פקאן
 פקאן
| |
|---|---|
עץ פקאן
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אלונאים |
| משפחה: | אגוזיים |
| סוג: | קאריה |
| מין: | פקאן |
| שם מדעי | |
 Carya illinoinensisקוך | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
הפקאן (שם מדעי: Carya illinoinensis, מאוית לעיתים בטעות illinoensis) הוא מין עץ פרי נשיר, מהסוג קאריה במשפחת האגוזיים, שמקורו בדרום-מזרח אמריקה הצפונית — מאזור שנתחם בצפונו בדרום איווה ואינדיאנה ודרום בטקסס ומיסיסיפי.
לימים, הובא עץ הפקאן לארץ ישראל, ואפשר לראותו בחצר גינות של בתים וגם בשדות.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפקאן גדל לגובה של 25–40 מטרים. העלים מסורגים, אורך העלה נע בין 35 ל-40 סנטימטרים. הפרחים מואבקים על ידי הרוח, ואינם מתאימים זה לזה לצורך האבקה, לכן נחוצים שני עצים או יותר כדי להפרות זה את זה. הרבייה נעשית באמצעות הפצת זרעים, כשעומק זריעה מלאכותית היא כ-5 סנטימטרים.
עצי הפקאן מאריכים ימים ומניבים פירות עד גיל של יותר מ-300 שנה. קצב הגדילה מהיר מאוד ועל פי מקורות שונים צריכת המים שלו היא 150 ליטר לשבוע. העץ אוהב אקלים קר ויכול לגדול לממדי ענק, עד למצב בו הוא מטיל צל על פני צמחים אחרים. עליו בעלי תכונות אללופתיות, כך למשל הם מכילים כמות גדולה של אשלגן.
צורת פרי הפקאן דומה לביצה מוארכת, אורכו 2.6 עד 6 סנטימטרים, ורוחבו 1.5 עד 3 סנטימטרים. צבע קליפתו הפנימית חום כהה וקליפתו החיצונית הירוקה, הקרויה "שומר", מחולקת לארבעה חלקים הצמודים יחד, עובייה 3 עד 4 מילימטרים, היא קשה ומחוספסת ומכילה חומצה טאנית המגינה עליה מפני פגיעת מזיקים. קליפה זו מתפקעת כאשר הפרי בשל, ארבעת חלקי הקליפה מתפצלים כלפי חוץ, והפרי נושר עם טלטול העץ ברוח או, בגידול תעשייתי, בטלטול של מנערת מכנית ייעודית המשירה את הפירות ארצה כשמכונה אחרת אוספת אותם.
תנובת הפרי היא בסתיו.
אגוזי הפקאן אכילים ובעלי טעם עשיר ודמוי חמאה. הם יכולים להיאכל כפי שהם, או לשמש לבישול — במיוחד בקינוחים מתוקים אך גם בתבשילים מתובלים. אחד התבשילים הנפוצים ביותר שהפקאן הוא חלק עיקרי בהם הוא עוגת הפקאן, מאכל מסורתי בדרום ארצות הברית. הפקאן הוא מרכיב חשוב גם בממתק הפרלין (praline), אשר בדרך כלל מקושר לניו אורלינס.
כמו כן ניתן לקלות אותם בתנור אפיה. לפני הכנסתם לתנור יש לסדוק את הקליפה ולהרטיב במי מלח.
עץ הפקאן משמש להכנת רהיטים בשל חוזקו, וכן כחומר בעירה מצוין להכנת בשר מעושן בטכניקת עישון קר או חם.
הפקאן הוא "עץ המדינה" של טקסס, אך המדינה המובילה בגידול פקאן בארצות הברית היא ג'ורג'יה, ואחריה טקסס, ניו מקסיקו ואוקלהומה. מחוץ לארצות הברית, מגדלים פקאן בישראל, אוסטרליה, ברזיל, מקסיקו, פרו ודרום אפריקה.
80 עד 95 אחוז מייצור הפקאנים העולמי, מקורו בארצות הברית, עם יבול שנתי של 150,000–200,000 טון המופקים מכ-10 מיליון עצים.
באנגלית, משמשת לעיתים המילה Nut (אגוז) לתיאור מי שהוא טיפש או משוגע, אך בדרום לואיזיאנה משמשת המילה Pecan (פקאן) באותה משמעות.
ערכים תזונתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך תזונתי של אגוזי פקאן (קלופים), ל-100 גרם[2]:
- 9.17 גרם חלבון
- 71.97 גרם שומן:
- 6.18 גרם חומצות שומן רוויות
- 40.801 גרם חומצות שומן חד בלתי רוויות
- 21.614 גרם חומצות שומן רב בלתי רוויות
- 13.86 גרם פחמימות, כולל 9.6 גרם סיבים תזונתיים
- 0.66 מ"ג תיאמין
- 0.21 מ"ג ויטמין B6
- 4.5 מ"ג מנגן
- 121 מ"ג מגנזיום
- 277 מ"ג זרחן
- 4.53 מ"ג אבץ
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פקאן, באתר ITIS (באנגלית)
- פקאן, באתר NCBI (באנגלית)
- פקאן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פקאן, באתר צמח השדה
- פקאן, באתר Tropicos (באנגלית)
- פקאן, באתר GBIF (באנגלית)
- פקאן, באתר The Plant List (באנגלית)
- פקאן, באתר IPNI (באנגלית)
- פקאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פקאן, באתר "צמח השדה"
- מהו אגוז הפקאן ולמה הוא בריא למאכל?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פקאן באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ באתר משרד החקלאות של ארצות הברית
