ויקיפדיה

מנרה

קיבוץ בישראל
פירוש נוסף ערך זה עוסק בקיבוץ בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מנרה (פירושונים).

מְנָרָה היא קיבוץ הנמצא באזור הגליל העליון מערבית לקריית שמונה. הקיבוץ נמצא ברכס רמים שבהרי נפתלי וממוקם סמוך להר שנאן, פסגת הרכס. הנקודה הגבוהה בקיבוץ היא בגובה 880 מטר מעל פני הים.

מנרה
קיבוץ מנרה ממעוף הציפור
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מועצה אזורית הגליל העליון
גובה ממוצע[1] ‎848 מטר
תאריך ייסוד 1943
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
  - אוכלוסייה 311 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎9.5% בשנה
מפה
מפת היישובים של מועצה אזורית הגליל העליון
באדום - מנרה
בירוק - מיקום בניין המועצה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[2] 		7 מתוך 10
http://www.manara.co.il
תצפית מצוק מנרה לעבר קריית שמונה

שם הקיבוץ

עריכה

שם הקיבוץ משמר את השם הערבי של המקום (שמשמעותו צריח). בספטמבר 1943 הציע זאב וילנאי שם עברי למקום: רָמִים[3][4], אך חברי הקיבוץ סירבו להשתמש בו, ואף פרסמו מודעה בעיתון דבר, ב-12 בנובמבר 1943, לפיה הם לא נתנו את הסכמתם לשם החדש[5]. כדי להדגיש את התנגדותם, סיפרו החברים סיפור על קבוצה של רווקים בני הקיבוץ, שצעדו לעבר מושב רמות נפתלי הסמוך על מנת להיפגש עם בנותיו, בוגרות בית הספר החקלאי בנהלל. בדרכם, פגשו הרווקים עובר אורח ששאלם מי הם ולאן הם הולכים, והקבוצה נאלצה לענות לו כי הם מרמים והולכים לרמות[6].

בשנת 1964 אושר רשמית השם מְנָרָה (במלרע, על משקל "מְצָדָה", בנימוק של שמירה על הגייה עברית ולא ערבית), שמקורו ב"מַנַארַה", שמו הערבי של המקום שמשמעותו מינרט או מגדלור[7]. למרות זאת, הציבור הישראלי, כולל אנשי הקיבוץ, נוקט בשם מָנָרָה, בקמץ ובמלעיל.

היסטוריה

עריכה

הקמת הקיבוץ

עריכה

הקיבוץ נוסד בתחילת 1943 על ידי גרעיני נוער מתנועת הנוער העובד ילידי הארץ ונוער עולה מגרמניה ומפולין, על שטח של 1,200 דונם שרכשה הקרן הקיימת[8]. האדמות נרכשו משני בעלי אדמות מקומיים באוקטובר 1942, תמורת 4,100 לירות ארץ ישראליות. תושבי הקיבוץ התגוררו תחילה באוהלים ובמערות שבמקום. ב-28 באוקטובר 1943, נערך טקס הנחת אבן הפינה לבניין הראשון ביישוב, אליו הוזמנו גם ערבים מיישובי הסביבה[9]. הקיבוץ ממוקם סמוך לכפר מעדת המתואלים (השיעים הלבנונים), הונין, ודאג לשמור על יחסי שכנות תקינים ואפילו חמים. במאי 1945, אף נסעו נציגים מהקיבוץ להשתתף בהלוויית אחיו של מנהיג המתואלים בלבנון[10].

בשנים הראשונות סבל היישוב ממחסור במים וקשיי תחבורה[11]. הדרך היחידה לאזור עברה בחלקה בשטח לבנון. פעמים רבות אי אפשר היה להשתמש בה, והיה צורך להביא למנרה חומרי בניה לצריפים, מזון, ואספקה, ובעיקר מים על גבי פרדות. במקום היו כמה בורות מים עתיקים שתוקנו והורחבו לאגירת מי גשמים. בנוסף, היה צורך להכשיר את הקרקעות במקום לחקלאות, לסקל את אדמת הטרשים ולטייב את הקרקע. בשנים הראשונות עבדו חלק מאנשי ונשות מנרה בקיבוץ כפר גלעדי הסמוך.

