ריבר פלייט

ריבר פלייט

מידע כללי
שם מלא	קלוב אתלטיקו ריבר פלייט
כינוי	לוס מיז'ונריוס (המיליונרים), לה בנדה (הרצועה)
תאריך ייסוד	25 במאי 1901
אצטדיון	אצטדיון אנטוניו וספוצ'יו ליברטי, ה"מונומנטל", בואנוס איירס (תכולה: 84,567)
נשיא	חורחה בריטו
מאמן	מרטין דמיצ'ליס
ליגה	ליגת העל הארגנטינאית
www.cariverplate.com.ar
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ תלבושת שלישית

"המכונה" (La Máquina), חמישיית ההתקפה של ריבר פלייט בשנות הארבעים

קלוב אתלטיקו ריבר פלייט (בספרדית: Club Atlético River Plate) הוא מועדון ספורט מהעיר בואנוס איירס הנחשב לאחד מהמובילים בארגנטינה. המועדון נוסד ב-25 במאי 1901, ועיקר פרסומו בשל קבוצת הכדורגל שלו המשחקת בפרימרה דיביסיון של ארגנטינה, ליגה שבה מחזיקה הקבוצה בשיא ההשתתפויות בעונותיה ובשיא הזכיות בה -38.

לזכיות באליפות ארגנטינה מתווספים שלושה עשר גביעים לאומיים ושבעה עשר גביעים בינלאומיים, כשהחשובים ביניהם הם גביע ליברטדורס - 4 פעמים - והגביע הביניבשתי. ריבר פלייט הוא אחד משלושת המועדונים היחידים שזכו בארבעת הטורנירים הנוכחיים של CONMEBOL - הליברטדורס, הסודאמריקנה, הרקופה והסורוגה; אלו מצטרפים לגביעי העבר בהם זכה המועדון - הביניבשתי, האינטראמריקנה והסופרקופה, וגביעי ריו דה לה פלאטה העתיקים - הקאפ טיי קומפטישן וגביע אלדאו; כל אלו בינלאומיים ורשמיים. המועדון מחזיק גם בשיא התארים הכללי בארגנטינה מאז תחילת העידן המקצועני, 69 במספר (ובתוספת העידן החובבני - 72). הקבוצה עומדת במקום הראשון בטבלת הנקודות ההיסטורית של ליגת העל הארגנטינאית, עם כמות הניצחונות הגדולה ביותר, כמות השערים הגדולה ביותר, ספיגת השערים הנמוכה ביותר והפרש השערים הטוב ביותר. שחקנים מפורסמים רבים שיחקו לאורך השנים במועדון, שגם תרם את מספר השחקנים הרב ביותר במדינה לנבחרות ארגנטינה במונדיאל. המועדון מדורג במקום התשיעי בעולם ובמקום הראשון בדרום אמריקה בדירוג הקבוצות בכל הזמנים של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS).

אצטדיונה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון אנטוניו וספוצ'יו ליברטי, הידוע בכינוי "המונומנטל" (El Monumental) והוא הגדול ביותר באמריקה הדרומית. תכולת האצטדיון כיום היא 84,567 מקומות ישיבה. גמר מונדיאל 1978 שבו זכתה נבחרת ארגנטינה נערך באצטדיון זה. האצטדיון משמש בנוסף גם כאצטדיון הלאומי של ארגנטינה. במתחם האצטדיון מפעיל המועדון, בנוסף לקבוצת הכדורגל, קבוצות בענפי ספורט רבים נוספים, ביניהם כדורסל, כדוריד, הוקי שדה, אתלטיקה, שחייה, טניס, התעמלות מכשירים, התעמלות אמנותית, כדורעף, איגרוף, כדורגל אולמות, שחמט, גלגיליות, כדורמים, קראטה, טאקוונדו, טניס שולחן, הוקי גלגיליות, קרוספיט, MMA, ברידג', ספורט נכים וענפי ספורט מקומיים כמו בוצא'ס, ססטובול ופלוטה פאלטה.

