ויקיפדיה

ישראל

מדינה במזרח התיכון
(הופנה מהדף מדינת ישראל)
פירוש נוסף ערך זה עוסק במדינה במזרח התיכון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ישראל (פירושונים).
המונח "מדינת ישראל" מפנה לכאן. לערך העוסק באוניית מעפילים, ראו מדינת ישראל (אוניית מעפילים).

יִשְׂרָאֵל היא מדינה במזרח התיכון, בדרום-מערב אסיה, השוכנת על החוף הדרום־מזרחי של הים התיכון. ישראל הוקמה בשטחי ארץ ישראל, ביתו הלאומי וארץ מולדתו של העם היהודי. המדינה הכריזה על עצמאותה בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948 ושיטת הממשל בה היא דמוקרטיה פרלמנטרית.

מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
מדינת ישראל
דגלסמל
דגל ישראל
מלמעלה למטה: דגל ישראל על רקע השמיים, הכותל המערבי והר הבית, דגל ישראל על רקע הכותל המערבי, עץ על אי במרכז ים המלח, פראים בהר הנגב, ירושלים מכוסה בשלג, חיפה מהאוויר, דולפין בריף הדולפינים באילת, גלישת עננים לתוך מכתש רמון, חוף פלמחים על רקע גורדי השחקים, רכס בחוף געש

לחצו כדי להקטין חזרה

כוויתערב הסעודיתעיראקאיראןירדןסוריהמצריםישראללבנוןקפריסיןלוביווןטורקיהיהודה ושומרון
המנון לאומי התקווה
המנון
ממשל
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה נשיא המדינה
נשיא המדינה נס הנשיאנס הנשיא יצחק הרצוג
ראש הרשות המבצעת ראש הממשלה
ראש הממשלה ראש ממשלת ישראלראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו
שפה רשמית עברית[1]
עיר בירה ירושליםירושלים ירושלים[2] (הכרה בינלאומית חלקית) 31°47′N 35°13′E / 31.783°N 35.217°E / 31.783; 35.217 (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הכנסת
רשות שופטת מערכת המשפט הישראלית הכוללת בעיקר את בתי המשפט
גאוגרפיה
יבשת אסיה
שטח יבשתי[3] 22,072 קמ"ר[4] (153 בעולם)
אחוז שטח המים 2.1%
אזור זמן UTC +2
היסטוריה
הקמה עצמאות מהממלכה המאוחדת
מלחמת העצמאות
הכרזת העצמאות		 30 בנובמבר 1947 – 20 ביולי 1949
ה' באייר ה'תש"ח (14 במאי 1948)
ישות קודמת המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי על פלשתינה (א"י)
דמוגרפיה
אוכלוסייה[5]
(הערכה 1 בנובמבר 2024)		 10,009,800 נפש[4][6] (96 בעולם)
צפיפות 453.51 נפש לקמ"ר (27 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים[7]
גילאי 0–14 27.41%
גילאי 15–24 15.47%
גילאי 25–54 36.34%
גילאי 55–64 8.23%
גילאי 65 ומעלה 12.55%
כלכלה
תמ"ג[8] (2023) 509,901 מיליון $ (28 בעולם)
תמ"ג לנפש 50,940$ (30 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[9]
(2022)		 0.915 (25 בעולם)
מדד ג'יני 38.6 (נכון ל־2018)
מטבע שקל חדש ₪‏ (ILS)
בנק מרכזי בנק ישראל
שונות
חגים לאומיים יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, יום ירושלים
סיומת אינטרנט .il
קידומת בין־לאומית 972
www.gov.il
סרטון וידאו של תמונות מישראל, ערוץ 2

ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים האדום בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון־מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל ומצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, שבשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי והבקעה שבין ישראל לירדן נמצאים שטחי יהודה ושומרון, המוחזקים בידי ישראל תחת תפיסה לוחמתית. שטחה של המדינה הוא 22,072 קמ"ר (כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן, עליהן הכריזה ריבונות, ללא אזור יהודה ושומרון ורצועת עזה).[10] אוכלוסייתה מנתה בשנת 2024, על־פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 9.9 מיליון תושבים.[11] מבחינה דמוגרפית, רוב הישראלים הם יהודים (73.2%), אך יש בה מיעוט ערבי גדול (כ־21.1%, מרביתו מוסלמי) וקבוצות מיעוט אחרות (5.7%).

במהלך המאה ה־19 חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי אירופה שהביאה להקמת התנועה הציונית ולגלי עלייה לארץ ישראל. ב־1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשה האימפריה הבריטית את ארץ ישראל מידי העות'מאנים ופורסמה הצהרת בלפור. בתקופת המנדט הבריטי מאבקים ממושכים בין היישוב היהודי וערביי ארץ ישראל הביאו את בריטניה למסור את שאלת המנדט בארץ לאו"ם, שהמליץ ב־1947 לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. התוכנית התקבלה על ידי הסוכנות היהודית, אך נדחתה בידי ההנהגה הערבית; עימות צבאי שניצת בין הצדדים התפתח למלחמת העצמאות, שבמהלכה הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל. בתום המלחמה והסכמי שביתת הנשק, שלטה ישראל במרבית שטח המנדט לשעבר, אף מעבר למה שהוקצה למדינה היהודית בתוכנית החלוקה. יהודה ושומרון ורצועת עזה נכבשו על ידי ירדן ומצרים, בהתאמה. המדינה הערבית לא הוקמה, ומאות אלפי ערבים־פלסטינים נסו או גורשו מבתיהם במסגרת הנכבה. במקביל עלו לישראל מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב.

ב־1967, במלחמת ששת הימים, כבשה ישראל את יהודה ושומרון, רצועת עזה וחצי האי סיני ואת רמת הגולן. מלבד סיני, שהחזירה ישראל למצרים במסגרת הסכם השלום ביניהן, ורצועת עזה, שממנה נסוגה באופן חד־צדדי ב-2005, המשיכה ישראל לשלוט בשאר השטחים האמורים. חוקי המדינה הוחלו במלואם על מזרח ירושלים ורמת הגולן, ובאופן חלקי על יהודה ושומרון. בעקבות הסכמי אוסלו, ניתנה אוטונומיה חלקית לרשות הפלסטינית בכ־40% משטחי יהודה ושומרון ובעבר גם על רוב שטח רצועת עזה. מאמצים לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני לא הבשילו לכדי הסכם שלום סופי; ברם, נחתמו הסכמי שלום ונורמליזציה אחרים בין ישראל למדינות ערביות.[12]

בחוקי היסוד שלה מוגדרת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, עם מערכת פרלמנטרית, ייצוג בשיטה היחסית וזכות בחירה אוניברסלית. ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת והכנסת היא הרשות המחוקקת. על פי החוק הישראלי, בירת ישראל היא ירושלים. למדינות רבות יש הסתייגויות לגבי מעמדה של ירושלים כבירת ישראל,[13] ועל כן נמצאות רוב השגרירויות הזרות בישראל בגוש דן ובפרט בתל אביב, המרכז הכלכלי והטכנולוגי של המדינה.

ישראל היא מדינה מפותחת וחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). כלכלת המדינה דורגה ב־2023 במקום ה־27 בעולם,[14] על פי תוצר מקומי גולמי נומינלי, כלכלתה בין המפותחות והמתקדמות בעולם.[15] לישראל כוח עבודה מיומן, והיא אחת המדינות המשכילות בעולם, על פי אחוז אזרחים בעלי תואר דוקטור. רמת החיים בישראל היא הגבוהה ביותר במזרח התיכון, ובמדד הפיתוח האנושי של האומות המאוחדות היא מדורגת במקום ה-19. תוחלת החיים בה היא אחת הגבוהות בעולם.

המדינה, ערכיה וסמליה

שם המדינה

 
מצבת מרנפתח (המאה ה־13 לפני הספירה). רוב הארכאולוגים המקראיים מתרגמים קבוצה של הירוגליפים כ"ישראל", המקרה הראשון של תיעוד השם.

במגילת העצמאות נאמר: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל". הצירוף "מדינת ישראל" נמצא בשימוש נרחב, והוא מופיע, בין השאר, על עטיפת הדרכון הישראלי. בסמל המדינה מופיע מראשיתו השם "ישראל". במרץ 2016 נקבע בתיקון לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה כי שם המדינה הוא "ישראל",[16] וכך נקבע גם בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

השם "ישראל" מופיע בתנ"ך יותר מאלפיים פעמים. בספר בראשית, הוא שמו החדש של יעקב אבינו שניתן לו על ידי מלאך אלוהים שנאבק עמו לפני פגישתו עם עשו. לאחר שיעקב גבר על המלאך, המלאך נכנע לו ושינה את שמו לישראל בנימוק: ”כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל”.[17] בהמשך, השם משמש כשמם של שבטי ישראל, צאצאיו של יעקב, אשר נחשבים לאבותיהם של היהודים.

על מסמכים רשמיים של המדינה מופיע שם המדינה גם בערבית, שפה שיש לה מעמד מיוחד בישראל. שם המדינה בערבית, إسرائيل (תעתיק: אִסְרָאאִיל), נלקח מהאופן שבו מופיע השם "ישראל" בקוראן ובמקורות המוסלמיים,[18] ומהאופן שבו מתועתק השם "ישראל" בתרגומי התנ"ך לערבית. על שטרות כסף, מטבעות ובולים מופיע שם המדינה בעברית, בערבית ובאנגלית: Israel.

שמה של המדינה נקבע סמוך להקמתה על־פי הצעתו של דוד בן-גוריון, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", שהיה לראש הממשלה הראשון.[19] השם מייצג את אופייה היהודי של המדינה, בלי ליצור בעיות קשות לזהותם של אזרחים לא־יהודים ובלי להתחייב לאידאולוגיה או למציאות פוליטית מסוימת.

הצעות אחרות לשמה של המדינה שתוקם היו "ציון", "עבר", "צבר", "יהודה" ועוד.[20][21]

סמלי המדינה

  ערך מורחב – הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל
 
תבליט בשער טיטוס המתאר את הגולים ברומא לאחר חורבן ירושלים וביזת בית המקדש, ובידיהם מנורת שבעת הקנים

דגל המדינה שנקבע בחוק הוא גם דגל התנועה הציונית. מסיבה זו התלבטה הוועדה שדנה בסמלי המדינה עם הקמתה אם לאמץ אותו, כיוון שהדבר היה עלול ליצור בעיה ליהודים ציונים שהם אזרחי מדינות אחרות. אחת ההצעות שעמדו על הפרק הייתה דגל על בסיס רעיונו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, בספרו "מדינת היהודים",[22] אולם לבסוף הוחלט לאמץ את הדגל הנוכחי, כיוון שהיה פופולרי מאוד ביישוב העברי בארץ ובקרב יהודים בעולם, וכיוון שראשי הסניפים הגדולים של התנועה הציונית בחוץ־לארץ עודדו זאת.

לצורך עיצוב סמל המדינה פרסמה הוועדה מכרז. במכרז נכתב כי מומלץ שימוש בסמל מנורת שבעת הקנים, שהוא סמל יהודי ותיק, אולם נשקלו הצעות שונות. בסופו של דבר נבחרה הצעתם של האחים שמיר בשינויים קלים. הסמל כולל את מנורת שבעת הקנים, כפי שהיא מופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא כמוקד הסמל, ומשני עבריה ענפי זית, ותחתיה המילה "ישראל" בעברית. שימוש בענפי הזית כסמל השלום הועדף על פני שימוש במוטו "שלום על ישראל". תיאור הדומה למראה סמל המדינה מופיע בספר זכריה (פרק ד), אולם לא ברור אם הדמיון מקרי או שהאחים שמיר אכן השתמשו בספר זכריה כהשראה לעיצוב הסמל.

חגים ויום המנוחה

  ערך מורחב – חגי ישראל ומועדיו
רשימת ימים ממלכתיים
שם תאריך
יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל כ"ד בתשרי
יום הזיכרון לרחבעם זאבי ל' בתשרי
יום הזיכרון ליצחק רבין י"ב בחשוון
יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל י"ז בכסלו
יום המשפחה[23] (יום האם) ל' בשבט
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע ז' באדר
יום העלייה י' בניסן
יום הזיכרון לשואה ולגבורה כ"ז בניסן
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ד' באייר
יום העצמאות ה' באייר
יום הרצל י' באייר
יום השחרור וההצלה כ"ו באייר
יום ירושלים כ"ח באייר
יום זאב ז'בוטינסקי כ"ט בתמוז

ימי החגים, המנוחה והשבתון במדינת ישראל מבוססים על הלוח העברי והחגים היהודיים; הבולטים שבהם חגי תשרי (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות) וחג הפסח, ובמידה פחותה גם שבועות, חנוכה ופורים. בחגים אלה ישנן חופשות מרוכזות בבתי הספר ובחלק ניכר ממקומות העבודה ולכן ישראלים רבים מנצלים אותם לחופשה, טיולים, בילויים בחיק הטבע ומפגשים משפחתיים מורחבים.

לצד חגים אלה נקבעו מספר מועדים לאומיים: המרכזי שבהם הוא יום העצמאות שנחגג בה' באייר או בסמוך לו, ובו נחגגת הקמת מדינת ישראל. יום קודם לכן נקבע כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שבו מתייחדת מדינת ישראל עם זכרם של חללי מערכות ישראל, ונפגעי פעולות האיבה. יום הזיכרון השני החשוב שקבעה ישראל הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבו מתייחדים עם זכר היהודים שנספו בשואה. ישנם מועדים רשמיים חשובים פחות, בהם יום ירושלים, יום הרצל ויום הזיכרון ליצחק רבין.

מדינת ישראל מכירה במעמד עדות של לא-יהודים, ובהתאם לכך ביום המנוחה השבועי ובימי החגים של אותן עדות. כגון צום הרמדאן של המוסלמים וחג המולד של הנוצרים. בכך מתאפשר להם לשמור על ייחודם התרבותי.

היסטוריה

  ערך מורחב – היסטוריה של מדינת ישראל
היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען
לוח התקופות בארץ ישראל

שורשים היסטוריים

  ערכים מורחבים – היסטוריה של ארץ ישראל, היסטוריה של עם ישראל

ישראל קמה על שטח שהוא חלק מארץ ישראל, מקום מושבן ההיסטורי של ממלכות ישראל (המכונה גם אפרים או שומרון; התקיימה עד המאה ה־8 לפנה"ס) ויהודה (התקיימה עד המאה ה-6 לפנה"ס). על־פי התנ"ך, זוהי הארץ שהובטחה לאבות ולשבטי ישראל לאחר יציאת מצרים, ואשר בה שכנה ממלכת ישראל המאוחדת בימי ממלכת שאול, דוד ושלמה. לאחר שיבת ציון, ובמהלך רוב תקופת בית שני, התקיימה בה אוטונומיה יהודית תחת שלטונן של אימפריות זרות, עד הקמתה של ממלכת החשמונאים העצמאית במאה ה-2 לפנה"ס.

ב־63 לפנה"ס יהודה החשמונאית איבדה את עצמאותה, כאשר ירושלים נכבשה בידי פומפיוס והפכה למדינת חסות רומית. המרד הגדול, שפרץ ב־66 לספירה, דוכא בידי הרומאים, ובמהלכו טיטוס החריב את ירושלים ואת בית המקדש השני, ונחרבו יישובים יהודים רבים אחרים סביבה. במהלך המרד יהודים רבים נהרגו או נמכרו לעבדות, ורבים נעקרו מאדמתם.[24] בשנת 132 לספירה פרץ מרד בר כוכבא. מרד זה דוכא באכזריות על ידי הרומאים, ובעקבותיו יהודה חרבה ונותרה שוממה.[25][26] במאות הבאות, היישוב היהודי בארץ הלך והתמעט בשל גזרות דתיות וכלכליות, ובמאה ה-4 נעשו היהודים למיעוט בארץ ישראל.[27] יישוב יהודי משמעותי שמרכזו בגליל התקיים עד המאה ה־9 ואף מאוחר יותר, ובמשך כאלף שנים היו בארץ קהילות יהודיות קטנות מאוד.

מהמאה ה־4 לספירה ועד המאה ה־20 החליפה ארץ ישראל, שהייתה ידועה בלעז כפלשׂתינה, ידיים רבות בין כובשים מלאומים ודתות שונות. עלייה יהודית מן התפוצות לארץ ישראל, בתקופות שבהן הדבר התאפשר, הגדילה את מספר היהודים שחיו בארץ מסוף ימי הביניים ואילך. העליות הגדולות ביותר החלו במאה ה־19, ערב הקמת התנועה הציונית.

התנועה הציונית והמדינה שבדרך

 
תמונתו האיקונית של בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני החמישי בבזל, 1901

במאה ה־19 הוקמה התנועה הציונית ובשלהי המאה הוקמו מוסדותיה. ההסתדרות הציונית העולמית הגדירה בתוכנית בזל את מטרתה של התנועה הציונית להקים "מולדת לעם היהודי בארץ ישראל במשפחת העמים". בנימין זאב הרצל היה מייסד ההסתדרות הציונית ומנהיגה מהיווסדה ב־1897 ועד מותו ב־1904. לצד הרצל פעל המנהיג הציוני והמדען חיים ויצמן, שתרם לפרסום הצהרת בלפור בידי ממשלת בריטניה ב־1917. במקביל להקמת התנועה הציונית התחוללה פעילות ציונית מעשית, שבאה לידי ביטוי בעלייה גדולה יחסית לארץ. לאחר הקמת המנדט הבריטי על ארץ ישראל על בסיס הצהרת בלפור, לאחר מלחמת העולם הראשונה, החל היישוב העברי בארץ להתפתח ולשגשג, למרות התנגדות ערביי ארץ ישראל, ולמרות ניסיונות מאוחרים של ממשלת בריטניה להתנער מהצהרת בלפור, כגון קביעת תקנות הספר הלבן של 1939.

דוד בן-גוריון היה מראשי תנועת העבודה ביישוב, ובשנים 1935–1948 שימש כיושב ראש הסוכנות היהודית, שהייתה "הממשלה" של היישוב היהודי בארץ, או ממשלת "המדינה שבדרך" (ממשלת מדינת ישראל שטרם הוקמה ואף טרם נקראה בשם).

בן-גוריון הוביל את הדרישה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אף במחיר חלוקת הארץ בין היהודים לערבים. התנועה הציונית קיבלה את תוכניתו של בן-גוריון בוועידת בילטמור ב־1942. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות השואה ובעיית הפליטים שלא הצליחו להגיע ארצה, זכה העניין היהודי לאהדה כלל־עולמית, וגברה ההכרה בצורך להעניק ליהודים בית לאומי וריבונות בחלקים מארץ ישראל, לאחר התפרקות בריטניה מארצות החסות שלה.

הקמת המדינה, העלייה ההמונית ומלחמת העצמאות

  ערך מורחב – מלחמת העצמאות
 
דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל בפני מועצת העם בבית דיזנגוף בתל אביב, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948

בעקבות החלטת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית – פרצו מהומות בכל הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. ב־14 במאי 1948 (יום שישי, ה' באייר תש"ח, ערב סיום המנדט הבריטי 15 במאי), קרא דוד בן-גוריון את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.

אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, עבר הירדן, לבנון ועיראק הצטרפו ללחימה. בתחילת יוני הכריז האו"ם על הפסקת אש ("ההפוגה הראשונה") למשך חודש ימים. בסוף מאי הוקם צבא ההגנה לישראל, ולאחר ההפוגה הייתה ידו על העליונה והוא עבר להתקפה. לאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב־1949 הפסקת האש ונקבעו קווי שביתת הנשק – הקו הירוק (שלא הוגדר מעולם כגבולה הרשמי של המדינה). הקו הירוק שימש כגבול דה פקטו של מדינת ישראל עד יוני 1967. רוב מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים מתייחסים כיום לקו הירוק כגבול הריבונות של ישראל.

על התושבים הערביים שנשארו בתוך תחומי המדינה או שהיו בשטחים והועברו אליה בעקבות הסכמי שביתת הנשק הוטל ממשל צבאי, שבוטל רק ב־1966.

ב־11 במאי 1949 הצטרפה ישראל לאומות המאוחדות.

ראש הממשלה בן-גוריון ביקש לבסס את הממלכתיות כעקרון מנחה בהנהגת המדינה. בשנה הראשונה להקמתה, הוא פירק את הפלמ"ח ופעל כנגד המחתרות היהודיות אצ"ל ולח"י, בפעולות שהעיקרית והידועה שבהן הייתה הטבעת אוניית הנשק אלטלנה. פעולות נגד ארגוני מחתרת נעשו גם לאחר רצח הדיפלומט השוודי פולקה ברנדוט, שבעקבותיו הוציאה הממשלה הזמנית תקנות חמורות למניעת טרור. לח"י וארגון בשם "חזית המולדת", שנטל אחריות לרצח, הוכרזו כארגוני טרור.

