הרודיון

הרודיון

הרודיון בצילום מן האוויר
מידע כללי
סוג	מבצר
שימוש	ארמון להורדוס
מדינה	ישראל (תחת שלטון צבאי ישראלי)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	22 לפנה"ס – 15 לפנה"ס (כ־7 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	15 לפנה״ס
מידות
גובה	758 מטר
גובה מעל פני הים	758 מ'
קואורדינטות	31°39′57″N 35°14′29″E
(למפת הרי ירושלים מוגדלת)   הרודיון (למפת הרי ירושלים רגילה)   הרודיון (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום הרודיון (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום הרודיון

הכניסה המקורית לאחד מבורות המים בהר המוביל למערכות תת-קרקעיות נוספות

מקווה טהרה בבית המרחץ בהרודיון תחתית

מבט על של הרודיון והרודיון תחתית. בצדה השמאלי של התמונה, מתחת לכביש, ניתן להבחין במעין מתחם מרובע ובמרכזו עיגול קטן בהיר. זוהי בריכת הענק המלאכותית והאי שבתוכה, שסביבה נבנה הגן שבטבורה של הרודיון תחתית

אחד מבורות המים המרכזיים בהרודיון

הרודיון (ביוונית: Ἡρώδειον; בערבית: هيروديون; בלטינית: Herodium), או בשמו האחר הר הורדוס, הוא אתר ארכאולוגי, משלהי תקופת בית שני, כיום גן לאומי בניהול רשות הטבע והגנים, הנמצא כ-12 קילומטרים מדרום לירושלים בספר מדבר יהודה. האתר כולל מבצר, העטוי בגבעה מלאכותית, חומות, מגדלי שמירה ולמרגלותיהם עיר קטנה ("הרודיון תחתית") ובה בריכת מים וארמון רחב ידיים שבנה המלך הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס, עבורו ועבור אנשי חצרו.

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו טען כי הורדוס נקבר באתר בטקס מפואר, ולבסוף אכן אותר קברו בשנת 2007 על ידי הארכאולוג אהוד נצר. במרד הגדול נפל הרודיון לידי המורדים היהודים, הם איישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים. גם במרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים. לאחר המרד ננטש המקום ואויש לסירוגין עד שננטש סופית בסוף התקופה הביזנטית. למרגלות ההר, הנמצא בשטח C, קיים בסיס צבאי.

שמו של הרודיון

עם תום מלאכת הבנייה קרא הורדוס למקום על שמו - הרודיון, וזהו האתר היחיד הנושא את שמו של המלך הבנאי. מתעודות שנמצאו במדבר יהודה והמתארות את חיי המורדים היהודים במקום בתקופת מרד בר כוכבא, עולה כי שמו של המבצר בפיהם היה "הרודיס", הדומה לשמו של הורדוס כפי שנהגה ביוונית ("הרודס").

השם "הרודיון" אינו נזכר בספרות התלמודית, ייתכן בשל הסתייגותם של הפרושים מהורדוס. אולם שני שמות אחרים זוהו עם הרודיון: "הר המלך" ו"טור שמעון".

בפי הערבים נקרא המקום ג'בל פורדיס. לשם זה שני הסברים: הראשון גורס כי השם פורידיס הוא גלגול מאוחר של השם הרודיס, ומכאן שבשם זה מונצח זכרו של בונה ההר - הורדוס. לפי הטענה השנייה, מקור השם פורדיס מהמילה פרדיס, גן בערבית. טענה זו מובאת בהרחבה בהמשך.

בפי הצלבנים נקרא ההר "פרנקנברג" (Frankenberg) - "הר הפרנקים", זאת בעקבות מסורת שמביא פליקס פברי בסוף המאה ה-15. מסורת זו מספרת כי לאחר תבוסת הצלבנים בירושלים ברחו הנמלטים אל ההרודיון והתבצרו שם במשך 40 שנה^{[דרוש מקור]}.

