לדלג לתוכן

סויוז FG

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סויוז FG
משגר במהלך שיגור
משגר במהלך שיגור
ייעוד משגר לוויינים
משפחה סויוז
יצרן מרכז הטילים והחלל פרוגרס
ארץ ייצור רוסיה
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור קוסמודרום בייקונור
שיגורים 70
הצלחות 69
כישלונות 1
שיגור ראשון 20 במאי 2001
שיגור אחרון 25 בספטמבר 2019
יכולת
מטען ל־LEO עד 7800 ק"ג
מידע נוסף
גובה 49.5 מטרים
קוטר 10.3 מטרים
משקל 303,000 - 313,000 ק"ג
שלבים 3
שלב ראשון
מספר מנועים 4 יחידות
סוג מנוע RD-107А
דחף 1.021 מגה-ניוטון
מתקף סגולי 263.3 שניות
זמן בעירה 117.8 שניות
דלק קרוסין
שלב שני בלוק A
מספר מנועים 1
סוג מנוע RD-108А
דחף 990 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 257.7 שניות
זמן בעירה 285 שניות
דלק קרוסין
שלב שלישי בלוק I
מספר מנועים 1
סוג מנוע RD-0110
דחף 298 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 326 שניות
זמן בעירה 242.5 שניות
דלק קרוסין

סויוז FGרוסית: Союз-ФГ) היה משגר לוויינים וחלליות, ממשפחת סויוז שפותחה ברוסיה. המטרה העיקרית הייתה לבצע שיגור טיסות מאוישות וחלליות אספקה. בנוסף לכך בוצעו מספר שיגורים מסחריים של לוויינים כולל עמוס 2 וגשושיות. השיגור הראשון בוצע בשנת 2001 ושיגורים נמשכו עד לשנת 2019.

תכנון וייצור הדגם בוצעו במרכז הטילים והחלל פרוגרס בעיר סמרה. הפיתוח בוצע במקביל לפיתוח דגם סויוז 2. השינוי העיקרי לעומת דגמים קודמים היה בשיפורים במנועי המשגר ובמיוחד בראשי נחירי רסס. שיפור זה הגדיל את יכולת המשגר בכ-200–300 ק"ג. בנוסף לכך בוצעו שיפורים מינוריים במערכת הבקרה.

עם תוספת של יחידת מאיצים בוצעו שיגורי גשושית לכיוון נגה ומאדים. שיגורים של לוויינים גשושיות מסחריות בוצעו בעזרת החברה הרוסית-צרפתית Starsem.

בסך הכול בוצוע 70 שיגורים מהם כ-30 של טיסות מאוישות. הכישלון היחיד התרחש בשנת 2018 בטיסת סויוז MS 10. צוות הצליח לנחות בכדור הארץ בנחיתת חרום. צוות החקירה גילה שהייתה טעות בהרכבת חלקים בהכנת המשגר לטיסה בקוסמודרום בייקונור. לאחר חידוד נהלים השיגורים חודשו.

כול השיגורים בוצעו מקוסמודרום בייקונור מכני שיגור מס' 1 ו-31.

בשנת 2019 בוצע שיגור אחרון ורוסיה עברה לשימוש במשגרים מדגם "סויוז 2".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סויוז FG בוויקישיתוף