, בדרך כלל בין 20 ל-26 בנובמבר.
אדוונט: זהו שמה המערבי של התקופה שבין 1 בדצמבר עד 25 בדצמבר. בנצרות המזרחית תקופה זאת ידועה כארבעים ימי צום המולד.
חג המולד: חג המולד מציין את הולדת ישו על פי רוב העדות הנוצריות בתאריכים שונים מאפיין מרכזי של חג המולד הוא עץ חג המולד ודמותו של סנטה קלאוס או כל דמות אחרת מהמסורות העממיות
השנה החדשה: אף-על-פי שאין זה חג נוצרי אלה אזרחי הוא נחגג על ידי מרבית הנוצרים בעולם לציין את תחילת השנה. במדינות ברית המועצות לשעבר נקראה נובי גוד, בקרב קתולים אדוקים ידוע החג כיום ברית מילה של ישו
1 בינואר – חג מילת ישו שהוא גם חג מרים, אם האלוהים לכבוד מרים, אם ישו, יולדת האל (תיאוטוקוס(אנ')). נחוג ביום השמיני ללידת ישו (יום ברית המילה) בכנסיות האורתודוקסיות חוגגים ביום זה את יום המילה של ישו
ראש השנה האורתודקסי: בכנסיות מזרחיות שבהם נפוץ הלוח היוליאני מציינים ראש השנה חל ב-13 בינואר על פי לוח השנה הגראגוראיני
חג ההתגלות: חג ההתגלות מציין את התגלות אלוהים בבשר אדם במערב ובמזרח ידוע כיום טבילתו של ישו

עונת הפסחא

עונת הפסחא היא העונה החשובה ביותר מבחינה דתית בקרב עדות נוצריות עונת הפסחא חלה בין יום רביעי של האפר בכנסיות מערביות וביום שני הנקי בכנסיות מזרחיות, לבין חג העלייה אופייה של עונת הפסחא ידוע כתקופתם של חג נייד, שכן אין תאריך קבוע בלוח השנה שבוא חלים אותם חגים נוצרים. מבחינה דתית מציין החג את חיו של ישו בבגרות עד צליבתו ועלייתו לשמיים מנהגי עונת הפסחא שקודמים לחג נקראים התענית. בכנסייה הקתולית מציינים בתקופה זאת חגים נוספים פרט לאלו שנרשמו להלהן אשר קשורות מבחינה דתית לטענת הכנסייה לחיו של ישו בהם חג שבועות הנוצרי שנקראה הפאנטקוסט חג הלחם והיין הקדושים וחג השילוש הקדוש.

מועדים מרכזים בתקופת עונת הפסחא

הימים שלפני התענית: הימים שלפני התענית הם תקופה של שבוע לפני ארבעים ימי הצום הנוצרי, בקהילות קתוליות נקראה תקופה זאת קרנבל בקרב קהילות צרפתיות שמו מרדי גרא ואצל עמים סלאבים החג התקופה כמסלניצה. מאפייני החג הם ריקודים תחפושות ואכילה מוגזמת.
יום שני הנקי:מקורו בחג יווני שמציין את ראשית הצום בנצרות האורתודוקסית.
יום רביעי של האפר: יום זה נחוג בקרב כנסיות מערביות ומציין ביום רביעי ארבעים יום לפני הפסחא בתפילה מיוחדת שבסיומה מורח הכומר אפר בצורת צלב על מצחם של המאמינים.
חג הבשורה: חג הבשורה מציין את הבשורה שניתנה למרים על ידי המלאך גבריאל כי בעוד תשעה חודשים תלד את ישו, אף-על-פי שהחג אינו מתקשר למשמעותו של עונת הפסחא, החג מציין תשעה חודשים בדיוק לפני חג המולד ב־25 במרץ, ועד המאה ה-16 ציין באנגליה את תאריכה של תחילת השנה האזרחית.
השבוע הקדוש: השבוע הקדוש מציין את השבוע שלפני הפסחא כלומר השבוע לפני צליבתו של ישו בעודו בירושלים. השבוע הקדוש מתחיל ביום ראשון של הדקלים שמציין את כניסתו של ישו לירושלים ומסיים ביום השבת השקטה לאחר צליבתו של ישו. יום מיוחד נוסף במהלך השבוע הקדוש הוא יום שישי הטוב שמציין בלוויה את צליבתו וקבורתו של ישו.
פסחא: חג הפסחא מציין את תחייתו של ישו מהמתים שלושה ימים לאחר נצלב ונקבר. מאפיין החג המרכזי הוא ביצי פסחא מסורת גרמאנית עממית מספרת כי ארנב הפסחא מחביא סלסלות מלאות בממתקים וביצים לילידים ביום החג.
חג העלייה: מציין את עלייתו השמיימה של ישו 40 ימים לאחר חזרתו לחיים.
פאנטקוסט: מציין את צליחת רוח הקודש על השליחים 50 יום לאחר הפסחא ולכן נקראה חג החמישים (פאנטקאוסט ביוונית משמעותו המספר חמישים).
יום כל הקדושים האורתודקסי: שבוע לאחר חג השבועות האורתודקסי מציין זיכרון לכבוד המתים בנצרות האורתודקסית.
חג הלחם והיין הקדושים: חג נוצרי רומי קתולי המציין את עקרון האורכריסטיה טקס המיסה, ציון החג מתחיל ביום חמישי ונחגג עד יום ראשון מנהג נפוץ בברזיל הוא הכנת מרבדי פרחים לכבוד ארבעת המזבחות שיסעו עימם הצועדים נחגג 60 יום לאחר חג הפסחא.
חג השילוש הקודש: נחגג 70 יום לאחר חג הפסחא.