היסטוריה

הקמת הרודיון

בשנת 28 לפנה"ס, עם סיום חגיגות הנישואין של הורדוס עם אשתו השלישית, מרים (בת הכהן הגדול), הוא הניח את אבן הפינה להרודיון. הארמון נבנה כמעין מבצר על ידי הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס, במקום שבו ניהל הורדוס קרב בשנת 40 לפנה"ס בעת מנוסתו מהפרתים (שנלחמו באימפריה הרומית) כנגד יהודים ששיתפו עימם פעולה בראשות מתתיהו אנטיגונוס השני. את מראה הגבעה שלו ("שד" בלשונו של יוסף בן-מתתיהו) קיבל המבצר מסוללות העפר העצומות שנערמו סביב חומותיו בשלב הבנייה השני של הרודיון כאשר הורדוס מכסה בעפר מבנים רבים ביניהם תיאטרון, חדר כס ומחסנים כדי להכין את ההר למאוזוליאום לעצמו. בתוך הסוללות ניצבת חומה כפולה שגובהה כ-20 מטרים וקוטרה כ-63 מטרים. בין החומות בנה הורדוס ארמון מפואר שכלל חדרים רבים, טרקלין ובית מרחץ. צפונית להרודיון, בשטח של כמאה וחמישים דונמים, נבנה חלקו העיקרי של הארמון, מעין עיר קטנה שנקראה הרודיון תחתית ובה נמצאו שרידי בריכות מים ובניינים רבים. הרודיון תחתית המשיכה להתקיים לסירוגין עד לתקופה הביזנטית, ולאחריה ננטשה.

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו תיאר את האתר בכתביו:

וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על־כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו. ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק ששים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שַד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה וכלל את יופיה בכבוד וברוח נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקפת מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאווה לעיניים, כי ־אם גם מחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתיים מעלות שיש לבן צח, כי הייתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם. וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בנייני מלכים אחרים, בתי מסכנות (מחסנים) לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון ־מלכים".

— תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים א, כא, י - בתרגום יעקב נפתלי שמחוני

אמת מים שאספה את מימיה מבריכות שלמה הובילה את המים לאתר. כיום נמצאים בשטח שרידי אמה רק עד המעיינות באזור הכפר ארטאס, בסמוך לבית לחם (הגבוהים מהאמה). בנוסף לאמת המים, נבנו באתר בורות מים רבים לאספקת מים סדירה לארמון וליושביו, וכן מערכת גדולה של בריכות אגירה חשופות, מרביתן בהרודיון תחתית.

גלגוליו של המבצר

עם בנייתה של הרודיון, הפכה העיר לבירת המחוז שבו שכנה ואוכלסה בקביעות על ידי אנשי חצרו של המלך. המלך עצמו, לטענת החוקרים, השתמש בארמון בעיקר כבית קיץ וכמפלט מההמולה ששררה בירושלים בעת שלוש הרגלים. לפי יוסף בן מתתיהו הורדוס נקבר שם בטקס מפואר. לאחר מותו של הורדוס, המשיך בנו ארכלאוס לפקוד את המקום לעיתים קרובות. לאחר הגלייתו של ארכלאוס בשנת 6, בוטל שלטון בית הורדוס ביהודה והיא הפכה לפרובינקיה רומית.

העיר נפלה לידי המורדים היהודים במרד הגדול בשנת 66 לספירת הנוצרים. המורדים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים, בנו בו בתי כנסת ומקוואות ופיר כדי לשאוב את מי בורות המים. כעבור ארבע שנים, לאחר חורבן בית המקדש, השתלט סקסטוס לוסיוס באסוס, נציב יהודה, ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס על המבצר. תיאורו של יוסף בן מתתיהו הוא קצר והוא אינו מזכיר קרב (בניגוד למצדה ומכוור). מהממצאים במקום הכוללים ראשי חץ ואבני בליסטראות עולה שההשתלטות הייתה כרוכה בקרב.