מייד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה החלו גלי עלייה המונית מארצות רבות, ותוך מספר שנים הוכפל מספר היהודים במדינה. גל העלייה הגדול ביותר היה ב־1949, בתום מלחמת העצמאות, ונקרא העלייה ההמונית. מבצעים מיוחדים רבים נעשו להעלאת יהודים, במיוחד מארצות ערב, שאחד המפורסמים שבהם היה מבצע מרבד הקסמים, להעלאת יהודי תימן.

מלחמת סיני

  ערך מורחב – מלחמת סיני

בשנת 1952 נחתם הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה המערבית. בשנים 1954–1955 התחוללה בארץ פרשת לבון, שעוררה בפעם הראשונה פקפוק בממשל ובמוסדות הביטחון. ב־1956, בעקבות הודעת מצרים על הלאמת תעלת סואץ ושורה של פעולות טרור מצד הפדאיון, פתחה ישראל, בשיתוף פעולה סודי עם בריטניה וצרפת, במלחמת סיני – לכיבוש חצי האי סיני והשגת שליטה על תעלת סואץ. במלחמה הציג צה"ל תמרונים מזהירים של חיל השריון שהביסו את הצבא המצרי, וכבש את סיני. לאחר שהושגו התוצאות הרצויות נסוגה ישראל מחצי האי סיני ומרצועת עזה, בלחץ המעצמות.

משפט אייכמן ומלחמת ששת הימים

  ערכים מורחבים – לכידת אדולף אייכמן, מלחמת ששת הימים
 
הרמטכ"ל יצחק רבין ושר הביטחון משה דיין נכנסים לירושלים העתיקה בתום מלחמת ששת הימים, 7 ביוני 1967

ב־1960 לכד המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים את פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן, והוא הובא למשפט בישראל. במהלך משפטו נחשפו בציבוריות הישראלית פרטים רבים וקשים על השואה, והחברה החלה לגלות יותר עניין בנושא זה. אייכמן נמצא אשם ונידון למוות. הוא הוצא להורג ב־1962.

במהלך חודש מאי 1967 התחדש המתח בין ישראל לשכנותיה. בעקבות איומים של מצרים, סוריה וירדן, גירוש כוחות האו"ם מרצועת עזה וסגירת מצרי טיראן לשיט ישראלי, שהיוותה עילת מלחמה, פתחה ישראל ב־5 ביוני במתקפת מנע נגד צבאות מדינות ערב, שהתפתחה למלחמת ששת הימים. המלחמה הסתיימה בניצחון לישראל, שהביסה שלושה צבאות ערביים גדולים, וכבשה את חצי האי סיני, את רמת הגולן, את רצועת עזה, את יהודה ושומרון ואת מזרח ירושלים. קו הפסקת האש החדש ברמת הגולן כונה "הקו הסגול". בעקבות המלחמה הפך "הקו הירוק" לגבול מנהלי בין שטחים הנתונים למרות ישראל. החוק הישראלי הוחל על השטחים שבתוך הקו הירוק, וכן על החלק המזרחי של ירושלים (שאוחד עם החלק המערבי) ועל רמת הגולן (מאז 1981). רוב השטחים שמחוץ ל"קו הירוק" הוכפפו לממשל מיוחד.

מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור והסכם השלום בין ישראל למצרים

  ערכים מורחבים – מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, הסכם השלום בין ישראל למצרים

בשנים 1968–1972 התחוללו קרבות בין ישראל לבין סוריה ומצרים לאורך "הקו הסגול". תקופה זו מכונה מלחמת ההתשה. בתחילת שנות ה־70 החלו ארגוני הטרור הפלסטיניים, בראשות אש"ף, בהפעלת גל טרור כנגד ישראל ונגד מטרות יהודיות מחוץ לישראל. שיא גל הטרור היה טבח הספורטאים במינכן בזמן אולימפיאדת מינכן 1972.

ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את ישראל במתקפה, שהתפתחה למלחמת יום הכיפורים, במטרה להשיב לעצמן את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים או לפחות חלק מהם. למרות ההפתעה והמכה שספג צה"ל בתחילת המלחמה, הוא יצא ממנה כשידו על העליונה, וב־24 באוקטובר 1973, עם הכרזת האו"ם על הפסקת האש, הייתה דמשק בטווח הארטילריה הישראלית. מלחמה זו נחשבת לאירוע קשה בתולדות המדינה, עקב המספר הגבוה של ההרוגים במערכה ובעקבותיה מונתה ועדת אגרנט. למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

 
מימין לשמאל: ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת בהסכמי קמפ דייוויד, ספטמבר 1978

הבחירות שנערכו במאי 1977, שהתנהלו ערב גילוי פרשיות שחיתות רבות תחת שלטונו הראשון של יצחק רבין, הביאו למהפך בישראל. בפעם הראשונה מאז קום המדינה חדלה מפא"י (על נגזרותיה: המערך הראשון, מפלגת העבודה, המערך השני) להיות מפלגת השלטון. מפלגת הליכוד ובראשה מנחם בגין, השיגה רוב בכנסת יחד עם המפד"ל והרכיבה ממשלה. מאוחר יותר הצטרפה אליה גם מפלגת ד"ש.

בנובמבר 1977 ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, ונאם בפני הכנסת. זו הייתה ההכרה הראשונה שישראל זכתה לה מצד אחת משכנותיה. בעקבות הביקור החל משא ומתן בין ישראל למצרים שהסתיים בחתימת הסכמי קמפ דייוויד. במרץ 1979 חתמו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת על הסכם שלום בין שתי המדינות, שבמסגרתו החזירה ישראל למצרים את חצי האי סיני, ופינתה מספר יישובים ישראלים שהוקמו בו במהלך שנות ה־70. ישראל נתנה אוטונומיה לפלסטינים ברוב יהודה ושומרון וכן ברצועת עזה.

מלחמת לבנון, המשבר הכלכלי וממשלת האחדות הלאומית

 
כוחות צה"ל נכנסים ללבנון במלחמת לבנון הראשונה, 1982.

ב־7 ביוני 1981, במבצע אופרה, תקפה ישראל והשמידה כור גרעיני עיראקי בשלבי בנייה, ובכך מנעה מסדאם חוסיין להשיג נשק גרעיני. את התקיפה ביצע חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי קרב מדגם F-16 נץ בחיפוי מטוסי F-15 בז.

ב־1982 תקפה ישראל את לבנון ופתחה במבצע שלום הגליל (ומאוחר יותר: מלחמת לבנון). מטרתה המוצהרת של ההתקפה הייתה הגנה על יישובי צפון הארץ מהתקפות המחבלים, בעיקר מטעם ארגונים פלסטינים שהתרכזו בדרום לבנון, באזור שכונה בישראל "פתחלנד". המטרה שקבעה הממשלה בתחילת המלחמה הייתה כיבוש רצועה באורך 40 ק"מ, אך צה"ל הגיע בסופו של דבר עד לצפון לבנון וכבש את בירת לבנון, ביירות. צה"ל גירש את אנשי אש"ף מלבנון, ומרכז הארגון עבר לתוניס. המלחמה גבתה מצה"ל מחיר דמים גבוה. ב־1986 נסוג הצבא מרוב שטחי לבנון, והקים רצועת חיץ בדרום לבנון במטרה להגן על יישובי הצפון. ב־1983 התפטר ראש הממשלה מנחם בגין מראשות הממשלה, כשהצהיר בישיבת הממשלה "איני יכול עוד", והוחלף ביצחק שמיר.

שנות ה־80 של המאה ה־20 התאפיינו בתיקו פוליטי בין גוש מפלגות הימין בהנהגת מנחם בגין ויצחק שמיר לגוש מפלגות השמאל בהנהגת שמעון פרס. מלחמת לבנון הראשונה, האינפלציה התלת־ספרתית והתיקו הפוליטי חייבו ב־1984 הקמת ממשלת אחדות לאומית שכללה רוטציה בראשות הממשלה. בבחירות 1988 ניצח הליכוד את המערך בהפרש של רבבות קולות. שמיר, יושב ראש הליכוד, הקים ממשלת אחדות לאומית בלי רוטציה. ב־15 במרץ 1990 הפילו ש"ס והמערך את ממשלת האחדות, בניסיון להקים ממשלת שמאל–דתיים, במהלך שנודע לימים בשם "התרגיל המסריח". הניסיון כשל, ושמיר הרכיב ממשלת ימין–דתיים צרה.

 
חיילי צה"ל במחסום דרכים בג'באליה ברצועת עזה, פברואר 1988, האינתיפאדה הראשונה.

ב־1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, שהתבטאה בעיקר במהומות, הפרות סדר, יידוי אבנים, פיגועי סכינאות ופיגועי ירי.

מלחמת המפרץ, תהליך השלום ורצח יצחק רבין

  ערכים מורחבים – מלחמת המפרץ, הסכמי אוסלו, רצח יצחק רבין
 
טקס חתימת הסכם השלום עם ירדן, במסוף הערבה שבגבול ישראל–ירדן בסמוך לאילת, 26 באוקטובר 1994
 
מפת הרשות הפלסטינית על פי הסכמי אוסלו, בה מודגשים שטחי A ו-B.

במלחמת המפרץ (ינואר–פברואר 1991) הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים, במהלך שנועד לגרור אותה למלחמה ולערער בכך את הקואליציה בין ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות נגד עיראק. ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר נמנעה מתגובה, לבקשת ארצות הברית. בסוף 1991 נערכה ועידת מדריד, שסללה את הדרך בהמשך למשא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים.

בבחירות שנערכו במאי 1992 הצליחו מפלגות השמאל להשיג גוש חוסם בכנסת, לראשונה מאז 1977, ויצחק רבין מונה בשנית לראשות הממשלה. הממשלה בראשותו של רבין הובילה מספר מהלכים מדיניים לשלום עם שכנותיה. במסגרת מאמצים אלו נחתם הסכם השלום עם ירדן, נחתמו הסכמי אוסלו, שבמהלכם תנועת אש"ף הכירה בקיומה של ישראל, והוקמה הרשות הפלסטינית שבמסגרתה ניתנה אוטונומיה לפלסטינים בשטחים בדמות שטח A ושטח B. לאחר מכן התבצעו גם מגעים לשלום עם סוריה לאורך העשור. הסכמי אוסלו, וגל הטרור הפלסטיני שבא בעקבותיהם, גרמו למחלוקת קשה בעם, שגררה הפגנות רבות ולעיתים גלשה לאלימות. ב־25 בפברואר 1994 רצח ברוך גולדשטיין 29 ערבים בטבח מערת המכפלה. ב־4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, שהתנגד לפשרות עם הפלסטינים שאותן הוביל רבין.

לאחר רצח רבין החליפו שמעון פרס בראשות הממשלה לתקופה קצרה, שבמהלכה יצא צה"ל למבצע ענבי זעם. פרס הפסיד לבנימין נתניהו בבחירות 1996, בעקבות גל פיגועי התאבדות של חמאס ב־1996. בבחירות אלה לראשונה התנהלו בחירות ישירות לראשות הממשלה.

בתקופת נתניהו חלה ירידה זמנית בהיקף הטרור הפלסטיני. נתניהו התנה התקדמות מדינית במאבק מצד הרשות הפלסטינית בטרור ובפרט בתנועת חמאס. בספטמבר 1996 פרצו מהומות מנהרת הכותל על רקע פתיחת מנהרת הכותל בירושלים. ב־1997 מסר נתניהו את רוב חברון לפלסטינים במסגרת הסכם חברון, ובאוקטובר 1998 חתם על הסכם ואי, אשר היווה צעד נוסף במסגרת מימוש הסכמי אוסלו. במקביל לתהליך המדיני, דחף נתניהו לכלכלה קפיטליסטית והחל בהפרטת חברות וגופים ממשלתיים. בחזית הלבנונית אירעו בשנת 1997 אסון המסוקים ואסון השייטת.

ב־1999 הפסיד נתניהו לאהוד ברק בבחירות 1999, שהתנהלו ברובן על הרקע החברתי־כלכלי והדמויות האישיות של שני המתמודדים, על רקע השקט הביטחוני־כלכלי ששרר באותה תקופה. נתניהו פרש אחרי הפסדו ובליכוד החליף אותו אריאל שרון.

האינתיפאדה השנייה, תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה

  ערכים מורחבים – האינתיפאדה השנייה, תוכנית ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה
 
גדר ההפרדה ספטמבר 2005

ממשלת ברק הובילה נסיגה חד־צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, בתמיכת הציבור בישראל, וב־24 במאי 2000 יצא אחרון חיילי צה"ל מלבנון. בניגוד לתקוות ישראל ולדרישותיה, צבא לבנון לא התפרס באזור וכוחות החזבאללה שלטו בו. ב־7 באוקטובר 2000 חטף חזבאללה שלושה חיילים בהר דב ומאוחר יותר גם את אלחנן טננבאום. טננבאום וגופותיהם של שלושת החיילים הוחזרו ב־2004 תמורת שחרור מאות אסירים ערביים.

בשנת 2000, לאחר כישלון השיחות בועידת קמפ דייוויד (2000) ובסמוך לעליית ראש האופוזיציה, אריאל שרון, להר הבית, החל גל טרור פלסטיני ומאבק אלים ומתמשך בין ישראל לפלסטינים במסגרת האינתיפאדה השנייה. אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 אזרחים ערביים ואזרח יהודי אחד, הובילו להקמת ועדת אור והחלו הרעה ביחסי יהודים–ערבים בישראל.

 
חיילים מפנים מתנחלים מבתיהם כחלק מתוכנית ההתנתקות

ב־2001 נערכו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה, בעקבות התפטרות ראש הממשלה ברק, שבהן ניצח שרון. בשנים 2001–2004 אירעו בישראל פיגועים רבים מאוד, כאשר שיאם היה בחודש שכונה "מרץ השחור" (2002), אשר הוביל למבצע חומת מגן. הפעילות הצבאית הניבה תוצאות וגל הטרור דעך. בעקבות האינתיפאדה הוחלט לבנות את גדר ההפרדה לאורכה של מדינת ישראל, ברובה סמוך לקו הירוק. בבחירות לכנסת ה־16, בינואר 2003 ניצח הליכוד באופן ניכר ושרון המשיך לכהן כראש ממשלה. המהלך המשמעותי ביותר של ממשלת ישראל בראשותו של שרון הייתה תוכנית ההתנתקות ב־2005, שבמהלכה, באורח חד־צדדי וללא הסכם, פונו ההתנחלויות הישראליות ברצועת עזה ובצפון השומרון. לקראת בחירות 2006, עזב שרון את הליכוד והקים את מפלגת המרכז קדימה. עוד לפני הבחירות, אושפז שרון והוחלף בידי אהוד אולמרט, שהרכיב את הממשלה לאחר הבחירות.

בעקבות האינתיפאדה נכנס המשק למיתון בשנים 2002–2004 התאושש ושב לצמוח בעקבות רפורמה כלכלית. הרפורמה כללה, בין היתר, הפרטה של חברות ממשלתיות גדולות, בהן אל על, מפעל הנשק הקל של תע"ש, בזק ובנק דיסקונט. מנגד העמיקה הרפורמה את הפערים בין העשירונים וקיצצה בקצבאות הסעד. שרי האוצר בתקופה זו היו סילבן שלום (עד 2003) ובנימין נתניהו (עד אוגוסט 2005).

ביולי 2006 חטיפת שני חיילי צה"ל בידי חזבאללה והריגת חיילים נוספים, הובילו את ישראל לפתוח בלחימה בחזבאללה על כלל שטח לבנון. הלחימה התפתחה למלחמת לבנון השנייה, ובסופה נפרסו כוחות בינלאומיים רחבים (יוניפי"ל) ושל צבא לבנון בדרום לבנון במקום חזבאללה. כשנה לאחר המלחמה, ב־6 בספטמבר 2007 השמידה ישראל כור גרעיני בשלבי בנייה בסוריה במבצע מחוץ לקופסה שכלל השגת מודיעין צבאי על ידי אמ"ן והמוסד, והפצצה שביצע חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי F-15I רעם ו־F-16I סופה.

המחאה החברתית, עסקת שליט, לחימה בעזה והעימות האיראני

 
כיפת ברזל, מערכת הגנה אווירית ישראלית נגד טילים בשירות מערך ההגנה האווירית של צה"ל. כיפת ברזל ביצעה מאות יירוטים מוצלחים

בגזרת רצועת עזה שאחרי ההתנתקות המשיכה הלחימה בין ישראל לארגוני הטרור, ובראשם חמאס שאף השתלט צבאית על הרצועה. ב־25 ביוני 2006 נחטף החייל גלעד שליט, דבר שהביא לפתיחת מבצע גשמי קיץ. כתגובה לירי של רקטות מרצועת עזה יצאה ישראל למספר מבצעים שהביאו בסיומם להפסקות אש זמניות: מ־27 בדצמבר 2008 עד 18 בינואר 2009 נערך מבצע עופרת יצוקה, מ־14 בנובמבר עד 21 בנובמבר 2012 מבצע עמוד ענן ומ־8 ביולי 2014 עד 26 באוגוסט 2014 נערך מבצע צוק איתן. בכל מבצע נהרגו בין מאות לאלפי פלסטינים, רובם מחבלים אך גם אזרחים, ונגרמו נזקים גדולים לתשתית בעזה, ובמקביל שיגרו המחבלים אלפי רקטות על העורף הישראלי. בעקבות המבצעים נמתחה ביקורת קשה על ישראל והיא הואשמה בפשעי מלחמה, והוקמו ועדות לבדיקת הנושא מטעם האו"ם: צוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה בראשות ריצ'רד גולדסטון (בעקבות עופרת יצוקה) וועדת שייבס (בעקבות צוק איתן).

בקיץ 2011 פרצה "המחאה החברתית" (המכונה גם מחאת האוהלים), שבשיאה הפגינו ברחובות מאות אלפי אזרחים, בעיקר נגד מחירי הדיור ויוקר המחיה.

בשנת ה'תשע"ו (2015–2016), בעקבות עימותים בהר הבית, החל גל טרור שאופיין בהתקפות בנשק קר וחם (בעיקר פיגועי דקירה אך גם פיגועי דריסה ופיגועי ירי) של יחידים, לרוב צעירים ואף בני נוער וילדים. "אינתיפאדת הסכינים" דעכה בסוף 2016.

ב־6 בדצמבר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרה רשמית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל. ב־14 במאי 2018 עברה שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים.

ב־2018 חלה הסלמה הן בחזית הצפונית, מול איראן וסוריה, והן מול חמאס ברצועת עזה. בצפון המשיכה ישראל לתקוף נשק אסטרטגי שהועבר לחזבאללה. באפריל העימות הצבאי בינה לבין איראן הפך לישיר. ישראל הפציצה מטרות איראניות בסוריה שמהן נהרגו עשרות חיילי משמרות המהפכה האסלאמית. שיא העימות הגיע במבצע בית הקלפים וחשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן במבצע של המוסד.

בגזרת רצועת עזה ועוטף עזה חלה הסלמה בעקבות מהומות אלימות וניסיונות חדירה במסגרת "צעדת השיבה הגדולה", שנערכו מדי יום שישי, החל מסוף מרץ 2018. במאי החלו הפלסטינים בשילוח יומיומי של עפיפוני תבערה ובלוני נפץ. ביולי ונובמבר שיגרו ארגוני הטרור הפלסטיניים מאות רקטות ארטילריות ופצצות מרגמה לעבר ישראל.

המשבר הפוליטי, מגפת הקורונה והסכמי הנורמליזציה

בעקבות פרישת מפלגת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן מממשלת ישראל השלושים וארבע, הקואליציה נותרה עם רוב זעום בכנסת. לאור זאת, התפזרה הכנסת העשרים והבחירות לכנסת העשרים ואחת הוקדמו. תוצאות הבחירות לא הצליחו לספק רוב לנתניהו או ליריבו מרשימת "כחול לבן" בני גנץ, והכנסת העשרים ואחת פוזרה. בנקודה זו, החל משבר פוליטי שליווה את המדינה לשתי מערכות בחירות נוספות בתוך פחות משנה, בניסיון להקים את ממשלת ישראל הבאה. הבחירות לכנסת העשרים ושתיים והבחירות לכנסת העשרים ושלוש לא הסתיימו בהכרעה ברורה.

ב־17 במאי 2020 הקים נתניהו את ממשלת ישראל השלושים וחמש, במסגרת חילופים עם בני גנץ. בפברואר 2020 החלה התפרצות נגיף הקורונה בישראל. בדצמבר החל מבצע "לתת כתף" למתן חיסון נגד COVID-19 לתושבים.

 
טקס חתימת הסכמי אברהם בבית הלבן ב-2020. מימין לשמאל: שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, שייח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ושר החוץ של ממלכת בחריין, עבד א-לטיף א-זיאני.

