ביאור:בבלי ביצה דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ביצה פרק ראשון ביצה שנולדה ביום טוב

משנה:

ביצה שנולדה ביום טוב:

בית שמאי אומרים תאכל,

ובית הלל אומרים לא תאכל ^[1]; ^[2]

בית שמאי אומרים: שאור בכזית, וחמץ בככותבת ^[3],

ובית הלל אומרים: זה וזה בכזית;

השוחט חיה ועוף ביום טוב: בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה,

ובית הלל אומרים: לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום;

ומודים שאם שחט - שיחפור בדקר ^[4] ויכסה, ^[5], שאפר כירה מוכן הוא ^[6].

^[7]

גמרא:

במאי עסקינן?: אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה ^[8] - מאי טעמייהו דבית הלל: אוכלא דאפרת הוא ^[9]! אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים? מאי טעמייהו דבית שמאי: מוקצה היא!?

ומאי קושיא? דלמא בית שמאי לית להו מוקצה ^[10]?

קא סלקא דעתין? אפילו מאן דשרי במוקצה - בנולד אסר ^[11]!

מאי טעמייהו דבית שמאי?

אמר רב נחמן: לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, וּדְאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד; בית שמאי כרבי שמעון ובית הלל כרבי יהודה.

ומי אמר רב נחמן הכי ^[12]?: והתנן [שבת פ"כא מ"ג]: 'בית שמאי אומרים: מגביהין ^[13] מעל השלחן עצמות ^[14] וקליפין ^[15], ובית הלל אומרים: ^[16] מסלק את הטבלא כולה ^[17] ומנערה', ואמר רב נחמן: אנו אין לנו ^[18] אלא ^[19] בית שמאי כרבי יהודה ^[20], ובית הלל כרבי שמעון!

אמר לך רב נחמן: גבי שבת - דסתם לן תנא כרבי שמעון, דתנן [שבת פ"כד מ"ד]: 'מחתכין את הדלועין ^[21] לפני הבהמה ^[22], ואת הנבלה לפני הכלבים ^[23]' ^[24] מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון ^[25], אבל

עמוד ב

גבי יום טוב - דסתם לן תנא ^[26] כרבי יהודה ^[27], דתנן [ביצה פ"ד מ"ג]: 'אין מבקעין עצים ^[28] מן הקורות ^[29] ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב ^[30]' ^[31] מוקים לה ^[32] לבית הלל כרבי יהודה ^[33].

^[34]

מכדי מאן סתמיה למתניתין? – רבי ^[35]; מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון ומאי שנא ביום טוב דסתם לן כרבי יהודה?

אמרי: שבת, דחמירא ולא אתי לזלזולי בה ^[36] - סתם לן כרבי שמעון, דמיקל; יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה - סתם לן כרבי יהודה, דמחמיר.

במאי אוקימתא? בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה? אי הכי, אדמפלגי בביצה - לפלגו בתרנגולת?

להודיעך כחן דבית שמאי, דבנולד שרי;

ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי? וכי תימא 'כח דהתירא עדיף ^[37]', ונפלוג בתרוייהו: 'תרנגולת העומדת לגדל ביצים, היא וביצתה: בית שמאי אומרים תאכל, ובית הלל אומרים לא תאכל'!?

אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה ^[38], וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא - מאתמול גמרה לה ^[39];

ורבה ^[40] לטעמיה, דאמר רבה ^[41]: מאי דכתיב (שמות טז ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ [וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם] ^[42]? - חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת ^[43], ואין שבת מכינה ליום טוב. ^[44]

^[45]

אמר ליה אביי: אלא מעתה, יום טוב בעלמא ^[46] תשתרי ^[47]?

גזרה משום יום טוב אחר השבת;

שבת דעלמא תשתרי?

גזרה משום שבת אחר יום טוב;

ומי גזרינן ^[48]? והא תניא [תוספתא ביצה פ"א הלכה ב [ליברמן]]: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות - מותרות לאכלן ביום טוב, ואם איתא ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן? ^[49]

אמר ליה: ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

רב יוסף אמר: ^[50] גזרה משום פירות הנושרין. ^[51]

אמר ליה אביי: פירות הנושרין טעמא מאי?

סיכום מהלך תוספות ביצה ב.

