משכנות שאננים

משכנות שאננים

מידע
עיר	ירושלים
תאריך ייסוד	1860
מייסדים	משה מונטיפיורי
קואורדינטות	31°46′17″N 35°13′28″E
(למפת ירושלים מוגדלת)   משכנות שאננים (למפת ירושלים רגילה)   משכנות שאננים (למפת הרי ירושלים רגילה)   משכנות שאננים (למפת הרי ירושלים מוגדלת)   משכנות שאננים

משכנות שאננים היה אחד ממפעלי הפיתוח הראשונים בעיר החדשה של ירושלים בתקופה העות'מאנית והשכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה. השכונה הוקמה בשנת 1860 ביוזמה ובתמיכה של האציל היהודי-אנגלי משה מונטיפיורי מאנגליה, בכספו של יהודה טורא מניו אורלינס וסימלה את תחילת תקופת היציאה מן החומות בירושלים. בתי משכנות שאננים כיום, לאחר שיפוץ ושימור, משמשים כמרכזי כנסים, מרכזי מוזיקה ובתי הארחה.

משכנות שאננים בראשיתה

תבליט בבניין הארוך במשכנות שאננים המנציח את תרומת יהודה טורא להקמת השכונה

טחנת הקמח

הבית הארוך של משכנות שאננים

רקע

עד אמצע המאה ה-19 השתרעה ירושלים על השטח התחום בתוך חומות העיר העתיקה בלבד. שהייה מחוץ לחומות, בייחוד בשעת לילה, נחשבה מסוכנת ביותר בשל כנופיות שודדים שהפילו חיתתן על האזור. בין חומות ירושלים העות'מאנית הצטופפו תושבים מוסלמים, יהודים, נוצרים וארמנים במספרים גדלים והולכים, בצד אנשי ממשל עות'מאנים, קבוצות אנשי דת ופילנתרופים ממדינות שונות ונציגים דיפלומטיים של מעצמות שונות שגילו עניין גובר והולך בירושלים. בשלהי התקופה העות'מאנית הגיעה הצפיפות בעיר שבין החומות לממדים בלתי נסבלים, דבר שהשפיע על תנאי המחיה, התברואה והכלכלה של העיר.

גורמים שונים ובהם מעצמות זרות וכנסיות, שהיו זקוקים לשטח למפעליהם המתוכננים בירושלים, החלו לגלות עניין ברכישת קרקעות בשטחים הסובבים את העיר, בעיקר ממערבה ומצפונה. בין אלה היה הפילנתרופ משה מונטיפיורי, שבביקוריו בעיר הוטרד ממצוקת הדיור של יהודי ירושלים בין חומות העיר העתיקה, מהיעדרם של שירותי רווחה ובריאות הולמים ומהיעדר אמצעי כלכלה שיאפשרו ליהודים להשתחרר מן התלות בנדבות לקיומם. מספר מפעלים פרטיים שהוקמו מחוץ לחומות בשנות החמישים של המאה ה-19 קדמו למשכנות שאננים, ובהם בית הקיץ של הקונסול ג'יימס פין בטלביה ומפעלו בכרם אברהם, או המוסד החינוכי הפרוטסטנטי בית הספר גובאט שהקים הבישוף סמואל גובאט על הר ציון, אולם אלה לא היו שכונות. ב-1860, כמעט בו זמנית עם משכנות שאננים, החלו בהקמת מגרש הרוסים ובית היתומים של שנלר, וזאת בעקבות שינוי חוק הקרקעות העות'מאני ב-1857, שאפשר רכישה של קרקעות ברחבי האימפריה גם בידי מי שאינם מוסלמים או עות'מאנים.

לרשות מונטיפיורי עמדה קרן של כספי העיזבון של הנדבן היהודי-אמריקני יהודה טורא, שבמותו השאיר בידי מונטיפיורי $50,000 לטובת עניי ירושלים.

הקמה

הקרקע למשכנות שאננים נרכשה בקיץ 1856 לאחר ביקורו הרביעי של מונטיפיורי בארץ. השטח שנקנה היה מגרש של 18,000 מ"ר מעל לבריכת הסולטאן מול הר ציון. מאחר שרכישת קרקע באותם ימים על ידי נתין זר הייתה בלתי אפשרית, הוצא לשם כך צו מיוחד מטעם השלטונות אשר התיר למונטיפיורי את רכישת הקרקע מפחת ירושלים תמורת 120,000 גרוש מצרי.