משחק הדרבי בין ריבר פלייט לבוקה ג'וניורס הוא אחד המשחקים המרתקים והטעונים בעולם הכדורגל וזכה לכינוי "הסופר קלאסיקו".

בשנת 2012 אוהדי הקבוצה שברו את שיא גינס ויצרו את הדגל הארוך בהיסטוריה באורך של 7,829 מטרים.

היסטוריה

הקבוצה נוסדה ב-25 במאי 1901 בשכונת לה בוקה כמיזוג של שתי קבוצות, "סנטה רוסה" ו"לה רוסאלס". הקבוצה קיבלה את שמה לאחר שאחד ממייסדיה ראה מלחים בנמל בואנוס איירס מניחים ארגזים עם הכיתוב "The River Plate" (נהר הריו דה לה פלאטה שנשפך למפרץ בואנוס איירס נקרא לעיתים באנגלית "River Plate"). בהמשך נדדה הקבוצה לשכונת פאלרמו ומאוחר יותר לשכונת נונייס בצפון העיר. היא נרשמה למשחק בליגת המשנה וב-1908 עלתה לליגת העל, החובבנית באותה העת, לאחר משחק גמר בו ניצחה את ראסינג קלוב בתוצאה 7-0. הסופר קלאסיקו הרשמי הראשון התקיים באוגוסט 1913, לאחר שבוקה הועלתה לליגת העל במסגרת היערכות מחדש של הליגה, ותוצאת הסיום בו הייתה 2-1 לריבר. בעידן החובבני זכתה הקבוצה בגביע הלאומי "קופה דה קומפטנסיה ג'וקיי קלוב" ובגביע הבינלאומי "טיי קאפ קומפטישן" (מול בריסטול מאורוגוואי), שני אלו ב-1914, וכן באליפות הליגה ב-1920.

עם תחילת העידן המקצועני, בראשית שנות ה-30, רכשה הקבוצה את ברנאבה פריירה מטיגרה תמורת 35,000 פסו (שיא עולם באותה העת) ואת קרלוס פאוצ'לה מספורטיבו בואנוס איירס תמורת 10,000 פסו, ובשל כך זכתה הקבוצה לכינוי "המיליונרים" (Los Millonarios). בעשור זה החלה הקבוצה להתעלות בהישגיה על פני יריבותיה, כשהיא זוכה בארבע אליפויות (בשנים 1932, 1936 - שתי אליפויות ו-1937), בשני גביעים לאומיים (קופה דה קומפטנסייה 1932, קופה איברגורן 1937) ובשני גביעים יבשתיים (גביע אלדאו 1936 ו-1937) בהם הביסה בגמר את פניארול אלופת אורוגוואי בתוצאות 5:1 (באורוגוואי) ו-5:2 (במגרש נייטרלי בארגנטינה).

סגנון משחקה ההתקפי והשוטף של הקבוצה בשנות ה-40 הקנו לה את הכינוי "המכונה" (La Máquina), ויש הרואים בה את המודל עליו התבססה שיטת הטוטאל פוטבול של הולנד בשנות ה-70. הרכב זה של ריבר נחשב על ידי רבים לאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה. חמשת שחקני ההתקפה, חואן קרלוס מוניוס, חוסה מנואל מורנו, אדולפו פדרנרה, אנחל לברונה ופליקס לוסטו, האפילו על אלפרדו די סטפנו הצעיר, והוא שותף מעט יחסית בשנותיו הראשונות בבוגרים. בשנים הללו זכתה ריבר בארבע אליפויות (בשנים 1941, 1942, 1945, 1947, יחד עם ארבע סגנויות ופעמיים מקום שלישי), כשבאחרונה די סטפנו מוכתר כמלך השערים של הטורניר עם 27 שערים; בשלושה גביעים לאומיים (קופה איברגורן 1941 ו-1942, וקופה אסקובר 1941) ובשלושה יבשתיים מול אלופות אורוגוואי (קופה אלדאו 1941, 1945, 1947).