הערות

^ בו ביום
^ בגמרא מפרש טעמא;
^ תמרה
^ פיל"א בלע"ז
^ כדמפרש טעמא בגמרא: כשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום
^ בגמרא בעי: מאי קאמר?
^ משום דהני תלת מילי הוו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל גבי יום טוב - תנא להו גבי הדדי, ובגמרא מפרש טעמייהו.
^ שאינה מוקצת
^ רש"י: אוכל שנפרד, וחבירו במנחות 'חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו', וכן בשחיטת חולין (דף עג,א); תוספות: פירוש: אוכל הנפרד מן האוכל הוא: דהביצה שנולדה - נפרדה היא מן התרנגולת, ואי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה;
^ דדלמא כרבי שמעון סבירא להו דאמר בפרק 'כירה' (שבת דף מד,א) מוֹתר השמן שבנר ושבקערה אסור, ורבי שמעון מתיר
^ להכי פרכינן 'מאי טעמייהו דבית שמאי': דקא סלקא דעתין דאפילו לרבי שמעון דשרי במוקצה, בנולד אסיר: דאילו במוקצה סבירא ליה לא מקצי איניש מדעתיה מידי דחזי ליה, אבל נולד לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה
^ דבית הלל כרבי יהודה
^ בשבת
^ שאינן ראוין לאכילה
^ וקליפי אגוזים, ולא חיישינן למוקצה
^ אין מטלטלין אותן בידים שמוקצה הן, אלא
^ שיש תורת כלי עליה
^ בשיטת משנה זו לפי שמוחלפת שיטתה
^ כך שמעתי מרבותינו:
^ ומחמרי
^ תלושין
^ ולא אמרינן טרחא דלאו צורך הוא
^ ואף על פי שנתנבלה בשבת, דבין השמשות לא היתה עומדת לאכילת כלבים - אפילו הכי שרי: דלית לן מוקצה בשבת!
^ הלכך: מגביהין מעל השלחן - דמיירי בשבת -
^ כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא, דקיימא לן הלכה כסתם משנה וקיימא לן הלכה כבית הלל
^ רבי
^ דאשכחן דסתם כרבי יהודה
^ ביום טוב, לא
^ הסדורות זו על גב זו בקרקע ועומדות לבנין
^ ואף על פי שעומדת מעכשיו להיסק, הואיל ובין השמשות לאו להכי קיימא; כיון דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא
^ אלמא אית לן מוקצה ביום טוב, הלכך
^ רב נחמן למתניתין
^ דאיירי ביום טוב, ובית הלל כרבי יהודה, ובעומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה
^ תוספות מסכת ביצה דף ב עמוד ב ד"ה גבי שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון: ותימה: והא הוי 'סתם ואחר כך מחלוקת', דהא פליג רבי יהודה במתניתין, ואמר: אם לא נתנבלה בערב שבת – אסור, ואין הלכה כסתם ,דכי האי גונא חשיב 'סתם ואחר כך מחלוקת' בפרק 'יש נוחלין' (בבא בתרא דף קכב,ב ושם) גבי מלתיה דרבי יוחנן בן ברוקה, דפריך 'סתם ואחר כך מחלוקת היא'! ויש לומר דהתם סמיך א'ועוד מאי', אלא דפריך בתר הכי, וכן פירש שם בקונטרס; אבל לעולם מהני הסתם להיות רבים, והוי רבים רבי שמעון, והוי יחיד רבי יהודה, והלכתא כרבים כתנא קמא, דהיינו רבי שמעון! ואי תימא גבי שבת נמי סתם לן כרבי יהודה, כי האי דתנן (שבת פ"ג מ"ו, דף מד,א): 'מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, ורבי שמעון מתיר' והואיל ואוסר מוקצה מחמת מיאוס - כל שכן מחמת איסור - דהכי אמרינן התם; ויש לומר דהאי סתמא עדיפא, הואיל ונשנית משנה בסתם לבסוף פרק 'מי שהחשיך' (בבא בתרא דף קנו,ב ושם)
^ הוא סדר המשנה, וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו - שנאן סתם, ולא הזכיר שם אומרו עליהן, כדי שלא יהו שנויה מפי יחיד, ונראין כאילו נשנו מפי המרובים ויעשו כמותן
^ אי מקילין בה חדא קולא לא אתי לאקולי בה טפי
^ טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה: שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר
^ דאסרי לה בית הלל, כדמפרש ואזיל
^ ואף על גב דבידי שמים הוא – אסור, דבעינן כל סעודות שבת וסעודות יום טוב שיהו מזומנות ומוכנות מבעוד יום של חול
^ דאסר בהכנה שאינה בידים ממש
^ בפסחים (דף מז,ב), ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא
^ וְהֵכִינו = והזמינו, כגון "מכאן אני אוכל למחר"; דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום - בהדיא כתיב (שמות טז כג) אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ [וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ], אלא הזמנה בפה קאמר, וכתיב בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וסתם [יום] ששי חול הוא, ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול
^ ויום טוב נמי קרוי 'שבת' ובעיא סעודתו הזמנה, והזמנתה בחול
^ אבל סעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בה הזמנה, הלכך באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום, דלא שייך בה מוקצה.
^ 'ואין יום טוב מכין לחברו' לא גרסינן במלתיה דרבה, דהא קרא קא דריש, ושני ימים רצופים בתורה לא אשכחן, דמספיקא עבדינן להו;
^ שאינו אחר שבת
^ לגמוע ביצה חיה שנולדה בו
^ ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא
^ ואי תימא הויא לה גזרה לגזרה: דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת! – תריץ: הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת, דהשתא איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין ביומיהם; ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות הואיל ואינם נולדות, ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר, דמילתא דלא שכיחא הוא; בשם רבינו; והא דאמרינן בכולי הש"ס שאין גוזרין גזרה לגזרה - מהאי קרא נפקא [ספרא אחרי מות פרשתא ט פרק יג הלכה כב]: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי (ויקרא יח ל) - עשו משמרת - כלומר: גזרה - למשמרתי = לתורתי, ולא משמרת למשמרת: שלא יעשו גזרה לגזרה
^ טעמא דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה:
^ וכדאוקימנא ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת; וקא סלקא דעתך השתא גזרה היא משום פירות הנושרין דלא נכלינהו, דהא נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא: שאף זו פרי הנושר!