תחילה ייעד מונטיפיורי את הקרקע להקמת בית חולים ליהודי העיר, אך הוא שינה את דעתו מסיבות לא ידועות ובנה במקום זה שכונת מגורים חדשה ומרווחת, במטרה להעניק ליושביה אלטרנטיבה לחיים הצפופים והתלותיים שבין החומות. הטענה כי תוכנית בית החולים נגנזה בעקבות כך שמשפחת רוטשילד הקדימה את מונטיפיורי כשבנתה את בית החולים רוטשילד בעיר העתיקה, נסתרת מתוך כך שבית חולים זה עמד על תלו כבר ב-1854, עוד לפני שמונטיפיורי רכש את הקרקע מחוץ לחומות.

טחנת הרוח

במעלה הגבעה הקים מונטיפיורי עוד לפני בתי השכונה טחנת קמח, שנועדה לספק למתיישבים מקום תעסוקה ופרנסה. הוא קיווה שהטחנה תספק שירותים במחיר נמוך מזה של הטוחנים הערבים וכך תקל על עניי ירושלים. מונטיפיורי שלח ציוד מלא מלונדון והטחנה הוקמה בחלק המערבי של המגרש ב-1858. בתחילה הפעילוה טוחנים מאנגליה ואחר כך נמסרה המלאכה לצעיר ירושלמי בשם יוסף רוזנטל שהשתלם לשם כך באנגליה. במשך הזמן התקלקלו חלקי מערכת של הטחנה מדי פעם ותיקונם נמשך זמן רב. מכיוון שהוקמו בעיר טחנות קיטור, הטחנה נעזבה וחדלה מלפעול ב-1876 לאחר כמעט שני עשורים של פעילות.

במלחמת העצמאות, שימשה הטחנה את הלוחמים היהודים כמקום אסטרטגי במיוחד. בשל גובהה, היא היוותה נקודת תצפית מצוינת על התקדמות הלחימה.

הקמת השכונה

השכונה עצמה הוקמה ב-1860 על שליש מהשטח שרכש מונטיפיורי כבמבנה ארוך אחד של בתים טוריים, שבנייתו ארכה כשנה. המבנה כלל 16 דירות מרווחות יחסית במושגי אותם ימים, כשלכל אחת מהן חלקת אדמה קטנטנה. שתי דירות נוספות בטור שימשו כבתי כנסת - אחד אשכנזי ואחד ספרדי - ושתי דירות נוספות פעלו כבית מדרש ובית מרקחת. לאורך שורת הבתים נבנה בור מים עם משאבה, מה שהיה חידוש של ממש במושגי הסניטציה של ירושלים באותה תקופה. ב-1865 בנה מונטיפיורי מבנה נוסף, קצר יותר, מאחורי המבנה הארוך ובו ארבע דירות נוספות.

את הדירות ייעד מונטיפיורי לנזקקים מבני העיר העתיקה. בחירת המועמדים הוטלה על הכוללים. כן הייתה כוונה שמחצית הדירות ייועדו לאשכנזים וחצי לספרדים. על פי התוכנית הראשונה היו צריכים הדיירים להתחלף כל שלוש שנים ולא לדרוש חזקה על הדירות (סעיף י"ג בספר תקנות השכונה), כך שכל עניי ירושלים ייהנו מהבתים. בפועל, לאחר סיום הבנייה כמעט ולא היו בנמצא משפחות שניאותו להתיישב במקום מפחד השודדים בלילה והריחוק ממרכז היישוב היהודי. על כן החליט מונטיפיורי לפתות את עניי ירושלים לצאת מהחומות על ידי כך שהבטיח להעניק להם את הבתים לצמיתות ואף תמך בהם כספית מדי שנה.

משכנות שאננים במלחמת העצמאות

במסגרת התקפות הערבים על השכונות בירושלים עוד טרם סיום המנדט הבריטי ספגו השכונות הקרובות לעיר העתיקה התקפות כבדות. ביום שלישי, ל' בשבט תש"ח 10.2.1948, בשעות הבוקר המוקדמות, תקפו כ־300 ערבים חמושים מכיוון הר־ציון ובהמשך מכיוון שער יפו את השכונה במטרה להשמיד אותה על יושביה. בעיתון "הארץ" נאמר באותו שבוע כי היה זה הקרב הגדול ביותר מאז קבלת תוכנית החלוקה. מגיני השכונה, וביניהם אברהם מיכאל קירשנבוים, הצליחו להדוף את ההתקפה אך ספגו אבידות.