חגי הקדושים

ערך מורחב – חגי קדושים נוצרים

כרטיס ברכה לכבוד יום ולנטיין אחד מחגי הקדושים הנפוצים ביותר בעולם

בנצרות, חגי הקדושים הם מועדים המציינים ימי זיכרון על מותו של קדוש נוצרי שגם ידוע כפטרון של עיר או עם מסוים. מנהג הערצת הקדושים במיוחד המרטירים קיים עוד משחר הנצרות ולחגיגות נוספו במהלך השנים מגע תרבותי -לאומי. בהיסטוריה של הנצרות הקדומה אנשי דת נוצרים רבים נאלצו להתמודד עם הדתות שקדמו להופעת של הנצרות שכללה קיומם של פסטיבלים וטקסים לכבוד האלים המקומיים, אחד המאפיינים שעשו הנצרות על מנת להקל על המאמינים להתקרב לדת הנוצרית היה ל"נצר" את החגים העממים המקומיים ולתת להם משמעות חדשה בלי לפגוע בקיום הטקס ובכך נולדו חגי הקדושים. כיום מספר חגי הקדושים הוא רב מאוד ולא ניתן למנות את כולם. עם זאת, קיימים מספר חגי קדושים בעלי משמעות אוניברסלית או מוכרים ברחבי העולם עקב קהילות מהגרים רבות שהביאו את החג עמם, כדוגמה חגיגות חג אהבה הלא הוא יום הוולנטין. חגים נוספים הנפוצים בארצות הברית בעקבות קהילות מהגרים מהאיים הבריטיים היינו יום פטריק הקדוש יום לוצ'יה הקדושה ויום דויד הקדוש(אנ'). מקורו של ליל כל הקדושים הוא חג אירי שציין את תחילת הסתיו ב-31 באוקטובר ולאחר שעבר ניצור יום כל הקדושים ויום כל הנשמות נחגג כיום זיכרון כללי לכבוד הקדושים והמתים כאשר ליל כל הקדושים הוא ערב החג. במקסיקו ובמדינות דרום אמריקה נוהגים לחגוג את יום המתים חג שמוצאו מפסטיבל המתים האצטקי הקדום.

חגים ומועדים נוספים

הכנסייה הנוצרית הקתולית והאורתודקסית ציינה לאורך השנים חגים וחגיגות נוספות, על פי "ניסים", "התגליות" ו"עקרונות הדוגמה הנוצרית":

חג הצלב - מציין את מציאת הצלב האמיתי לחג תאריכים שונים בקרב הקתולים נחגג ב-14 בספטמבר.
חג ההשתנות - נחגג ב-6 באוגוסט. מציין את השתנות ישו על הר התבור.
חג עליית מרים - נחגג ב-15 באוגוסט. מציין את עליית מריה הקדושה השמיימה בקרב הכנסייה הקתולית, לעומת הכנסייה האורתודקסית שמציינת את תרדמת מרים שנקראה על כך (דורמציון).
העיבור ללא חטא - נחגג ב-8 בדצמבר, על ידי קתולים בלבד.