חוכמה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
חוכמה היא תכונה המתבטאת בהבנה מהירה יחסית לאחרים, והיכולת לנתח דברים מסובכים ולהגיע למסקנות הנכונות. אדם יוגדר חכם, בדרך כלל, אם הוא מבין ומנתח במהירות רבה יחסית לקבוצת הייחוס שלו, בתחום מוגדר. הגדרות נוספות של חוכמה מדגישות את חשיבות היישום הנכון בפעולה של ניסיון וידע צבורים; את היכולת להתחשב בגורמים שונים ובמסלולי פעולה אפשריים שונים ולברור מתוכם את המסלול המיטבי. הקשר בין חוכמה לניסיון הוביל לקישור מסורתי של החוכמה כתכונה מאפיינת של גיל מבוגר.
חוכמה, גאונות ופיקחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תכונה הנחשבת לעיתים תכופות לקרובה או מקושרת לחוכמה היא הגאונות - היכולת האנושית לבצע משימות מסוימות במיומנות רבה מאוד. אף שחלק מן הגאונים הם גם חכמים, אין קשר הכרחי בין התכונות. כך, לדוגמה, אדם הנחשב גאון בתחום מקצועי מסוים כמו ציור, שירה או מוזיקה, לא ייחשב בהכרח לחכם בתחומים שאינם קשורים בתחום מיומנותו החריגה כמו ניהול ענייני משק ביתו, יחסיו עם בני אדם אחרים, הבנת מצבו ומגבלותיו, וכן הלאה.
הבחנה מורכבת יותר נדרשת כאשר מבקשים להבחין בין חוכמה לבין "פיקחות" או "עורמה". אמרה מוכרת גורסת כי "פיקח הוא מי שנחלץ מצרה שחכם נמנע ממנה מלכתחילה". הפעולה הפיקחית היא סוג של 'חוכמה לטווח קצר': בעוד שהאדם החכם בוחן מראש את המידע הרלוונטי בהקשרו הרחב, ויודע לחזות את מה שעשוי להתרחש בעתיד, הפיקח אינו עושה זאת, אך כשהוא נקלע לצרה, הוא מסוגל לבחון את המידע הרלוונטי הנוגע למצבו ולנקוט פעולה מהירה כדי לשפרו. אמרות אחרות הן ”איזֶהוּ חכם — הלומד מִכּל אדם” (משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה א') ”איזהו חכם — הרואֶה אֶת הנולָד” (תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב, עמוד א') ”הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ” (קוהלת, יד,ב) ו"אין חכם כְּבַעל ניסיון".
מקורות החוכמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוגים לאורך כל הדורות ניסו לעמוד על המקורות החשובים ביותר לחוכמה. על פי אלו הדוגלים באמפיריציזם, מקובל כי אחד המקורות העיקריים, הקיים כמעט אצל כל אדם חכם, הוא הניסיון - הצבירה ההדרגתית של מידע רלוונטי על תחומי פעולה רבים. הניתוח של הניסיון נעשה בעזרת הסקת היקשים או מסקנות רטרודוקטיביות נכונות מהמידע הרלוונטי שלוקט או שנצבר בניסיון. דמויות בולטות שדוגלות בגישה זו הן אפיקורוס, ג'ון לוק ודייוויד יום.
על פי הגישה הרציונליסטית המקור לחכמה הוא התבונה. ישנו ידע שניתן להסיק באופן אפריורי מן התבונה עצמה, ומכיוון שכך ניתן לגזור אמיתות שנכונות לגבי העולם מבלי לפנות לניסיון הקונקרטי. אמיתות אלו יהיו עובדות מטאפיזיות או תאולוגיות, בניגוד לעובדות היומיומיות שנרכשות באופן אפוסטריורי מן הניסיון. דמויות רציונליסטיות בולטות הן אפלטון, רנה דקארט, ברוך שפינוזה וגוטפריד וילהלם לייבניץ.
