רומן חניכה
רומן חניכה (בגרמנית: Bildungsroman), נקרא בעברית לעיתים גם "רומן התחנכות", הוא סוגה ספרותית שהתפתחה בתקופת הנאורות בגרמניה. רומן החניכה עוסק בהיבטים הפסיכולוגיים, המוסריים והחברתיים של התבגרות הגיבור. המונח נטבע על ידי הפילולוג הגרמני יוהאן קרל סימון מורגנשטרן (Morgenstern) (אנ') בהתייחסותו לספרו של גתה "וילהלם מייסטר" (1796-1795), שנחשב לספר הראשון בסוגה זו.
מאפיינים של רומן החניכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרומן החניכה הקלאסי מיוחסים מספר מאפיינים, אם כי ייתכן שלא כולם יתקיימו בכל סיפור.
- הרומן מתאר את חיי הגיבור מילדותו ועד בגרותו.
- במהלך הרומן מגבש הגיבור זהות עצמאית מבחינה אישיותית, חברתית, מינית והשקפתית.
- במהלך הסיפור יעבור הגיבור חוויות מתחומים משמעותיים בחיים (מוות, זוגיות, פרנסה, חולי, זיכרון), ואופן ההתמודדות שלו יתרום לעיצוב דמותו.
- התהליך שעובר הגיבור כולל התבוננות פנימית ורפלקטיבית בינו לבין עצמו, ובמקביל בחינה של הסביבה החיצונית (המשפחה, החברה, העולם).
- תהליך ההתבגרות הוא ארוך, הדרגתי ולעיתים קשה. התהליך כרוך בהתנגשויות, חיכוכים וקונפליקטים בין מאפיינים שונים של הגיבור לבין הסדר החברתי הקיים.
- בין הדמויות הסובבות את הגיבור תהיה דמות "חונך" אחת או יותר, שיחסיה עם הגיבור ישפיעו עליו על דרך החיוב או על דרך השלילה.
- המסע הפנימי ילווה לעיתים גם ביציאה למסע פיזי ומעבר ממקום למקום, כאשר שינוי כלשהו (חוסר שביעות רצון, אסון, מאבק) מונע מהגיבור להמשיך לחיות בחיק משפחתו או סביבתו הקודמת.
- בסופו של דבר הגיבור מוצא את מקומו בחברה, מתוך קבלה חלקית או מלאה של ערכיה.
החל מסביבות תחילת המאה ה-20 עברה סוגת רומן החניכה שינויים והתפתחויות. למשל, ברומני חניכה רבים תהליך הגדילה וההשתלבות בחברה אינו מגיע לידי השלמה. כך לדוגמה ב"בחורף" של יוסף חיים ברנר, "תוף הפח" של גינטר גראס, "דמיאן" של הרמן הסה, "מוטל בן פייסי החזן" של שלום עליכם או "ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן. תופעה זו בסוגת רומן החניכה מכונה "אנטי-בילדונגסרומן", ולעיתים נתפסת כהתפתחות בתוך מסגרת הסוגה, בהתאם לרוח הזמן.
דוגמאות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אן-ז'אק רוסו, "אמיל, או על החינוך" (1762)
- גתה,"וילהלם מייסטר" (1796-1795)
- סטנדל, "האדום והשחור" (1830)
- שרלוט ברונטה, "ג'יין אייר" (1847)
- צ'ארלס דיקנס, "דייוויד קופרפילד" (1850)
- גוטפריד קלר, "היינריך הירוק" (1854)
- גוסטב פלובר, "החינוך הסנטימנטלי" (1869)
- רוברט לואיס סטיבנסון, "אי המטמון" (1882-1881)
- מארק טוויין, "הרפתקאותיו של האקלברי פין" (1885)
- ג'יימס ג'ויס, "דיוקן האמן כאיש צעיר" (1916)
- הרמן הסה, "סידהרתא" (1922)
- תומאס מאן, "הר הקסמים" (1924)
- ג'.ד. סלינג'ר, "התפסן בשדה השיפון" (1951)
- גינטר גראס, "תוף הפח" (1959)
- נל הרפר לי, "אל תיגע בזמיר" (1960)
- אמיל אז'אר, "כל החיים לפניו" (1975)
- דויד גרוסמן, "ספר הדקדוק הפנימי" (1991)
- יצחק בן-נר, "משחקים בחורף" (1988)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רומן חניכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רומן חניכה, דף שער בספרייה הלאומית