ב־15 בספטמבר 2020, נחתמו בבית הלבן הסכם איחוד האמירויות – ישראל והסכם בחריין–ישראל, הסכמי שלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ולבחריין כחלק מהסכמי אברהם, וב־23 באוקטובר 2020 הוכרז על הסכם ישראל–סודאן. ב־10 בדצמבר 2020 הוכרז על הסכם ישראל–מרוקו.

ב־23 במרץ 2021 נערכו הבחירות לכנסת העשרים וארבע. ב־30 באפריל 2021 התרחש אסון הר מירון, האסון האזרחי הגדול ביותר מאז הקמת המדינה. ב־10 במאי 2021 יצאה ישראל למבצע שומר החומות, שבמקביל אליו התרחשו מהומות אלימות מצד ערביי ישראל.

ב־13 ביוני 2021 הוקמה ממשלת ישראל השלושים ושש, במסגרת חילופים בין נפתלי בנט ויאיר לפיד. ממשלה זו המשיכה להתמודד עם מגפת הקורונה. בתחילת כהונת ממשלה זו שרר שקט יחסי בעוטף עזה, אבל התגברו פיגועי הטרור. במרץ 2022 פרץ גל טרור שבעקבותיו מערכת הביטחון פתחה במבצע שובר גלים שבלם באופן יחסי את גל הטרור. ב-30 ביוני 2022 התפזרה הכנסת, והוחלט על הקדמת הבחירות לכנסת העשרים וחמש ל-1 בנובמבר 2022. למחרת ב-1 ביולי החל לפיד לכהן כראש הממשלה ה-14, ונפתלי בנט כראש הממשלה החלופי.

המהפכה המשפטית

ב-29 בדצמבר 2022 הושבעה ממשלת ישראל השלושים ושבע בראשות בנימין נתניהו. ב-4 בינואר הכריז שר המשפטים, יריב לוין על הרפורמה המשפטית, על רקע משפט נתניהו. כנגד החקיקה עלתה תנועת מחאה עממית נרחבת, המבקרת בחריפות את מהלכי הרפורמה.

בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-21 נערכו מבצעים שונים של צה"ל נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה ויהודה ושומרון בהם מבצע עלות השחר (אוגוסט 2022), מבצע מגן וחץ (מאי 2023) ומבצע בית וגן (3 ביולי 2023).

מתקפת הפתע ומלחמת חרבות ברזל

 
לערוך את התקציר "תבנית:מלחמת חרבות ברזל - תקציר"
  ערכים מורחבים – מתקפת הפתע על ישראל (2023), מלחמת חרבות ברזל
 
בית מגורים שרוף בקיבוץ בארי לאחר מתקפת הפתע של חמאס והטבח שביצע בקיבוץ.
 
כוחות צה"ל פועלים בלב עזה, במסגרת התמרון הקרקעי ברצועת עזה כחלק ממלחמת חרבות ברזל.

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ־6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[28] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251[29] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[30] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[31] שוטרים ו־10[32] אנשי שירות הביטחון הכללי.

בתגובה הכריזה ישראל על מלחמת חרבות ברזל נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים, שכללה תקיפות אינטנסיביות מהאוויר ומהים ותמרון קרקעי, והובילה לעשרות אלפי הרוגים ולהרס ברצועת עזה. למעלה מ-360,000 ישראלים גויסו למילואים בצו 8. במקביל התפתחה לחימה בגבול ישראל–לבנון נגד חזבאללה וחמאס שהובילה לפינוי התושבים מהיישובים הישראליים שלאורך הגבול ולהרס באחדים מיישובים אלה. בנוסף, איראן ביצעה תקיפות נגד ישראל באמצעות ארגוני פרוקסי, כאשר העיקריים שבהם היו חזבאללה והחות'ים (האחרונים שיגרו טילים וכטב"מים לעבר ישראל ותקפו ספינות צי סוחר בים האדום). מערכת ה"חץ" ומיירטי חץ 2 וחץ 3 רשמו הפלות בכורה מבצעיות של טילים בליסטיים ששיגרו החות'ים. כמו כן, נמשכה לחימה בעצימות נמוכה נגד טרור פלסטיני בזירת יהודה ושומרון. ב-12 בפברואר 2024 במבצע משותף של הימ"מ, שירות הביטחון הכללי וצה"ל חולצו שני חטופים מתוך רפיח במבצע יד זהב. באביב 2024 התמקד צה"ל בלחימה בח'אן יונס ופשיטות על מחנות המרכז ברצועה. במקביל, ביצע סיכולים ממוקדים במפקדים בכירים של חזבאללה. ב-11 במרץ חיסל צה"ל את מרואן עיסא, ממתכנני מתקפת הפתע ומספר 3 בחמאס עזה. ב-18 במרץ פשט צה"ל על בית החולים שיפא במסגרת מבצע ניתוח מקומי שבו הרגו הכוחות כ-200 מחבלים, עצרו למעלה מ-500 ותפסו אמל"ח וחומר מודיעיני.

באפריל 2024 פרץ עימות צבאי ישיר בין מדינת ישראל לבין איראן, בעקבות תקיפת ישראל על בכירים איראניים בסוריה ב-1 באפריל. בתגובה, איראן פתחה במתקפה אווירית נרחבת בלילה שבין 13 ל-14 באפריל, ששמה היה 'הבטחת האמת'. המתקפה כללה בין 110 ל-130 טילים בליסטיים, כ-185 כטב"מים ו-36 טילי שיוט, ושוגרה מאיראן ומשטח מדינות נוספות באזור. במסגרת מבצע ההגנה 'מגן ברזל', יירטו כוחות ההגנה של צה"ל וקואליציה צבאית בהובלת ארצות הברית 99 אחוז מהאיומים. ב-6 במאי 2024 פתח צה"ל בתמרון קרקעי ברפיח במסגרתו השתלט מחדש על ציר פילדלפי והרג בקרבות למעלה מ-1,000 מחבלים. במקביל ביצע צה"ל שתי פשיטות ארוכות בג'באליה ושג'אעייה. ב-8 ביוני 2024 חילצו הימ"מ, שב"כ וצה"ל 4 חטופים שהוחזקו בנוסייראת במסגרת מבצע ארנון. ב-20 ביולי 2024, בתגובה לפיגוע כטב"ם חות'י תקף חיל האוויר הישראלי מטרות טרור, תשתיות ואנרגיה של החות'ים בעיר הנמל אל-חודיידה. הייתה זו התקיפה הישראלית הראשונה בתימן.

ב-27 בספטמבר 2024 במבצע סדר חדש תקף חייל האוויר את מפקדת חזבאללה ברובע הדאחייה שבביירות והרג את המזכיר הכללי של חזבאללה חסן נסראללה, ומפקדים בכירים נוספים בחזבאללה.

ב-1 באוקטובר 2024 במהלך המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) שיגרה איראן כ-180 טילים בליסטיים לעבר ישראל. בתגובה ערכה ישראל ב-26 באוקטובר תקיפה אווירית נרחבת באיראן.

מספר ההרוגים הכולל במלחמת חרבות ברזל מסתכם ב-1,725[33] אבידות בצד הישראלי, מתוכן 782[34] חיילי צה"ל (כאשר 368[35] מהם נהרגו במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה). מנגד, אוכלוסייתציר ההתנגדות ספגה 48,895 אבידות. בין האבידות נמנים לפחות 17,000[36] מחבלים שנהרגו ברצועת עזה, וכן 2,450[37] מחבלי חזבאללה ו-28[38] בכירים במשמרות המהפכה האסלאמית, בהם גנרלים ומפקדים בכירים. כמו כן הציתה המלחמה שיח עולמי ער, הפגנות תמיכה והתנגדות, וגל אנטישמיות ברחבי העולם.

גאוגרפיה

  ערכים מורחבים – גאוגרפיה של ארץ ישראל
 
 
תמונות לוויין של ישראל וסביבתה במשך היום (מימין) והלילה (משמאל)

ישראל ממוקמת ביבשת אסיה, במזרח התיכון. מצפון היא גובלת עם לבנון; במזרח עם ירדן; בצפון־מזרח עם סוריה; בדרום נמצא הים האדום; במערב: מצרים והים התיכון. בישראל אקלים ים תיכוני, כלומר – הקיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, ואילו החורף מתון, בהרים ובצפון קר יותר. הצפון והמרכז המזרחי הרריים, המערב שפלת חוף, במזרח זורם נהר הירדן, הדרום מדברי, 5% מיוערים. חרף שטחה המצומצם יחסית, בישראל קיים מגוון של תצורות גאוגרפיות שונות: החל בחרמון, המתנשא לגובה של מעל 2,000 מטרים ואף מתפקד כאתר סקי במשך שבועות ספורים בשנה, דרך רמת הגולן הבזלתית והמוריקה, הגליל ההררי והשופע מים, מישור החוף החם והלח, בקעת הירדן הצחיחה וים המלח – המקום הנמוך בעולם, הרי ירושלים הקרירים, הנגב הצפוני הפורח ועד מדבר יהודה, הנגב המדברי – שבו תופעות גאולוגיות ייחודיות כגון המכתשים, הערבה וחבל אילת החמים ברוב עונות השנה. גיוון גאוגרפי וגאולוגי זה נובע ממיקומה הייחודי של ישראל על קו הבקע הסורי־אפריקני ועל היותו גשר בין המדבר לאקלים הממוזג של דרום אירופה והאקלים הים-תיכוני.

קו החוף

  ערכים מורחבים – חופי ישראל

קו החוף הים תיכוני בישראל משתרע לאורך כ־190 ק"מ, מצפון לדרום. מלבד מפרץ חיפה, קו החוף ישר ומתעקל בהדרגה: בדרום כיוונו צפון־מזרח–דרום־מערב, ובצפון – כמעט צפון–דרום. קו החוף ברובו חלק וחולי, ובמקומות מסוימים יש רכסים סמוך לחוף.

קו החוף הקעור של ישראל חותך מערכת זו של רכסים ושקעים בזווית קלה. אי לכך בקו החוף בצפון הארץ יש רצועות רכסי חוף לא שחוקים, ואילו רכסי החוף במרכז קו החוף שחוקים ויוצרים צוקי חוף בולטים. אורכה של רצועה זו חמישים ק"מ, והיא ידועה בשם "מדרון השרון". הצוקים והרכסים בה הם הגבוהים ביותר. ככל שמדרימים, הרכסים מיושרים פחות בבירור ויוצרים קטעי צוקים לא־אחידים, וביניהם רווחים גדולים. קווי החוף במרכז ובצפון, בפרט באזורי הגליל המערבי והכרמל, הם אתרים חשובים לקינון צבים, בעיקר צב הים (Caretta caretta), אך מלבד אלה מבחר המינים בהם הוא דל. מאידך, דיונות החול הנודדות והיציבות למחצה משמשות בית גידול למינים מגוונים, ובהם מספר גדול של מיני זוחלים.

מקורות מים

  ערכים מורחבים – משאבי מים בישראל, נחלים בישראל

ישראל גובלת בשני ימים: הים התיכון במערב והים האדום בדרום. בערים חיפה, אשדוד ואילת ישנם נמלים המהווים חלק חשוב בכלכלת ישראל. מקווי המים העיקריים בישראל נמצאים בבקעת הירדן: ים כנרת, ימת מים מתוקים בצפון הארץ, וים המלח, ימת מים מלוחים במיוחד במזרח מדבר יהודה. לימות אלה חשיבות רבה בכלכלת ישראל ובמשק המים הלאומי. בעבר הייתה מצפון לכנרת ימת החולה וסביבה ביצות נרחבות אך הן יובשו וממנו נותרו רק שני מקווי מים (שמורת החולה ואגמון חולה) המהוות שמורות טבע ואתרי צפרות חשובים. הנחלים הגדולים בארץ הם נהר הירדן ונחל הירקון, הזורמים איתן כל ימות השנה. בישראל נחלים רבים שהם נחלי אכזב, הזורמים רק בימי בגשמים בחורף ויבשים בשאר ימות השנה.

גאולוגיה

  ערך מורחב – גאולוגיה של ישראל

הגאולוגיה של ישראל עשירה ומורכבת מאירועים גאולוגיים רבי עצמה שהשאירו את חותמם בסלעים ובגאומורפולוגיה המקומית, בין היתר בקמטי הקשת הסורית המצויים לכל אורכה של ישראל. אירועים אלה אינם רק נחלת ההיסטוריה – מיקומה בנקודת המפגש בין שלושה לוחות טקטוניים מותיר אותה חשופה להשפעתם של תהליכים המתקיימים גם כעת, אשר מתבטאים בעיקר ברעידות אדמה.

אקלים

  ערך מורחב – אקלים ארץ ישראל

ארץ ישראל, ומדינת ישראל בתוכה, נמצאת במזרח החבל הים תיכוני המקיף את אגן הים התיכון. באזור זה שורר אקלים ים־תיכוני המתאפיין בשתי עונות עיקריות: חורף קצר וגשום וקיץ ארוך, חם ושחון. החבל הים תיכוני משתרע על מרבית חלקה הצפוני של ארץ כישראל. הוא מגיע במישור החוף עד לאשקלון ובחבל ההר – עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי השומרון והרי יהודה – באזורים אלה מתחלף החבל הים תיכוני בשוליו המערביים של האזור האירנו־טורני. גם רצועות רחבות בחרמון ובנגב התיכון נחשבות כחלק מהאזור האירנו-טורני. ברוב חלקי האזור הזה שורר אקלים יבשתי וקיצוני ביותר: החורף קר ומושלג, אביב וסתיו גשומים וקיץ חם ויבש, אך בישראל התנאים האלה כמעט שאינם מורגשים כיוון שהיא נמצאת בשולי האזור ונתונה להשפעה הממתנת של הים התיכון. הצמחייה עשירה מאוד במספר מיניה והצומח הוא של יער ערבתי דליל, בתות וערבות דגניים, וכן צומח ים תיכוני.

מדרום לחבל האירנו־טורני וממזרח לו משתרע החבל הסהרו־ערבי. בישראל הוא כולל את מדבריות יהודה והנגב. האקלים באזור זה הוא דו־עונתי. עונת הגשמים שלו קצרה מאוד ועונת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם ויבש מאוד. כמות הגשמים בו מועטה ביותר ומאפשרת חקלאות בסיסית בלבד. ברוב שטחיו לא קיים צומח אלא בערוצים ובשקעים, האוגרים את המים היורדים מהרמות. צמחיית האזור היא ענייה, ומספר מיניה נאמד ב־1,400 בלבד. הצומח הוא מדברי קיצוני ומקורו באזורי הסהרה, סיני וערב. החבל הסהרו־ערבי הוא הגדול ביותר בשטחו מבין החבלים הגאוגרפים בישראל, אך מספר המינים בו קטן.

נופי ישראל

החי והצומח בישראל

  ערכים מורחבים – צמחיית ארץ ישראל, החי של ארץ ישראל

הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מההאזור האירנו־טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים־תיכוני, הבתה והגריגה. העצים האופייניים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמת מדינת ישראל החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.

 
פרחי ארץ ישראל: כלנית מצויה, חמציץ נטוי, רקפת מצויה, תורמוס ההרים, שושן צחור, פשתה שעירה, מרגנית השדה, קחוון, צבעוני ההרים, נרקיס מצוי, פרג אגסני, חרצית עטורה, חוטמית זיפנית, אירוס ארצישראלי, אירוס הגלבוע, דרדר כחול, דבורנית, דם-המכבים האדום, חלמונית גדולה.

בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה‏,[39] רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני (בעיקר צבעוני ההרים וצבעוני השרון), נרקיס מצוי, תורמוס ההרים ושושן צחור – כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם חמציץ נטוי, לנטנה ססגונית וטיונית החולות.

ארץ ישראל הייתה מאז ומעולם ארץ המגשרת בין אפריקה, אסיה ואירופה; ועל כן גם מיני החי הם מארצות שונות. נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף העירוני וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם גורם חשוב במפגש מינים שונים. בין מיני המדבר (רובם מאפריקה) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, יחמור, יחמור פרסי, ארבע קו מובהק ועקרב צהוב; מבין מיני השדות ניתן למנות חרקים רבים בהם מושית השבע, נחושתית הקוצים, פרחית נעמי, זנב-סנונית נאה, ודבורת הדבש וכן את שבלול השדה, צב יבשה מצוי, שועל מצוי, תן זהוב, זאב מצוי, העגור האפור, אנפית הבקר ואדום־החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את מגדלית הנחלים, צפרדע הנחלים, צב ביצה מצוי, חתול הביצות, הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את שבלול החרמון, צפע החרמון וירגזי החרמון האנדמים לחרמון וכן מינים שתפוצתם רחבה יותר יותר כגון זאב מצוי ונשר מקראי; ומבין מיני הנוף העירוני ניתן למנות את חתול הבית, חולדה מצויה, עטלף פירות מצוי, עטלפון לבן-שוליים, שבלול הגינה, העורב האפור, הדרור והעורבני. יש מספר מינים המזדמנים לישראל לעיתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בישראל ב־2006. בישראל מצויים 33 מיני עטלפים, מהם 32 מיני עטלפי חרקים בסכנת הכחדה ואחד עטלף פירות מצוי הנפוץ בכל הארץ.

במפרץ אילת חיים 1,270 מיני דגים, מעל 3,000 מינים של חסרי חוליות ואלמוגים, עשרות מיני עופות, ארבעה מיני צבי ים, ומעל 10 זנים של יונקים ימיים. מפרץ אילת הוא קטן. ממדיו מגיעים לכדי 1% משטחו הכללי של הים האדום, שאף הוא איננו גדול בממדים עולמיים. כמותו הוא עמוק – 1,860 מטר – ופתחו אל הים האדום עצמו רדוד וצר. טמפרטורות המים גבוליות: פחות מ־20 מעלות בחורף, וגם המליחות קיצונית, 4.1% מלחים. שני אלה מגבילים את תפוצת החי והצומח שבו. למרות כל אלה, שוניות הים האדום ומפרציו ידועות בעושרן והמגוון הביולוגי שלהן, והאחוז הגבוה של מינים אנדמיים (30%–35%). עיקר העושר הביולוגי במפרץ אילת הוא בשונית האלמוגים, שכיום תחומה בעיקר בשטח שמורת חוף האלמוגים בדרום אילת.

ישראל נמצאת על נתיב הנדידה של עופות רבים, בהם כחל מצוי, עגורים, חסידות, שקנאים ומיני ברווזים. רבים מהם עוצרים בישראל לנוח ולאכול, בעיקר ליד מקווי מים כמו אגמון חולה. מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפרות עולמי חשוב.[40] הציפור הלאומית של ישראל היא הדוכיפת. בשנות האלפיים, התרבו בישראל מינים פולשים – בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררה מצויה, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובחקלאות עקב אופיים האגרסיבי.

מספר רב של מינים נכחדו או שנמצאים על סף הכחדה בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי ישראל (המפריעה לצבי ים להטיל ביצים) ובניית ערים, כפרים וקיבוצים למיניהם. בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד בלתי חוקי, סחר, והשתלטות של מינים פולשניים אשר לא אמורים להיות בארץ וברחו מגני חיות ומחזיקי סחר בלתי חוקי. מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה), את חלקם מהססים לאכול מאי ידיעה, וחלקם פשוט אוכלים על חשבון מינים אחרים. בעבר חיו בארץ ישראל תנינים, אריות ודובים – אך הם נכחדו עקב ציד וכיום נמצאים בה רק בשבי. בנובמבר 2011 נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנחשבה לנכחדת מאז ייבוש ביצת החולה.

העץ הלאומי של ישראל הוא עץ הזית, הפרח הלאומי הוא הכלנית, הציפור הלאומית היא הדוכיפת, הנחש הלאומי הוא צפע מצוי והעקרב הלאומי הוא נבו יריחו.

פריסת אוכלוסייה

  ערכים מורחבים – מטרופולינים בישראל, ערים בישראל

על פי נתוני האו"ם ל־2011, ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם, עם 343.91 נפש לקמ"ר. בפועל הצפיפות גבוהה יותר, שכן רק 50% משטח ישראל בגבולות הקו הירוק מיושב או מעובד. חלק הארי של השטח הבלתי מיושב הוא מדבר הנגב. רוב הקרקעות הבלתי מיושבות או הבלתי מעובדות משמשות שטחי אימונים לצה"ל. בין המדינות הצפופות יותר מישראל: הודו, לבנון, יפן, בלגיה והולנד. 6% אחוז משטח מדינת ישראל מיוער ו־27% משטחה הוא חקלאי. מאז שנות ה־70 העיר הגדולה ביותר היא ירושלים, שבה מתגוררת כעשירית מאוכלוסיית המדינה.

הערים הגדולות ביותר בישראל מבחינת אוכלוסייה, שבהן יותר מ־200 אלף תושבים, הן ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשון לציון, אשדוד, פתח תקווה, נתניה, באר שבע ובני ברק.