בין השנים 1952 ל-1957 זכתה ריבר בחמש אליפויות מתוך שש אפשריות, בשני גביעים לאומיים (קופה איברגורן 1952 וקופה אווה פרון - פרס שנקבע מראש עבור רצף אליפויות) ובאחד יבשתי (קופה אלדאו 1955). לאחר "מבול" תארים זה הגיעו 18 שנים שחונות ללא תארים שהסתיימו באליפות בשנת 1975. משנה זו ועד לסוף המאה זכתה הקבוצה ב-17 אליפויות נוספות, כאשר בשני העשורים האחרונים של המאה נוספו הצלחות בינלאומיות בדמותם של חמישה גביעים יבשתיים: גביע ליברטדורס בעונת 1986 ובעונת 1996, בשתיהן לאחר ניצחון במשחקי הגמר על אמריקה דה קאלי הקולומביאנית; הגביע הביניבשתי ב-1986 לאחר ניצחון על סטיאווה בוקרשט אלופת אירופה; גביע האינטראמריקנה ב-1987 והסופרקופה סודאמריקנה ב-1997 לאחר ניצחון בגמר על סאו פאולו הברזילאית.

נורברטו אלונסו, משחקניה הבולטים של ריבר בשנות השבעים והשמונים, מניף את גביע הליברטדורס הראשון שלה ב-1986

שנות האלפיים נפתחו גם הן בזכיות מקומיות - ארבע במספר (בשנים 2000, 2002, 2003, 2004), אך מאז האליפות בשנת 2004 ובמשך עשור חלה ירידה בהישגי הקבוצה. תחילה, לא זכתה הקבוצה באף תואר במשך ארבע שנים. עקב קשיים כלכליים נאלצה הקבוצה למכור מדי שנה את כוכביה. גם מינויו של דניאל פסארלה כמאמן הקבוצה לא עזר לקבוצה להתאושש מהמשבר בו הייתה מצויה ולקראת סוף 2007 התפטר פסארלה מתפקידו. במקומו מונה דייגו סימאונה, משחקניה הגדולים של ארגנטינה בכל הזמנים ואחד המאמנים הצעירים העולים בכדורגל הארגנטינאי. מינויו של סימאונה השתלם והקבוצה הצליחה לזכות באליפות הקלאוסורה לשנת 2008. סימאונה שילב במהלך טורניר האליפות שחקנים צעירים כדוגמת דייגו בונאנוטה לצידם של שחקנים ותיקים שהבולט ביניהם היה אריאל אורטגה. אך היה זה הישג בודד בשנים אלו. בשנת 2011, לאחר שלוש שנים של תוצאות רעות בליגה הבכירה, הידרדרה הקבוצה למשחקי המבחן על הישארות בליגה הבכירה מול קבוצת בלגראנו מקורדובה. במשחק הראשון בקורדובה ניצחה הקבוצה המקומית 2:0 והשאירה לריבר פלייט סיכוי קלוש להישרדות. במשחק הגומלין באצטדיון המונומנטל, סיימו הקבוצות בתיקו 1:1 שקבע כי ריבר פלייט תרד לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה בארגנטינה לאחר 110 שנות קיומה. ביוני 2012, ניצחה ריבר פלייט את אלמירנטה בראון בתוצאה 2:0 במחזור האחרון של הליגה השנייה, ובכך העפילה למקום הראשון בליגה והבטיחה את עלייתה בחזרה לליגה הראשונה, שנה אחת בלבד לאחר שירדה לליגה השנייה.

בשנת 2014 חזרו גם ההישגים, כשהקבוצה זוכה ברצף חדש של טורנירים משמעותיים: אליפות ארגנטינה (פינאל 2014), גביע לאומי (קופה קמפאונטו) וגביע בינלאומי - גביע הסודאמריקנה, תוך שהיא מנצחת בחצי הגמר של טורניר יבשתי זה את "היריבה הנצחית", בוקה ג'וניורס (מולה התמודדה ריבר בשנה זו 8 פעמים ללא הפסד), ובגמר - את אתלטיקו נסיונל הקולומביאנית. להישגים אלו הצטרפה זכייה ברקופה סודאמריקנה בתחילת 2015, כאשר היא מנצחת את אלופת הליברטדורס, סן לורנסו. גביע נוסף בו זכתה ב-2015 הוא הסופרקופה האירואמריקנה, גביע לא רשמי שהפגיש אותה - אלופת הסודאמריקנה המכהנת - עם זוכת הליגה האירופית, סביליה.