סוג הקרקע והאקלים במקום התאימו לגידול עצי פרי. עד סוף 1947 כבר ניטעו בקיבוץ, על שטח של 165 דונם, מטעי תפוחים, שזיפים, ענבי מאכל, אפרסקים, דובדבנים וזיתים. במשק הייתה גם רפת, שסיפקה חלב, כוורות דבורים ולול של כ-1,000 תרנגולות "לגהורן" מטילות ביצים. לקיבוץ היה גם מיזם של הפקת פירטרין (פיראתרום), מפרחי חרצית. חומר זה משמש להכנת תרסיסים ואבקות להשמדת חרקים[12].

בספטמבר 1947, הושלמה סלילת כביש הגישה לקיבוץ[13], והחל שירות אוטובוסים שבועי של חברת אגד לקיבוץ[14].

בנובמבר 1947, נחנך בית התרבות בקיבוץ, בתכנונו של האדריכל שמואל ביקלס, הוא נבנה על קצה המצוק עם מרפסת גדולה שהשקיפה על עמק החולה[15]. המבנה שהכיל חדר קריאה, מועדון וספרייה נבנה מאבנים שנחצבו במקום[12]. ביקלס תכנן גם את תוכנית האב של מנרה. את הכסף למימון בניית בית התרבות תרם זוג מתל אביב, זלמן ושרה שני (קראסנוב), לזכר בנם, מרדכי[16]. לאחר שעמד כמה שנים נטוש, הושכר המבנה לחברת בזק שאטמה את המרפסת והפתחים והציבה עליו אנטנות תקשורת[17].

במלחמת העצמאות

עריכה

ב-6 בפברואר 1948, בשעה 4.45 אחר הצהרים נתקלו במחסום שתי מכוניות משא שהיו בדרכם להביא מזון ואספקה לקיבוץ, בכביש לידי נבי יושע. מהגבעות משני צדי הכביש הומטרה עליהן אש ממקלעי לואיס. מחלקת הפלמ״ח ששהתה במקום הסתערה על היורים בפיקודו של אורי גלין והבריחה אותם חזרה לכפר הערבי הסמוך. 14 מנוסעי המכוניות הצליחו לברוח לרמת נפתלי ולמנרה, ושניים נהרגו במקום[18].

החל ממרץ 1948 היה הקיבוץ מנותק. מדי לילה היו אורי גלין וכיתתו מתגנבים לקיבוץ כפר גלעדי ומביאים מזון לילדי מנרה. בסוף אפריל 1948 פונו ילדי היישוב במבצע לילי מיוחד. את האספקה קיבל הקיבוץ ממטוס שהצניח אותה אליו[19].

לאחר מבצע יפתח, במאי 1948, נפתחה הדרך לקיבוץ וחל שיפור במצב הביטחוני. ב-27 באוגוסט 1948 אירע אסון במחסן הנשק בקיבוץ, עת אירעה התפוצצות בסופו של אימון, ותשעה חיילי ההגנה, רובם עולים חדשים שנשלחו לתגבר את המקום, נהרגו[20].

ב-22 באוקטובר 1948 תקף 'צבא ההצלה' באזור מנרה, כבש את משלטי שייח' עבד הסמוכים והיה נראה כמאיים לכבוש את מנרה ואת ההיאחזות החדשה יפתח. כוח נוסף ירד לכיוון עמק החולה והחל לירות על התחבורה היהודית בעמק תוך שהוא מסרב להיענות לדרישת משקיפי האו"ם לסגת מהמשלטים שכבש[21][22]. ב-29 באוקטובר 1948 החל מבצע חירם, במסגרתו פעלה חטיבת כרמלי, שתפקידה המרכזי היה לבלום מתקפה סורית אפשרית באזור מנרה ומשגב עם. כן ערכה החטיבה, עם תחילת המבצע, מספר מבצעי הסחה והטעיה, כסיוע למאמץ העיקרי. בהמשך המבצע, כוחות החטיבה חצו את הגבול לכיוון לבנון, כבשו 14 כפרים לבנוניים והגיעו עד נהר הליטאני[23].

לאחר הקמת המדינה

עריכה

באירוע השלג, בפברואר 1950 (בו ירד גם שלג כבד בתל אביב), נותק הקיבוץ למשך מספר ימים ונמדדה בו טמפרטורה של 8- מעלות צלזיוס[24].