הרומאים, שחשיבות יהודה בעיניהם ירדה לאחר דיכוי רוב המרד, נטשו עד מהרה את המבצר והוא עמד בשיממונו כיובל שנים, עד שנתפס בשנית בידי יהודים. אותם יהודים שהתיישבו בהר, חצבו בקרביו מערכת של מערות מסתור (המזכירות את מערכות המסתור של בר כוכבא בבית גוברין) והכינו אותו כאתר ללוחמת גרילה לעתיד לבוא. עם פרוץ מרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים, אך הוא ננטש לחלוטין עם דיכוי המרד בשנת 135.

לאחר שוך הקרבות נותרה הרודיון נטושה במשך כשלוש מאות שנים. במאה ה-5 החלו נזירים ביזנטים ליישב בהדרגה את צפונה של הרודיון תחתית, ולבסוף קמה באתר התיישבות נזירים נוצרית שהסבה אחדים מחדרי הארמון לכנסיות. בחפירות שנערכו בצפון האתר התגלו ארבע כנסיות שכאלה, אשר רצפותיהן מעוטרות עיטורי פסיפס.

טענה נוספת גורסת כי בתקופה הביזנטית היה היישוב מושבת מצורעים שהקימה הקיסרית אודוקיה (אשתו של הקיסר הרומי תאודוסיוס מהמאה הרביעית)^{[דרוש מקור]}. בתקופה הביזנטית נחשבו החולים בצרעת לקדושים הסובלים בעולם הזה למען כלל האוכלוסייה, הצרעת אף נקראה בשל כך בתקופה זו "המחלה הקדושה". החברה התייחסה אל חולי הצרעת בייראה אך בד בבד הרחיקה אותם ככל הניתן ממרכזי היישוב. בחיבור מהמאה ה-14 עולה כי בביקורה בירושלים, בנתה הקיסרית משכן לחולי הצרעת וכינתה אותו "פורידיסיה", מילה שמקורה בפרסית ופירושה - "גן" (מכאן גם מקור המילה העברית "פרדס"), שמשמעותה התגלגלה והפכה ל"גן עדן" (Paradise). שמו הערבי של האתר, ג'בל פורידיס ("הר פורידיס", הר הגן) תומך בטענה שהאתר אכן שימש כמקום מושב למצורעים בתקופה זו. עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 ננטש המקום בפעם האחרונה.

כיום שוכן בצפון האתר הכפר הפלסטיני זעתרה, היישוב המרכזי של בני שבט התעמרה, שבתיו מכסים חלק מהעתיקות. גם כביש הגישה לאתר, שנחצב בתקופה שבה היה האתר תחת שלטון ירדני, עובר בשטח שבו שכנה לפנים העיר העתיקה.

האתר

הרודיון תחתית

הרודיון תחתית הייתה רובו של ארמון הורדוס במקום. בעיר התגלו שרידי ארמון מפואר המשתרע על שטח רב ומכיל חדרים רבים, גנים, אורוות, מחסנים ועוד. חיי הארמון התנהלו כמעט לחלוטין בעיר התחתית, בעוד הארמון המבוצר משמש כמבצר לעתות סכנה ודוחק בלבד. אחד האתרים המרשימים ביותר בהרודיון תחתית הוא בניין ענק, בנוי אבני גזית, שאורכו 130 מטרים ורוחבו כ-60 מטרים. הארכאולוגים מצאו את הבניין במצב שימור עלוב, אך גם מן השרידים המעטים שנותרו ניתן להסיק כי מדובר היה במבנה רב חשיבות לבוניו. בין המבנה הענק למבצר מחבר שביל מעשה ידי אדם באורך של כ-350 מטרים, אשר פשרו אינו מוסבר לחלוטין על ידי החוקרים. יש הטוענים כי הייתה זו דרך שנסללה במיוחד לרגל מסע הלוויה של המלך הורדוס, שנקבר בסופו של דבר במבצר עצמו ולא בעיר התחתית בנבכי הבניין הענק המוזכר כאן.