בעונת 2015 זכתה ריבר בגביע הליברטדורס השלישי בתולדותיה לאחר ניצחון ביתי בגמר מול טיגרס המקסיקנית בתוצאה 3-0 (0-0 במשחק הראשון). שישה ימים לאחר מכן ניצחה הקבוצה (בתור מחזיקת הסודאמריקנה) את גמבה אוסקה (מחזיקת גביע הליגה היפנית) ביפן וזכתה בגביע סורוגה בנק, ובכך רשמה תואר רשמי שישי בתוך 15 חודשים.

בשנת 2016 זכתה הקבוצה בגביע רקופה סודאמריקנה, בשנה השנייה ברציפות, לאחר שגברה על מחזיקת גביע סודאמריקנה סנטה פה הקולומביאנית (2-1 בסיכום המפגש הכפול). בסוף אותה שנה גברה הקבוצה על רוסאריו סנטראל בגמר גביע ארגנטינה וזכתה בו לראשונה בתולדותיה. בסוף 2017 זכתה שוב בגביע ארגנטינה, לאחר שניצחה בגמר את אתלטיקו טוקומאן, ובמרץ 2018 זכתה במהדורת 2017 של הסופר קאפ הארגנטינאי לאחר שגברה על בוקה ג'וניורס בתוצאה 2-0.

בדצמבר 2018, שוב גברה ריבר פלייט על בוקה ג'וניורס במשחק גמר, הפעם במפגש חסר תקדים ביניהן בגמר מפעל יבשתי, גביע ליברטדורס 2018. המשחק הראשון במגרשה של בוקה הסתיים בתיקו 2-2. הגומלין נערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו שבמדריד, לאחר שהמשחק במונומנטל נדחה עקב תקיפת האוטובוס של שחקני בוקה. ריבר זכתה בגביע בפעם הרביעית לאחר ניצחון 3-1 בהארכה.

כינויי הקבוצה

הקבוצה זכתה במהלך השנים למספר כינויים, הכינוי הנפוץ בתקשורת ובקרב אוהדיה הוא "המיליונרים" (Los Millonarios). הכינוי הודבק לקבוצה בשנות ה-30 בעקבות רכישתו של בראנבה פריירה וכן בשל היותה של הקבוצה העשירה מבין קבוצות הליגה. בנוסף, מרבית אוהדי הקבוצה נחשבים לבני המעמד העליון, בניגוד לאוהדי בוקה ג'וניורס הנחשבים לבני מעמד הפועלים.

אוהדי קבוצות יריבות מכנים את הקבוצה בלעג "התרנגולות" (Gallinas). הכינוי דבק בקבוצה בשנת 1966 אחרי משחק גמר גביע ליברטדורס מול קבוצת פניארול מאורוגוואי בו הפסידה הקבוצה 4:2 אחרי שכבר הוליכה 0:2. בנוסף, הקבוצה סיימה במקום השני בליגה 11 פעמים במהלך 18 שנות היובש מהן סבלה הקבוצה משנת 1957 עד 1975. כיום אוהדי ריבר עצמם אימצו לעצמם גם את הכינוי הזה ברבים משיריהם, תוך שהם מייחסים לו משמעות חיובית.

הקבוצה זכתה גם לכינוי "הקבוצה עם הסרט האדום" (El Equipo de la Banda Roja) בשל תלבושתה הלבנה עם פס האדום האלכסוני ולכינוי "המכונה" (La Máquina) בשנות ה-40. באמצע שנות ה-90 הקבוצה כונתה "המכונה הקטנה" (La Maquinita) אחרי שהציגה סגל מרשים שזכה בשלוש אליפויות, גביע ליברטדורס ובסופרקופה סודאמריקנה.