[1] בו ביום

[2] בגמרא מפרש טעמא;

[3] תמרה

[4] פיל"א בלע"ז

[5] כדמפרש טעמא בגמרא: כשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום

[6] בגמרא בעי: מאי קאמר?

[7] משום דהני תלת מילי הוו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל גבי יום טוב - תנא להו גבי הדדי, ובגמרא מפרש טעמייהו.

[8] שאינה מוקצת

[9] רש"י: אוכל שנפרד, וחבירו במנחות 'חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו', וכן בשחיטת חולין (דף עג,א); תוספות: פירוש: אוכל הנפרד מן האוכל הוא: דהביצה שנולדה - נפרדה היא מן התרנגולת, ואי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה;

[10] דדלמא כרבי שמעון סבירא להו דאמר בפרק 'כירה' (שבת דף מד,א) מוֹתר השמן שבנר ושבקערה אסור, ורבי שמעון מתיר

[11] להכי פרכינן 'מאי טעמייהו דבית שמאי': דקא סלקא דעתין דאפילו לרבי שמעון דשרי במוקצה, בנולד אסיר: דאילו במוקצה סבירא ליה לא מקצי איניש מדעתיה מידי דחזי ליה, אבל נולד לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה

[12] דבית הלל כרבי יהודה

[13] בשבת

[14] שאינן ראוין לאכילה

[15] וקליפי אגוזים, ולא חיישינן למוקצה

[16] אין מטלטלין אותן בידים שמוקצה הן, אלא

[17] שיש תורת כלי עליה

[18] בשיטת משנה זו לפי שמוחלפת שיטתה

[19] כך שמעתי מרבותינו:

[20] ומחמרי

[21] תלושין

[22] ולא אמרינן טרחא דלאו צורך הוא

[23] ואף על פי שנתנבלה בשבת, דבין השמשות לא היתה עומדת לאכילת כלבים - אפילו הכי שרי: דלית לן מוקצה בשבת!