הרודיון עילית

המילוי המלאכותי של ההר מקיף מעטפת הבנויה משתי חומות עגולות. החיצונית בקוטר 63 מטר והפנימית בקוטר 56 מטר. בין שתי חומות המעטפת תווך בן 3.5 מטר שנועד למעבר בין מגדלי השמירה ולאחסון ציוד ומזון. המעטפת התנשאה לגובה של 10–12 מטר מעל לרצפת הארמון אותו היא מקיפה. המעטפת הבנויה גם מתחת לרצפת הארמון יורדת ומגיעה עד לסלע הטבעי של ההר. החלל בין החומות חולק לכמה קומות על ידי תקרות ורצפות שנתמכו בקורות עץ.

סביב המעטפת בנויים שלושה מגדלי שמירה חצי עגולים שפונים החוצה לכיוון צפון, מערב ודרום. גם המגדלים, כמו המעטפת, חולקו לקומות וכל קומה חולקה ל-4 חדרים. המגדלים שמשו למגורי חיילי המשמר ולמשרתי הארמון.

מגדל נוסף, רביעי, נבנה מעל המעטפת בצד המזרחי שלה. המגדל, בצורת עיגול שלם, וקוטרו 18 מטר. בזמנו התנשא המגדל לגובה 45 מטר אך כיום הוא מתנשא לגובה 20 מטר בלבד מעל רצפת הארמון. בגלל גובהו ומשבי הרוח שהיו בו הוא שימש, בין היתר, למגורי משפחת המלוכה בימי הקיץ החמים. המסד שלו היה אטום והוא נבנה על גבי הסלע הטבעי לשם חיזוקו ומניעת קריסתו בזמן רעידות אדמה. המגדל העגול נבנה אבני גזית, יחד עם זאת משערים החוקרים כי הוא טויח בטיח לבן על בסיס סיד.

הכניסה אל הארמון נמצאת בין המגדל הצפוני למגדל המזרחי, בכיוון צפון מזרח. הכניסה נמצאת בסופו של גרם מדרגות גדול באורך 120 מטר וברוחב 6.5 מטר שמוביל מהרודיון תחתית לארמון ההר המבוצר. גרם המדרגות היה עילי ועבר מעל המילוי המלאכותי של ההר. אולם, בחלק העליון שלו, לקראת סופו, נכנס גרם המדרגות אל תוך המילוי המלאכותי של ההר אל הכניסה היחידה לארמון. באזור זה נבנו קירות תמך משני צידי גרם המדרגות שנתמכו בקשתות למניעת קריסתם בלחץ המילוי המלאכותי של ההר. באמצע גרם המדרגות ובקרבתו מצד שמאל התגלתה במאי 2007 אחוזת קבר שזוהתה על ידי הארכאולוג אהוד נצר כקברו של הורדוס.

הארמון עצמו נמצא בין חומות המעטפת העגולות. השטח שבין החומות מתחלק לשני חלקים שווים, החלק המזרחי והחלק המערבי. החלק המזרחי הוא חצר פריסטילית, מוקפת עמודים משלושה כיוונים: דרום, מערב וצפון. בצד המזרחי, חצאי עמודים, פילסטרים, אשר מחוברים אל הקיר המזרחי שנתמך במגדל המזרחי. החצר הפתוחה שימשה גן נוי של הארמון.

בדרומו של החלק המערבי של הארמון נמצא הטרקלין. זהו אולם גדול במידות 10X15 מטר, ללא עמודי תמך כי תקרתו נבנתה על קורות עץ ענקיות. בטרקלין נערכו סעודות בית המלוכה. רצפת הארמון לא נמצאה בשלמותה אך נמצאו שרידים של רצפת פסיפס בסגנון אופוס סקטילה עם צורות גאומטריות צבעוניות. הטרקלין היה פתוח בחלקו לכיוון החצר הפריסטילית על ידי פתח רחב ושני חלונות רחבים. בסמיכות לטרקלין נמצא אגף חדרי השינה של הארמון. נמצאו 4–5 חדרי שינה, כולם מעוטרים בציורי פרסקו.

