סמ"ג עשה קמ
מצות עשה לקרות על הביכורים במקדש, שנאמר וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכל העניין ומתחיל וקורא מהגדתי היום עד אשר נתת לי ה׳.
ושנינו בסוטה [דף ל״ב] שבלשון הקדש היה מתודה נא׳ כאן וענית ואמרת ונאמר להלן וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם ומפרש בגמרא [בדף ל״ג] והתם מנלן אתיא קול קול ממשה דכתיב והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. שנינו בפרק ג׳ דבכורים בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעין אלו שאינן יודעין לקרות מלהביא כדי שלא יכלמו, התקינו בית דין שיהו מקרין את מי שהוא יודע כמי שאינו יודע.
[שם ובתוספתא שם כל הסוגיא עד סוף] המביא ביכורים יש לו רשות ליתנם לעבדו ולקרובו בכל הדרך עד שמגיע להר הבית אז נוטל הסל על כתיפו ואפילו היה מלך גדול בישראל ונכנס עד שמגיע לעזרה. וקורא ועודהו הסל על כתיפו: הגדתי היום לה׳ אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותיך לתת לנו. ומוריד הסל מעל כתיפו ואוחז בשפתיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניף, שנא׳ אחר כך ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני ה׳ אלהיך. וקורא: ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו׳ כלומר לבן בקש לעקור את הכל כשרדף את יעקב ובשביל שחשבו לעשות חשב לו המקום כאילו עשה שהאומות חושב להם מחשבה כמעשה. ועוד אחרים באו לכלותינו שאחרי זאת ירד יעקב למצרים וכו׳ עד שגומר. [בירושלמי שם ומביאו ר״ש בפי׳] ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן והשתחוה ויצא. ורש״י פי׳ [בפי׳ חומש פרשה תבא] והנחתו לפני ה׳ אלהיך והשתחוית מגיד שנוטלו לאחר הנחת הכהן וקורא וחוזר ומניף והרי יש כאן ב׳ תנופות אחת קודם הקריאה ואחת לאחר הקריאה. ותניא בספרי [תבא] והנחתו לפני ה׳ אלהיך והשתחוית מלמד שטעונין הנפה שתי פעמים אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחויה [שם] ומנין שהביכורים טעונין תנופה שנ׳ ולקח הכהן הטנא מידיך לרבות הביכורים לתנופה.
וכשם שטעונין תנופה כך טעונין קרבן שלמים ושיר. כדאיתא בפ״ב שנא׳ בהן ושמחת בכל הטוב ולהלן הוא אומר ושמחת בחגך מה שמחת החג בשלמים אף כאן בשלמים ואין הקרבן מעכב ואימתי קוראים בשיר עליהן כשיגיעו לעזרה מתחילין הלוים בשיר וקוראים ארוממך ה׳ כי דליתני וגו׳ [שם ובירושלמי שם] הביכורים טעונים לינה כיצד הביא ביכורים למקדש וקרא והקריב שלמים לא יצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך כל פינות שאתה פונה מן המקדש כשתבא לו לא יהיו אלא בבקר.
נמצאת אומר שהביכורים טעונים שבעה דברים: הבאת מקום, וכלי, וקריאה, וקרבן, ושיר, ותנופה, ולינה שם בירושלם.
שנינו בפ״ק האשה והאפוטרוסוס והשליח והעבד אינן קורין לפי שאינם יכולין לומר אשר נתת לי ה׳. אבל הגר מביא וקורא לדברי ר׳ יהודא כדאיתא בירושלמי דביכורים [ומביאו ר״ש בפי׳ שם] לפי שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל העולם שנכנסין תחת כנפי שכינה ולאברהם היתה השבועה תחילה שינחלו בניו את הארץ ואומר שם אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי יהודא עובדא אתא לקמי דרבי אבהו ואורי כרבי יהודא ואין הל׳ כתנא דתוספתא [פ״ק דבכורים] שאומר לרבי יהודא שהגר מביא ואינו קורא. [מהמיימוני פ״ד דהלכות בכורים] וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להם ערי מגרש ונאמר אתה והלוי.
בפ׳ הספינה [דף פ״א] אמר רבי יוסי בר׳ חנינא הפריש ביכורים ושלחן ביד אחר ומת השליח בדרך אע״פ שחזר הוא והביאן אינו קורא שנא׳ ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד. שנינו בפ״ק הפריש ביכורים ואבדן והפריש אחרים תחתיהן מביא השניים ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר את ראשית פרי האדמה לפי שאינן ראשית ואלו השניים אינן חייבין עליהם חומש כביכורים. בפ׳ החולץ [דף ל״ו ע״ב] פסקינן כריש לקיש דאמר המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא שקניין פירות אינו כקניין הגוף אבל מביא אדם בכורים מנכסי אשתו וקורא אע״פ שאין לו גוף הקרקע שנ׳ בהן אשר נתן לך ה׳ אלהיך ולביתך כדמסקינן בפ׳ השולח [דף מ״ו]. שנינו בפ״ק הביא בכורים מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא בכורים ממין אחר אינו קורא עליהן שנאמר הגדתי היום פעם אחת בשנה הוא מגיד ולא שתי פעמים בשנה וכן מפרש בירושלמי [שם].
שנינו בפ״ג [דף פ״ו כל הסוגיא עד סוף המצוה] כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות אשר במעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים, שנא׳ ברוב עם הדרת מלך. ובאין ולנין ברחובה של עיר ולא יכנסו לבתים, מפני אהל הטומאה כדמפרש בירושלמי. [שם] ובשחר הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו. והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו להודיע שהביכורים משבעת המינין. ומפרש בירושלמי [שם] שמביא זית שהוא מאחד מהמובחרין שבשבעה שהוא סמוך לא״י שנא׳ ארץ זית שמן. והחליל מכה לפניהם עד שהיו מגיעים קרוב לירושלם והם הולכין בכל הדרך וקוראין שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך. ולא היו מהלכין כל היום אלא שתי ידות ביום כדתניא בתוספתא. [שם] הגיעו קרוב לירושלם, שולחין לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלם, ועטרו ביכוריהם ופרכסו אותם ואם היה לח ויבש מראין את הלח מלמעלה כדמפרש בירושלמי. [שם] והפחות והסגנין והגזברין יוצאין לקראתם מירושלם, ולפי הבאין הן יוצאין, אם באו אנשים רבים יוצאין לקראתם רבים ואם מעט מעט. וכשיכנסו כולם בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני באכם לשלום. והם מהלכין בתוך ירושלם והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית. הגיעו להר הבית נוטל כל אחד ואחד סלו על כתיפו ואומר הללו יה הללו אל בקדשו עד כהתי״ה כדמפרש בירושלמי [דלעיל] והן מהלכין בהר הבית וקוראין עד שמגיעין לעזרה. הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה׳ כי דליתני.