הערים הגדולות של ישראל
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[אוכלוסין 1]‏
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
 
ירושלים
 
תל אביב-יפו
1 ירושלים ירושלים 1,003,755 11 רמת גן תל אביב 177,462  
חיפה
 
ראשון לציון
2 תל אביב-יפו תל אביב 483,319 12 בית שמש ירושלים 169,983
3 חיפה חיפה 298,006 13 אשקלון הדרום 162,616
4 ראשון לציון המרכז 265,265 14 רחובות המרכז 153,653
5 פתח תקווה המרכז 258,143 15 בת ים תל אביב 129,817
6 נתניה המרכז 242,343 16 הרצליה המרכז 109,826
7 אשדוד הדרום 227,943 17 חדרה חיפה 105,077
8 בני ברק תל אביב 224,890 18 מודיעין-מכבים-רעות המרכז 103,657
9 באר שבע הדרום 216,273 19 כפר סבא המרכז 101,387
10 חולון תל אביב 197,270 20 לוד המרכז 88,127

דמוגרפיה

  ערך מורחב – דמוגרפיה של ישראל
 
התפלגות אוכלוסיית ישראל לפי דת בין 1949—2015‏:
     יהודים      מוסלמים      נוצרים      דרוזים      אחרים.
עד 1995, נתונים על נוצרים כללו גם את נתוני אחרים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה ישראל נכון ל-2023, 9.73 מיליון תושבים. מספר זה כולל את תושבי הקבע במדינה (התושבים הערבים במזרח ירושלים, תושבי רמת הגולן וכן הישראלים הגרים ביהודה ושומרון), ולאו דווקא את האזרחים. ישראל, בשיתוף עם הרשות הפלסטינית, אחראית גם לתושבים הפלסטינים של יהודה ושומרון, אולם אלה אינם נחשבים כאזרחי המדינה או כתושבי קבע בישראל, והם בעלי מעמד אזרחי רק בתחומי יהודה ושומרון ורצועת עזה.

תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא מהגבוהות בעולם,[41] ועמדה ב־2017 על 81.27 לגברים ו־84.58 לנשים.[42]

לפי סקר של האקונומיסט מ־2008 ישראל ממוקמת בפסגת הטבלה העולמית במחשוב, עם 122.1 מחשבים לכל 100 תושבים.[43] אזרח ישראלי מייצר בממוצע 1.5 ק"ג של אשפה ביום.[44]

שפה

  ערכים מורחבים – שפות בישראל, מדיניות לשונית בישראל
 
שלט רחוב בעברית, בערבית ובאנגלית

הגיוון הרב באוכלוסיית ישראל מתבטא במספר השפות המדוברות בה. בישראל מדוברות כשלושים שפות, רובן בקהילות עולים ומהגרי עבודה. השפה הראשית המשמשת הן לתקשורת רשמית והן לתקשורת יומיומית בין תושבי ישראל היא עברית מודרנית.

עם הקמת המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנות ה־20 הוכרזו שלוש שפות רשמיות: אנגלית, ערבית ועברית. עם הקמת מדינת ישראל הוכנס תיקון בחוק המבטל את החובה להשתמש בשפה האנגלית ואת העדיפות המשפטית שלה. עם זאת, נשמרו זכויות השימוש בשפה בפנייה לרשויות, וכן השילוט והתוויות בישראל כוללים לרוב את השפה האנגלית. מבחינה מעשית הפכה העברית לשפה הרשמית העיקרית. הערבית משמשת שפה נוספת בחלק מהפרסומים הרשמיים וניתן להשתמש בה בנאומים בכנסת או בפניות לרשויות.

העלייה הגדולה מארצות ברית המועצות לשעבר והעלייה מאתיופיה, הביאו לשימוש נרחב גם בשפה הרוסית ובאמהרית. המדיניות החדשה (בשונה מהמדיניות שנהגה בשנותיה הראשונות של המדינה) מעמידה לרשות העולים שירותים שונים בשפת ארץ מוצאם. מצד שני נעשה מאמץ להקנות לעולים את השפה העברית, בעיקר באמצעות אולפנים מיוחדים ללימוד עברית. מערכת החינוך הישראלית הממלכתית כוללת בתי ספר המלמדים בעברית ובתי ספר המלמדים בערבית.

קבוצות אתניות

  ערך מורחב – הפער העדתי בישראל

כ־73.5% מתושבי הקבע בישראל הם יהודים (כ־7.145 מיליון תושבים), כ־21% הם ערבים מוסלמים ונוצרים (כ־2.048 מיליון תושבים), כ־1.7% דרוזים (כ־119,700 תושבים) וכ־5.5% אחרים (כ-,534,000; רבים מהם הם עולים ובני משפחותיהם, בעלי שורשים יהודיים אך אינם יהודים על פי ההלכה היהודית; או תושבים ללא סיווג דת). בישראל שוהים גם כ־169 אלף עובדים זרים חוקיים. נכון ל־2009, 72% מהאוכלוסייה היהודית נולדה בארץ, 20% ילידי אירופה ואמריקה ו־10% ילידי אסיה ואפריקה.

ערב הקמת המדינה היו בישראל 716,000 יהודים, שהיוו כ־7% מן העם היהודי באותה עת. מספרם המדויק של ערבים באותה עת אינו ידוע, אולם לפי הערכות כ־700,000.‏[45] ערבים רבים עזבו את הארץ בעת מלחמת העצמאות והיו לפליטים במדינות ערב וכ־156,000 נשארו במדינה.[46]

מגילת העצמאות של ישראל וחוקי היסוד שלה קובעים מדיניות של שוויון זכויות מלא בלא הבדלי דת, גזע ומין. אף־על־פי־כן, המוצא האתני הוא בעל משמעות רבה בישראל. כל ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם היו ממוצא מזרח־אירופי. שילובם של יהודים מזרחים בתפקידים בכירים, כגון שרים בכירים ובעלי עמדות בכירות בצבא, החל בסוף שנות ה־70 של המאה ה־20. המשכורות הממוצעות של יהודים גבוהות משל משכורות הערבים. המשכורת הממוצעת לגברים גבוהה מהמשכורת הממוצעת לנשים.[47]

ב־2001 הושבע השר הלא־יהודי הראשון סאלח טריף, בן המיעוט הדרוזי, לממשלה ה־29, וב־2007 מונה השר הערבי המוסלמי הראשון, ראלב מג'אדלה, לממשלה ה־31, ובממשלת ישראל ה-36 מונה חמד עמאר לשר במשרד האוצר ועיסאווי פריג' לשר לשיתוף פעולה אזורי, ובכך הייתה לממשלה הראשונה בתולדות המדינה בה כיהנו 2 שרים ערביים.

דתות

  ערך מורחב – דת בישראל
 
העיר העתיקה בירושלים, מוקד הדתות האברהמיות

75.3% מתושבי ישראל, כ־6,200,000 תושבים, הם יהודים. בישראל, שיועדה להיות מדינת העם היהודי, ומגדירה את עצמה כמדינה יהודית דמוקרטית, אין הפרדה ממשית בין דת למדינה, והיחסים בין הממסד הדתי לשלטונות נגזרים במידה רבה ממכתב הסטטוס קוו שנשלח בעת הקמת המדינה ועיגן את ההסכמות בין דוד בן-גוריון לממסד הרבני (ובו הוסכם בין השאר על כך שמוסדות המדינה ישמרו שבת וכשרות, ודיני האישות יתנהלו על פי ההלכה). הדת השלטת בישראל היא היהדות, ודתות המיעוטים הגדולות הן האסלאם והנצרות.

לא קיימים נתונים רשמיים לגבי האוכלוסייה הלא־דתית (דוגמת אתאיסטים ושאר השקפות בלתי דתיות באופן משמעותי), אשר עשויה לכלול עד רבע מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל.

לפי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה החלוקה המגזרית מבין היהודים היא:[48]

התפלגות מאמינים ולא מאמינים על פי מחקר המשך של מרכז גוטמן שבוצע בשנת 2009:

20.6% מתושבי הקבע בישראל, כ־1,720,000 תושבים, (כולל תושבי מזרח ירושלים) הם ערבים, הנקראים ומחשיבים עצמם כערביי ישראל או כ"פלסטינים אזרחי ישראל". שיעור הערבים הנוצרים בקרב הערבים בישראל הוא כ־9% ומהווה כ־2% מכלל האוכלוסייה. נוסף על כך ישנם דרוזים (כ־120 אלף איש, או 1.7%) וצ'רקסים, שגם הם נספרים כערבים.[49] כ־4.1% מתושבי ישראל מוגדרים "אחרים" (כ־327,000 תושבים). רובם המכריע הם עולים ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים, למשל כאלה שאמם איננה יהודייה או שנשואים ליהודי.

פריון

שיעור פריון לפי לאום האם
שנה יהודים ערבים סה"כ
2002 2.64 4.19 2.89
2003 2.73 4.14 2.95
2004 2.71 3.99 2.90
2005 2.69 3.72 2.84
2006 2.75 3.68 2.88
2007 2.80 3.62 2.90
2008 2.88 3.57 2.96
2009 2.90 3.49 2.96
2010 2.97 3.51 3.03
2011 2.98 3.34 3.00
2012 3.04 3.32 3.05
2013 3.05 3.15 3.03
2014 3.11 3.17 3.08
2015 3.13 3.13 3.09
2016 3.16 3.11 3.11

הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא 28.3, ושיעור המבוגרים מעל גיל 65 הוא כ־10% מהאוכלוסייה. שיעור הילדים ובני הנוער באוכלוסיית המדינה גבוה יחסית ועומד על כ־30%, לעומת כ־20% במערב אירופה. שיעור הילודה בישראל עומד על 19 לידות לשנה לכל אלף נפשות, השיעור הגבוה ביותר מבין כל המדינות המפותחות.[50] האוכלוסיות בעלות שיעור הילדים הגבוה ביותר הן הציבור הערבי־מוסלמי והציבור הדתי ובעיקר החרדי. לפי נתוני הלמ"ס הגיל החציוני לנישואין ראשונים עולה בהתמדה – לגברים 26.9 ולנשים 23.9. תוחלת החיים בלידה היא 78.9 שנים לגברים ו־83.4 לנשים.[50]

בשנותיה הראשונות של ישראל שיעור הפריון של נשים ערביות היה גבוה באופן משמעותי משיעור הפריון של נשים יהודיות. אולם, מגמה זו השתנתה ובשנת 2015, לראשונה שיעור הפריון הכולל של הנשים הערביות והיהודיות היה זהה ועמד על 3.13 ילדים בממוצע לאישה.

חינוך

  ערך מורחב – חינוך בישראל
 
בית הספר חביב בראשון לציון, בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל

חוק לימוד חובה הוא אחד החוקים הראשונים שנחקקו בכנסת הראשונה ב־1949. החוק קובע שכל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך (גן ילדים או בית ספר) מגיל 5 ועד גיל 14 ומטיל חובה על הורי הילד לרשום אותו למוסד החינוכי ולדאוג להופעתו הסדירה ללימודים עד לסיום גיל חינוך חובה. החוק לא נגע להעמדת אמצעים נלווים לחינוך: ספרים, כלי כתיבה, מחברות. מאוחר יותר הורחבה תחולת החוק בשלבים ובמאה ה־21, הכוונה ללימודים חובה חינם הכוללים 12 שנות לימוד (עד כיתה י"ב). בישראל קיימים בתי ספר ממלכתיים, שהם בתי ספר ממשלתיים המיועדים לציבור האזרחים הכללי, בתי ספר ממלכתיים־דתיים המיועדים לציבור הדתי, מערכת חינוך חרדית, וכן רשתות חינוך פרטיות נוספות.

מערכת החינוך הממלכתית מורכבת מגן חובה, בית ספר יסודי (כיתות א'–ו'), חטיבת ביניים (כיתות ז'–ט') וחטיבה עליונה (כיתות י'–י"ב) שנקראת גם בית ספר תיכון. ישנם בתי ספר שש־שנתיים שמשלבים את לימודי חטיבת הביניים עם לימודי החטיבה העליונה.

מערכת החינוך החרדית כוללת תלמוד תורה, בתי ספר חרדיים וישיבות, שבדרך כלל מתנהלות בנפרד מהחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי, ובדרך כלל לא כוללות לימודי ליבה של מקצועות כמו מתמטיקה, אנגלית ואזרחות. היעדר לימודי ליבה מבתי הספר החרדיים הביא לביקורת ציבורית חריפה על התבדלותו של החינוך החרדי והשפעתו על אחוזי התעסוקה הנמוכים בקרב הציבור החרדי.

אחוז ההוצאה לחינוך יחסית לתמ"ג הוא הגבוה בעולם – 7.3%.[51] אף־על־פי־כן, יחסית למספר הילדים, ההשקעה בחינוך לתלמיד נמוכה מאשר רוב מדינות ה־OECD. ההוצאה הממוצעת לתלמיד בישראל עומדת על 15,696 דולר.[52]

השכלה גבוהה

  ערך מורחב – השכלה גבוהה בישראל
 
האוניברסיטה העברית בירושלים

הקמת אוניברסיטה בישראל הייתה חלק מהחזון הציוני, והצעה לעשות זאת עלתה כבר ב־1884 בוועידת קטוביץ. חזון זה התממש לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהקמת שני מוסדות השכלה: האוניברסיטה העברית בירושלים והטכניון בחיפה.

ההכרה במוסד כמוסד להשכלה גבוהה היא בסמכותה של המועצה להשכלה גבוהה, ופתיחתו של מוסד כזה מצריכה היתר של המועצה. מוסדות להשכלה גבוהה בישראל פועלים ברבדים אחדים:

בישראל פועלות עשר אוניברסיטאות: האוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר־אילן, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת אריאל בשומרון ואוניברסיטת רייכמן.

ישראל היא אחת המדינות המשכילות ביותר בעולם, ומובילה במדדים של בעלי תארים אקדמיים לנפש ובעלי תואר דוקטור לנפש.

פוליטיקה וממשל

  ערך מורחב – פוליטיקה של ישראל

אפיון הממשל

  ערך מורחב – שיטת הממשל בישראל
 
חברי כנסת מצביעים בעד מועמד לתפקיד יו"ר הכנסת, בפתיחת מושב הכנסת התשיעית

מדינת ישראל היא רפובליקה אוניטרית ודמוקרטיה פרלמנטרית. בהיותה רפובליקה, השלטון במדינה אינו עובר בדרך ירושה, ולאזרחים חלק פעיל ומשפיע בהליכי השלטון ובקביעת ההנהגה. כמדינה אוניטרית, היא מנוהלת על-ידי ממשל מרכזי וריכוזי המחזיק במירב הסמכויות השלטוניות (בניגוד למדינה פדרלית שבה מבוזרות סמכויות השלטון בין הממשל המרכזי לבין ממשלים מקומיים). ישראל היא דמוקרטיה, מדינה שבה האזרחים הם הריבון, והם בוחרים את ההנהגה בבחירות חופשיות, ומובטחות בה זכויות אדם ואזרח. המשטר בישראל הוא דמוקרטיה פרלמנטרית, שיטה דמוקרטית שבה הרשות המחוקקת היא הרשות הבכירה, בהיותה הרשות היחידה שנבחרת באופן ישיר על-ידי האזרחים. ישראל שאלה את השיטה הזו מן השליטה הקודמת על הארץ, בריטניה, שבה נולדה השיטה (ולכן היא קרויה גם "שיטת וסטמינסטר").

מדינת ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם אשר אין בה חוקה. על אף שבהכרזה על הקמתה התחייבה ההנהגה לכונן חוקה בתוך חודשים אחדים, נתקלה מלאכה זו בקשיים פוליטיים, והוחלט על יצירת מערכת של חוקי יסוד שיאוגדו ביום מן הימים לכדי חוקה אחודה. נכון להיום קיימים 13 חוקי יסוד בישראל, אך הם לא מאוגדים לכדי חוקה. יש המציעים לחוקק חוקי יסוד נוספים לקראת גיבושה של החוקה – חוק יסוד: החקיקה, חוק יסוד: השוויון וכדומה.

ראש המדינה

  ערך מורחב – נשיא מדינת ישראל
 
יצחק הרצוג, נשיא המדינה

בראש המדינה עומד הנשיא, אשר בדומה לנשיאים במשטרים פרלמנטריים אחרים – אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות רבות, ותפקידו ייצוגי בעיקרו. ואולם, לנשיא תפקיד משמעותי בהליך כינון הממשלה: בהתאם להמלצותיהן של סיעות הכנסת, הוא מטיל את המשימה להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת. בנוסף, לנשיא סמכות לפזר את הכנסת לפי בקשת ראש הממשלה, ולחנון עבריינים לפי המלצת משרד המשפטים. הנשיא מסמיך את הנציגים הדיפלומטיים של המדינה בחוץ לארץ, מקבל כתבי האמנה מאת נציגים זרים, וחותם על כל חוק שחוקקה הכנסת ובכך מכניס אותו לתוקף.

הנשיא נבחר על-ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה בת שבע שנים, שלאחריה אין הוא יכול להיבחר מחדש.

הרשות המחוקקת

  ערכים מורחבים – הכנסת, החקיקה בישראל
 
אמיר אוחנה, יושב ראש הכנסת

הרשות המחוקקת בישראל היא הכנסת, שהיא בית המחוקקים ובית הנבחרים במדינה. היא מורכבת מבית אחד בן מאה ועשרים חברים. הכנסת נבחרת בבחירות ארציות ויחסיות – כל אזרח שהוא תושב קבע ובן 18 ומעלה רשאי להצביע, והבחירה היא בין רשימות מועמדים המוגשות על-ידי מפלגות הרשומות כחוק. לכל רשימה שעברה את אחוז החסימה (נכון להיום – 3.25%, כ-4 מושבים), מוקצים מושבים בכנסת לפי יחס הקולות שקיבלה מתוך כלל הקולות, והם מאוישים על-ידי המועמדים בהתאם לסדר שבו דורגו ברשימה. לדוגמה פשוטה: רשימה שזכתה ב-10 אחוזים מהקולות תקבל 12 מושבים בכנסת, שיאויישו על-ידי 12 המועמדים הראשונים בה. המועמדים שנבחרו מטעם רשימה מסוימת ונהיו לחברי הכנסת מאוגדים יחדיו במסגרת הנקראת סיעה.

הכנסת מוגדרת כריבון במדינה, בהיותה הרשות היחידה הנבחרת באופן ישיר על-ידי האזרחים ומהווה תחליף לאספת עם (דמוקרטיה ייצוגית) וככזו המשקפת את יחסי הכוחות העדכניים ביותר בין הפלגים הפוליטיים והמגזריים בחברה הישראלית. בתוקף בכירותה של הכנסת על הרשויות האחרות, מצויות בידיה סמכויות חשובות רבות, והעיקרית שבהן – החקיקה. חוקים מחוקקים בכנסת בהליך הכולל שלוש קריאות במליאה וביניהן דיונים בוועדה מוועדות הכנסת (לפי תחום העניין הנוגע בהצעת החוק). הצעת חוק יכולה שתוגש על-ידי חבר הכנסת או קבוצה של כמה חברי הכנסת (ואזי עליה לעבור קריאה טרומית במליאה טרם הקריאה הראשונה), על ידי הממשלה או על-ידי ועדה מוועדות הכנסת.

מלבד תפקידה כמחוקקת, מצויות בידיה של הכנסת סמכויות משמעותיות נוספות: הבעת אמון בממשלה מוצעת, הבעת אי-אמון בממשלה מכהנת (ובכך – הפלתה), פיקוח על הממשלה ועל פעילותה, קבלת תקציב המדינה, בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה. חברים אחדים בכנסת מכהנים גם בוועדה לבחירת שופטים ובוועדה לבחירת דיינים.

הכנסת נבחרת לתקופה של ארבע שנים, אך היא רשאית לפזר את עצמה טרם סיום כהונתה באמצעות חוק שמתקבל ברוב מוחלט של חבריה, ובנסיבות מיוחדות היא רשאית לדחות את הבחירות ולהאריך את כהונתה.

הרשות המבצעת

  ערך מורחב – ממשלת ישראל
 
בנימין נתניהו, ראש הממשלה

הרשות המבצעת בישראל היא הממשלה, המורכבת מראש הממשלה ומשרים. כל אדם בישראל יכול לכהן כשר, בלי משים לחברות בכנסת. לעומת זאת, ראש הממשלה (וגם ממלא מקומו) חייב להיות חבר הכנסת. הממשלה מורכבת בהליך שבו מעורבים נשיא המדינה והכנסת.