בסמוך לאגף חדרי השינה נמצא בית המרחץ של הארמון. הכניסה אליו דרך חדר ההלבשה, האפודיטורים, אל החדר הפושר, הטפידוריום. משם אפשר לעבור אל החדר החם, הקלדריום, או אל החדר הקר, הפריגידריום. החדר החם בנוי בשיטת ההיפוקאוסט, רצפה כפולה מונחת על עמודי אבן קטנים דרכם עבר האוויר החם שחימם את החדר. החדר הקר שימש גם כמקווה טהרה בתקופת המרד הגדול.

חקר האתר וחפירתו

צורתו הייחודית של האתר משכה את תשומת לבם של הנוסעים והחוקרים של ארץ ישראל, ובהם קונרד שיק, אדוארד רובינסון והורשיו קיצ'נר. במהלך המאות ה-18 וה-19 נערכו במקום סקירות של הממצאים החשופים על פני השטח. בין השנים 1956–1962 נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות בראשות האב וירג'יליו קורבו מבית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים. משלחת זו חשפה את מרבית הממצאים הידועים על המבצר עצמו.

לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים נשלחה לאתר משלחת מטעם האוניברסיטה העברית בראשות פרופ' אהוד נצר, שהחלה את חפירותיה בהרודיון תחתית בשנת 1972. נצר המשיך בחפירת האתר במשך שנים רבות וגולת הכותרת של תגליותיו הייתה הקבר המשוער של הורדוס (ראו למטה).

האתר הרודיון הוכרז כגן לאומי שנים ספורות לאחר תחילת החפירות. ב-2 ביולי 1982 נרצח במקום על ידי מחבלים, דוד רוס רוזנפלד שהיה אחראי על הרודיון מטעם רשות הגנים הלאומיים. לוחית זיכרון לזכרו נמצאת בכניסה לאתר. בימי האינתיפדה השנייה נעצר זרם המבקרים. עם הרגיעה הביטחונית ומאז גילוי הקבר ב-2007 מספר המבקרים במקום עלה משמעותית.

ב-25 באוקטובר 2010, בעת ביקור עם קבוצת ארכאולוגים, נפל נצר בהרודיון, נפצע באורח קשה ונפטר כעבור שלושה ימים.

מציאת קבר הורדוס

במאי 2007 הכריז פרופ' אהוד נצר כי מצא את קבר הורדוס, לאחר יותר מ-30 שנות חיפושים באתר. האתר המזוהה עם קבר הורדוס התגלה במהלך חפירות במדרון החיצוני של ההר, מתחת לשרידי חומה המקיפה את הרודיון מסביבו, ומעל הארמון התחתון ששימש כנקודת היציאה למסע ההלוויה של הורדוס, בסמוך לשרידים של גרם מדרגות שעולה אל האתר מהרודיון התחתית. במקום, הצופה צפונה לכיוון ירושלים, התגלה מסד של מאוזוליאום הבנוי אבני גזית מפוארות ושברי סרקופג מנותצים. עיטורי הסרקופג דומים לעיטורי הסרקופגים שהתגלו ב"קברי המלכים" בירושלים מתקופה זו, אך מפוארים מהם. מסד המאוזוליאום הוא 10X10 מטר. האבנים גדולות יותר משאר אבני ההרודיון והובאו מרחוק.

לדעת פרופ' נצר, המורדים היהודים שהסתתרו במבצר במהלך המרד הגדול, כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס, הם אלה שניתצו את הסרקופג, בגלל שנאתם התהומית להורדוס, שמלך בחסות הרומאים. דעות אחרות סוברות כי דווקא המורדים של מרד בר-כוכבא שישבו שם, הם אלה שדאגו לניתוץ הסרקופג. לדעת נצר, הסיבה להימצאות הקבר מחוץ לשטח הרודיון היא השמירה הקפדנית של דיני טומאה וטהרה, שאפיינה את תקופת בית שני. טומאת מת היא טומאה בדרגה הגבוהה ביותר ביהדות ולכן הורדוס, שראה עצמו כיהודי, ביקש לקבוע את מקום קבורתו מחוץ לאזור המגורים בהר, כדי לאפשר לילדיו להשתמש בארמון העליון. באתר עצמו טרם נמצא ממצא אפיגרפי (כתובת חרוטה) כלשהו באתר שיוכיח באופן חד משמעי שאכן מדובר בקברו של הורדוס או בני משפחתו.