[24] הלכך: מגביהין מעל השלחן - דמיירי בשבת -

[25] כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא, דקיימא לן הלכה כסתם משנה וקיימא לן הלכה כבית הלל

[26] רבי

[27] דאשכחן דסתם כרבי יהודה

[28] ביום טוב, לא

[29] הסדורות זו על גב זו בקרקע ועומדות לבנין

[30] ואף על פי שעומדת מעכשיו להיסק, הואיל ובין השמשות לאו להכי קיימא; כיון דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא

[31] אלמא אית לן מוקצה ביום טוב, הלכך

[32] רב נחמן למתניתין

[33] דאיירי ביום טוב, ובית הלל כרבי יהודה, ובעומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה

[34] תוספות מסכת ביצה דף ב עמוד ב ד"ה גבי שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון: ותימה: והא הוי 'סתם ואחר כך מחלוקת', דהא פליג רבי יהודה במתניתין, ואמר: אם לא נתנבלה בערב שבת – אסור, ואין הלכה כסתם ,דכי האי גונא חשיב 'סתם ואחר כך מחלוקת' בפרק 'יש נוחלין' (בבא בתרא דף קכב,ב ושם) גבי מלתיה דרבי יוחנן בן ברוקה, דפריך 'סתם ואחר כך מחלוקת היא'! ויש לומר דהתם סמיך א'ועוד מאי', אלא דפריך בתר הכי, וכן פירש שם בקונטרס; אבל לעולם מהני הסתם להיות רבים, והוי רבים רבי שמעון, והוי יחיד רבי יהודה, והלכתא כרבים כתנא קמא, דהיינו רבי שמעון! ואי תימא גבי שבת נמי סתם לן כרבי יהודה, כי האי דתנן (שבת פ"ג מ"ו, דף מד,א): 'מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, ורבי שמעון מתיר' והואיל ואוסר מוקצה מחמת מיאוס - כל שכן מחמת איסור - דהכי אמרינן התם; ויש לומר דהאי סתמא עדיפא, הואיל ונשנית משנה בסתם לבסוף פרק 'מי שהחשיך' (בבא בתרא דף קנו,ב ושם)

[35] הוא סדר המשנה, וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו - שנאן סתם, ולא הזכיר שם אומרו עליהן, כדי שלא יהו שנויה מפי יחיד, ונראין כאילו נשנו מפי המרובים ויעשו כמותן

[36] אי מקילין בה חדא קולא לא אתי לאקולי בה טפי

[37] טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה: שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר

[38] דאסרי לה בית הלל, כדמפרש ואזיל

[39] ואף על גב דבידי שמים הוא – אסור, דבעינן כל סעודות שבת וסעודות יום טוב שיהו מזומנות ומוכנות מבעוד יום של חול

[40] דאסר בהכנה שאינה בידים ממש

[41] בפסחים (דף מז,ב), ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא

[42] וְהֵכִינו = והזמינו, כגון "מכאן אני אוכל למחר"; דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום - בהדיא כתיב (שמות טז כג) אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ [וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ], אלא הזמנה בפה קאמר, וכתיב בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וסתם [יום] ששי חול הוא, ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול

[43] ויום טוב נמי קרוי 'שבת' ובעיא סעודתו הזמנה, והזמנתה בחול

[44] אבל סעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בה הזמנה, הלכך באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום, דלא שייך בה מוקצה.

[45] 'ואין יום טוב מכין לחברו' לא גרסינן במלתיה דרבה, דהא קרא קא דריש, ושני ימים רצופים בתורה לא אשכחן, דמספיקא עבדינן להו;

[46] שאינו אחר שבת

[47] לגמוע ביצה חיה שנולדה בו

[48] ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא

[49] ואי תימא הויא לה גזרה לגזרה: דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת! – תריץ: הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת, דהשתא איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין ביומיהם; ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות הואיל ואינם נולדות, ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר, דמילתא דלא שכיחא הוא; בשם רבינו; והא דאמרינן בכולי הש"ס שאין גוזרין גזרה לגזרה - מהאי קרא נפקא [ספרא אחרי מות פרשתא ט פרק יג הלכה כב]: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי (ויקרא יח ל) - עשו משמרת - כלומר: גזרה - למשמרתי = לתורתי, ולא משמרת למשמרת: שלא יעשו גזרה לגזרה

[50] טעמא דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה:

[51] וכדאוקימנא ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת; וקא סלקא דעתך השתא גזרה היא משום פירות הנושרין דלא נכלינהו, דהא נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא: שאף זו פרי הנושר!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]