 
הנחת צינור מים למנרה על ידי חברת מקורות. העבודות נעשו בשיפוע חד על צוקי מנרה, יוני 1952

במאי 1950, נשרף כליל חדר האוכל של הקיבוץ, לאחר שפרצה בו שרפה באמצע הלילה[25]. ב-28 במאי 1953, נחנך לראשונה קו מים לקיבוץ. חברת מקורות הניחה צינור מים בקוטר 20 אינץ' ממעין עין זהב ליד קריית שמונה, לאורך 9 קילומטר, ובהפרש גבהים של 760 מטר. עם השלמת הקו החל קיבוץ לקבל אספקת מים סדירה, לאחר שנים של שימוש במאגר מי גשמים ומיכליות מים. קו המים איפשר לקיבוץ ולפתח את ענף המטעים, שהוגבל עד אז עקב המחסור במים[26]. טקס חנוכת הקו נערך ב-24 ביולי 1953. בטקס נשאו דברים רחל רבין ויצחק טבנקין[27].

בשנת 1954, ערכה החברה הממשלתית מחצבי ישראל סקר גאולוגי וגילתה סמוך לקיבוץ מרבצים של עופרת ברזל[28] ובהמשך גם מרבצי צורן[29]. לצורך בדיקת ההיתכנות הכלכלית של כריית הברזל, נחפר מכרה לתוך ההר. בינואר 1955 שונעו מהמכרה 500 טון של עפרות ברזל, שנשלחו לנמל חיפה ומשם לגרמניה לבדיקת איכות[30]. בבדיקה נמצא, כי ריכוז הברזל בעפרות היה נמוך מדי לניצול תעשייתי - כ-27% בלבד[31]. כך שהיה צורך להקים מפעל העשרה, שיעשיר את אחוז הברזל עד מעל ארבעים אחוז, הכמות הנדרשת לניצול תעשייתי[32]. הפעילות סביב כריית המחקר נמשכה כחמש שנים ולבסוף הוחלט לא להשקיע בהפקה מסחרית של הברזל[33].

בסוף שנות ה-50 סבלה מנרה מהסתננויות משטח לבנון. באותה עת עדין לא הוקמה גדר מערכת באזור, ולא היה מכשול פיזי על הגבול. רוב המסתננים היו תושבי הכפרים מצידו השני של הגבול שביקשו ללקט חציר או עצים[34][35][36].

שנות ה-60 וה-70

עריכה

במחצית השנייה של שנות ה-60, התדרדר המצב הביטחוני של הקיבוץ. באוגוסט 1965 פוצץ צינור המים של הקיבוץ[37]. ב-5 במאי 1967 הופגז הקיבוץ, לראשונה מאז מלחמת העצמאות, באש מרגמות משטח לבנון[38], ושוב ביוני 1968[39]. באוקטובר 1968 נהרג חבר הקיבוץ וחבר נוסף נפצע קשה כשהטרקטור שלהם עלה על מוקש[40]. בספטמבר 1970 נורו על הקיבוץ רקטות קטיושה[41].

שנות ה־80 וה־90

עריכה

בתחילת שנות ה־80 מנרה הוצגה על־ידי מנחם בגין כסמל לקיבוצים העשירים והמנותקים. בראיון בקול ישראל, נשאל בגין אם הוא הסית את בני עדות המזרח נגד הקיבוצים לפני הבחירות. בגין ענה: "אתם לא ראיתם בטלוויזיה את האיש הזה בקיבוץ מנרה יושב בבריכת השחייה כמו איזה מיליונר אמריקני ומדבר במידה רבה של זלזול על תושבי עיירת פיתוח סמוכה? האם אני ישבתי באותה בריכת שחייה? לי אין סידור כזה כלל."[42] דימוי זה דבק במנרה ובקיבוצים נוספים שנים רבות.[43]

בשנות ה־90 פעל בקיבוץ מפעל לזכוכית טכנית (מז"ט) שייצר בין השאר מבחנות ואמפולות[44].