אצטדיון

ערך מורחב – אצטדיון אנטוניו וספוצ'יו ליברטי

ב-1938, לאחר שנים של נדודים בין אצטדיונים שונים, רובם בדרום העיר בסמיכות לשכונת לה בוקה, קבעה הקבוצה את משכנה באצטדיון המונומנטל. הוא נחנך רשמית ב-25 במאי 1938 במשחק בין ריבר פלייט לפניארול מאורוגוואי בו ניצחה ריבר פלייט 1:3, בנוכחות כ-68,000 צופים. במשך שנים הייתה לאצטדיון צורת פרסה, שכן עקב העלויות הגבוהות לא נבנה היציע הצפוני הפונה לשפך הנהר ריו דה לה פלטה. לאחר 20 שנה, בשנת 1958, נכנסו לקופת המועדון 30 מיליון פסו תמורת מכירתו של אומר סיבורי ליובנטוס (קבוצה בה הוא עתיד להפוך לזכות בכדור הזהב; סכום ההעברה היה שיא עולמי באותה העת), ובעזרתם ניתן היה לבנות את היציע הצפוני החסר, שנקרא מאוחר יותר על שם השחקן האמור. חלקו העליון של יציע זה נבנה 20 שנה לאחר מכן, במסגרת שיפוצים והרחבות לקראת מונדיאל 1978, טורניר בו נערכו באצטדיון תשעה משחקים, כולל הגמר שבו ניצחה נבחרת ארגנטינה. האצטדיון משמש גם כאצטדיון הלאומי של נבחרת ארגנטינה. בשיאו כלל האצטדיון כ-100,000 מקומות, ועל פי ההערכה כמות כזו של צופים נכחה במשחק האליפות ב-1975, לאחר 18 שנים בהן לא זכה המועדון באליפות הליגה. אירועי שיא נוספים מבחינת כמות הצופים היו הגמרים של גביע הליברטדורס שבהם ניצחה ריבר, בשנים 1986 ו-1996, אז נכחו במקום כ-86,000 צופים. במשך שנים היה מספר המושבים כ-61,000, עד שבשנת 2019 נעשו שינויים שהגדילו את הכמות ל-70,074. בשנת 2020 הוחל בשיפוץ רב שלבי של האצטדיון. קרקע המשטח הונמכה, נשתל דשא חדש, מסלול האתלטיקה שהקיף את הדשא בוטל והיציעים התחתונים הוארכו עד לגובה הקרקע. במהלך העבודות גדל מספר המקומות אל מעבר ל-86 אלף, אך עם סיום התקנת המושבים החדשים כמות המקומות צפויה להגיע ל-84,567. זהו האצטדיון הגדול ביותר באמריקה הדרומית. בקומפלקס האצטדיון קיימים מגרשים עבור ענפי ספורט רבים נוספים, וכן בתי ספר ואוניברסיטה הנושאים את שם המועדון.

אצטדיון המונומנטל במהלך משחק ליגה מול אינדפנדיינטה ב-2004

תלבושת הקבוצה

תלבושת הקבוצה נחשבת לאחת המפורסמות בעולם. בשנותיה הראשונות שיחקה הקבוצה בתלבושת לבנה שהייתה נפוצה באותן שנים, כדי להבדיל את עצמה משאר הקבוצות עטו שחקני הקבוצה סרט אדום אלכסוני, דבר אשר גם הבליט את הרקע העשיר של הקבוצה לעומת שאר הקבוצות.

סמל

בעת הקמתה של ריבר פלייט - לא היה לקבוצה סמל, ורק ב-1930 הוחלט על סמל המכיל את ראשי תיבות של שם הקבוצה: C.A.R.P (Club Atlético River Plate) . ב-1947 שולב ראשי תיבות של הקבוצה בתוך מגן לבן המעוטר בפס אלכסוני בצבע אדום - בדומה לתלבושת הקבוצה. וכך מאז הסמל ב-1947, צורת הסמל, גודל ועיצובו השתנה במעט אך הסמלים נשארו דומים אחד לשני עד היום. בשנות ה-80 השתמש המועדון בסמל האריה היושב באצטדיונה הביתי (ה"מונומנטל").