אחרי בחירות לכנסת, או אם כהונת הממשלה נפסקה לפני גמר כהונת הכנסת, פותח נשיא המדינה בסבב התייעצות עם נציגי סיעות הכנסת כדי להבין למי מחברי הכנסת הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה, ובהתאם להמלצות אלו מטיל נשיא המדינה משימה זו על אחד מחברי הכנסת. מכיוון שמעולם לא זכתה אף רשימה ברוב מוחלט בכנסת, נוצר תמיד הצורך לכונן ממשלה בשותפות של כמה סיעות (במה שנקרא קואליציה). למי שהוטלה עליו מלאכת הרכבת הממשלה נתונה תקופה של 28 ימים (שניתן להאריכה בשבועיים נוספים). אם עלה בידו של המועמד להרכיב ממשלה – הוא מציג אותה ואת מדיניותה בפני הכנסת, והכנסת מצביעה בהצבעה אחת על כינון הממשלה והרכבה ועל קווי היסוד של מדיניותה כפי שהציג ראש הממשלה המיועד. אם מתקבל רוב מוחלט של חברי הכנסת (מעל 60) בעד ההצעה – הממשלה מקבלת את אמון הכנסת וראש הממשלה והשרים מושבעים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 שונתה שיטת הבחירות והופרדה בחירת ראש הממשלה מבחירת הכנסת, אך מקץ 11 שנים הוחזר המצב לקדמותו בעקבות חוסר היציבות שנגרם כתוצאה מן ההפרדה (ראו: חוק הבחירה הישירה).

הממשלה היא האחראית להוציא לפועל את חוקי הכנסת ולנהל את ענייני היום-יום של המדינה: היא אחראית על הגנת המדינה באמצעות הצבא וגופי הביטחון, היא אחראית על שמירת הסדר והביטחון הציבורי באמצעות המשטרה, היא מנהלת את יחסי החוץ דרך נציגיה הדיפלומטיים ברחבי העולם, היא מנהלת את המערכות האזרחיות (בריאות, חינוך, רווחה, תשתיות ועוד), היא מנהלת מערכת תביעה ציבורית כדי להביא למשפט את העוברים על החוק, היא מוציאה לפועל את חלוקת הכספים שנקבעה בתקציב המדינה והיא מנהלת את המדיניות הכלכלית. בנוסף לכך, וכחלק משיטת המשטר הפרלמנטרית, יכולה הממשלה להגיש הצעות חוק לכנסת.

הממשלה מקבלת החלטות במליאתה או באמצעות ועדות שרים. מליאת הממשלה מתכנסת בכל יום ראשון ומקבלת החלטותיה בהצבעת רוב פשוטה. אם הממשלה מאשרת הצעה מטעם אחד השרים (מה שמכונה "הצעת מחליטים") – היא הופכת להחלטת ממשלה ועל השרים כולם לבצעה. בנוסף, הממשלה רשאית להקים ועדות שרים שיקבלו החלטות ויפעלו בשמה, והבולטות בהן היא ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (המכונה "הקבינט") וועדת השרים לענייני חקיקה.

הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה, בהחלטה שמתקבלת ברוב מוחלט של חברי הכנסת. במידה שהחלטה כזו מתקבלת – הממשלה נחשבת כמתפטרת ויש להרכיב ממשלה חדשה.

הרשות השופטת

  ערכים מורחבים – בתי המשפט בישראל, המשפט בישראל
 
עוזי פוגלמן, נשיא בית המשפט העליון (מ"מ)

הרשות השופטת בישראל מורכבת ממערכת בתי המשפט ובתי הדין בהם מכהנים שופטים ודיינים הממונים על-ידי ועדות בחירה. שופט בישראל ממונה לכהונה עד גיל פרישה (שעומד כיום על 70).

המשפט הפלילי והאזרחי בישראל מנוהל בשלושה דרגים:

  • בתי משפט השלום – המכוננים ביישובים עירוניים או ביישובים מרכזיים באזורים בעלי צפיפות נמוכה ובהם נדונות תביעות פליליות קטנות ותביעות אזרחיות עד סכום מסוים.
  • בתי משפט מחוזיים – המכוננים אחד בכל מחוז של המדינה ובהם נדונות תביעות פליליות גדולות ותביעות אזרחיות מסכום מסוים, וכן הם משמשים כערכאת ערעור על החלטות בית משפט השלום.
  • בית המשפט העליון – שמושבו בירושלים והוא משמש בשני תפקידים:
    • בית המשפט הגבוה לערעורים – לדיון כערכאה אחרונה בערעור על החלטות בית משפט מחוזי במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי ולדיון בבקשות למשפט חוזר או לדיון נוסף.
    • בית המשפט הגבוה לצדק – לדיון במקרים בהם סבור בית המשפט כי יש צורך במתן סעד למען הצדק.

בנוסף, קיימות בישראל מערכות של בתי דין לעניינים מסוימים: בתי דין דתיים (רבניים, שרעיים, דרוזיים ונוצריים), בתי דין לעבודה ועוד.

השופטים בישראל ממונים על-ידי נשיא המדינה לפי בחירת הוועדה לבחירת שופטים המורכבת משני שרים, שני חברי הכנסת, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים. הדיינים בישראל נבחרים על-ידי הוועדה לבחירת דיינים.

חזיתות פוליטיות

בניגוד למדינות העולם המערבי המחלקות את הימין והשמאל בעיקר לפי העמדות בתחום הכלכלי, השיח הפוליטי בישראל נסוב בעיקר סביב התחום המדיני (ובמיוחד מאז שנות ה-90). הגושים הפוליטיים העיקריים בישראל הם הימין, השמאל, המרכז, החרדים והערבים. החל משנות השלושים של המאה העשרים, עובר בהקמת המדינה ועד שנת 1977, משלו מפלגות תנועת הפועלים (מפא"י, המערך) ביישוב העברי ובמדינת ישראל. מפלגות אלו זכו לתמיכתן של המפלגות הדתיות (מפד"ל, אגו"י), מפלגות מרכז (המפלגה הפרוגרסיבית) ואף כמה מפלגות ימין (הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית). בבחירות לכנסת התשיעית ניצחה לראשונה מפלגת הליכוד הימנית (מיסודן של תנועת החרות והמפלגה הליברלית). מאז, הליכוד היא המפלגה העיקרית המחזיקה בהגה השלטון במדינת ישראל, למעט בהפסקות קצרות שבמהלכן שלטו מפלגות שמאל ומרכז.

 
ישיבת הממשלה בראשות לוי אשכול
 
משכן הכנסת, בית המחוקקים ובית הנבחרים של ישראל
 
אולם בבית המשפט העליון

ימין פוליטי

הימין (מיוצג בכנסת על-ידי הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית) מזוהה עם הלאומיות היהודית ועם הציונות. הימין מתאפיין בגישה נצית כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני במובן של התנגדות עקרונית לחלוקת ארץ ישראל, הן מטעמי ביטחון והן מטעמי אידיאת ארץ ישראל השלמה. רוב מוחלט של אנשי ימין תומך במפעל ההתנחלות ומתנגד לפינוי יישובים ישראלים ביהודה והשומרון. מפלגת הליכוד (המפלגה הימנית העיקרית) מתנגדת לנסיגה חד-צדדית או להקמת מדינה דו-לאומית, ותומכת במידת מה בהגעה להסדר שיביא להקמת אוטונומיה פלסטינית שהיא איננה מדינה. למרות זאת, מירב פינויי השטחים הובל על-ידי ראשי ממשלה מטעם הליכוד, בין בהסכם ובין באופן חד-צדדי. המגזר הציוני דתי נוטה ברובו המוחלט לימין, וחלק משמעותי נוסף מאנשי הימין הוא בעל נטייה מסורתית-דתית. ולמרות זאת, קיים גם פלח ימני חילוני ניכר. בפן הכלכלי אין אחדות דעים בקרב מפלגות הימין. על אף שרוב אנשי הימין תומכים בשוק חופשי ובליברליזם כלכלי מסוים, יש הנוטים למדיניות מדינת הרווחה. הימין הקיצוני בישראל תומך בין השאר בטרנספר, בין אם לפלסטינים בלבד ובין אם גם לערביי ישראל, כפתרון לסכסוך בין היהודים והערבים בארץ ישראל. עד שנת 1977 הימין כמעט שלא היה שותף בממשלות ישראל, אך החל משנה זו עת עלה הליכוד לשלטון לראשונה בראשותו של מנחם בגין, הובלו מרבית ממשלות ישראל על-ידי מפלגות הימין, או בשותפותן המשמעותית.

חרדים

המפלגות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה המורכבת מאגודת ישראל ודגל התורה) הן מפלגות מגזריות המכוונות לטיפול באינטרסים המגזריים של קהילותיהן. אלו מפלגות הפועלות על-פי הוראת רבניהן (במסגרת של מועצת חכמי התורה של ש"ס או מועצת גדולי התורה של יהדות התורה), ודוגלות בשילוב של דת ומדינה, שמרנות בנושאי צביונה היהודי של המדינה ואופייה החברתי, ומדיניות מדינת רווחה נרחבת המעניקה קצבאות נדיבות לעניים. המפלגות החרדיות מתנגדות לגיוס בחורי ישיבות ולכל פגיעה בהם, ותומכות במתן קצבאות מחייה לאברכים ובעידוד אורח החיים החרדי. כפועל יוצא ממדיניותן המצומצמת, שיתפו המפלגות החרדיות פעולה הן עם הימין והן עם השמאל.

מרכז פוליטי

המרכז (מיוצג בכנסת על-ידי יש עתיד והמחנה הממלכתי) מבקש לייצר פשרה בין הימין והשמאל, ומשלב רעיונות משני הצדדים. בעוד שרוב אנשי המרכז תומכים בצמצום הנוכחות הישראלית ביהודה והשומרון, הם מביעים חוסר אמון בנכונותם וביכולתם של הפלסטינים להגיע להסדר קבע שיאפשר לישראל לשמור על ביטחונה. על כן תומך המרכז בפעולות חד-צדדיות שעיקרן ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולקיחת יוזמה. מבחינה כלכלית-חברתית, המרכז דוגל בגישה ליברלית, ודוגל בשוק חופשי ובליברליזם חברתי.

שמאל פוליטי

השמאל (המיוצג בכנסת על-ידי מפלגת העבודה) נוקט בגישה יונית כלפי הסכסוך, ומבקש להגיע לפשרה הכוללת חלוקת הארץ והקמת מדינת פלסטינית (פתרון שתי המדינות). עד שנות ה-90 הייתה אחדות דעים עקרונית בין הימין לשמאל בקשר לסכסוך, ואולם עם עלייתו לשלטון של יצחק רבין חלה תפנית בעמדה זו, והאחרון הוביל את הסכמי אוסלו מול אש"ף. השמאל מבקש לפנות את מרבית (אם לא את כל) ההתנחלויות ביהודה והשומרון, בין אם כחלק מהסדר קבע ובין אם באופן חד-צדדי על מנת לקדם את ההגעה להסדר קבע. מרביתו של השמאל בישראל הוא ציוני, ועמדותיו היוניות מבקשות לחזק את ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי מוצק בעלת גבולות בטוחים וברי הגנה. ואולם, קיימות בשמאל תנועות רדיקליות פוסט ציוניות המבקשות להביא למצב שבו ישראל איננה מדינה יהודית, אלא מדינה דו-לאומית, בין אם לצידה של מדינה פלסטינית ובין אם כמדינה אחת מן הירדן לים. השמאל בישראל הוא סוציאליסטי בעיקרו, ודוגל במדינת רווחה, בזכויות חברתיות, בחיזוק המעורבות הממשלתית במשק ובחיזוק ועדי העובדים. בנוסף, תומך השמאל בהפרדת דת ומדינה. השמאל שלט ביישוב היהודי מאז שנות ה-30 והמשיך להחזיק ברוב בכנסת עד המהפך של 1977, ולמעט כהונות יחידות בשנות ה-90 לא הצליח לשחזר את כוחו מאז.

ערבים

המפלגות הערביות (חד"ש, תע"ל, רע"ם) הוא שם כולל למפלגות שונות המחזיקות כל אחת באידאולוגיה שונה ואף מנוגדת מרעותה, אך כולן מאגדות בתוכן ערבים אזרחי ישראל. כל המפלגות הערביות שוללות את הציונות, מביעות תמיכה ברעיון הלאומי הפלסטיני ומציעות גישות שונות לשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית. מפלגת חד"ש היא מפלגה קומוניסטית הדוגלת בהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה המתנהלת לאור הרעיונות הקומוניסטיים הקלאסיים של שוויון כלכלי וחברתי, והיא המפלגה הערבית היחידה בה חברים גם יהודים. תע"ל היא מפלגה איסלמית מסורתית המבקשת להעניק שוויון זכויות לערביי ישראל. רע"ם היא הזרוע הפוליטית של התנועה האיסלמית, וככזו היא הולכת לאורם של ערכים דתיים איסלמיים, זאת לצד שילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית ומתן פתרונות הולמים לבעיותיהם החברתיות והכלכליות בשיתוף פעולה עם ממשלת ישראל. באופן מסורתי, ומשום התנגדותן לציונות, המפלגות הערביות אינן שותפות בקואליציות השונות, הגם שהן עשויות להעניק 'רשת ביטחון' לקואליציה בהצבעות בכנסת באם הנושא על סדר היום יתרום למאמציהן למען החברה הערבית. באופן חריג, הממשלה השלושים ושש נשענה על רוב קואליציוני שכלל בתוכו גם את רע"מ, שהייתה למפלגה הערבית הראשונה שלקחה חלק בקואליציה.

חלוקה מינהלית

  ערכים מורחבים – מחוזות ישראל

ישראל מחולקת לשבעה מחוזות מנהליים, בכל אחד מהם משרדי ממשלה מחוזיים, בית משפט מחוזי ומוסדות נוספים. החלוקה מתפרסמת בילקוט הפרסומים כצו ממשלתי – "הודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם" ועוברת תיקונים מפעם לפעם. הסמכות לקבוע מחוזות ניתנה לממשלה בסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948. שבעת המחוזות הם מחוז ירושלים, מחוז הצפון, מחוז חיפה, מחוז המרכז, מחוז תל אביב, מחוז הדרום ומחוז יהודה ושומרון.

השלטון המקומי בישראל מנוהל דרך חלוקתה לרשויות מקומיות, ורשות מקומית בישראל היא היחידה הגאוגרפית־מנהלית הקטנה ביותר הנהוגה בה. נכון ל־2012, קיימות 256 רשויות מקומיות בישראל.[53]

מחוז בירה העיר הגדולה
ביותר 		אוכלוסייה[54]
יהודים ערבים סה"כ הערה
ירושלים ירושלים 67% 32% 1,208,800 [א]
צפון נוף הגליל נצרת 43% 54% 1,513,300
חיפה חיפה 68% 26% 1,100,000
מרכז רמלה ראשון לציון 88% 8% 2,233,500
תל אביב תל אביב 93% 2% 1,480,400
דרום באר שבע אשדוד 73% 20% 1,330,600
יהודה ושומרון אריאל מודיעין עילית 98% 0% 461,300 [ב]
א כולל למעלה מ־200,000 יהודים ו־300,000 ערבים במזרח ירושלים.[55]
ב אזרחי ישראל בלבד.

גבולות ישראל

  ערך מורחב – גבולות מדינת ישראל

ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים האדום בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון־מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל למצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, הנמצאת בשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון (המכונים גם הגדה המערבית), הנמצאים בשליטה משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית ומעמדם הסופי, כמו גם מעמדה של רצועת עזה, טרם הוכרע. בצפון־מזרח נמצאת רמת הגולן בשליטת ישראל, והוחלו עליה חוקי מדינת ישראל (באמצעות חוק רמת הגולן), אך סוריה ממשיכה לתבוע עליה ריבונות.

יחסי חוץ

  ערך מורחב – יחסי החוץ של ישראל
 
  יחסים דיפלומטיים
  היחסים הדיפלומטיים הושעו
  יחסים דיפלומטיים בעבר
  ללא יחסים דיפלומטיים, אבל עם יחסי מסחר בעבר
  אין יחסים דיפלומטיים
 
ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון ושגריר ישראל בוושינגטון אבא אבן עם נשיא ארצות הברית הארי טרומן, מאי 1951

בבסיס מדיניות החוץ של ישראל מאז ראשית שנות ה־50 של המאה ה־20 עומדים קשריה עם המערב המהווה מקור תמיכה וסיוע מרכזיים למדינה במישור הבינלאומי והצבאי. עד אמצע שנות ה־60 נשענה ישראל במידה רבה על תמיכתה של צרפת והחל מאמצע שנות ה־60 ובייחוד אחרי 1967 הפכה ארצות הברית למעצמה העיקרית המעניקה תמיכה וסיוע בהיקף רחב לישראל. ארצות הברית מהווה אחת מהתומכות הבולטות ביותר של ישראל. הסיוע של ארצות הברית מתבטא בתמיכה בישראל בארגונים בינלאומיים ובסיוע כלכלי וצבאי רחב היקף של מיליארדי דולרים בשנה.

יחסי החוץ של ישראל הושפעו מהחרם הערבי שהוטל עליה ועל חברות הסוחרות איתה מצד מדינות ערב. בעקבות הסכמי השלום בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־20, צומצם היקף החרם הערבי ומצב יחסי החוץ של ישראל השתפר.

באו"ם לא נהנתה ישראל מתמיכה רחבה. באופן מסורתי, האו"ם תמך בישראל כשהחליטה לוותר על שטחים, אך ביקר את ישראל על פעולות צבאיות שלה שמלוות בנפגעים לצד השני. החריג הבולט באו"ם הוא ארצות הברית, המפגינה יחס ידידותי ונחשבת ל"ידידה הגדולה" של ישראל. ארצות הברית מצהירה מפעם לפעם כי היא ערבה לקיומה וביטחונה של המדינה ואף משתמשת פעמים רבות בזכות הווטו שלה כנציגה קבועה במועצת הביטחון, כדי למנוע החלטות הפוגעות בישראל. בין ידידותיה המסורתיות של ישראל נמצאת גרמניה, שלאחר תהליך ארוך שכלל את הסכם השילומים ב־1952 וכינון יחסים דיפלומטיים ב־1965 נמצאת ביחסים טובים עם מדינת ישראל,[56] ואף מעניקה לה סיוע צבאי. מדינות אחרות שנחשבות לידידות טובות של ישראל הן קנדה, צ'כיה ופולין.

ברית המועצות התייצבה בראש מדינות ערב במשך עשורים ארוכים במסגרת המלחמה הקרה בארצות הברית. נקודת שבר גדולה הייתה ב־10 בנובמבר 1975, כאשר התקבלה באו"ם החלטה 3379, הקובעת כי "הציונות היא גזענות". הצהרה זו בוטלה ב־1991. לאחר תום המלחמה הקרה ונפילת ברית המועצות, הטונים הצורמים שהגיעו מרוסיה התמתנו. בשנות האלפיים, לישראל יחסים ענפים עם רוסיה.

עד מלחמת יום הכיפורים, ישראל עשתה ניסיונות להיחלץ מהבידוד העולמי ביצירת קשרים עם מדינות עולם שלישי מתפתחות. היחסים עם מדינות אפריקה נפסקו בין השאר בגלל לחץ ערבי וטענות מדינות אפריקה השחורה שהשליטה הישראלית בסיני משמעה כיבוש אדמה אפריקאית. כדי למצוא מדינות ידידות, ישראל קיימה יחסים מיוחדים עם מדינות שהפרו זכויות אדם או מדינות מבודדות, כמו דרום אפריקה וטאיוואן.

לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, ירדן, והחתימה על הסכמי אוסלו, חל שיפור מסוים ביחסי ישראל עם חלק ממדינות ערב ונוצר קשר בין ישראל לטורקיה. לאחר יישום תוכנית ההתנתקות מדינות מוסלמיות נוספות כמו פקיסטן הודיעו על חימום יחסים. יחסי ישראל וטורקיה התקררו באופן משמעותי בעקבות אירועי המשט הטורקי ב־2010.

עד למהפכה האיסלאמית ב־1979 היו לאיראן יחסים טובים עם ישראל, אולם הם נותקו והפכו לעוינות עזה לאחריה.

פעולות צבאיות של ישראל בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, גרמו לשפל בתדמיתה של ישראל ולעלייה באנטישמיות בקרב מדינות מערביות רבות, במיוחד באירופה. בישראל קיים ציבור רב הטוען כי באופן מסורתי, "כל העולם נגדנו" ומשייכים לביקורת על מדיניות ישראל אספקטים אנטישמיים. מדינאים, אקדמאים, דיפלומטים ועיתונאים אפיינו את האנטישמיות החדשה: הסתה וגל תקיפות אנטישמיות נגד יהודים המסווה את עצמו כאנטי-ציונות והתנגדות למדינת ישראל. מתוך כך בעקבות האינתיפאדה והלחימה ברצועת עזה לאחר ההתנתקות, מספר סמלי של חברות מסחריות החליטו להחרים את ישראל, אך הייצוא הישראלי לא נפגע.