שנות ה־2000

עריכה

בשנות ה־2000 סבל הקיבוץ משפל כלכלי, וסביב 2009 גדלו בו רק שמונה ילדים.[42] החל משנת 2004 הקיבוץ מופרט וחברי הקיבוץ מתפרנסים ממקורות מחוץ לקיבוץ. יחידות האירוח בקיבוץ מופעלות על־ידי גורמים חיצוניים, והקיבוץ שותף רק באחוזים בודדים באטרקצייה של צוק מנרה.[42]

מלחמת חרבות ברזל

עריכה

ב־8 באוקטובר, יום אחד לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, התפנו מהקיבוץ כ-250 התושבים[45], מתוכם כ־85 ילדים.[42] הקהילה התפזרה בארץ ובעולם, כאשר תושבי הקיבוץ חיפשו מקלט בבתי קרובים וחברים. שליש מקהילת הקיבוץ הגיעו לבתי מלון[43]. במרץ עברו מספר משפחות לקיבוץ גדות, ומשפחות נוספות צפויות להגיע לגדות בחודשי הקיץ.[43] במאי 2024 דיווח יוחאי וולפין, מנהל הקהילה, ש־70% מהבתים במנרה נפגעו מטילים. רוב הפגיעות היו פגיעות הדף ששברו חלונות ודלתות.[43] לפחות 12 בתים נפגעו ישירות,[45] גם חדר האוכל ספג פגיעה קשה.[42]

ענפי המשק

עריכה

חקלאות

עריכה

המטעים והכרמים של הקיבוץ נמצאים בהר על שטח של כ-1,030 דונם. במטע מגדלים בעיקר תפוחים (כ- 670 דונם) ופירות קיץ: נקטרינה, דובדבן, אפרסק אבוקדו וקיווי. הכרם תופס שטח של 220 דונם, מגדלים בו זני ענבים שונים באופן בלעדי עבור יקבי רקנאטי ויקב הרי גליל[46]. הקיבוץ מעבד כ-2,500 דונם בעמק החולה, בהם מגדלים גידולי שדה וירקות. בנוסף מחזיק הקיבוץ בחוות לולים לפטם בשטח 7 דונם.

צוק מנרה

עריכה
  ערך מורחב – צוק מנרה

צוק מנרה הוא מיזם תיירות הנמצא בקיבוץ וסביבתו. למרות זאת, המיזם נמצע בבעלות פרטית ולא בבעלות הקיבוץ. המיזם כולל את:

  • רכבל מנרה – רכבל אשר התחיל דרומית לקריית שמונה, טיפס על גבי צוק מנרה עד לקיבוץ – הפרש גובה של 750 מטר. רכבל מנרה היה, לכשפעל, השני באורכו בישראל. באתר נמצא גם מרכז פעילות גדול לילדים ולנוער.
  • מנרה לודג' – 55 חדרי אירוח לזוגות ולמשפחות.
 
צוק מנרה, 2009

לקריאה נוספת

עריכה
  • יואב רגב, הגדות תש"ח, נתניה: אחיאסף, 2013.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מנרה בוויקישיתוף