• 
  סמל הקבוצה הראשון ב-1930 ועד 1941
• 
  סמל הקבוצה מ-1941 ועד 1947
• 
  סמל הקבוצה מ-1947 ועד 1969
• 
  סמל הקבוצה מ-1969 ועד 1993
• 
  סמליל המועדון - אריה בתוך האצטדיון הביתי ה"מונומנטל", בו נעשה שימוש על מדי הקבוצה בשנות ה-80
• 
  סמל הקבוצה מ-1993 ועד 1998
• 
  סמל הקבוצה מ-1998 ועד 2006
• 
  סמל הקבוצה מ-2006 ועד 2022
• 
  סמל הקבוצה החל מ-2022

שחקנים מפורסמים

ריבר פלייט ידועה במחלקת הנוער שלה, אשר ייצרה רבים משחקניה הבולטים של ארגנטינה בכל הזמנים. בקבוצה שיחקו גם שחקנים רבים אשר עברו ממנה למועדונים באירופה.

שנות ה-30, ה-40 ("המכונה") וה-50

אנחל לברונה אלפרדו די סטפנו אומר סיבורי ברנאבה פריירה קרלוס פאוצ'לה

רנאטו ססריני נסטור רוסי חוסה מנואל מורנו אדולפו פדרנרה חואן קרלוס מוניוס

פליקס לוסטו נורברטו ז'אקונו ריקרדו ואגי אמדאו קאריסו וולטר גומס

שנות ה-60 וה-70

לואיס ארטימה ארמינדו אונגה לואיס קוביז'ה דניאל אונגה אוסקר מאס

חוסה ואראקה דלם אנריקה וולף אובלדו פיליול רוברטו פרפומו

נורברטו אלונסו קרלוס מורטה ריינלדו מרלו חואן חוסה לופס דניאל פסארלה

אמיליו קומיסו לאופולדו לוקה אוסקר אורטיס אלחנדרו סאבלה רמון דיאס

שנות ה-80

מריו קמפס אמריקו גאז'גו אנסו פרנצ'סקולי נרי פומפידו אוסקר רוג'רי

אלברטו טרנטיני חוליו אולרטיקואצ'אה אנטוניו אלסאמנדי הקטור אנריקה נסטור גורוסיטו

חואן חילברטו פונס קלאודיו בורגי סרחיו בטיסטה סרחיו גויקוצ'אה קלאודיו קאניג'ה

פדרו טרוגליו אבל באלבו גבריאל בטיסטוטה אנחל קומיסו לאונרדו אסטרדה

שנות ה-90

אריאל אורטגה רוברטו אז'אלה סרחיו ברטי הרנן קרספו חרמן בורגוס מתיאס אלמיידה

מרסלו סאלאס סלסו אז'אלה הרנן דיאס חוליו קרוס חואן פבלו סורין סנטיאגו סולארי

מרסלו גז'ארדו רמון מדינה בז'ו רוברטו בונאנו אדוארדו קואודט פאבלו איימר חבייר סביולה

חואן פאבלו אנחל אדוארדו בריסו מריו יפס

העשור הראשון של המאה ה-21

חבייר מסצ'ראנו פרננדו קאבנגי אנדרס ד'אלסנדרו לואיס גונסאלס גונסאלו היגוואין אלחנדרו דומינגס

אסטבן קמביאסו מרטין דמיצ'ליס נלסון קואבס כריסטיאן לדסמה רדאמל פלקאו אלכסיס סאנצ'ס

לאונרדו פונסיו חרמן לוקס פרנקו קוסטנסו חואן פבלו קאריסו פרננדו בלוצ'י מקסי לופס

דייגו בונאנוטה רוברטו פריירה אריק לאמלה ג'ונתן מאידנה

העשור השני של המאה ה-21

מנואל לנסיני דויד טרזגה חואן איטורבה טאופילו גוטיירס לוקאס אוקאמפוס רמירו פונס מורי רודריגו מורה מרסלו ברוברו אדר אלברס בלנטה