תפישות אחרות של חוכמה מדגישות את חשיבותן של תכונות אחרות, שקיומן יביא לכך שהחוכמה תיקנה בלי צורך בניסיון או ביכולת היסקית והיקשית. בחלק מן הדתות, ישנה אמונה כי חוכמה היא מתת אל, המוענקת לאנשים מסוימים בזכות תכונות אחרות בהן הם מחזיקים. לפי ספר בן סירא, למשל, החוכמה מוענקת על–ידי האל בהתאם למידת ה"צדיקות" של אדם. לפי אמונות נוצריות ויהודיות שונות, מוענקת החוכמה לבני אדם מסוימים מראש או על בסיס התנהגות מסוימת בחייהם. תפישה רווחת רואה בחוכמה דבר שניתן לקנותו באמצעים מיסטיים. כך, לדוגמה, גורס קונפוציוס כי החוכמה האצילה ביותר נקנית באמצעות "השתקפות".
חוכמה והצלחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נתון נוסף בו נעשה שימוש תכוף כדי לשפוט אם פעולה מסוימת הייתה חוכמה ובמיוחד אם אדם מסוים צריך להחשב חכם היא מידת ההצלחה בפעולות הננקטות. אדם הנוקט פעולות מסוימות המוכחות, כעבור זמן, כמוצלחות, ייחשב במקרים רבים לחכם. אדם אחר, שפעולותיו אינן מוכחות ככאלו בעקביות, לא ייחשב חכם, גם אם פעולותיו היו מבוססות על ניתוח רחב ומעמיק של הנתונים הרלוונטיים: הכישלון בחלק גדול מן הפעולות מעיד על כך שהניתוח היה שגוי או שלא כל הנתונים הרלוונטיים הובאו בחשבון.
עם זאת, תפיסות אחרות, גורסות שאין בהכרח קשר בין התוצאה למידת החוכמה מכמה סיבות. ראשית, אי אפשר תמיד להבין את חכמת המעשה, ולעיתים לוקח שנים רבות להבין את החוכמה הטמונה בהגות או תפיסה מסוימת. שנית, במציאות ישנם פרמטרים רבים, שאינם תמיד יכולים להיות חזויים. שלישית, מידת החוכמה של תפיסה מסוימת מוגדרת במקרים רבים על ידי היכולת לסתור את התפיסה הזאת ולהציג תפיסה הפוכה. התייחסות לתוצאות היא דרך לרכישת חוכמה אבל אין להתייחס אליה במקרים רבים כמדד לחוכמה.
חוכמה ומזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקביעה אם פעולה מסוימת הייתה חוכמה, או אם אדם מסוים יכול להחשב חכם מתבססת בעיקר על מידע תצפיתי. בקשר לכל פעולה נבחן המידע הרלוונטי שהיה יכול לעמוד לרשות האדם הפועל, האם המידע לוקט ושימש בפועל בסיס לפעולה, והאם פעולות מסוג זה מבוצעות בעקביות.
לדוגמה, כאשר אדם חולף במכוניתו ליד עץ, שניות ספורות לפני שהכה בו ברק, פעולתו לא תוגדר תוצאה של חוכמה אלא של מזל, שכן מידע רלוונטי לא היה זמין לבעל המכונית וממילא לא שימש בסיס לפעולתו. שני האירועים הרלוונטיים, מכת הברק והנסיעה במכונית, לא היו קשורים זה לזה סיבתית.
חוכמה והיהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביהדות ובספר משלי החכמה מתחלקת לשלוש חלקים: פיקחות (עורמה) ידע רחב (נבון) ואינטליגנציה (בינה). קיימת אפשרות של שימוש בחכמה לטוב או לרע.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריאל הירשפלד, אֵיזֶהוּ חָכָם, באתר הארץ, 16 במרץ 2017, מאמר בנושא חוכמה ממגזין "עיניים"
חכמה, דף שער בספרייה הלאומית- ספר משלי