צבא וביטחון

  ערכים מורחבים – ביטחון ישראל
 
מטוסי קרב מדגם F-16I סופה ו-F-35I אדיר של חיל האוויר הישראלי. חיל האוויר הישראלי נחשב לחיל האוויר החזק ביותר במזרח התיכון ולאחד מחילות האוויר הטובים והמתקדמים ביותר בעולם.
 
טנק של צה"ל חוצה את תעלת סואץ על גשר שהקים חיל ההנדסה הישראלי במלחמת יום הכיפורים.

בשלושה העשורים הראשונים לקיומה, הייתה ישראל מוקפת מכל עבריה במדינות עוינות שלא הכירו בה וניהלו נגדה מלחמות. מצב זה החל להשתנות בהדרגה ב־1977, עם ביקורו של נשיא מצרים בישראל. נכון ל־2022, יש לישראל חוזי שלום ויחסים דיפלומטיים עם שתיים משכנותיה, מצרים וירדן, ועם חלק ממדינות המפרץ, והכרה דה־פקטו מצד יתר שכנותיה. בין ישראל לסוריה ולבנון שוררים יחסי איבה ומתיחות ביטחונית. מתחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב־2011 התנגשויות צבאיות קורות מפעם לפעם בגבול ישראל–סוריה, וכן תקריות מעטות בגבול עם לבנון.

האסטרטגיה הביטחונית הרשמית של ישראל היא "קונספציה הגנתית־היגבית". ישראל ממתינה שתהיה מצד האויב תקיפה או פעילות מאיימת ורק אז פועלת בתגובה. לעיתים כמו בתקיפת הכור העיראקי, היא יוזמת מכת מנע צבאית, כדי למנוע התפתחות איום חריף יותר. ישראל נחשבת לגורם צבאי חזק באזור המזרח התיכון ויש התולים בעוצמה צבאית זו את נכונותן של ארצות ערב השכנות להכיר בה ולהיכנס למשא ומתן מדיני איתה מאז סוף שנות ה־70 של המאה ה־20.

החל משנות ה־70 של המאה ה־20 צברה ישראל ניסיון רב בלוחמה בשטח בנוי ומלחמה מול טרור, שהתבטא בפעולות שחרור בני ערובה נועזות (כגון פעולת סבנה ומבצע אנטבה), פעולות קומנדו וחבלה, מבצעים צבאיים נרחבים כנגד בסיסי טרור וסיכולים ממוקדים שבהם נהרגו טרוריסטים בכירים. לצה"ל הישגים רבים בלוחמה בטרור: דיכוי הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה־70, גירוש אש"ף מלבנון לתוניס במלחמת לבנון הראשונה ודיכוי הטרור ביהודה ושומרון במבצע חומת מגן בעקבות האינתיפאדה השנייה. יחידות העילית והלוט"ר של ישראל – בהן הימ"מ, סיירת מטכ"ל, השב"כ (המפעיל סוכנים ומספק מודיעין נגד טרור), המסתערבים, שייטת 13, חבלני משמר הגבול, משטרת ישראל וחיל ההנדסה הקרבית שמפעיל את יהל"ם – זכו למוניטין בינלאומי.

האיומים החדשים העיקריים שנוצרו באחרונה עבור ישראל הם מצד איראן שמתקדמת בתוכניתה לפיתוח יכולת גרעינית, ומארגוני טרור פלסטינים כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי וארגוני טרור בינלאומיים כמו אל־קאעידה, דאעש וחזבאללה. קיים חשש שארגוני טרור פלסטינים ישפרו את יכולתם לשגר טילים מרצועת עזה ואף יפתחו יכולת שיגור טילים מיהודה ושומרון – לרבות טילים נגד מטוסים ורקטות ארוכות־טווח. החשש מליבוי מחודש של האלימות בין ישראל לפלסטינים נחשב לאיום החמור ביותר על אזרחי ישראל, לצד תוכנית הגרעין האיראנית.[דרוש מקור]

הביטחון הוא הנושא המרכזי בפוליטיקה הישראלית, ונחשב למהותי יותר מנושאי חברה וכלכלה. ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות היחידות בעולם שבה רוב המנהיגים הפוליטיים וראשי הממשלה הם אנשי צבא בכירים לשעבר או בעלי קשר חזק לביטחון.[דרוש מקור]

שירותי הביטחון

 
לוחמי צה"ל בכותל המערבי בירושלים.
 
מסדר כבוד חמוש של משטרת ישראל ומשמר הגבול
 
הימ"מ – היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור – היא היחידה הלאומית של ישראל למלחמה בטרור וחילוץ בני ערובה.

מערכת הביטחון בישראל מורכבת ממספר ארגונים:

ישראל הסתמכה ועדיין מסתמכת על צבא גדול יחסית לגודל אוכלוסייתה, זאת בהשוואה למדינות אחרות בעולם המערבי. עד תחילת שנות ה־80 של המאה ה־20 היו חיילי המילואים כוח מרכזי בעיקר בשעות חירום. צה"ל מסתמך בעיקר על הכוחות הסדירים שכוללים חיילים בשירות חובה וחיילים בשירות קבע. צה"ל מתאפיין ברמת תחכום טכנולוגי גבוהה, ובציוד מתקדם, שחלקו מיוצר בישראל, אולם רובו נקנה מארצות הברית, באמצעות כספי הסיוע הביטחוני. הברית הבינלאומית המרכזית שעליה מסתמכת ישראל היא הברית עם ארצות הברית. במסגרת זו ישראל נאלצת (באופן לא־רשמי) לקבל את הסכמתה של ארצות הברית למכירת פיתוחי נשק ישראלים למדינות שנמצאות בהתנגשות אינטרסים עם ארצות הברית, למשל הרפובליקה העממית של סין. אף על פי כן, ישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, בעיקר למדינות מתפתחות.[57]

צה"ל נחשב לאחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון ומתבסס על יתרון בהון האנושי והטכנולוגי. חיל האוויר הישראלי נחשב לאחד החזקים והטובים בעולם. לצה"ל זרוע ימית, חיל הים הישראלי, שמפעיל סירות בט"ש, קומנדו ימי, ספינות טילים וצוללות דיזל המתקדמות מסוגן, מסווג כצי מים חומים. חיל השריון של צה"ל זכה להצלחות מזהירות במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בעשור השני של המאה ה־21 נעשה בו שימוש בטנק המרכבה סימן 4מ, שנחשב לאחד הטובים והמתקדמים בעולם. חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל מילא תפקיד חשוב במלחמות ישראל ובמלחמה בטרור, ובעל אמצעים מתקדמים בתחומי החבלה, סילוק פצצות, הרק"ם, הצמ"ה ולוחמת מנהרות. אגף המודיעין של צה"ל מהווה חלק מרכזי בהגנה על ישראל ובהספקת מודיעין צבאי איכותי מאוד שמאפשר התכוננות והיערכות לאיומים וכן מכת מנע בעת הצורך. בעשור האחרון החל צה"ל בהתעצמות בתחום הסייבר ולוחמת רשת.

חלק ניכר מתקציב המדינה מופנה לצורכי הביטחון (לצה"ל כ־12% ב־2017). חוק גיוס חובה, שנחקק ב־1949, קובע שכל תושב קבע בישראל, גבר או אישה, חייב לשרת בצה"ל מגיל 18 לתקופה של שלוש שנים לגברים ושנתיים לנשים (תקופות השירות משתנות מפעם לפעם לפי הצורך). עם זאת פטור גורף ניתן לכל התושבים שמוגדרים "בני הלאום הערבי" (כלומר לכל ערביי ישראל, למעט הדרוזים), וכן ניתן פטור פרטני לתלמידי ישיבות, בעיקר חרדיות, לנשים דרוזיות ולנשים אשר מצהירות שאמונתן הדתית מונעת מהן לשרת בצבא. מספר העילות הרפואיות או הסוציואקונומיות לפטור משירות צבאי עלה עם השנים ועם הגידול באוכלוסייה.

בהתבסס על נתוני צה"ל, 30% מקרקעות המדינה מיועדים לשטחי אימונים וניסויים; ב־11% מקרקע המדינה יש מגבלות בנייה מטעמי ביטחון; על 4% קרקע נוספים מוקמים מתקנים של צה"ל; ועל עוד 1% מהאדמות יש מתקנים של מערכת הביטחון. על־פי המחקר "ההשלכות הכלכליות של האחזקה והשימוש בקרקע על ידי מערכת הביטחון", נתונים אלה אינם משקפים את ההיקף האמיתי של שיעור שימושי הקרקע לצורכי ביטחון, שכן גם בשטחים נוספים נמצאה זיקה ושימוש ביטחוני עקיף.[58]

שירותי ביטחון נוספים הנמצאים בפיקוח משרד ראש הממשלה הם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים האחראי על פעולות ביון ואיסוף מודיעין מחוץ לגבולות המדינה, לצד דיפלומטיה חשאית ופעולות מיוחדות בארצות זרות; ושירות הביטחון הכללי (שב"כ) שאחראי על ביון ואיסוף מודיעין וכן על העברתו לצה"ל ולמשטרה בתוך גבולות המדינה ומעבר לקו הירוק לצורכי סיכול טרור, ריגול ופעילות חתרנית עוינת.

על ביטחון הפנים ואכיפת החוק בישראל אחראית משטרת ישראל. משמר הגבול הוא הזרוע הקרבית של המשטרה ומשמש הן לפעולות בשטחים והן כעתודות באזורי הספר והפריפריה. ישראל מפעילה מספר יחידות עילית ללוחמה בטרור וחילוץ בני ערובה, הבכירה שבהן היא הימ"מ – "היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור" – שנחשבת לאחת מיחידות העילית הטובות, המקצועיות והמנוסות ביותר בישראל ומחוץ לה.[59][60]

טכנולוגיה צבאית ואמצעי לחימה

  ערכים מורחבים – תעשייה ביטחונית בישראל, אמצעי לחימה של צה"ל
 
אמצעי הלחימה של צה"ל

ישראל נחשבת למעצמה של ייצור ופיתוח טכנולוגיה צבאית ואמצעי לחימה, והתעשיות הביטחוניות של ישראל – כגון רפאל – מערכות לחימה מתקדמות, התעשייה האווירית לישראל, אלביט מערכות, אלתא והתעשייה הצבאית (בשנות האלפיים, "תעש מערכות") – נמצאות בחזית הטכנולוגית. אמצעי הלחימה של צה"ל מבוססים ברובם על אמצעי לחימה תוצרת ארצות הברית (בעיקר נשק קל, מטוסי קרב ומסוקי קרב) וגרמניה (צוללות וסטי"לים) ועל אמצעי לחימה מפיתוח מקומי תוצרת ישראל, הכוללים טנקים, רכב קרבי משוריין, כלים ואמצעים הנדסיים, כלי שיט צבאיים, נשק קל, תחמושת, שריון לכלי רכב ואמצעי מיגון מתקדמים, מערך הגנה רב-שכבתי נגד רקטות וטילים (כיפת ברזל, קלע דוד, חץ 2 וחץ 3), ארטילריה רקטית, טילים מסוגים שונים, ואף כלי טיס בהם לווייני תצפית וריגול. לפי מקורות זרים ישראל היא גם מעצמה גרעינית וברשותה כמות רבה של טילים גרעיניים מתקדמים. עם זאת, מדיניות הגרעין של ישראל מקפידה על עמימות בנושא.

כלכלה

  פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: המידע לא מחולק לפי נושאים, סוקר את ההיסטוריה של הכלכלה בצורה כרונולוגית ורק משנות האלפיים, פסקת "תשתיות מים וחשמל" צריכה להפוך לפסקת "אנרגיה" ולהכיל את נושא הגז בים, מכיל לפעמים פירוט יתר.
  ערכים מורחבים – כלכלת ישראל
 
גורדי השחקים של גוש דן מסמלים בעיני רבים כלכלה מודרנית בישראל

כלכלת ישראל בולטת בעוצמתה למול שכנותיה: התמ"ג של ישראל עמד ב-2022 על 481 מיליארד דולרים, מקום 28 בעולם.[61] והתמ"ג לנפש עמד על 54,710 דולר בשנה (נכון ל-2022) מקום 14 בעולם,[62] ישראל ממוקמת במקום 19 במדד הפיתוח האנושי. על פי סקר הכנסות של הלמ"ס ל־2010, הכנסה ממוצעת ברוטו לחודש, עמדה על 14,385 ש"ח למשק בית, ועל 4,323 ש"ח לנפש.[63] במדד הגלובליזציה של כתב העת האמריקני Foreign Policy ישראל דורגה ב־2006 במקום ה־15 בעולם.[64]

ישראל הצליחה ליצור כלכלה יציבה וחזקה תוך עשורים בודדים, בתנאי אי-ודאות ביטחונית תוך ניהול מספר מלחמות שדרשו גיוס מילואים כללי ובעוד אוכלוסייתה גדלה בקצב מהיר. בשל המחצבים המועטים ושטחה הקטן, כלכלת ישראל שמה דגש על הגורם האנושי: תעשיות עתירות ידע כגון היי טק, טכנולוגיה רפואית וטכנולוגיה צבאית שאחראיות לחלק נכבד מהיצוא התעשייתי. ישראל היא מרכז הסחר הגדול בעולם ליהלומים מלוטשים, וענף זה אחראי לכ־28% מהיצוא הישראלי הכללי. הענף השני בגודלו הוא יצוא וייצור כימיקלים ומוצרים כימיים הכולל תזקיקי נפט ותרופות (24% מהיצוא הישראלי).[65]

מדיניות ממשלתית

 
מטבע של שקל חדש ישראלי המבוסס על מטבע השקל הקדום

כלכלת ישראל הצליחה לצמוח הודות למקורות כספיים שבאו מבחוץ. הסיוע האמריקני הכולל מאז הקמת המדינה מסתכם כבר ביותר ממאה מיליארד דולרים. יהודים מהתפוצות תרמו גם הם סכומי עתק למדינה ולמוסדותיה הודות להם הוקמו בתי ספר, ארגונים ומוסדות אשר תרמו להתפתחות הכלכלית המואצת של המדינה. נוסף לכך מכרה ישראל איגרות חוב ליהודים בתפוצות באמצעות ארגון הבונדס ובכך פיתחה עוד יותר את כלכלתה. עם זאת, ישראל הוציאה יותר כספים משהיו לה – על כן היא לוותה הלוואות עתק. בעשורים האחרונים, כשמדינת ישראל הפכה חזקה יותר מבחינה כלכלית, היא מחזירה בהדרגה את חובותיה. כחמישית מתקציב המדינה ב־2018 מוקדש להחזר חובות וריביות.

כלכלת ישראל מאופיינת בהוצאה ציבורית גדולה יחסית העומדת על כ־54%.[דרוש מקור] זאת בעיקר בשל תקציבי הביטחון והרווחה הגדולים. בעבר הייתה המדינה סוציאליסטית יותר – כלומר ההוצאה הציבורית הייתה גדולה יותר והכלכלה הייתה ריכוזית יותר. בעשורים האחרונים הכלכלה הישראלית מתאפיינת בליברליזציה,[66] כלומר הפחתה בשיעור המס – מס על החברות ומס על יחידים, המשק נעשה פחות ריכוזי – מפעלי ממשלה רבים יותר ויותר הופרטו, וכן ההוצאה הציבורית מופחתת, כדוגמת ביטחון ורווחה.

מאז שנות ה־90 של המאה ה־20 נרשמת עלייה מתמדת בהוצאות הפרטיות על בריאות ובמקביל ירידה בהשתתפות המדינה בהוצאות האלה. בשנת 2019 הקדישה ישראל 7.3% מהתמ"ג לתקציב הבריאות.[67] ישראל מאופיינת בהוצאה נרחבת על צורכי ביטחון. במהלך העשור השני של המאה ה־21 השקיעה המדינה כל שנה בביטחון כ־62 מיליארד שקל (כ־16 מיליארד דולר), ו־6.9% מהתמ"ג של המדינה.

ב־2002 ישראל הגיעה למשבר כלכלי חמור בעקבות האינתיפאדה השנייה, השפעת התפוצצות בועת הדוט־קום העולמית בשנת 2000 המיתון העולמי שפרץ בשל פיגועי 11 בספטמבר. בעקבות המצב הונהגה מדיניות חומת מגן כלכלית שנועדה להוציא את המשק מהקיפאון הכלכלי ולאושש את הכלכלה. במסגרת זו הורדו ההוצאות הציבוריות והופחתה הריכוזיות המשק. המשבר הוביל חלק מהחברות הישראליות להשקיע מחוץ לגבולות המדינה. חלק ניכר מהקניונים במזרח אירופה נבנה על ידי אנשי עסקים ישראליים. מוטי זיסר בנה 40 קניונים בהונגריה ו-12 מרכזי קניות בפולין.[68] לב לבייב בנה את הקניון הגדול במזרח אירופה.[69]

מאז שנת 2007 חלה בישראל עלייה הדרגתית במחירי הדיור ועליית מחירים כללית. העלייה במחירים נבעה מסיבות שונות, ובהן ריבית נמוכה ומחסור ביחידות דיור.[70] החלטת משרד האוצר בשנת 2007 להגביל את הבנייה במרכז כדי לגרום לעליית מחירים ובכך לאלץ רוכשים רבים לעבור לפריפריה.[71] בעקבות זו קמו מחאות חברתיות כדוגמת המחאה החברתית ב־2011 ומחאת הקוטג'.

במהלך 2010 עברה ישראל, חרף המשבר הכלכלי העולמי, ממעמד של כלכלה מתפתחת למדינה מפותחת.[72] בשנת 2011 ישראל התקבלה כחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD).

מדע וטכנולוגיה

  ערכים מורחבים – מדע וטכנולוגיה בישראל, תגליות בישראל, המצאות בישראל
 
פארק מתם בחיפה. ישראל נחשבת למובילה בתחום ההיי־טק וחברות ההזנק

הישגיהם של מדענים ישראלים בתחומי המדע והטכנולוגיה משמעותיים ובעלי חשיבות כלל עולמית. בתקופת המנדט ומאז קום המדינה עסקו ישראלים במדע, הן בתאוריה והן במעש. תרומותיה של ישראל בולטות במיוחד בגנטיקה, מדעי המחשב, פיזיקה, כימיה, אלקטרוניקה, אופטיקה, מדעי החקלאות והנדסה. בתחום הטכנולוגיה ישראל ידועה בפיתוח אמצעי לחימה וציוד צבאי, ותחום מדעי הטבע, בפיתוח שיטות חקלאיות מתקדמות; והחל משנות ה-90 של המאה ה-20 ישראל עודדה תעשיות היי־טק וחברות הזנק (סטארט אפ); כמו מחקר הרפואה בישראל הוא מהמתקדמים בעולם.

תעשיות עתירות טכנולוגיה לקחו מרכיב חשוב בכלכלת ישראל, בייחוד בשני העשורים האחרונים. המשאבים הטבעיים המוגבלים ודגש על חינוך והשכלה טכנולוגיים היוו גורם מרכזי בהכוונת התעשייה לתחומי היי־טק. כתוצאה מהצלחתה של ישראל בפיתוח חומרה, תוכנה, תקשורת ובמדעי הטבע וכתוצאה מריבוי חברות הסטארט־אפ רבים מתייחסים לישראל כעמק הסיליקון השני (שמכונה לעיתים "סיליקון ואדי").[73] חברת אינטל פתחה מספר מפעלים בישראל בהשקעות של מיליארדי דולרים וחברות אחרות כמו מוטורולה מחזיקות בישראל גם מרכזי פיתוח. בישראל קיימים מרכזי פיתוח רבים בתחומי הסייבר והבינה המלאכותית.

בסוף 2019 היו בישראל כ־366,800 חברות רשומות.[74] החברה המסחרית הגדולה בישראל היא חברת התרופות הגנריות טבע תעשיות פרמצבטיות. חברות ענק אחרות בישראל עוסקות בתחום ההיי־טק, כגון צ'קפוינט, אמדוקס, מלאנוקס, נייס. 9% מכח העבודה מועסק בתחום ההייטק (2019).[75]

על פי ארגון ה־OECD ההשקעה בישראל במחקר ופיתוח יחסית לתמ"ג היא הגבוהה בעולם (4.21% שהם 10.236 מיליארד דולר ב־2013).[76] ישראל מכונה "אומת הסטארט־אפ" וקיימת בה תופעה של הקמת חברות הזנק ומכירתן לגורמי חוץ. בכל שנה מבוצעת מכירות של חברות כאלו, בעיקר לחברות בינלאומיות בסכום מצטבר של מיליארדי דולרים לשנה. שנת 2014 הייתה שנת שיא בהשקעות זרות בחברות הזנק ישראליות – 15 מיליארד דולרים ברכישת חברות ישראליות (בהשוואה ל־7.6 מיליארד ב־2013) ו־9.8 מיליארד דולרים בגיוסי הון בבורסות חוץ לארץ (לעומת 1.2 מיליארד ב־2013).[77] בשנת 2021 חלה קפיצת מדרגה נוספת בפריחת ההייטק הישראלי. בשנה זו חברות הטכנולוגיה גייסו 25.4 מיליארד דולר, והונפקו 57 חברות בסכום כולל של כ-4 מיליארד דולר. בשנה זו מספר חברות חדי הקרן (ששוויין מעל מיליארד דולר) הוכפל וקפץ ל-53.[78]

 
ויצק (WEIZAC), המחשב האלקטרוני הראשון בישראל ומבין הראשונים בעולם. פעל בשנים 1955–1963 במכון ויצמן למדע

ב־2004 השקעות הון הסיכון בישראל היו גדולות מבכל מדינה באירופה.[79] ויחס ה־VC/GDP הגדול בעולם אחרי ארצות הברית. למעט ארצות הברית וקנדה לישראל יש הכי הרבה חברות הרשומות בנאסדק.[80] ישראל היא בעלת האחוז הגבוה ביותר של מחשבים אישיים לנפש.

מספר המאמרים המדעיים לנפש שנכתבו על ידי ישראלים הוא מהגבוהים בעולם.[81] היא במקום השלישי בעולם (עם שווייץ) ביחס הפטנטים הרשומים לנפש.[82]

במאה ה־21 זכו שמונה מדענים ישראלים בפרס נובל בתחומי המדעים, בכימיה, ביוכימיה, וכלכלה.

בשנת 2015 ישראל דורגה במקום החמישי בעולם במדד החדשנות של בלומברג, אשר מודד ביצועי מדינות בתחום המחקר והפיתוח, חינוך טכנולוגי, פטנטים ויכולות טכנולוגיות נוספות.[83]

תעשייה צבאית

התעשייה הצבאית (התעשייה האווירית, רפאל, אלביט מערכות ועוד, ובעבר גם תעש) משגשגת למרות תלותה בחומרי גלם מיובאים. ישראל השקיעה בתעשייה זו לצרכיה הפנימיים, ובשל האיכות, הטכנולוגיה המתקדמת והניסיון המוכח בשדה הקרב של מוצריה הצבאיים, מדינות רבות קונות מישראל את תוצרתה. המכירות מכניסות רווחים ומטבע זר למדינה, ומשפיעות על המשך המחקר הפיתוח. ישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם ונמצאת במקום התשיעי עם 2.4% משוק הנשק העולמי (2024).[84]

תחבורה

  ערכים מורחבים – תחבורה בישראל, כבישי ישראל
 
כביש 90 בקטע שלאורך ים המלח – הכביש הארוך ביותר בישראל

בישראל תשתית תחבורה הכוללת כבישים מהירים, מסילות ברזל לרכבת, שדות תעופה, נמלים ומספר חברות תחבורה ציבורית. לישראל שני שדות תעופה בינלאומיים: הראשי הוא נמל התעופה בן-גוריון הממוקם ליד לוד, והמשני הוא נמל התעופה רמון ליד אילת. לצידם שדות תעופה קטנים יותר ברחבי הארץ. נמלי הים העיקריים של ישראל הם נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת. חברות התחבורה הציבורית הגדולות בישראל הן קואופרטיב האוטובוסים "אגד", המפעיל קווי אוטובוסים בכל רחבי הארץ, ודן חברה לתחבורה ציבורית המפעיל קווי אוטובוסים בעיקר באזור גוש דן. רכבת ישראל שבעשור השני של המאה ה-21 הרחיבה תשתיות ופתחה קווי רכבת חדשים מפעילה רכבות נוסעים ורכבות משא.

מאז שנות השבעים מספר ההרוגים בתאונות דרכים מצטמצם, למרות הגידול באוכלוסייה. ב-2011 נהרגו בכבישי ישראל 412 אזרחים בתאונות דרכים. מדובר בירידה של 163 הרוגים, מ-2001. המגמה הכללית היא ירידה שנתית של כ-4% בממוצע במספר ההרוגים בכל שנה.

אנרגיה ומשאבי טבע

  ערכים מורחבים – משק המים והשפכים בישראל, משק החשמל בישראל

אף שישראל היא ארץ דלה במים, יש בה תשתיות מים מתקדמות. על תשתיות המים הארציות אחראית חברת מקורות, שנחשבת לאחת מחברות המים המתקדמות בעולם. את המים שואבת מקורות מהכנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף ומובילה אותם לרוב היישובים בישראל. המים מהכנרת מובלים למרכז ודרום הארץ על ידי המוביל הארצי שנבנה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-20. בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 החלה המדינה בעזרת מכרזים בהקמת מפעלי התפלה גדולים, שתפקידם להתגבר על שנות בצורת ועל המחסור במים מתוקים. מקורות מקימה את המוביל הארצי החדש, המזרים מים ממפעלי ההתפלה לרשת המים הארצית. את המים מוכרת מקורות לרשויות המקומיות והן מובילות את המים לתושבים. מחסור במים גרם לישראל להיות המדינה המתקדמת ביותר בעולם בהשבת שפכים לצורכי חקלאות.[דרוש מקור] כ-70% ממי הביוב בישראל עוברים טיהור ומושבים לצורכי השקיה, וכ-60% משדות הנגב מושקים במי קולחין שעברו השבה.

רובו המכריע של החשמל בישראל מיוצר על ידי חברת החשמל לישראל שהיא חברה ממשלתית וציבורית שהוקמה ב-1923. בעשור השני של המאה ה-21 ואילך ישראל נמצאת ברפורמה של הפרטת שירותי החשמל. ישראל ייצרה ב-2006 50,372 מיליון קוט"ש (קילוואט-שעה), שהופקו ברובם מפחם ומיעוטם מדלק וממקורות אחרים.[85] נכון ל-2010 כ-36.6% מתפוקת החשמל בישראל מיוצר משרפת גז טבעי, כ-61% משרפת פחם, ורוב היתרה משרפת סולר ומזוט. ב-2019 סך תפוקת החשמל השנתית של ישראל עלתה ל-72,345 מיליוני קוט"ש. וייצור החשמל מיצרנים פרטיים עמד על 33.9% מסך הייצור.[86] בשנת 2020 קפצה תפוקת החשמל מגז ל-67% ומפחם ירדה ל-26%.[87] כ-725 מגוט"ש יוצרו על ידי יצרנים פרטיים מתוכם 290 מגוט"ש נמכרו בחזרה לחברת החשמל.

לישראל מחצבים מועטים המהווים מקור חשוב ובסיס לתעשייה הישראלית. ישראל מפיקה מאדמתה ברום, אשלגן, גופרית, פוספט וגז טבעי שהתגלה בכמויות גדולות ב־2009 למול חופי חיפה וחדרה, והפך את ישראל לספקית גז טבעי. מחצבים אלה מספקים תשתית לפעילותם של מפעלים רבים, המהווים את עמוד השדרה של התעשייה בישראל, ועם זאת ישראל עדיין תלויה באופן רב במדינות זרות שיספקו לה מתכות ומשאבי אנרגיה – כגון נפט ופחם.[88]

בשנים 2009–2012 נתגלו מספר מאגרי גז טבעי משמעותיים במים הטריטוריאליים של ישראל: תמר 1, לווייתן ותנין. מאגרי הגז חיזקו את מעמדה הגאופוליטי של ישראל. הגז מוזרם לירדן ולמצרים באמצעות צינור גז ירדני.

תרבות

  ערכים מורחבים – תרבות ישראלית
 
היכל הספר, משכנן של מגילות מדבר יהודה ("המגילות הגנוזות") וכתר ארם צובא
 
זובין מהטה מנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרט לכבוד 70 שנה להיווסדה

התרבות הישראלית היא שילוב בין מסורות תרבותיות רבות, כאשר הבולטות שבהן הן התרבות היהודית והתרבות המערבית. ישראל היא מדינה יהודית וחגיה הרשמיים הם חגי ישראל בנוסף ל-5 מועדים שקבעה המדינה לציון אירועים חשובים: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, יום הזיכרון ליצחק רבין ויום ירושלים.

חלק ניכר מהיצירה התרבותית החילונית מוצגת באזור תל אביב, אף שרבים ממוסדות התרבות הממלכתיים נמצאים בירושלים. בזכות אוכלוסייה המורכבת מעולים מחמש יבשות ומ-100 מדינות ויותר, ובשל תרבויות אוטונומיות כמו הפלסטינית, הרוסית והחרדית, שכל אחת מהן מונה כמיליון איש ומחזיקה עיתונים ורשתות להפצת תוצרי תרבות, התרבות הישראלית מצטיינת בעושר ומגוון רב.

בסיסה של התרבות הישראלית בעליות הראשונות ממזרח אירופה. העליות שבאו לאחר מכן נאלצו לוותר על חלק מזהותן לטובת "כור היתוך" בעל תרבות משותפת. החל משנות ה-80 של המאה ה-20, "כור ההיתוך" התחלף בזירה תרבותית פתוחה ומגוונת, שהתבטאה במוזיקה הישראלית שגוונה בצלילי רוק, מוזיקה מזרחית וסגנונות נוספים, בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי, שהחלו לעסוק בזהות הישראלית המגוונת ובהבדלי התרבויות של האוכלוסייה (למשל דרך "סרטי הבורקס"). באותן שנים התפתחה בישראל תרבות ישראלית אלטרנטיבית מפותחת, בתחומי המוזיקה, המחול, הקומיקס, השירה, האמנות, הפרינג' ובתחומים אחרים. בשנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות הפיכת הטלוויזיה לרב-ערוצית עם כניסת הכבלים, ערוץ 2 והאינטרנט, התפוררה "מדורת השבט" לטובת גיוון הסגנונות ותחומי העניין התרבותיים.

עם השנים, ממשלת ישראל תומכת פחות ופחות באמנויות. אחוז התמיכה נמוך מהנהוג במדינות המערב ומגיע לפחות מחצי אחוז מהתקציב.[דרוש מקור]

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מופיעה ברחבי המדינה ולעיתים קרובות גם מנגנת בחוץ לארץ. בתחום המחול המודרני, קיימות להקות מוכרות כמו בת שבע ובת דור.

הוותיק בתיאטרוני ישראל הוא הבימה, אשר נוסד ב-1917. תיאטראות חשובים נוספים הם התיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון גשר (בעברית וברוסית), התיאטרון העירוני חיפה ותיאטרון באר שבע.

בערים תל אביב, הרצליה וירושלים ישנם מוזיאונים לאמנות. מוזיאון ישראל בירושלים מאכלס בתוכו את מגילות מדבר יהודה, כמו גם אוסף מקיף של אמנות יהודית דתית ואמנות עממית.

תקשורת

  ערך מורחב – תקשורת בישראל

בישראל יש תקשורת המונים חופשית וענפה. העיתונים הגדולים הם ישראל היום, ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. לצידם ישנם עיתונות מגזרית המיועדת לדתיים לאומיים, חרדים, העולים מרוסיה, ערביי ישראל ועוד. הטלוויזיה בישראל נוסדה באופן ממשי רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 עם הקמת הערוץ הראשון של רשות השידור שהוא ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של ישראל. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפתחה באופן ניכר הטלוויזיה המסחרית עם תחילת שידוריו של ערוץ 2. בהמשך, נוסדו ערוצים נוספים במסגרת חברות הכבלים, yes הטלוויזיה בלוויין וערוץ 10. כיום קיימים בישראל 4 ערוצי טלוויזיה מרכזיים – כאן 11, קשת 12, רשת 13 ועכשיו 14 – המשודרים באיכות HD. הרדיו בישראל ותיק מאוד, כאשר תחנות הרדיו הגדולות והפופולריות ביותר הן רשת ב' של קול ישראל וגלי צה"ל. בעשורים האחרונים נפתחו מספר רב של תחנות רדיו אזוריות. בשנות ה-2000 התחזקה התקשורת באינטרנט והרבה כלי תקשורת מסורתיים פתחו אתרי אינטרנט, בהם בין השאר מוצגים מבזקי חדשות עדכניים.

העיתונים היומיים הגדולים יוצאים בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. ישנם עיתונים קטנים יותר בצרפתית, פולנית, יידיש, הונגרית רומנית וגרמנית. קיימים מקומונים בערים רבות וכתבי עת לתרבות.

בשנת 2016 הוריד "מדד חופש העיתונות" של פרידום האוס (אנ') את דירוגה של ישראל מ"בעלת חופש עיתונות מלא" ל"חופשית בחלקה". בסך הכל ישראל דורגה במקום 65 מתוך 200 המדינות במדד (ב-2017, במקום[89] 64).[90] ב-2020, דורגה ישראל במדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות במקום 88 מתוך 180 מדינות וטריטוריות.[91]

ספורט

  ערך מורחב – ספורט בישראל
 
גל פרידמן (משמאל), שייט בעל מדליית זהב מאולימפיאדת אתונה 2004, ואריק זאבי (מימין), ג'ודוקא בכיר ובעל מדליית ארד אולימפית
 
לינוי אשרם (מימין), זוכת מדליית זהב מאולימפיאדת טוקיו 2020 בהתעמלות אמנותית וארטיום דולגופיאט (משמאל), זוכה מדליית זהב מאולימפיאדת טוקיו 2020 בתרגיל הקרקע בהתעמלות מכשירים עם נשיא מדינת ישראל, יצחק הרצוג (במרכז).

הספורט הוא חלק חשוב מן התרבות הלאומית בישראל ונתמך על ידי משרד התרבות והספורט. למרות מיקומה הגאוגרפי של ישראל ביבשת אסיה, איגודי הספורט בישראל בענפים השונים משתייכים לאיגודים האירופיים על רקע סירובן של מדינות אסיאתיות ערביות להתחרות מול ספורטאים ישראלים. בישראל חמישה מרכזי ספורט גדולים: מכבי, הפועל, בית"ר, אליצור ואס"א. ענפי הספורט הפופולריים ביותר בישראל הם הכדורגל והכדורסל. בישראל צמחו מספר שחקני כדורגל, כדורסל, טניסאים, לוחמי ג'ודו, וספורטאים ימיים אשר זכו להצלחה בינלאומית. בין ההישגים של ספורטאים ישראלים ישנם זכיות באליפויות עולמיות בענפי השיט, ג'ודו, איגרוף, היאבקות וקאנו/קיאק. ישראל היא מרכז בינלאומי לספורט היהודי ברחבי העולם והחל משנת 1932, עוד לפני קום המדינה, נערכת בישראל המכביה מדי ארבע שנים.

תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב ובהתאם לכך, הישגי הספורט הישראלי הם נמוכים באופן יחסי. לשם השוואה, בשנת 2019 תקציב הספורט נאמד בכמיליארד ש"ח, כ-0.2 אחוז מתקציב המדינה. עם זאת, החל משנות ה-80 של המאה ה-20 חלה התפתחות בספורט התחרותי ובעיקר בספורט היחידני בישראל, עקב כניסתם של ספונסרים, משקיעים פרטיים והקמת היחידה לספורט הישגי. ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים החל משנת 1952, אך זכתה במדליה האולימפית הראשונה שלה רק באולימפיאדת ברצלונה 1992 (יעל ארד, ג'ודו) ובמדליית הזהב האולימפית הראשונה באולימפיאדת אתונה 2004 (גל פרידמן, גלישת רוח). ישראל זכתה לפחות במדליה אחת בכל אחד ממשחקי הקיץ האולימפיים מאולימפיאדת ברצלונה 1992 עד אולימפיאדת ריו 2016, למעט אולימפיאדת לונדון 2012. באולימפיאדת טוקיו (2020) זכתה ישראל ב-4 מדליות, בהן שתי מדליות זהב (ארטיום דולגופיאט בהתעמלות ולינוי אשרם בהתעמלות אמנותית).

ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל הוא הכדורגל. הישג השיא של נבחרת ישראל בכדורגל היה זכייה בגביע אסיה בכדורגל 1964. מלבד זאת, הנבחרת העפילה פעם אחת לטורניר המונדיאל (מקסיקו 1970), אך מאז כשלה בהעפלה לטורניר זה ולאליפות אירופה בכדורגל. בין ההצלחות הבולטות של הכדורגל הישראלי ניתן למנות את העפלתה של הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2002 והעפלתה של מכבי חיפה לרבע גמר גביע המחזיקות בעונת 1999. בעונת 2003 הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. חיפה העפילה פעמיים נוספות, בעונת 2010 ובעונת 2023. שתי קבוצות נוספות שחזרו את ההישג: מכבי תל אביב בעונת 2005 ובעונת 2016 והפועל תל אביב בעונת 2011. המועדון המעוטר ביותר בארץ הוא מכבי תל אביב (23 אליפויות ו-24 גביעי מדינה). קבוצות מצליחות אחרות הן הפועל תל אביב (13 אליפויות ו-16 גביעים), מכבי חיפה (15 אליפויות ו-6 גביעים), בית"ר ירושלים (6 אליפויות ו-7 גביעים), הפועל פתח תקווה (6 אליפויות, מהן 5 רצופות, ו-2 גביעי מדינה), מכבי נתניה (5 אליפויות וגביע אחד) והפועל באר שבע (5 אליפויות ו-2 גביעים).

בכדורסל זכתה ישראל להישגים בינלאומיים רבים. היא מיוצגת בהצלחה על ידי נבחרת ישראל בכדורסל, שזכתה פעמיים באליפות אסיה והגיעה להישג השיא שלה כאשר זכתה במקום השני באליפות אירופה 1979. קבוצת מכבי תל אביב אשר נחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה זכתה ב-6 אליפויות אירופה (1977, 1981, 2001, 2004, 2005 ו-2014). נוסף לכך, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת (2004). בזירה המקומית מכבי תל אביב היא הקבוצה המצליחה ביותר, עם 55 אליפויות ליגת העל בכדורסל ו-45 גביעי מדינה. קבוצה זו שלטה בליגה שלטון יחיד בין השנים 1970–2007 כאשר זכתה בכל האליפיות בשנים האלה למעט עונת 1992/1993. קבוצות מעוטרות נוספות הן הפועל תל אביב (5 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל ירושלים (2 אליפויות ו-6 גביעים), הפועל חולון (2 אליפויות ו-2 גביעים), הפועל גליל עליון (אליפות ו-2 גביעים), הפועל גלבוע גליל (אליפות אחת), מכבי חיפה (אליפות אחת) ומכבי ראשון לציון (אליפות אחת).

ענף פופולרי נוסף הוא הטניס. שחר פאר הייתה הטניסאית המובילה של ישראל עד לפרישתה, ודורגה בשיאה במקום ה-11 בעולם. טניסאית בולטת נוספת היא אנה סמאשנובה אשר דורגה בשיאה במקום ה-15 בעולם. בין הטניסאים הבולטים נמנים דודי סלע (29 בעולם בשיאו), שלמה גליקשטיין (22 בעולם בשיאו) ועמוס מנסדורף שדורג בשיאו במקום ה-18 בעולם ונחשב לגדול הטניסאים הישראלים. שחקני הזוגות אנדי רם ויוני ארליך דורגו בשיאם במקומות הראשונים בעולם, וזכו באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2008, הם שני הטניסאים הראשונים מישראל שזכו בטורניר גראנד סלאם. נבחרת הגברים של ישראל רשמה את הישג השיא שלה עת העפילה לחצי גמר גביע הדייוויס בשנת 2009.

ענפי השיט והג'ודו הם הענפים היחידניים המצליחים ביותר בישראל עם זכיות במדליות רבות מהמשחקים האולימפיים ומאליפויות עולם. בענפים הפופולריים אתלטיקה והתעמלות, ספורטאים ישראלים זכו במספר מדליות מאליפויות עולם ובענף השחייה הפופולרי זכו ישראלים במדליות מאליפויות אירופה. ענף השחמט בישראל הוא בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות. גם תחום ספורט הנכים הוא תחום מפותח בישראל, ונציגיה זוכים במדליות רבות במשחקים הפאראלימפיים.