קרלוס סאנצ'ס קרלוס קרבונרו מתיאס קראנביטר לאונל ונחיוני גבריאל מרקאדו חרמן פסלה עמנואל ממאנה לאונרדו פיסקוליצ'י סבסטיאן דריוסי

לוקאס אלאריו גונסאלו מרטינס מילטון קאסקו איגנסיו פרננדס לוקאס מרטינס קוארטה איגנסיו סקוקו אנסו פרס חאבייר פינולה ניקולס דה לה קרוס

פרנקו ארמני לוקאס פראטו חואנפר קינטרו גונסאלו מונטייל רפאל סנטוס בורה אסקיאל פלאסיוס חוליאן אלברס לוקאס בלטראן מתיאס סוארס

העשור השלישי של המאה ה-21

אנסו פרננדס סנטיאגו סימון אגוסטין פלבסינו אסקיאל בארקו

מיגל בורחה רודריגו אליינדרו פבלו סולארי אנסו דיאס

קלאודיו אצ'ברי פרנקו מסטנטואונו

תארים

• אליפות ארגנטינה - 38 (שיא):
  • 1920 (עידן חובבני), 1932, קופה קמפאונאטו 1936, קופה דה אורו 1936, 1937, 1941, 1942, 1945, 1947, 1952, 1953, 1955, 1956, 1957, מטרופוליטנו 1975, נסיונל 1975, מטרופוליטנו 1977, מטרופוליטנו 1979, נסיונל 1979, מטרופוליטנו 1980, נסיונל 1981, 1985/86, 1989/90, אפרטורה 1991, אפרטורה 1993, אפרטורה 1994, אפרטורה 1996, קלאוסורה 1997, אפרטורה 1997, אפרטורה 1999, קלאוסורה 2000, קלאוסורה 2002, קלאוסורה 2003, קלאוסורה 2004, קלאוסורה 2008, פינאל 2014, 2021, 2023
• גביעים לאומיים - 16:
  • קופה דה קומפטנסיה ג'וקיי קלוב - 1: 1914
  • קופה דה קומפטנסיה - 1: 1932
  • קופה ד"ר קרלוס איבארגורן - 4: 1937, 1941, 1942, 1952
  • קופה אסקובר - 1: 1941
  • קופה קמפאונטו - 1: 2014
  • גביע ארגנטינה - 3 (שיא משותף): 2016, 2017, 2019
  • הסופר קאפ הארגנטינאי - 3 (שיא): 2017, 2019, 2023
  • טרופאו דה קמפאונס - 2: 2021, 2023
• גביעים בינלאומיים - 18:
  • הגביע הביניבשתי - 1: 1986
  • גביע ליברטדורס - 4: 1986, 1996, 2015, 2018
  • גביע אינטראמריקנה - 1: 1987
  • סופרקופה סודאמריקנה - 1: 1997
  • גביע סודאמריקנה - 1: 2014
  • רקופה סודאמריקנה - 3: 2015, 2016, 2019
  • גביע סורוגה בנק - 1: 2015
  • קאפ טיי קומפטישן - 1: 1914
  • גביע אלדאו - 5 (שיא): 1936, 1937, 1941, 1945, 1947.
• אחר
  • קופה דה אורו אווה פרון - 1: 1957
  • ליגיז'ה פרה ליברטדורס - 4: 1976, 1989, 1992, 1999
  • גביע ליברטדורס עד גיל 20 - :1 2012
  • מונדיאל קבוצות קהילת מדריד עד גיל 17 - 1: 2013

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריבר פלייט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ריבר פלייט (בספרדית ובאנגלית)

• ריבר פלייט, ברשת החברתית פייסבוק
• ריבר פלייט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ריבר פלייט, ברשת החברתית אינסטגרם
• ריבר פלייט, ברשת החברתית טיקטוק
• ריבר פלייט, ברשת החברתית LinkedIn
• ריבר פלייט, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• ריבר פלייט - דף הפייסבוק של קבוצת האוהדים בישראל "Filial River Israel"
• יניב בינו‏, עכשיו לכו תחפשו לכם קלאסיקו, באתר וואלה, 27 ביוני 2011