מלחמת חרבות ברזל

תיעוד היסטורי

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  3. ^ רמים, דבר, 24 בספטמבר 1943
  4. ^ מפה בהוצאת הקרן הקיימת לישראל, 1947, עם סימון הקיבוץ בשם 'רמים (מנרה)', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  5. ^ תיקונים - עוד אין שם עברי למנרה, דבר, 12 בנובמבר 1943
  6. ^ יהודה זיו, רגע של מקום, צבעונים הוצאה לאור, תשס"ה-2005.
  7. ^ ילקוט הפרסומים - רשימת שמות יישובים, באתר ועדת השמות הממשלתית, ‏28 בדצמבר 1964
  8. ^ נקודות התישבות חדשות, הארץ, 23 ביוני 1943
  9. ^ "ביתנו אל ים יצפה, שמא באים בני גאולים" - ירית אבן-הפינה לבית הראשון ברמים, דבר, 2 בנובמבר 1943
  10. ^ ישובים יהודים משתתפים כאבל אחמד בק, הארץ, 30 במאי 1945
  11. ^ מנרה צמא למים, דבר, 14 ביוני 1946
  12. ^ 1 2 מאגנה הארטויג, חקלאות בלי מים, הארץ, 28 בנובמבר 1947
  13. ^ סלילת דרך למנרה, הארץ, 26 בספטמבר 1947
  14. ^ שרות "אגד" למנרה. (רמים), המשקיף, 5 באוגוסט 1947
  15. ^ חג במנרה, דבר, 7 בנובמבר 1947
  16. ^ אברהם סלומון, מנרה - רמים, הארץ, 20 בספטמבר 1951
  17. ^   קשת רוזנבלום, שמואל ביקלס: אדריכל על הגג, באתר הארץ, 7 במרץ 2013
  18. ^ נהרגו בדרך למנרה, הארץ, 8 בפברואר 1948
  19. ^ יחזקל ג, מנרה בבדידותה, דבר, 1 ביולי 1949
  20. ^ הפיצוץ במחסן התחמושת., באתר manara.localtimeline.com
  21. ^ קרב באזור מנרה, דבר, 24 באוקטובר 1948
  22. ^ מחמיר המצב בגזרת מנרה, הארץ, 29 באוקטובר 1948
  23. ^ שלמה טנאי, צבא ישראל פתח במבצע בצפון לגירוש חיל קאוקג'י, הארץ, 31 באוקטובר 1948
  24. ^ מנרה מודיעה: יצאנו ממצור ה"גנרל חורף", על המשמר, 9 בפברואר 1950
  25. ^ חדד־האוכל במנרה עלה בלהבות מנרה, על המשמר, 2 במאי 1950
  26. ^ י כוכבי, מים מחולה הגיעו למנרה, על המשמר, 29 במאי 1953
  27. ^ מנרה חוגגת חג המים, דבר, 26 ביולי 1953
  28. ^ תקציבי משרד המסחר והתעשיה, הפיתוח והעבודה נדונים בכנסת, שערים, 10 במרץ 1954
  29. ^ מתצבי צורן נתגלו ברכס מנרה, הארץ, 14 במרץ 1955
  30. ^ נמשך חקר עפרות ברזל בהר מנרה, למרחב, 23 בינואר 1955
  31. ^ סקר לגילוי עפרות ברזל נערך בהר מנרה, דבר, 27 בדצמבר 1959
  32. ^ "מחצבי ישראל" תנצל מרבצי הברזל בהר מנרה, למרחב, 6 בנובמבר 1957
  33. ^ 30 עובדים פוטרו במכרה הברזל "רמים", קול העם, 22 בפברואר 1960
  34. ^ מסתננים כרתו עצים במנרה, הַבֹּקֶר, 20 באוגוסט 1958
  35. ^ הונסו 150 נשים וילדים שחדרו לישראל ליד מנרה, הארץ, 22 בפברואר 1959
  36. ^ קוצרות מהלבנון נעצרו בישראל, חרות, 18 באפריל 1958
  37. ^ חבלנים מלבנון פוצצו צינור מים ליד מנרה, למרחב, 29 באוגוסט 1965
  38. ^ דני צידקוני, פגזי מרגמה על מנרה, למרחב, 7 במאי 1967
  39. ^ פגזי מרגמה מלבנון על משק מנרה, הצופה, 16 ביוני 1968
  40. ^ איש קיבוץ מנרה וחברו נפצע קשה בעלותם על מוקש, למרחב, 29 באוקטובר 1968
  41. ^ טילי קטיושה נורו למנרה וליסוד"המעלה, דבר, 9 בספטמבר 1970
  42. ^ 1 2 3 4 5   משה גלעד, "מנרה זה קסם שנדבקים בו, DNA חלוצי קשוח", באתר הארץ, 8 בינואר 2024
  43. ^ 1 2 3 4 רינה מצליח יגאל גואטה, מנרה | מנהל קהילת קיבוץ מנרה: "70% מבתי הקיבוץ נפגעו", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 במאי 2024
  44. ^ כתבה על מז"ט (מנרה זכוכית טכנית) - כתבה על מז"ט, באתר manara.localtimeline.com
  45. ^ 1 2 גיא נרדי, הוועדה המחוזית דחתה הדיון בתוכנית המתאר של מנרה; בכירה בקיבוץ: "הם מעולם לא היו פה", באתר כלכליסט, 21 בינואר 2024
  46. ^ מיכל רוה, ‏יקבי רקנאטי חתמו על הסכם לרכישת יבול כרם קיבוץ מנרה, באתר גלובס, 29 במאי 2002


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מנרה&oldid=39891279"