בריאות

 
ניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום

בריאות האוכלוסייה

לפי ארגון הבריאות העולמי, נכון למאי 2016, תוחלת החיים בישראל היא במקום השישי בעולם. תוחלת החיים הממוצעת של הגברים מגיעה ל-80.6 שנים ושל הנשים היא 84.3 שנים.[42] על-פי נתוני משרד הבריאות הישראלי, תוחלת החיים בארץ עלתה בין השנים 2000–2010 בשלוש שנים.[92] לפי מרכז טאוב, שירות חובה בצה"ל, המיקום הגאוגרפי ומידת הדתיות של תושביה, הובילה לתוחלת חיים ארוכה יותר בישראל.[93] בנוסף מצא המרכז שחרדים בישראל בריאים יותר ומאריכים חיים.[94]

נכון לשנת 2015, הגיל החציוני הוא 29.7, אצל הגברים הגיל החציוני הוא 28.6 ואילו בקרב הנשים 30.8.[95] שיעור הילדים ובני הנוער באוכלוסיית המדינה גבוה יחסית ועומד על כ-30%, לעומת כ-20% במערב אירופה. האוכלוסיות בעלות שיעור הילדים הגבוה ביותר הן הציבור הערבי-מוסלמי והציבור החרדי. לפי נתוני הלמ"ס הגיל החציוני לנישואין ראשונים עולה בהתמדה לגברים 26.9 ולנשים 23.9. ב-2009 נמצא כי בישראל ישנה תמותה של 2.6 תינוקות על כל 1,000 לידות.[96] בין השנים 1979–2004 חלה ירידה של 70% בשיעורי תמותת תינוקות בישראל.[97] עם זאת פערים שונים הובילו לכך שתינוקות ערבים מתים פי שלושה יותר מתינוקות יהודים.[98] תמותת התינוקות במגזר הבדואי היא הגבוהה ביותר, בה נשמר יחס של 1:4 בשיעורי תמותת תינוקות של בדואים לעומת יהודים.

שירותי בריאות

  ערך מורחב – מערכת הבריאות בישראל

מערכת הבריאות מורכבת ממספר קטן יחסית של ארגונים גדולים המפעילים שירותי בריאות, והיא, בעיקרה, מערכת בריאות ציבורית, המבוססת על כספי מסים ותקצוב ממשלתי. מערכת הבריאות בישראל צברה ברבות השנים הישגים רבים בתחומי הרפואה והמחקר הרפואי, בריאות הציבור ונגישות הציבור לשירותי הבריאות. הרופאים הישראליים זוכים להערכה רבה בעולם ולמוניטין רב. שירותי החירום של ישראל מורכבים בעיקר ממגן דוד אדום (ארגון ההצלה הלאומי של ישראל), אך כוללים גם ארגונים התנדבותיים אחרים כמו איחוד הצלה, זק"א והצלה יו"ש, לצד מספר חברות פרטיות המפעילות אמבולנסים כגון שחל ונטלי. התשתית של מערכת הבריאות בנויה על קופות החולים, כאשר הגדולות שבהן הן שירותי בריאות כללית ומכבי שירותי בריאות. הללו מפעילות מאות מרפאות ומרכזים רפואיים ברחבי הארץ. בישראל נמצא גם מספר רב של בתי חולים, הנמצאים ברובם או תחת בעלות המדינה (בתי חולים ממשלתיים) או תחת בעלות קופות החולים. הגדולים והידועים שבהם הם בית החולים הדסה (ירושלים), בית החולים שיבא (תל השומר), בית החולים איכילוב (תל אביב) ובית החולים רמב"ם (חיפה). ב-2013 דורגה ישראל חמישית במדד הבריאות של בלומברג, כאשר מערכת הבריאות הישראלית דורגה רביעית ביעילותה.[99]

בשנת 2011 פרצה שביתה של הרופאים והמתמחים בעקבות שחיקה בשכר ובתנאי העבודה, וכן העומס על קופות החולים ובתי החולים. מבחינת המשאבים המוקצים לבריאות, מצבה של ישראל ירוד יחסית ליתר מדינות ה-OECD.[100]

תיירות

  ערך מורחב – תיירות בישראל

כמדינה בה נמצאים מהאתרים החשובים בעולם לדתות שונות, הרב-תרבותיות, והאקלים הנוח יחסית, ישראל מושכת אליה תיירים מכל העולם. בשנת 2022 מוקמה ישראל במקום ה-18 ברשימת היעדים התיירותיים הטובים בעולם של מגזין התיירות קונדה נסט טרוולר (אנ').[101][102] שביל ישראל – מסלול הליכה רגלי העובר באתרים רבים בארץ מצפונה ועד דרומה – נבחר כאחד מ-20 מסלולי ההליכה הטובים ביותר על ידי נשיונל ג'יאוגרפיק, ותואר על ידי צוות השופטים כמשלב טבע, היסטוריה, מורשת ותרבות עם "נופים תנ"כיים בקנה מידה גדול וכן נופים מחיי היום-יום של הישראלים המודרניים".[103]

ראו גם

  ספר: ישראל
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

עיינו גם בפורטל

 

פורטל ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בישראל על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
  ערך מילוני בוויקימילון: ישראל
  ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל
  טקסט בוויקיטקסט: ישראל
  דיווחים בוויקיחדשות: ישראל
  מדריך למטייל בוויקימסע: ישראל
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל

הערות שוליים

  1. ^ על פי חוק הלאום, לשפה הערבית מעמד מיוחד בלבד
  2. ^   חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  3. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  4. ^ 1 2 השטח של 22,072 קמ"ר כולל את מזרח ירושלים ואת רמת הגולן; אולם, לפי Worldometer השטח הוא 21,937 קמ"ר בלי מז. ירושלים
  5. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
  6. ^ לפי הערכת האו"ם אוכלוסיית ישראל מונה 9,038,309 תושבים בתאריך 1 בנובמבר 2024, מכיוון שהם אינם מונים את תושבי יהודה ושומרון. הנתון כאן לפי אקסטרפולציה של למ"ס ל-1 בנובמבר 2024.
  7. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
  8. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  9. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  10. ^ שטח - הגדרות והסברים על שיטת החישוב באתר הלמ"ס
  11. ^ ירון דרוקמן, ערב יום העצמאות ה-76: מספר הישראלים - 9.9 מיליון, באתר ynet, 9 במאי 2024
  12. ^ ראו הסכם השלום בין ישראל למצרים, הסכם השלום בין ישראל לירדן, הסכם איחוד האמירויות-ישראל, הסכם בחריין-ישראל והסכם ישראל–סודאן
  13. ^ מרבית הקהילה הבינלאומית לא מכירה בירושלים כבירת ישראל. ארצות הברית, גואטמלה, הונדורס ונאורו הכירו בירושלים כבירת ישראל; אוסטרליה, רוסיה וצ'כיה הכירו במערב ירושלים כבירת ישראל.
  14. ^ GDP by Country - Worldometer, www.worldometers.info (באנגלית)
  15. ^ IMF report April Israel 2023, www.imf.org
  16. ^ חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6), התשע"ו-2016, ס"ח 2537 מ-17 במרץ 2016.
  17. ^ ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק כ"ט
  18. ^ בקוראן מופיע השם إسرائيل ("אסראאיל") 41 פעמים, לרוב בתוך הצירוף بنو إسرائيل, כלומר "בני ישראל".
  19. ^ מי שטבע את המונח 'מדינת ישראל' היה הסופר יצחק פרנהוף,   אליהו הכהן, כיצד הפכה "התקווה" להמנון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, בתוך: יואל רפל, אין זו אגדה: ציונות, הסיפור והמעשה, תל אביב: משכל, 1997).
    דיון מקיף בבחירת שם המדינה ראו: רבקה בליבוים, היא מדינת ישראל: השיח הציבורי על שם המדינה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2018
  20. ^ אהרן ראובני, המדינה, מה שמה? מי קרא לה כך, למה ומתי?, באתר הארץ, 30 באפריל 2006
  21. ^ להרחבה ראו: רבקה בילבוים, "היא מדינת ישראל" : השיח הציבורי על שם המדינה, יד יצחק בן צבי, ירושלים 2018.
  22. ^   אביגיל אורן, דגל המדינה: המחלוקת וההחלטה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
  23. ^ איננו במעמד של יום ממלכתי אלא משמש כיום מודעות המוכר על ידי משרד החינוך בישראל ומונחל באמצעותו במערכת החינוך.
  24. ^ Schwartz, Seth (2014). The ancient Jews from Alexander to Muhammad. Cambridge. pp. 85–86. ISBN 978-1-107-04127-1. OCLC 863044259.
  25. ^ Oppenheimer, A'haron and Oppenheimer, Nili. Between Rome and Babylon: Studies in Jewish Leadership and Society. Mohr Siebeck, 2005, p. 2.
  26. ^ Taylor, J. E. (15 בנובמבר 2012). The Essenes, the Scrolls, and the Dead Sea. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-955448-5. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ Edward Kessler (2010). An Introduction to Jewish-Christian Relations. Cambridge University Press. p. 72. ISBN 978-0-521-70562-2.
  28. ^ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
  29. ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
  30. ^ ※ עמית סגל, ‏הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר ‏מאקו‏, 26 בפברואר 2024
  31. ^ ※ אלון חכמון, ‏הותרו לפרסום שמותיהם של 55 שוטרים שנרצחו במתקפת הטרור, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2023
  32. ^ ※ ראיון של ראש השב"כ רונן בר לדני קושמרו, חדשות 12 – makoVOD (וידאו)
  33. ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-09:30 ב-20 באוקטובר 2024. בהמשך היום נהרג חייל נוסף:   חללי ופצועי צה"ל במלחמה, באתר צה"ל, 20 באוקטובר 2024
  34. ^ ※   חללי ופצועי צה"ל במלחמה, באתר צה"ל, 9 בנובמבר 2024
  35. ^ ※   חללי ופצועי צה"ל במלחמה, באתר צה"ל, 9 בנובמבר 2024
  36. ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (שקף 2) מעודכן ל-6 בנובמבר 2024
  37. ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי "בכירי ארגוני הטרור שחוסלו" (שקף 2) מעודכן ל-28 באוקטובר 2024
  38. ^ ※ רז צימט, ‏איראן ומדיניות הסיכולים המיוחסת לישראל: בין איומים לאילוצים, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 26 בינואר 2024
    Death toll update | 14 people killed in Israel attack on building of the Iranian embassy in Damascus - The Syrian Observatory For Human Rights, The Syrian Observatory For Human Rights, ‏2 באפריל 2024
    יעד החיסול בסוריה: "קצין בכיר במשמרות המהפכה שהיה אחראי על הברחות דרך הים", באתר ישראל היום, 2 במרץ 2024,
    "Following military movements by Israeli forces near ceasefire line: Israel attacks position in Al-Qunaitrah countryside". Syrian Observatory for Human Rights. 3 באוקטובר 2024. נבדק ב-3 באוקטובר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ סקר שערכה החברה להגנת הטבע ב-2007 מצא שהכלנית היא הפרח המוכר והאהוב ביותר בקרב הישראלים.
    מירב לוי, פרח הבר האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 בפברואר 2007
    הפרח האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, אפוק טיימס, 16.2.2007.(הקישור אינו פעיל, 5.2.2019)
  40. ^ ארז ארליכמן, תצפית בינלאומית: הכרה עולמית לאגמון חולה, באתר ynet, 25 בפברואר 2009
  41. ^ ד"ר איתי גל, ארגון הבריאות העולמי: ישראל - מקום 6 בעולם בתוחלת החיים הממוצעת, באתר ynet, 19 במאי 2016
  42. ^ 1 2 ד"ר איתי גל, בריא כאן: הגברים הישראלים עלו למקום ה-3 בעולם בתוחלת החיים, באתר ynet, 11 בנובמבר 2018
  43. ^ אור הירשאוגה, ישראל היא שיאנית העולם במספר מחשבים לנפש, באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2008
  44. ^ אילן לוקאץ' |, ‏מסע בעקבות האשפה הישראלית, באתר ‏מאקו‏, 30 במרץ 2012
  45. ^ מספר הפליטים זכה לאומדנים שונים מגורמים רבים. לאחר המלחמה ציינו גורמים ערבים את המספר "900,000 או מיליון", ואילו דובריה הרשמיים של ישראל נקבו במספר "520,000 בקירוב". ג'ואן פיטרס טוענת בספרה מאז ומקדם שהמספר המרבי האפשרי הוא 430,000. אומדנים נייטרלים נוקבים במספרים הנמצאים בתווך בין הערכות אלה. אומדן של אונר"א העמיד את המספר על 726,000, והבריטים קבעו את המספר 810,000. בני מוריס מאמץ את האומדן "בין 600,000 ל-760,000". למידע נוסף ראו ספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949", עמ' 397.
  46. ^ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סוף 1948
  47. ^ ויקטור פתאל (עמי צדיק), מרכז המחקר והמידע של הכנסת, תיאור וניתוח של פערי השכר בישראל עד שנת 2012 לבקשת ועדת הכספים, באתר אתר הכנסת, ‏ח' בכסלו תשע"ד, 11 בנובמבר 2013
  48. ^ התפלגות לפי יחס לדת על פי הלמ"ס, נכון לשנת 2016
  49. ^ נתונים לפי מפקד האוכלוסין
  50. ^ 1 2 לפי פרסומי ה-CIA(הקישור אינו פעיל, 18.2.2024), בהערכה מעודכנת ל-2012
  51. ^ אבי בליזובסקי, ‏ישראל מוציאה על כל תלמיד יסודי ותיכון ועל תפעול האוניברסיטאות פחות מהממוצע ה-OCED, באתר "הידען", 13 בספטמבר 2011
  52. ^ ליאור דטל, ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד בישראל –- מהנמוכות במערב, באתר TheMarker‏, 13 בספטמבר 2011
  53. ^ אתר משרד הפנים
  54. ^ "Localities and Population, by Population Group, District, Sub-District and Natural Region". Israel Central Bureau of Statistics. 6 בספטמבר 2017. נבדק ב-19 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ "Population of Jerusalem, by Age, Religion and Geographical Spreading, 2015" (PDF). Jerusalem Institute for Israel Studies. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2019-04-11. נבדק ב-19 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ ב-2009 אמר בכיר גרמני שישראל יכולה להצטרף לאיחוד אירופי בעוד כ-15 שנים מתוך אתר Expatica
  57. ^ שירות כלכליסט, ישראל - יצואנית הנשק השביעית בגודלה בעולם, באתר כלכליסט, 10 במרץ 2015
  58. ^ מוטי בסוק, צבא האדמה לישראל, באתר הארץ, 21 בפברואר 2008
  59. ^ אבי אשכנזי, "הכי טובים" – אנשי החוק, מעריב, 29 במרץ 2010
  60. ^ בנוסף זכתה הימ"מ פעמיים ברציפות (2010 ו-2011) בתחרות הבינלאומית "Urban Shield" ליחידות SWAT, בה שברה שיאי ניקוד.
  61. ^ World Development Indicators | DataBank, databank.worldbank.org
  62. ^ IMF data mapper Israel 2023, www.imf.org
  63. ^ אתר הלמ"ס(הקישור אינו פעיל, 5.2.2019)
  64. ^ דוד פסיג, צופן עתיד, עמ' 106
  65. ^ יצוא סחורות לפי ענף כלכלי וארצות, אתר הלמ"ס
  66. ^ זאב רוזנהק ומיכאל שלו, הכלכלה הפוליטית של מחאת 2011: ניתוח דורי־מעמדי
  67. ^ שני אשכנזי, ‏ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה בשנת 2019 ב-3.9%, באתר גלובס, 18 באוגוסט 2020
  68. ^ דנה ירקצי ויקי אדמקר‏, איש העסקים מוטי זיסר הלך לעולמו בגיל 60 לאחר מאבק במחלת הסרטן, באתר וואלה, 23 ביוני 2016
  69. ^ גולן חזני, "כלכליסט", לב לבייב משיק את הקניון הגדול במזרח אירופה, באתר ynet, 7 בנובמבר 2009
  70. ^ הדיור - עיקרי ההמלצות, דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (דו"ח ועדת טרכטנברג), 26 בספטמבר 2011(הקישור אינו פעיל, 5.2.2019)
  71. ^ עידו אפרתי, האוצר החליט: הבנייה במרכז תיפסק - מחירי הנדל"ן יזנקו, באתר nrg‏, 7 באוגוסט 2008
  72. ^ עדי בן ישראל, ‏הבשורה על-פי MSCI: ישראל תסווג מחדש כ"משק מפותח" החל ממאי 2010, באתר גלובס, 16 ביוני 2009
  73. ^ ישראל מכה מעבר למשקל שלה, האקנומיסט, 2005
  74. ^ דין וחשבון שנתי 2019, באתר משרד המשפטים
  75. ^ Israel Innovation | רשות החדשנות, באתר Israel Innovation Authority – רשות החדשנות, ‏2020-02-26
  76. ^ מתוך מחקר באתר הארגון, אתר ה-OECD
  77. ^ על פי דין וחשבון של משרד רואי החשבון "פרייס ווטרהאוס קופר"
  78. ^ בן מיטלמן, ‏ההייטק הישראלי זינק ב-2021 מעל כולם: גידול של 136% בהיקף הגיוסים, באתר ‏מאקו‏, 13 בדצמבר 2021
  79. ^ Venture capital invests in Israeli techs Recovering from recession, country ranks behind only Boston, Silicon Valley in attracting cash for startups, סן פרנסיסקו כרוניקל
  80. ^ אתר הנאסד"ק, פברואר 2005(הקישור אינו פעיל, 28 בדצמבר 2017)
  81. ^ עפרי אילני, מעצמה אקדמית: ישראל במקום רביעי בפרסום מאמרים לאדם, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009
  82. ^ יובל דרור, 1,046.1 פטנטים זיכו את ישראל במקום ה-13 המכובד, באתר הארץ, 10 ביוני 2003
  83. ^ Israel 5th in Bloomberg tech ranking, ahead of US, UK, Times of Israel
  84. ^   עודד ירון, ירייה באפלה: העולם יודע מעט מדי על ההיקף המלא של סחר בנשק, באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2024
  85. ^ שנתון סטטיסטי לישראל, 2007(הקישור אינו פעיל, 5.2.2019)
  86. ^ מאזן האנרגיה של ישראל, 2019, באתר הלמ"ס
  87. ^   ישראל פישר, קודם הגז ועכשיו תחנות הכוח: כך אלהרר מטלטלת את ענף האנרגיה, באתר TheMarker‏, 22 בדצמבר 2021
  88. ^ ישראל מייבאת נפט בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר, ופחם מייבאת מארצות הברית, מדרום אפריקה, מאוסטרליה, מפולין ועוד
  89. ^ FREEDOMOF THE PRESS 2017
  90. ^   נתי טוקר, "ישראל היום" ותוכן שיווקי דרדרו את ישראל לשפל בדירוג חופש העיתונות, באתר הארץ, 27 באפריל 2016
  91. ^ אורן פרסיקו, "ירידה עמוקה ומדאיגה" בחופש העיתונות בעולם, באתר העין השביעית, 20 באפריל 2016
  92. ^ דן אבן, תוחלת החיים בארץ עלתה בעשור האחרון ב-3 שנים, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
  93. ^ רויטל בלומנפלד‏, מחקר: שירות חובה בצבא הוביל לתוחלת חיים ארוכה יותר בישראל, באתר וואלה, 7 בדצמבר 2016
  94. ^ רותם אליזרע, דו"ח מכון טאוב: חרדים בישראל בריאים יותר – ומאריכים חיים, באתר ynet, 23 בדצמבר 2015
  95. ^ ירון דרוקמן, יותר נשית, גרה במרכז. ישראל - תמונת מצב, באתר ynet, 27 בספטמבר 2015
  96. ^ ד"ר איתי גל, ירידה דרמטית בשיעור תמותת תינוקות בישראל, באתר ynet, 1 בספטמבר 2011
  97. ^ שירות הידען, ‏ירידה של 70% בשיעורי תמותת תינוקות בישראל בשנים 1979 עד 2004, באתר "הידען", 1 באפריל 2008
  98. ^   רוני לינדר-גנץ, פערים מבהילים בבריאות: בפריפריה מתים יותר, תינוקות ערבים מתים פי 3 מיהודים, באתר TheMarker‏, 8 בדצמבר 2016
  99. ^ מיטל יסעור בית-אור, ובמקום הרביעי ביעילות מערכת הבריאות: ישראל, באתר ישראל היום, 13 ביוני 2014
  100. ^ רוני לינדר-גנץ, דו"ח ה-OECD: תוחלת החיים בישראל - במקום החמישי בעולם, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2011
  101. ^ מערכת וואלה! תיירות‏, 48 המדינות הכי טובות בעולם ב-2022: ישראל הפתיעה אפילו את עצמה, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2022
  102. ^ https://www.cntraveler.com/story/top-countries-in-the-world Top Countries in the World: Readers’ Choice Awards 2022
  103. ^ מאמר ב"The Jerusalem Post" מ-13 באוגוסט 2012: "נשיונל ג'יאוגרפיק מכתיר את שביל ישראל בתואר 'עצום' (Epic)".
ישראל – תבניות ניווט

 אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורתספירת הנוצריםמדינת ישראלתחילת הציונות והעליות לפני קום המדינהחשמונאיםבית המקדש הראשוןבית המקדש השניגלות אשור (עשרת השבטים)גירוש ספרד ופורטוגלתקופת השופטיםתקופת המלכיםתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםתקופת בית ראשוןגלות בבלתקופת בית שניסוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135)השואהגלות רומיתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלותתקופות של עליה לארץ ישראלתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקיתתקופות בהן היה קיים בית המקדש
היסטוריה של עם ישראל
ה'תש"ח ואילך - מדינת ישראל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישראל&oldid=39873802"