המשך החפירות במתחם הקבר חשפו ממצאים נוספים, הבולטים שבהם הם שני סרקופגים נוספים. נצר מציע כי האחד הוא של מלתקי, אשתו השישית של הורדוס, ואימו של ארכלאוס. השני, מציע נצר, הוא של גלפירה אשתו של ארכלאוס. יוסף בן מתתיהו מצידו אינו מוסר היכן נקברו מלתקי וגלפירה. הוא גם אינו מתעד שבהרודיון נקברו דמויות נוספות פרט למלך הורדוס עצמו.

ב-2012 שוחזר קבר הורדוס.

דגם שחזור קבר הורדוס מציקת ברונזה שהוצב באתר. ביצוע הדגם: "מה-טוב פתרונות המחשה"

התיאטרון

מזרחה מהמאוזוליאום, מעבר לגרם המדרגות, נחשף תיאטרון בעל קיבולת של 650 עד 750 צופים. בנוסף היה בו מעין יציע כבוד, שאפשר למלך ומקורביו לצפות בהצגות. קירות החדר עוטרו בציורי קיר על טיח יבש (סטוקו), בניגוד לפרסקו (ציור על טיח רטוב) שהייתה השיטה מקובלת במפעלי הבנייה של הורדוס. הציורים הם בסגנון שהיה מוכר באזור קמפאניה באיטליה ומתארים חלונות דרכם משקיף נוף כפרי.

בנייה פלסטינית בלתי חוקית באתר

בתוך שטח הגן הלאומי נבנה בית ספר פלסטיני באופן בלתי חוקי, תוך פגיעה באתר הארכאולוגי. ב-19 באפריל 2017 הוצא צו הפסקת עבודה למבנה, ובהמשך הוצא צו סופי להריסתו. למרות ההחלטה ומתן הצווים, השימוש בבית הספר נמשך. ב-7 במאי 2023 המנהל האזרחי מימשו את צו ההריסה והרסו את בית הספר, אולם שעות לאחר מכן החלו הפלסטינים בהקמתו מחדש.

גלריית תמונות

• 
  ארון הקבורה המשוחזר של המלך הורדוס שהוצב מחדש בהריסות המאוזוליאום בהרודיון
• 
  שחזור משוער של קבר הורדוס, בצלע ההר המלאכותי שבהרודיון
• 
  מערות המסתור מתקופת המרד בהרודיון
• 
  מקום מציאת הקבר
• 
  טרקלין הארמון, ששימש בימי המרד הגדול כבית הכנסת
• 
  ריצפת הפסיפס מבית המרחץ בארמון הורדוס בהרודיון המאה הראשונה לפני הספירה, מוזיאון ישראל
• 
  מבט על המבצר מכיוון כפר אלדד שמדרום לו
• 
  בריכות הורדוס בתחתית הר ההרודיון
• 
  המעבר המלכותי