בחירת השם

השם משכנות שאננים ניתן לה בהשראת פסוק מספר ישעיהו, פרק ל"ב, פסוק י"ח: "וישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות", ונועד לשקף את "שאננותם" של מתיישביה שהעזו לעזוב את הביטחון היחסי שהיקנו להם חומות העיר העתיקה. יש הטוענים כי בחירת השם התקבלה לאחר שמונטיפיורי התייעץ עם הרב נתן מרקוס אדלר מאנגליה והחליט לקרוא למקום משכנות שאננים "כדי שלא לבייש את יושביהם בקרא להם בתי מחסה לעניים."

המרכבה

ב-1910 הובאה מווינה המרכבה של מונטיפיורי ששימשה אותו במסעותיו באירופה. היא הוצבה בתחילה בחצר בית הספר לאמנות בצלאל ברחוב שמואל הנגיד, עד שהועברה ב-1967 והוצבה ליד טחנת הרוח במשכנות שאננים. ב-1986 הוצתה המרכבה על ידי גורם לא ידוע וכל חלקיה הדליקים נשרפו. כיום מוגנת המרכבה המשוחזרת על ידי קיר זכוכית מחוסמת. על המרכבה ניתן לראות את סמלה של משפחת מונטיפיורי, שבו כתוב "הוֹדֵה וַחֲשׁוֹב" (THANK & THINK). שלט דומה מופיע על פתח טחנת הרוח.

משכנות שאננים כיום

המרכבה של מונטיפיורי

המבנים המקוריים של השכונה נמצאים היום בחסות קרן ירושלים, ששיפצה אותם כמרכז לפעילות אמנותית ותרבותית של דיאלוג, סובלנות ופלורליזם. במקום פועל מרכז הכנסים ע"ש קונראד אדנאואר וכן בית הארחה ליוצרים ואנשי רוח עם יחידות אירוח מפוארות, והוא מהמבנים ההיסטוריים והמרשימים שבעיר.

במשכנות שאננים פועלים המרכז לאתיקה בירושלים, והמרכז למוזיקה ירושלים - אחד המרכזים החשובים בארץ למוזיקה קאמרית, המלווה אמנים צעירים בדרכם המוזיקלית על ידי מתן בימה לרסיטלים, הופעות וכיתות אמן (המועברים לעיתים בשידור חי ברדיו), חזרות והקלטות.

גלריית תמונות

שני בנייני שכונת משכנות שאננים מוזכרים במפת ירושלים משנת 5–1864 על ידי צ'ארלס וילסון, בשם: Motefire Cotages. פרויקט מפות עתיקות. Ordnance Survey of Jerusalem - By Captain W. Wilson, R.E. under the direction of Colonel Sir Henry James.1864-5.jpg

• 
  חלק מצוואת יהודה טורא שהופיע בעיתון המגיד ב-1859. הקטע המודגש מציין את העזבון שניתן למשה מונטיפיורי להקמת משכנות שאננים.
• 
  שער משכנות שאננים
• 
  טחנת הקמח במשכנות שאננים
• 
  שער הכניסה העתיק למשכנות שאננים
• 
  שער הכניסה למשכנות שאננים היה נסגר בלילות מחשש לפריצות שודדים
• 
  בלילה
• 
  קיר אמנות שיצרה לאה מג'רו-מינץ בשכונה
• 
  המבנה הקצר, 1865 ובחזיתו גלריה
• 
  משכנות שאננים כפי שהיא נראית מאבו תור

ראו גם

• ימין משה

לקריאה נוספת

• ראובן גפני, חלומות ורוח: משכנות שאננים 2010-1860, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משכנות שאננים בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של משכנות שאננים
• משכנות שאננים (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• רות קרק, ‏הערות לפרשת 'בתי טורא', קתדרה 18, ינואר 1981
• שכונה ובראשה חומה • מסלול ראשון בסדרה, אתר בחדרי חרדים
• "והם עלו על מרכבה" – פרק על חייו של משה מונטיפיורי בתוכנית "מינהר הזמן" בתאגיד השידור הישראלי "כאן"
• יהואש ביבר, משכנות שאננים - השכונה הראשונה מחוץ לחומות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח