תל אפק (אנטיפטריס)
 | |
| התל והמבצר, 2011 | |
| שמות נוספים | אַנְטִיפַּטְרִיס |
|---|---|
| מידות | |
| גובה מעל פני הים | כ-50 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | התרבות הכנענית |
| תקופות |
התקופה הכלקוליתית ברונזה קדומה ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הרומית תקופה ההלניסטית התקופה העות'מאנית |
| ננטש | 1948 |
| סוג | תל |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות |
1934–1936, מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי 1961, רשות העתיקות 1972–1992, אוניברסיטת תל אביב |
| ארכאולוגים |
יעקב עורי משה כוכבי פרחיה בק |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל  |
| מיקום | ממזרח לפתח תקווה וממערב לראש העין, ובתחומי הגן הלאומי ירקון |
| קואורדינטות | 32°06′18″N 34°55′50″E / 32.105°N 34.930416666667°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   תל אפק  | |
 | |
| מפת הגן הלאומי | |
  | |
תֵּל אֲפֵק הוא אתר ארכאולוגי השוכן סמוך למקורות נחל הירקון, ממזרח לפתח תקווה וממערב לראש העין, ובתחומי הגן הלאומי ירקון (שנקרא גם "פארק אפק", על שם אתר זה). האתר היה מיושב למן התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל ברציפות כ-5,000 שנה.[1] בשטח התל עומד מבצר תל אפק (להבדיל ממגדל אפק הסמוך ועליו מצודת מיראבל הצלבנית).
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חשיבותו האסטרטגית של התל היא מיקומו ממערב למעבר אפק – פרוזדור צר העובר בין הרי השומרון במזרח וביצות הירקון במערב. המעבר הוא חלק מדרך הים הקדומה שחיברה בין מצרים ובין מסופוטמיה. ובשל קרבתו אל מעיינות ראש העין, מקור המים השני בגודלו בארץ.[2] שטחו כ-120 דונם.[3]
היסטוריוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר מוזכרת לראשונה בכתבי המארות המצריים מראשית בראשית האלף ה-2 לפנה"ס. מאוחר יותר הוזכרה כאחת מן הערים שנכבשו על ידי מלכי מצרים בתקופת הברונזה המאוחרת (תחותמס השלישי, אמנחותפ השני). אפשר שהיא נזכרת פעמיים נוספות בתעודות המצריות בשם "שרון" במקום אפק.[4]
אפק נזכרת גם באסטלת הניצחון של אסרחדון, תיאור מסעו של אסרחדון מלך אשור אל מצרים בשנת 671 לפנה"ס,[5] וכן בפפירוס מהעיר סקארה שבמצרים, שזמנו שנת 600 לפנה"ס בקירוב, המזכיר את מסעו של נבוכדנאצר מלך בבל, שהגיע עד אפק.[4]
בתנ"ך העיר אפק נזכרת מספר פעמים, למשל: ”וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק” (שמואל א' ד', א); ”וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם, אֲפֵקָה” (שמואל א' כ"ט, א). העיר נקראה גם אפק לשרון, כדי להבדיל בינה לבין ערים אחרות ששכנו על מקורות מים וכונו אפק ביניהם אפק הצפונית.
במקורות הצלבניים אפק נזכרת כאחוזה בסניוריה של אבירי משפחת איבלין, שמבצרם היה במיראבל, המצודה במגדל אפק הסמוך לתל.[4]
החפירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לראשונה נערכה חפירת הצלה בתל בשנים 1934–1936, בעת הקמת קו המים ירקון-ירושלים. באתר חפר הארכאולוג יעקב עורי מטעם מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי.[6] חפירת הצלה נוספת נערכה בשנת 1961 בעת הקמת מפעל ירקון-נגב.[7]
בשנת 1972 החלה הכשרת התל וסביבתו כגן לאומי, ומשלחת חפירות מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב החלה בחפירה השיטתית הראשונה באתר. המשלחת הארכאולוגית, בראשותו של פרופסור משה כוכבי, חפרה באתר מדי שנה בחודשי הקיץ במשך כ-20 שנים.[8]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרגלות התל נמצא מצבור חרסים מן התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל, המעיד שיישוב כלשהו התקיים באתר כבר בתקופה זו.[9]
באתר נמצאו שרידים רבים מתקופת הברונזה הקדומה בכל שטחי החפירה: חומה בנויה לבנים על יסוד אבן (עובי החומה 2.90 מטר), רחוב המתמשך לאורך החומה, מבנה ציבורי בעל פינות מעוגלות, בתים סדורים משני עבריהם של רחובות מצטלבים, עובדה המצביעה אולי על קיומו של תכנון עירוני כבר בתקופה זו.[9]
תקופת הברונזה התיכונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיא פריחתה של העיר היה בתקופת הברונזה התיכונה בראשית האלף ה-2 לפנה"ס. בכתבי המארות נזכרים אפק ומושלה, שנשא את השם האמורי "יענקאלו".[10] השרידים מתקופה זו כוללים: חומה שהקיפה את כל האתר ברוחב 3.5 מטר, אקרופוליס שעליו נבנה ארמון, בית-קברות המפואר, שני ארמונות נוספים שנבנו בסוף התקופה.[2]
תקופת הברונזה המאוחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת השלטון המצרי בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, עמד בפסגת התל ארמון גדול, ששרידיו נחשפו בחצר המצודה מתקופה העות'מאנית. יסודותיו היו עשויים אבן, וקירותיו העליונים, הבנויים לבנים, טויחו, לפחות בחלקם, בטיח צבעוני. הממצאים מתקופה זו הם רבים וחשובים, בין השאר נמצאו: שישה שברים של לוחות טין כתובים בכתב יתדות, כנראה חלק מארכיון שהיה במקום. ביניהם, קטע של עלילה מיתולוגית, מילון למונחי עבודת האדמה בשפות האכדית והשומרית; ומילון נוסף, שכלל נוסף על האכדית והשומרית, גם את השפה הכנענית.[11] במילון כתובות מילים ללא קשר תוכני ביניהן, מופיעה בו רשימת נוזלים: שמן, מים ויין, עובדה המצביעה על כך שמילונים אלה שימשו את הפקידים המצרים שישבו בארמון והוציאו מעין "תעודות משלוח" של מזון לארצות שונות, ולכן נזקקו למילון.[12][13] הממצא החשוב ביותר מן הארמון הוא מכתב שלם על לוח טין, כתוב באכדית, שנשלח מאוגרית, בשנת 1230 לפנה"ס בקירוב. המכתב נשלח מאדם בשם תכוחלינו אל בכיר בממשל המצרי בארץ-ישראל בשם חיא, שניהם דמויות מוכרות היטב בתכתובת הדיפלומטית הבינלאומית מאותה תקופה.[14][15][16]
בין הממצאים המצריים שנמצאו באחד הקברים חרב מגל מצרית שקיפלו אותה לפני הקבורה ("וכיתתו חרבותם לאיתים") העתק של חרב זו ניתן לסדאת עם חתימת הסכם השלום כסמל לשלום.[דרוש מקור] בנוסף לכך; טבעת חותם מצרית ודגם של לבנת יסוד, הנושאת את שמו של רעמסס ה-2.
עוד נמצאו במקום בולה נושאת טביעה של נסיך או נסיכה מממלכת החתים - היחידה הידועה עד כה מארץ-ישראל. בולה חיתית זו היא הראשונה מסוגה שנמצאה בארץ ישראל. קוטר הטביעה שבה היה 40 מ"מ, אך יותר ממחציתה נשברה בימי קדם ואבדה.[17]
במרכז הטביעה כתובים שמו של בעל החותם ותוארו בכתב ההירוגליפי החיתי. המרכז מוקף בשלושה מעגלים קונצנטריים מעוטרים, ומספר כה רב של מעגלים נדיר מאוד בטביעות חותם חיתיות, שאינן מלכותיות. על פי הארכאולוג והחיתולוג איתמר זינגר ניתן למצוא את הכיתוב "נסיך" או "נסיכה", ומשמו של בעל החותם השתמר רק חלק מן הסימן הראשון - כנראה "אר-".[17]
תקופת הברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]השכבה הראשונה בתל מתקופת הברזל היא כנראה מראשית המאה ה-10 לפנה"ס. מתקופה זו נחשפו בראש התל בורות ממגורה. מפרק זמן מאוחר יותר נחשפו במדרון הצפוני-מערבי של התל שני מבנים מסוג בית ארבעת המרחבים, האופייניים לתקופה זו. הירקון באותה עת היה גבולה הצפוני של ארץ פלשת, ואפק הייתה מעוזם של הפלשתים. בתל נמצאו צלמיות פלשתיות, המוכרות בעיקר מאשדוד והמכונות "אשדודה", שנראה שהייתה המקבילה של האלה אשרה במיתולוגיה הכנענית.[18] ממצא ייחודי נוסף מהתקופה הפלשתית הוא לוח טין שעליו סימני כתב שאינה ניתנת לפיענוח (ייתכן והוא דוגמה לכתבם של הפלשתים ולשפתם, שנותרו עלומים).[9]
התקופה ההלניסטית - פגאיי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה ההלניסטית נקרא המקום "פגאיי" – מעיינות, על שם מעיינות ראש העין והיה היישוב המרכזי באזור. השם השתמר בשם הכפר הערבי הסמוך פג'ה. המקום מוזכר גם בפפירוסים של זנון. בתי היישוב הוקמו לאורך רחוב ראשי שכיוונו צפון-דרום. תוכנית היישוב הייתה היפודמית של רחובות שתי וערב. בחפירות התל נחשף קצה מערבי של מצודה מן התקופה ההלניסטית המאוחרת, שאגפה המזרחי נהרס כליל על ידי המצודה העות'מאנית. אפשר שהמצודה הייתה חלק מקו ביצורי אלכסנדר ינאי הנזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו; שאותר על ידי הארכאולוג יעקב קפלן לאורך נחל ירקון, מדרומו.[9]
התקופה הרומית - אנטיפטריס
[עריכת קוד מקור | עריכה].png)
בתקופה הרומית בארץ ישראל, סביב שנת 9 לפנה"ס, עת הושלמה בניית העיר קיסריה, נבנה במקום מבצר בידי המלך הורדוס. הורדוס בנה מחדש את אפק המקראית וקרא לה אַנְטִיפַּטְרִיס, על-שם אביו, אנטיפטרוס:
- ”[הורדוס] הקים עיר אחרת במישור הקרוי כפר סבא. הוא בחר במקום משקה ובארץ טובה ביותר לנטעים. סביב העיר הזאת זרם נהר וחורשה היפה ביותר בגודל מטעיה הקיפה אותה”.[19] המבצר שמר על המעבר מצד ההר, באמצע הדרך בין ירושלים לקיסריה. במקורות שונים שובש שם העיר והוא מופיע כ"אנטיפטרוּס" או "אנטיפטרֵס", העיר נהרסה ברעידת אדמה בשנת 363 לספירה; הערבים כינו את המקום "אבּוּ בּוּטְרוּס", ובשם זה הם מכנים אף את נחל הירקון הסמוך.
התקופה העות'מאנית - מצודת פינאר באשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל נבנה המבצר, המכונה לעיתים "מבצר אנטיפטריס" (או "מבצר אנטיפטרוס"). המבצר נבנה בשנים 1571–1574 על ידי סלים השני, ושמו הנכון הוא "מבצר בינאר באשי" (שיבוש ערבי של השם הטורקי "פינאר באשה", שמשמעותו ראש העין). בניית המבצר פגעה קשות בשכבות הקדומות יותר, אך בחלקן ניתן עדיין להבחין.
המאה העשרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1915 בנתה יחידת הרכבת הצבאית העות'מאנית את תחנת הרכבת "ראס אל-עין" (כיום תחנת הרכבת ראש העין דרום) סמוך למבצר, על תוואי המסילה המזרחית, מסילה צרה ברוחב 105 ס"מ. עם כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, סללו הבריטים מחדש את המסילה מלוד אל חדרה מזרח ברוחב תקני של 1,435 מילימטר. המבצר הפך למחנה צבא בריטי ובסמוך נבנה ב-1941 מחנה סירקין של חיל האוויר המלכותי.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעת ששלטונות המנדט הבריטי חיפשו פתרון לאספקת המים לירושלים המתפתחת, עלה הרעיון להביא מים ממעיינות ראש העין, אולם השלטונות בחרו באופציות זולות יותר בדמות מעיינות עין פואר.[20][21] בתחילת שנות ה-30 נבחנו שתי אפשרויות: הירדן והירקון. הירדן קרוב יותר לירושלים אך נמוך הרבה יותר מנחל הירקון ולשם העלאת המים לגובה נדרשו אמצעים טכנולוגיים מורכבים יחסית, ולכן, החליטו הבריטים להעדיף את חלופת מפעל ירקון-ירושלים. העבודות החלו בשנת 1933.[22][23] באמצעות משאבות שהוצבו במקורות הירקון הוזרמו מים עד לשער הגיא ומשם באמצעות משאבות נוספות לתוך העיר.[24]
במאי 1948 השתלט הצבא העיראקי על מחנה הצבא במקום, שזה עתה התפנה מהכוחות הבריטים שעזבו את הארץ. ב-30 במאי 1948 כבשו כוחות אצ"ל את ראש העין, אם כי לא עמדו בפני התקפות הנגד של לוחמי חסן סלאמה, שנעזרו בצבא העיראקי שחל להגיע לאזור ונהדפו באבידות כבדות.[25] שישה חיילי אצ"ל נפלו בקרב זה.[26] האזור נכבש שוב מבצע בתק בלילה שבין ה-11 ביולי ל-12 ביולי 1948. לאחר שגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני כבש את מגדל אפק פינו העיראקים את ראש העין ללא קרב, לאחר שפיזרו מוקשים והניחו מטעני נפץ במכוני השאיבה של קו המים. הכוחות מנועו את הפעלת המטענים במכוני השאיבה ופינו את המוקשים.[27][28] בכניסה לפארק אפק ניצבת אנדרטה ל-36 הלוחמים שנפלו בכל קרבות ראש העין ומגדל צדק במהלך מלחמת העצמאות.
לאחר הקמת המדינה האזור סופח לפתח תקווה וכבר בשנת 1951 הוצע להקים במקום פארק עירוני סביב המבצר ומקורות הירקון בשטח של 750 דונם.[29] במקביל החל תכנון פרויקט מפעל ירקון-נגב[30]. התוכנית להקמת הפארק לא יצאה לפועל והמקום היה מוזנח במשך שנים רבות. אבנים מהמבצר, שנשמר שלם עד שנות ה-50, נלקחו לשימוש משני וחלק מקירותיו קרסו.[31][32] הקמת הפארק החלה לבסוף בשנת 1971 על ידי עיריית פתח תקווה ורשות הגנים הלאומיים.[33] במקביל החלה החפירה הארכאולוגית במקום. בשנת 1975 נמצא בארמון המושל המצרי ממצא נדיר, מילון תלת לשוני בשומרית, אכדית וכנענית הכתוב בכתב יתדות.[13] ב-2019 נמצא ממצא נדיר בתיאטרון הרומי העתיק שבאתר: "מדרגות כארון" ששימשו כמעבר תת-קרקעי צר לשחקני התיאטרון.[34]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יום שדה "תל אפק ומקורות הירקון", מנהל חברה ונוער, אגף של"ח וידיעת הארץ
- משה כוכבי, אפק - אנטיפטריס חמשת אלפים שנות היסטוריה, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
- משה כוכבי, איתמר זינגר, נדב נאמן וישראל פינקלשטיין, דיון: אבן העזר הישראלית ואפק הכנענית, קתדרה 27, דצמבר 1982, עמ' 38-3
- סיור ארכאולוגי בתל אפק
- תמונות של תל אפק
תל אפק 3D, תמונות בתלת־ממד מהגן הלאומי ירקון, באתר "המימד השלישי"
מבצע חוזר לשחרור מבצר אנטיפתרוס, דצמבר 1948, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- פארק אפק - מתחם תל אפק (אנטיפטריס) בגן הלאומי ירקון
משה גלעד, תל אפק, יש לו קסם גדול, באתר הארץ, 13 ביוני 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הניקוד ע"פ זאב ענר (מעדכן המהדורה), כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005 ׁ(מהדורה 20 מחודשת)
- ^ 1 2 מנפרד ביטאק, כשהנסיך האמורי ינכאל היה מלך באפק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001
- ^ תל אפק, באתר lib.cet.ac.il
- ^ 1 2 3 תל אפק באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים 2003, כתובת 31, עמ' 92 - 93.
- ^ Ory J., 1937 'Excavations at Ras el-'Ain H', QDAP, 6, pp.99-129
Ory J., 1938 'Excavations at Ras el-'Ain', QDAP, 5, pp.lll-ll2 - ^ איתן א', 1969 "החפירות לרגלי תל ראש-העין", עתיקות, ה (סדרה עברית), עמ' 68-49
איתן א', 1967; "סארקופג וקשת מעוטרת מהמאוזליאום בראש-העין", ארץ-ישראל, ח, עמ' 118-114 - ^ אורי דרומי, חושף צפונות אפק וארץ גשור: פרופ' משה כוכבי, פלמ"חניק וארכיאולוג, 1928-2008, באתר הארץ, 1 במרץ 2008
- ^ 1 2 3 4 משה כוכבי, אפק - אנטיפטריס חמשת אלפים שנות היסטוריה, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
- ^ בנימין מזר, כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, ירושלים, עמ' 11–47, 83-48, 1976
- ^ נתן סרמן, חורבן גדול הוא גם עדן לחופרים, באתר הארץ, 31 ביולי 2007
- ^ Anson F. Rainey, A Tri-Lingual Cuneiform Fragment from Tel Aphek, Tel Aviv 3, 1976-12, עמ' 137–140 doi: 10.1179/033443576788497903
- ^ 1 2 שמעון פינס, מילון תלת לשוני נמצא בארמון בחפירות תל אפק, דבר, 9 בספטמבר 1975
אוסף רשות העתיקות, מילון שומרי-אכדי-כנעני, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ משה כוכבי, איתמר זינגר, נדב נאמן וישראל פינקלשטיין, דיון: אבן העזר הישראלית ואפק הכנענית, קתדרה 27 בדצמבר 1982, עמ' 22-26
- ^ משה כוכבי, אפק - אנטיפטריס חמשת אלפים שנות היסטוריה, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, עמוד 73
- ^ המכתב באתר רשות העתיקות
- ^ 1 2 פרופ' משה כוכבי, תולדות אפק - אנטיפטריס לאור החפירות והתעודות ההיסטוריות, באתר lib.cet.ac.il - מט"ח
- ^ צלמית אישה - דמות סכמתית זו של אישה, שגופה מתמזג בכס שהיא יושבת עליו, מכונה "אשדודה", על-שם העיר אשדוד שבה נמצאה ב-1968, באתר מוזיאון ישראל
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 16, פרק ה, פסקה ב, סעיפים 142–143; וגם: תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א, פרק כא, פסקה ט, סעיף 417: "לזכר אביו בנה עיר במישור היפה ביותר אשר בממלכתו, העשיר אותה בנחלי מים ובאילנות וקרא לה אנטיפטריס".
- ^ ירושלים צפויה לצמאון, דואר היום, 30 באוגוסט 1928
- ^ המחסור במים מדאיג את שלטונותינו למאוד, דואר היום, 27 באפריל 1931
- ^ הנציב העליון מבטיח מים לירושלים, דבר, 25 ביולי 1933
- ^ עבודת מפעל המים לירושלים מתחילה בקרוב, דואר היום, 25 באוקטובר 1933
- ^ למפעל המים לירושלים, דואר היום, 3 בדצמבר 1933
- ^ מרדכי בר-און, יחסי כוחות במציאות קרבית ומיתוס 'דוד מול גולית' במלחמת העצמאות, ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, חוברת 20, אביב תשע"ב, 2012, עורך: מאיר חזן
שוחררה ראש העין מכון המים לירושלים - בידינו, מעריב, 30 במאי 1948 - ^ ראש-העין נכבשה אך פונתה, הַבֹּקֶר, 31 במאי 1948
- ^ נכבשה ראש העין - מכון המים ניצל, המשקיף, 14 ביולי 1948
- ^ שלמה רייך, "הך בתותח ויצאו מים" - ביקור בחזית ראש העין-מגדל צדק, על המשמר, 12 באוגוסט 1948
- ^ אושר תקציב הפיתוח של פ"ת, על המשמר, 7 באוגוסט 1951
- ^ מושלמות התכניות לניצול המים של מעינות הירקון, דבר, 10 במאי 1950
- ^ צבי אילן, ההרס בקטע אחד נעצר במקום אחד - ומה במקומות אחרים, דבר, 24 ביוני 1973
- ^ מי זוכר את מבצר אנטיפטרוס, מעריב, 18 בנובמבר 1966
- ^ שמעון פינס, פארק על שטח 800 דונם יוקם ליד פתח־תקוה, דבר, 20 בדצמבר 1971
- ^ יובל בגנו, שש כאלו בכל העולם: ממצא ארכיאולוגי נדיר נמצא בתל אפק, באתר מעריב אונליין, 10 בספטמבר 2019
