חכם
ביהדות, חכם הוא תואר כבוד לאדם שהוא מלומד ובקיא בתורה. התואר מוענק לאדם בשל חכמתו והבנתו. משמעותו המילולית של התואר היא "אדם בעל שכל, נבון, פיקח".
ביהדות הקראית, מנהיגים רוחניים נושאים בתואר "חכם", כדי להבדיל אותם מאחיהם הרבניים שנושאים בתואר "רב". מאחר שהתאולוגיה הקראית מבוססת על שימוש בהיגיון על ידי כל פרט בעצמו על מנת לפסוק הלכה בעצמו, התפקיד של החכם הוא יותר יעוצי מאשר תפקיד של רב. כיום במדינת ישראל מרבים לכנות את החכמים הקראים גם בתואר "רב".
במדינות מוסלמיות, רבנים נקראים "חכם" או "אלחכם" מכיוון שהמילה "אל-רבּ" היא אחד משמותיו של האל. לכן הרב הראשי של האימפריה העות'מאנית נשא בתואר חכם באשי. גם בקהילות הספרדיות שלא היו בתחום השליטה של האסלאם (למשל במערב אירופה) מקובל לקרוא לרב "חכם". הכינוי חכם משמש בדרך כלל לתיאור הרב המקומי ה"מרא דאתרא".
בישראל, משפחות רבות ששם משפחתם הוא חכם. רוב המשפחות ששמם היה אַלחכם שינו את שמם ל"חכם" או ל"החכם". רק מעטים שימרו את השם אַלחכם, שכן בניגוד לערבית, בה הביטוי "אל" משמש לאל הידיעה, בעברית הצבת "אל" לפני מילה מסמלת שלילה, וכך השם "אלחכם" עלול להתפרש כ"לא חכם".
קישורים חיצוניים
- הערך "חכם", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