ראו גם

• האמה התחתונה

לקריאה נוספת

• אהוד נצר, הרודיון, הוצאת אריאל, תש"ם 1980.
• אהוד נצר, "גילוי קברו של הורדוס", אריאל 28 (182), 2007, עמ' 6–31
• אהוד נצר, "קברו של המלך: גילוי קבר הורדוס בהרודיון", גלילאו: כתב עת למדע ולמחשבה 111, 2007, עמ' 20–31
• אהוד נצר, "התפתחות מערך הקבורה של הורדוס בהרודיון", חידושים בחקר ירושלים 13, 2007, עמ' 59–72
• אהוד נצר, יעקב קלמן, רועי פורת ורחל צ'אצ'י-לוריס, "קבר הורדוס ותיאטרון מלכותי במורד ההר בהרודיון", קדמוניות 138, 2009, עמ' 104–117
• רפאל ינקלביץ, ‏הר-המלך - הרודיון, קתדרה 20, יולי 1981
• דוד עמית, ‏מנין קיבלה הרודיון את מימיה?, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 20-3
• עפרה גורי-רימון, ‏בתי אוצר ומרכזי מנהל – ייעודם העיקרי של מבצרי המדבר, קתדרה 82, מרץ 1994, עמ' 16-7
• רועי פורת יעקב קלמן ורחל צ'אצ'י, "המחנה שיושב בהרדיס - הר הרודיון כמוקד מלחמת גרילה במרד בר כוכבא", בתוך: חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, קובץ מחקרים כרך ט, גיא ד' שטיבל, אורית פלג-ברקת, דורון בן–עמי, יובל גדות (עורכים), 2015, עמ' 256–298.
• הרב דוד אברהם ספקטור, שו"ת הרודיון, על ההרודיון ביהדות. ^{[דרושה הבהרה]}
• טום מולר, "הורדוס, מפעלי הבנייה המפוארים של מלך שנוי במחלוקת", נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 127, דצמבר 2008

• Stiebel G.D., The militaria from Herodium, in Bottini G.C., Di Segni L., Chrupcala L.D. (eds.), One Land – Many Cultures, Archaeological Studies In Honour of Stanislao Loffreda O.F.M., Collectio Maior 41, Jerusalem, 2003, pp. 233–263.
• Bourgel J. & Porat R., "Herodium as a Reflection of Herod’s Policy in Judea and Idumea," ZDPV 135/2 (2019), pp. 188-209.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרודיון בוויקישיתוף

• אתר משלחת חפירות הרודיון ע"ש פרופ' אהוד נצר ז"ל
• פארק (גן לאומי) הרודיון, באתר רשות הטבע והגנים
• מידע על אתר הרודיון, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• אהוד נצר, ההרודיון: ארמון קיץ, אתר הנצחה, או מקום קבורתו של המלך?, הרצאת וידאו, תולדוט - אתר ההיסטוריה, המרכז לטכנולוגיה חינוכית
• אהוד נצר, "הרודיון - אל מול המדבר", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך הספר דרך ארץ: עם חי בנופיו, בעריכת סא"ל עירית זהרוני, תשמ"ו, 1986, משרד הבטחון - ההוצאה לאור
• רון פלד, ההרודיון: כבר לא צריך לדמיין, באתר ynet, 27 במרץ 2008
• שמעון כהן, ההרודיון ממשיך להפתיע: תא תיאטרון מלכותי, באתר ערוץ 7
• הרודיון, סרטון באתר יוטיוב, מבט מן האוויר (החל מדקה 4:17) מבית היוצר של אבי הרטמן באתר מבט על
• סיור בהרודיון, יומני כרמל, נובמבר 1967 (התחלה 4:12) ( מבקרים מטפסים על ההרודיון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1967)
• מיכאל יעקובסון, תעלומת הרודיון מעניקה עוד רמזים: המעבר המלכותי וציורי הקיר נחשפים, באתר Xnet‏, 7 באוקטובר 2020

בנושא קבר הורדוס

• לילך שובל, נפתרה התעלומה: התגלה קברו של הורדוס, באתר ynet, 8 במאי 2007
• אביטל להב, חשיפה: מתחם הקבורה של הורדוס, באתר ynet, 19 בנובמבר 2008
• ישי קרוב, שוחזר קבר הורדוס בהרודיון, באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2012
• הטומולוס מהרודיון: מצבת הנצח של הורדוס באתר "ארץ וטבע" – המגזין הגאוגרפי הישראלי
• הרודיון (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

מראה פנורמי של הארמון העליון בהרודיון מכיוון דרום

מראה פנורמי של הארמון העליון בהרודיון מכיוון צפון